לאן הלכת, רובין וויליאמס
אי אפשר לצאת לחופשה. הבלוג יצא לכמה ימי שמש משפחתיים באיי יוון כשהגיעה הבוקר הבשורה שרובין וויליאמס נמצא מת, כנראה בעקבות התאבדות. הוא היה בן 63. בצילום, הזריחה בסנטוריני, בשעה שדמעתי את הבשורה. זו התמונה הכי טובה שאני יכול לארגן ברגע זה.
רובין וויליאמס היה אחד האנשים המצחיקים בתבל. אני, כמו רבים מבני,דורי, גיליתי אותו לא ממועדוני הסטנד אפ אלא בזכות סדרת הטלוויזיה "מורק אנד מינדי" בה הוא גילם חיזר שהגיע מכוכב הלכת אורק ומנסה להבין את דרכי בני כדור הארץ. עבור וויליאמס, כך תמיד הנחתי, זו היתה סדרה דוקומנטרית.
דכאון והתמכרויות לסמים רדפו את וויליאמס משלבים מוקדמים בקריירה שלו. למעשה, וויליאמס מצטרף עכשיו באיחור למי שהיה חברו הטוב ביותר, פרדי פרינז (אביו של כוכב הנעורים לרגע, פרדי פרינז ג'וניור), שהתאבד או מת ממנת יתר בסוף שנות השבעים. וויליאמס אמר לא פעם בראיונות שמותו של פרינז הוא זה שגרם לו להתנקות מסמים ואלכוהול.
בקולנוע, וויליאמס שם דגש יותר על רגש ולב מאשר על ההומור המטורף וההיפראקטיבי שאיפיין אותו על הבמה. סרטים כמו 'גברת דאוטפייר' (שהתוכניות לסרט ההמשך שלו נגנזו הלילה), 'פאץ' אדאמס', 'התעוררות'. הוא זכה באוסקר על תפקיד משנה כשגילם את הפסיכולוג של מט דיימון ב'סיפורו של וויל האנטינג'. וויליאמס עבר מהבמה אל הקולנוע ב'מוסקבה על ההאדסון' של פול מזורסקי, שהלך באחרונה לעולמו, וב'פופאיי' של רוברט אלטמן, אחד הפלופים הגדולים של הוליווד (בפסטיבל ונציה הקרוב יוקרן סרט על אלטמן שוויליאמס מרואיין בו). באחרונה הוא חזר לטלוויזיה והתפקיד האחרון שלו היה ב'האיש הכי כועס בברוקלין', שהיה גרסה ל'מר באום' של אסי דיין.
כאן:
צפו בקונן אובריאן, חבר של וויליאמס שהתארח רבות בתוכניתו, מבשר לקהל את הבשורה על מותו של וויליאמס זמן,קצר אחרי שנודע לו:
http://youtu.be/lIkSDcHJzNI
איזה כאב ומוות מיותר. איזה כישרון עצום. הכישרון הקומי הגדול של דורו, וגם שחקן דרמטי מעולה (בסרט עם פאצ'ינו- אינסומניה).
יהי זכרו ברוך. ושל.א ייקרו מקרי התאבדויות יותר בעולם.
מיותר לגמרי, לגמרי, לגמרי, לגמרי, לגמרי.
סרטים מעולים שוויליאמס כהרגלו הוסיף להם כישרון ונשמה- גוד וויל האנטינג, אלאדין, בוקר טוב וייטנאם, כלוב העליזים, גברת דאוטפייר (אולי מצגת כישרון החיקוי הגדולה אי פעם), גם ב"אבא הטוב בעולם" (2009) הוא הביא קסם.
ואת "לפרק את הארי", פישר קינג, "דד פואט סוסיאטי" לא ראיתי מזה שנים, מהטובים בסרטים שהוא כיכב כנראה, אראה בהקדם גם.
לפי הפרסומים המוות שלו מזכיר את זה של ג׳ון בלושי – דיכאון שבא אחרי הדרדרות בסרטים שהובילה לזה שהם היו חייבים לקבל תפקידים גרועים כדי להמשיך לשחק ולהרוויח בוכטה כסף… מצד שני מי יודע.