מן הארכיון: "מגנוליה", הביקורת
יצאתי להתאוורר קצת בהרי האלפים. תכף אשוב. ועד אז: ספיישל עשור ל-1999 חוזר לחלק השני והאחרון שלו, מהיום ועד יום שני. והפעם: סרטי 1999 שיצאו בארץ רק בתחילת 2000. ונתחיל עם "מגנוליה".
בדיעבד "מגנוליה" הוא אחד הסרטים היחידים ברשימת סרטי 1999 שלא איכזבו. "מטריקס" התברר כסרט נדיר בפילמוגרפיה של יוצריו, שלא התאוששו ממנו. כנ"ל "פרויקט המכשפה מבלייר". "החוש השישי" הוא סרט שדי מביך אותי שנהניתי ממנו, ובדיעבד, "בלתי שביר" הוא הסרט היחיד בפילמוגרפיה של מ. נייט שמאלאן שאני מסוגל לצפות בו שוב. אבל "מגנוליה" היה, במבט לאחור, רק נקודת זינוק. עם "מוכה אהבה" ו"זה יגמר בדם", פול תומס אנדרסון הוכיח שהוא יוצר שרק הולך ומשתפר ומשתכלל ונהיה אדיר יותר ויותר. זה מה שהיה לי להגיד על "מגנוליה", סרט שפיזית הרגשתי שהוא דורס אותי, כשיצא בארץ (+ בונוס: "נערה בהפרעה").
פורסם ב"העיר", מרץ 2000. לחצו על התמונות להגדלה מאוד.
נחמד לקרוא ביקורות ישנות, ולתהות לגביהן עשר שנים אחרי, במיוחד גם בהשוואה לסרט. הביקורת, כמו הסרט מדהים הזה, עברה את מבחן הזמן. האזכורים שלך לתנ"ך בהקשר של מגנוליה מאוד מעניינים, במיוחד אחרי שהוא עשה יצירת מופת אחרת, זה ייגמר בדם, ששואב המון השראה ומטאפורות מהתנ"ך. גאון הפול אנדרסון הזה. גאון.
נהנתי לקרוא, תודה.
ואלעד, ברעם טרופי, טום קרוז עשה תפקיד קטן ומקסים כזה.
בהתחלה הערצתי
היום –
הסרט, גם אם עדיין מרשים לפרקים, הוא יצירה בוסרית
מתלהמת ומתלהבת, מלאה בחדוות עשייה אך חפה מאמת
השטיקים שהסרט רווי בהם מביכים (אני מתכוון לכל הפרחים והרמזים התנכיים שלא קשורים במאום לתימה המרכזית) וחושפים את גילו הצעיר של הבמאי בשעתו
והכי גרוע
הסרט לא עומד במבחן הזמן
אין לי ספק שכל מי שהסתנוור מהסרט עם צאתו
ויחזור לסרט היום
יבין על מה אני מדבר
מעבר לסרט המדהים, בזכותו הכרתי את איימי מאן שהפכה להיות אחת מהיוצרים האהובים עלי
כמה אני מתגעגע לביקורות הארוכות, הפרטניות והמנומקות שלך מימי "העיר".
שלא כמוך, אני חוויתי את "מגנוליה" כיצירה שלמה. החלק היחיד שהיה פחות חזק מבחינתי היה הסיפור של וויליאם H מייסי. אבל כל השאר עבד עלי בגדול. בכלל, "מגנוליה" בעיניי הוא בית ספר לעריכה. במהלך הצפייה הרגשתי שכל הסיפורים, שמתרחשים במקביל, ערוכים כך שאני אשב על קצה המושב. הייתי כל הזמן במתח מה קורה בסיפורים האחרים, וזאת בעוד אני גומע את הסיפור המוצג על המסך באותה שנייה. בהקשר הזה, השיר שאתה מזכיר הוא פעולת עריכה גאונית, שמאפשרת מנוחה של כמה דקות בתוך סרט ארוך ואינטנסיבי.
בצפייה ראשונה (ראיתי את הסרט פעמיים) הרגשתי שהסרט בעצם אומר שיש כל כך הרבה רוע בעולם, שמה שמגיע לו הוא עונש תנכי. ואז, ברגע האחרון, הסרט מוותר עם סוף הוליוודי ורחמני, בגלל הצדיק האחד בסדום (השוטר). בצפייה שנייה זה לא הפריע לי. ויותר מזה, בצפייה שנייה הבנתי את ההקשר הרחב, את השכר והעונש, את "אנחנו אולי גמרנו עם העבר, אבל העבר לא גמר איתנו". את השאלות על גורל/אלהים מתחילת הסרט שהתחבר לסוף.
אני חוויתי את הסרט הזה כסרט שלם ונפלא. ולא כמוך, כ"חלק נפלא, וחלק פחות".
לגבי השאר:
אני לא אוהב את ג`יימס מנגולד
אני מסכים איתך שאנג`לנינה ג`ולי היתה לא טובה בסרט ההוא, אבל היא לקחה אוסקר. ובשנים האחרונות היא מראה שבכל זאת יש בה משהו ("ההחלפה").
(לגבי הטבלה בסוף) מה זה "my dog skip" ו"snow day" ? מישהו זוכר ?
1. אכן סרט גאוני מבריק ומדהים שבכל צפייה עושה עלי מניפולציות רגשיות שונות וגורם לי לאושר גדול. כמעט כמו רקוויאם לחלום רק בווליום קצת נמוך יותר.
2. טום קרוז כבר לא יעשה יותר תפקידים מקסימים וקטנים כאלה. הסרט הזה הוא סוג של נקודת ציון בשבילו כיוון שאחריו הוא התחיל לעשות רק תפקידים אפיים וגדולים של סופרסטאר. מעבר לעובדה שהוא קצת התחרפן. אבל הסרט הזה מזכיר איזה שחקן מצוין הוא וכמה חבל שהוא עסוק בשטויות במקום לחזור לתפקידים כאלה.
3. אני מצטער אבל גם אחרי 6-7 צפיות בסרט, וקריאת ביקורות בארץ ובחו"ל, אני עדיין לא לגמרי מבין את העניין עם הצפרדעים והסצינה הזאת קצת מעצבנת והורסת לי את הסרט בכל צפייה. אני מבין שהתפקיד שלהן הוא כאילו להעניש על חטאי הדמויות ולסמן את נקודת הקטרזיס והמהפך הרגשי שלהן אבל עדיין, זה קצת דאוס אקס מכינה וזה לא מתאים לפ.ת. אנדרסון הגאון. זה כאילו קל מדי. אפשר היה להגיע לזה עם עוד כמה סצינות מטלטלות במקום לגמור את זה עם הצפרדעים.
4. ומעבר לזה, זו לדעתי פסגת יצירותיו של פ.ת. אנדרסון וחבר של כבוד בחמישיית הסרטים שלי.