31 אוגוסט 2014 | 02:01 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

״התחלה חדשה״, ביקורת

אדם לוין וקירה נייטלי ב״התחלה חדשה״. הרמוניה מתוקה

אדם לוין וקירה נייטלי ב״התחלה חדשה״. הרמוניה מתוקה

נראה שג׳ון קארני למד מה העולם רוצה ממנו: סרטים על מוזיקה. גבר ואשה נפגשים, מתחילים לעשות מוזיקה יחד, מגלים שיש ביניהם הרמוניה, והמוזיקה מעניקה לכל אחד מהם גאולה. אחרי ההצלחה הגדולה של ״פעם אחת״ הקטנטן ב-2006 קארני ביים לפחות שני סרטים נוספים שהעולם התעלם מהם. עד שהוא חזר לפורמט איתו הוא הצליח בראשונה. ״התחלה חדשה״ הוא אחד הסרטים העצמאיים המצליחים (והיחידים) של השנה הנוכחית באמריקה. בסוף השבוע האחרון הסרט יצא להפצה מחודשת באמריקה, מתוך ניסיון להריץ גם את הסרט הזה, כמו קודמו לזכייה באוסקר על השיר המקורי. לא בטוח מה קארני באמת חושב על הכלוב שהוא כלא את עצמו בתוכו – הוא כבר עובד על סרט מוזיקלי שלישי – אבל מנקודת מבטי, אשמח לקבל סרטים קטנים ומלודיים ממנו אחת לכמה שנים.

חמוד, נחמד, מתוק. אלה שמות התואר היחידים שאיתם אני יכול לתאר את ״התחלה חדשה״. כי זה באמת סרט חמוד. מה זה באמת אומר? שיש בסרט משהו שמצליח לעבוד למרות מגרעותיו הרבות. למשל, בעיית מבנה שמתחוורת כבר בסצינות הראשונות, ושתהפוך למגרעת העיקרית של הסרט: המון סצינות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, ורעיון אחד שנמתח על פני דקות ארוכות מדי. אז איך חמוד? בגלל המוזיקה. לא רק השירים החינניים עצמם, שנכתבו על ידי אנשי הניו רדיקלס, וגם לאו דווקא בגלל הנוכחות הנעימה של שני השחקנים הראשיים, או הופעות האורח של אושיות פופ אמריקאיות בכירות. החן של הסרט קשור בכך שיש בו אהבת מוזיקה אמיתית שמניעה אותו. בגלל שזו אהבת המוזיקה שאחראית לנתיבי העלילה, אפשר לסלוח לעובדה שיש משהו מאוד מגושם בסרט. אבל הוא בנוי לפי כל השלבים של עשיית תקליט. זה מתחיל עם שיר שמוגש בגרסת דמו – ערום ומהוסס. הזמרת: קירה נייטלי, כותבת שירים שזה עתה נפרדה מבן זוגה, שהפך סופרסטאר, וחושבת לעזוב את ניו יורק ואת המוזיקה. השלב הבא: האיש עם החזון. זה ששומע את השיר ורואה בו פוטנציאל. ולמעשה, שומע בו דברים שאפילו היוצרת שלו לא ידעה שהם שם. זהו איש חברת התקליטים (בגילומו של מארק רופאלו). הסצינה הכי חביבה בסרט היא זו שבה הוא מדמיין איך הוא מלביש כלי נגינה נוספים על הגרסה האקוסטית הערומה של הזמרת. סצינה מקסימה שגם מציגה את ההבדל שבין ״פעם אחת״ ובין הסרט הזה: שוב ושוב הסרט לוקח שירים עדינים ומרגשים, שירי לואו-פיי ישירים ופשוטים, ומעניק להם הפקת פופ-רוק אמריקאית שדווקא מחלישה אותם. יותר מדי כינורות או סולו גיטרה או קולות רגע או החלפת טמפו שאמורים לקחת שיר פשוט ולהפוך אותו ללהיט נגיש לקהל הרחב. כל הסרט קצת כזה, מחפש את הטריקים ההפקתיים ליצור ריגוש, כשזה בא על חשבון כנות ואמינות.

כתוצאה מכך, הסרט הופך פחות ופחות אמין. כל מהלכי העלילה מתוארים בחסכנות, כל המחלוקות נפתרים בקלי-קלות, על כל מכשול מתגברים באמצעות צירופי מקרים פלאיים, אבל זה מפנה מקום לשירים. ונתח זמן גדול מהסרט מוקדש להם – ולהקלטת דיסק הבכורה של התגלית החדשה ברחבי ניו יורק. שוב: פתרון דרמטי מתחנחן, אבל אפקטיבי. זה אכן מקסים לראות את כל השירים האלה מבוצעים ברחבי העיר.

מהבחינה הזאת, הארווי וויינסטין הוא בדיוק המפיק שעשה לסרט הזה את מה שמארק רופאלו עשה לקירה נייטלי. הוא הגיע להקרנה של סרט קטן, עצמאי וזול בפסטיבל טורונטו עם השם המאוד מסקרן ״האם שיר יכול להציל חיים״, ומיד קנה את הסרט בשמונה מיליון דולר (מפיק הסרט, אנתוני ברגמן, ישתמש ברווחיו מהמכירה הזאת בקרוב כדי להשתתף במימון הפקת סרטו הבא של אבי נשר בירושלים, ״עמק רפאים״). מה הדבר הראשון שעשה וויינסטין? החליף את השם ל״התחלה חדשה״, שם סכריני, סטנדרטי, אבל נגיש יותר לקהל הרחב. לקח סרט קטן והפך אותו ללהיט גדול. ״התחלה חדשה״ מצליח להתחמק מקלישאות של קומדיה רומנטית ולהשאיר את דמויותיו בעולם המציאותי, ואגב כך הוא נופל לתוך קלישאות אחרות, של עולם המוזיקה והצלחת האינסטנט. אבל הוא מתוק, אז סולחים.

=======================

הסרט לא רק מציג את עולם המוזיקה, אלא גם מתחבר לעולם הטלוויזיה האמריקאית. אדם לווין, סולן מארון 5, המגלם את בן זוגה ההפכפך של נייטלי, הוא מנחה ״דה וויס״ האמריקאי; סי לו גרין, הראפר שעוזר, הוא אחד השופטים בתוכנית. וג׳יימס קורדן, החבר השמנמן של נייטלי שנותן לה מקום להחלים מליבה השבור, הגיע לסרט כדמות אלמונית למדי עבור הקהל האמריקאי, ובינתיים הוכתר כמי שיחליף את קרייג פרגוסון בתוכנית הלייט-נייט של סי.בי.אס, אחרי התוכנית של סטיבן קולבר, שיחליף את דיוויד לטרמן.

ואל תתבלבלו עם “Begin Again״ של טיילור סוויפט. אותה תוכלו לראות עכשיו דווקא ב״המעניק״, הפקה אחרת של הארווי וויינסטין. זה לא יכול להיות מקרי, נכון?

=======================

הנה שני שירים של קירה נייטלי מהסרט. חמודים, נכון?

 

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה