אם לא קראתם: מחר (שלישי) ב-14:00 ״סינמסקופ״ יהפוך גם לתוכנית רדיו שתהפוך גם לפודקאסט. זה יקרה באינטרנט, ברדיו הקצה, המיזם הנפלא של קוואמי (איל פרידמן) ונדב רביד. שימו לכם תזכורת ל-13:59 והצטרפו אליי בשידור חי. או שתחכו כמה שעות ותוכלו להאזין לתוכנית מוקלטת באתר של הקצה או כאן בבלוג. מחר, למשל, אדבר על ״שומרי הגלקסיה״ ונשמע קצת מפסקול הסרט. ודבר גם על ״איש מבוקש מאוד״. אשיק פינה חדשה בה נחגוג ימי הולדת לסרטים. מחר אחגוג יום הולדת לסרט ישראלי אהוב עליי מאוד משנות השמונים ואדבר עם הבמאי שלו. איזה סרט? איזה במאי? חכו למחר. ונערוך מחווה לרובין וויליאמס. ויהיה עוד.

בטח כבר סיפרתי את זה כמה וכמה פעמים בעבר, אז אם כן, תעצרו אותי אם כבר שמעתם את זה לפני כן:

רדיו הוא החלום הגדול שלי. מצחיק, אבל אמיתי. קולנוע הוא אהבתי הגדולה בערך מגיל 8, אבל מגיל 11 רדיו הפך לסוג של אובססיה עבורי. הייתי הנער הזה שמסתובב בתחנות רדיו ויושב בשידורים ועוזר לסדר תקליטים בתקליטיות, סתם ככה. יש כמה שדרנים שהיו בגלי צה״ל בשנות השמונים ועדיין נשארו בחיים כדי לזכור אולי את הנער הגבוה והגמלוני שהסתובב שם בתחנה בסביבות 1985. מבחינתי מסלול חיי היה ברור: שירות בגלי צה״ל בצבא והמשך שילוב בין אהבת הקולנוע ואהבת המוזיקה והרדיו אחר כך בעולם התקשורת. ככה דמיינתי את עתידי כשהייתי בין הגילאים 12 ל-16. חלום שהשתבש פשוט כי לא התקבלתי לגלי צה״ל. תודה רבה לך, נחמן שי.

30 שנה אחר כך אני כבר יודע היטב שהכל לטובה. הצבא עבר על פסגת הר בצפון הארץ, ומשם לעולם של עיתונות הדפוס. לגלי צה״ל הגעתי לבסוף בשנת 2000 כשהצטרפתי לחברי עידן אלתרמן בהגשת ״ציפורי לילה קולנועיות״ למשך כשנה. בתור מי שהעביר את רוב הלילות בתיכון, בלימודים לבגרות, בהאזנה ל״ציפורי לילה״, ובתור מי שלא מעט מהתקליטים שהוא קנה בשנות השמונים היו אלה שיעקב גלעד היה מנגן בציפורי הלילה שלו, להיות בציפורי לילה בימי רביעי בחצות היה סגירת המעגל שרציתי. אובססיית הרדיו שלי נרגעה.

ובכל זאת, ולמרות כל השנים שעברו, כשנדב רביד וקוואמי התקשרו והציעו לי להצטרף אליה ב״רדיו הקצה״ לשעה בשבוע, ממש שמחתי והתרגשתי. חיידק הרדיו, גיליתי, עדיין שם. אז החל ממחר תוכלו לשמוע אותי מדבר על סרטים, ומנגן שירים שאני אוהב (מסרטים ולא רק) ואז מדבר עוד קצת על סרטים. ובין לבין, אנסה לא להתבלבל יותר מדי עם כל הכפתורים (די ברור לי שזה יקרה בפעמים הראשונות).

כשם שעיתונות הדפוס הולכת וגוועת ועיתונות האון-ליין יורשת את מקומה, כך גם עתיד הרדיו נמצא באינטרנט. מהבחינה הזאת, מה שרביד ופרידמן עושים ב״הקצה״ מזכיר לי קצת את האמביציה שלי סביב ״סינמסקופ״ הבלוג: ההבנה שהעתיד נמצא כאן, במדיום הזה, והוא בשליטתנו ובבעלותנו. החזון שלהם אדיר, ומאז שהתחלנו לדבר על התוכנית התחלתי להתעניין בעולם הרדיו האינטרנטי, שלא הייתי בקיא בו קודם, ואני רואה לאן העולם הזה הולך. בישראל קצת יותר לאט (כמו כל דבר), אבל זה קורה. הרדיו האינטרנטי הוא עתיד הרדיו, ואני שמח ש״סינמסקופ״ שלי ו״הקצה״ שלהם ישתפו פעולה בתקופה הקרובה.

עכשיו רק נשאר לבקש מכם להצטרף אלינו. אצלם, או כאן אצלי. אני חושב שתיהנו.

ציוץ