המהפך המופלא של פסטיבל אוטופיה. ״תיאוריית אפס״ של טרי גיליאם יהיה סרט הפתיחה
סוף סוף, פסטיבל אוטופיה (לשעבר פסטיבל אייקון) עוזב את סוכות. כבר שנים שפסטיבל אוטופיה – פסטיבל לסרטי מדע בדיוני, אימה, פנטזיה וז׳אנר – הוא אחד מאירועי הקולנוע המעניינים והמתפתחים שיש על לוח השנה בישראל, אבל בהחלטה משונה הוא התמקם מאז לידתו על חול המועד סוכות: שזה התאריך של פסטיבל חיפה. אפילו אני, חובב מדע בדיוני מושבע, שגר מטרים ספורים מסינמטק תל אביב, לא הצלחתי להגיע לפסטיבל אוטופיה, מהסיבה שתמיד הייתי מחויב יותר לפסטיבל חיפה. התחרות בין שני הפסטיבלים היתה לא הגיונית. שנה אחר שנה אני כותב על אוטופיה: או שתעזבו את סוכות או שתתאחדו עם פסטיבל חיפה. התחרות לא הגיונית (ובכנות, גם קצת ילדותית).
והנה, פסטיבל אוטופיה ממשיך להתגבש. בשנה שעברה הפסטיבל בניהולו של אורי אביב עבר מיתוג מחדש (מאייקון לאוטופיה) והשנה הוא זז לאמצע ספטמבר, שבוע לפני ראש השנה (מ-13 עד ל-20 בספטמבר). ולא רק זאת: הם חוברים לאירועי כנס החדשנות DLD הבינלאומי שיוזם יוסי ורדי, ושזוכה לחשיפה עירונית נרחבת בתל אביב.
אז בלי התחרות מצד חיפה ועם הזרקור של כנס החדשנות DLD, סוף סוף גם חובבי קולנוע רגילים, ולא רק פנאטיים לפנטזיה, יוכלו להפסיק להתלבט לאן לנסוע בסוכות ויתחילו להעיף מבט בתוכנייה של אוטופיה.
והתוכניה בידיי, והיא אושר צרוף. ראשית, פסטיבל אוטופיה משיק השנה שיתוף פעולה עם פסטיבל סיטג׳ס בספרד, אחד הפסטיבלים הבכירים בעולם למדע בדיוני ואימה. סגן מנהל סיטג׳ס יהיה אורח פסטיבל אוטופיה. דבר נוסף, השנה לראשונה תתקיים תחרות ישראלית. כן, יש כבר מספיק סרטי מדע בדיוני/פנטזיה/אימה כדי למלא תחרות שלמה. וגם המסגרת הבינלאומית גדושה בסרטים שאני ממש נלהב לקראתם.
סרט הפתיחה: ״תיאוריית אפס״ של טרי גיליאם. התלוצצתי השנה שגיליאם בוודאי הסכים להשתתף במופע האיחוד של מונטי פייתון כדי לכסות את ההפסדים של הסרט הזה. בפייסבוק גיליאם כותב במרירות על כך שהוצאת הבלו-ריי של הסרט, החודש, נעשתה באופן חרישי ועם עיצוב עטיפה שונה מהפוסטר וללא אישורו. גיליאם – שהיה לי העונג להנחות מפגש איתו כשביקר בארץ לפני כמה שנים – הוא כמו כליא ברק לקטסטרופות בסרטים. הית לדג׳ר מת לו באמצע צילומי ״דוקטור פרסנוס״; ״הברון מינכהאוזן״ יצא משליטה; ״האיש שהרג את דון קיוחטה״ התפרק; ועכשיו רובין וויליאמס, ששיחק ב״פישר קינג״ ו״הברון מינכהאוזן״, התאבד. אבל זה לא קשור.
סרט הנעילה יהיה ״What We Do In The Shadow״, קומדיית ערפדים ניו זילנדית מאת החצי השני של צמד ״טיסת הקונקורד״, זה שלא זכה באוסקר על השירים של ״החבובות״.
וכמה מהסרטים הכי מדוברים בסצינת המדע בדיוני/פנטזיה/אימה בחודשים האחרונים:
״Coherence" (״לכידות״)
הסרט החדש והמופרע של אלכס דה איגלסיה, ״המכשפות מהיער״
״Life After Beth״, סרט הזומבים עם אוברי פלאזה (שייקרא בעברית ״מתה עליו״, לא עלינו)
״Ocolus״ (״צוהר״), ככל הנראה סרט האימה הכי מדובר בשנה האחרונה.
״I Origins״ (״נשמות תועות״ בעברית, צריך לעשות משהו עם התרגומים הנוראיים האלה), שיתוף הפעולה השני של הבמאי מארק קייהיל עם בריט מרלינג, אחרי ״Another Earth״ שלהם (ובכלל, פסטיבל אוטופיה הקרין עד כה את כל סרטיה של בריט מרלינג. צריך לקרוא לו על שמה).
והכי כיף: ״הרפתקאותיו המוזרות של טי.אס ספיווט״, הסרט החדש של ז׳אן-פייר ז׳ונה (״אמלי״, ״הנוסע השמיני 4״, ״דליקטסן״), זוכה פרס הסזאר לצילום ואחד הסרטים שאני הכי סקרן לקראתם (הלנה בונהם קרטר בתפקיד הנשי הראשי).
השורה התחתונה: טרי גיליאם וז׳אן-פייר ז׳ונה באותו פסטיבל!
ויש עוד שלושה סרטים שהוקרנו בפסטיבל ירושלים אבל מקומם הטבעי הוא באוטופיה: ״חולית של חודורובסקי״, הסרט התיעודי המציג את הניסיון של הבמאי הארגנטינאי – טרי גיליאם של דורו – אלחנדרו חודורובסקי לעבד את ״חולית״ לסרט; ״הרובר״, סרטו הפוסט-אפוקליפטי של דיוויד מישוד; ו״קדחת החלקיקים״, סרט תיעודי – יותר מדע מבדיוני – על מאיץ החלקיקים הענק בשוויץ.
יש עוד סרטים, אלה רק הסרטים שאני מתרגש מהם.
התחרות הישראלית:
״סופעולם״, רוני קידר
״טירוף כפול שלוש״, דניאל ג׳יידלין
"התאבדות״, בני פרדמן
״מסווג חריג״, בועז ארמוני
״שגר אותי לחלל, סשה״, גנית אוריין
סרטים ישראליים מחוץ לתחרות:
״עולם אחר״, סרט הזומבים של איתן ראובן (שבשבוע שעבר זכה בפרס סרט המד״ב/אימה בפסטיבל רוד איילנד).
"JeruZalem״, חשיפה סרט האימה של האחים יואב ודורון פז (״פובידיליה״ והסדרה ״מתים לרגע״).
האם הסרט של ז'ונה יוקרן בתלת מימד?
כן
״חולית של חודורובסקי״ (סרט נהדר) לא הוקרן בירושלים. הבלבול נובע מכך שבירושלים הקרינו את סרטו האחרון של חודורובסקי "מחול המציאות".
אכן, לא הוצג בירושלים, ככל שגם אנחנו יודעים
יש תוכניה??
ראיתי את הסרט של גיליאם… שנון ומרהיב, אך מבולבל.
זה יכול לתאר, פחות או יותר, כל אחד מהסרטים שלו.
אכן הסרט של דה איגלסיה הוא מופרע
וכיפי…המכשפות שולטות