שרון מימון מגיב
לפני כמה ימים כתבתי על הטוקבק של דני כהן-סולל בבלוג של קולנוע לב, בו הוא האשים את שרון מימון באי מתן קרדיט נאות לתרומתו לתסריט. מימון, שנמצא עכשיו בסינגפור, כותב עם הצד שלו של הסיפור:
לצערי דני בחר לכתוב בבלוג של קולנוע לב שאני עזרתי לו לכתוב את התסריט כאשר ההפך הוא הנכון. הסיפור הוא כזה: את הסינופסיס ל'סיפור גדול' כתבתי במשך שנה לבד. כחודשיים לפני ההגשה של הסינופסיס לקרן הקולנוע היה ניסיון קצר שלא צלח לצרף תסריטאי נוסף (לא דני). לאחר שהסינופסיס הוגש לקרן הקולנוע ואושר, החלטתי לצרף אלי את דני כהן סולל לכתיבת התסריט. אני ודני כתבנו יחד דראפטים שהוגשו מדי חודש או חודשיים אל קרן הקולנוע. בתקופת הכתיבה נפגשנו אני ודני וכתבנו את התסריט בביתי ועל מחשבי האישי, כאשר אני נהגתי לכתוב לבד גם בין הפגישות שלנו. מאז שהחלטנו אני וארז תדמור כי אנחנו מביימים את הסרט יחד דני כבר לא היה בתמונה. ארז ואני התחלנו בעריכת תסריט אינטנסיבית שארכה כשלוש שנים, במהלכם נכתבו עשרות דראפטים כאשר דני כבר לא היה שותף לכתיבה בתקופת זו (נהגתי לעדכן את דני במייל על הדראפטים החדשים). אני עומד מאחורי כל דבר שציינתי פה. לשמחתי העבודה נעשתה מול ובשיתוף עם אנשים כגון מפיקי הסרט, עורכי התסריט ושותפי לבימוי. חשוב לי לציין כי דני מופיע בקרדיטים של הסרט כתסריטאי יחד איתי כאשר לי יש קרדיט נוסף של רעיון מקורי (דני הסכים לסדר הקרדיטים ולתוכנם, דבר המופיע בחוזה התסריטאים עליו הוא חתום). אוסיף ואציין כי החלוקה בינינו בתמלוגים ובשכר התסריטאים שווה.
ארז, מאחוריך
"איציק כהן, תכיר זה דני, הוא עזר לי לכתוב את התסריט"
שרון מימון על הסט של "סיפור גדול"
תימהון,פליאה,השתוממות ורעד קל של התרגשות אחזו בי ברגע בו התוודעתי לאפשרות שקיבלתי תקבולים תמלוגים וקרדיט כשווה בין שווים, לא מתוך היקף עבודתי ב"סיפור גדול" כי אם מתוך נדיבותו הבלתי נתפסת של ש.מימון.. ועכשיו ברצינות:
לפני כ 6 שנים פנה אלי שרון ובאמתחתו רעיון מעולה לתסריט חדש.
שנים ארוכות של עבודה יומיומית קשה ומתגמלת עברו על שרון ועלָי מול צג המחשב ומול אדי הקפה
עד שהתסריט הפך לשמחת כולנו לסרט שרובכם מכירים.
כתבנו ומחקנו והשלמנו וכל זאת לא עלינו,אכן מול המחשב של שרון בבית של שרון.
אז מה זה אומר? זה אומר שהלכתי בכל בוקר 2 רחובות.
כל מי שמכיר אותי, (ובמיוחד חברי גרעין נח"ל עלעל לקיבוץ נטור)
לא יתקשה לחוש במהלך הצפייה בסרט ברעד הנוסטלגי לנוכח מיני משפטים בדיחות וג'סטות מוכרות.. הם לא מדמיינים, הם כבר שמעו אותי מספר את זה לפני עשרים שנה.
הם כבר ראו אותי בחוף פלמחים מחפש אש בכיס של ה"אין חולצה" הרטובה שלי…
קשה מאוד לעבור עכשיו עם מָרקר ולהגיד זה שלי וזה שלך, קל מאוד לזכור מאידך שההתמחות שלי בתוך העשייה המשותפת היתה יותר דיאלוגים ופחות עלילות יותר מצב נפשי ופחות מסלול תסריטאי מתבקש. בסופו של דבר אני סבור ששילוב הגישות של שרון ושלי, הוא שאפשר את העבודה הזו
שדָייני בכך שנרכשה ל"רי מייק" על ידי חברת הפקה הוליוודית בולטת.
למן ההתחלה שרון ניסה למָדר אותי בכל דרך וניסה לנכס לעצמו גם מה שלא היה בהכרח שלו.
הדברים הגיעו לשיא אחד באתר האינטרנט של הסרט ולשיא שני בבלוג של קולנוע לב.
הדברים עברו גם בדרך בצורך לשנות את כותרות הסרט הצרובות על פילם כי שרון החליט
ש "רעיון מקורי" מתורגם באנגלית ל "סיפור קצר מאת".
ניסיונות רבים של שמירת האינטרסים שלי בדרך חכמה ונעימה נעשו בטרם ההתפרצות המסוימת בבלוג "קאפיטן פראקסה" ולצערי שרון המשיך להתנהל כאילו עברתי שם במקרה והוא זרק לי איזה בוטן. מאחר והתמזל מזלנו ליפול לידיים של חיליק מיכאלי שהוא לא רק מפיק מוכשר, אלה גם סוג של פסיכולוג צלחנו את הכל בלי להגיע למכות, למרות שברור לשנינו מי היה לוקח..
מה שהכי מטריד לדעתי בכל העניין המשונה הזה הוא ששרון באמת מאמין לעצמו.
ובכן, "דיקטטורת הרזון" "ארון הבושה" "קידוש הדיאטות" "אפשר לשמוע אותך משמין" "טבח,שף, שניכם מובטלים" ועוד ועוד ועוד ועוד. הם מילים שלי בתוך משפטים שלי בתוך מסע פסיכולוגי שלי
שהובא למסך ע"י שרון מימון וארז תדמור בכישרון לא מבוטל אך גם בניסיונות בלתי פוסקים של שרון לאכול את הכל ולהקפיד לא לגדול.
חבל,טיפשי,מיותר,מצער,מצטער.
מזל שההצבעה לפרסי אופיר כבר סגורה, עוד היו מאשימים אותי ברצח ארלוזורוב.
דני כהן סולָל, תסריטאי שותף, "סיפור גדול."
ובכן, אני מקפיד להאמין יותר לאנשים שיודעים לפסק.
איני יודע מי מכם צודק, אבל שניכם יצאתם נפסדים, וקטנים, מהוצאת העניין לתקשורת. עשיתם סרט טוב כצוות של ארבעה (שניכם, חיליק וארז) – שימחו בכך והמשיכו לפרוייקט הבא במקום להיכנס להתנגשויות אגו חסרות משמעות ומבזות.
אני שמעתי שיש סרט ישראלי שזכה בפרס בונציה. לא ממש חשוב כמו הסיפור הזה, אבל בכל זאת.
מי ישמע יש כל כך הרבה מה להתגאות בתסריט הזה. שנה לקח לו לכתוב סינופסיס? לסרט הזה? אנחנו מדברים על הסרט עם הסומו בלוד, נכון?
זה מזכיר את הסכסוך על "אנטרטיקה". כמה שהסרט יותר חלש ככה האנשים שעשו אותו מרגישים יותר צורך לעוף אחד על השני.
וואו, אכן סיפור קורע לב על שני אנשים ואגו. יאיר, זה לא הזמן בו הגננת צריכה לטחוב את ידה אל בין הניצים ולעשות הפרדת כוחות? וגם- אולי קצת פחות 'מי אמר למי' וטיפה יותר קולנוע? היה גם איזה פסטיבל נשים, לא עלינו…
בסוף הם יזכו בפרס אופיר על התסריט, יעלו שניהם יחד על הבמה ויתאבקו בשידור.
הם רבים על התסריט כאילו מדובר פה בתסריט טוב. בסופו של עניין את רוב הקרדיט אפשר ישר להעביר לשמי זרחין- הרי הסרט הזה נראה בדיוק כמו כל הסרטים שהוא ערך להם את התסריט. בואו נדבר על הדברים החשובים באמת, רבותי. ואחרי שנגמור לדבר על התסריט, אפשר לומר גם כמה דברים על הבימוי…
והם אכן הולכים לזכות על התסריט. כך נראה…
מעניין של מי משניכם היה הרעיון הכביר (והאמין) לסצנה בה כל האסירות פורצות בשיר דבה-דבה-דה-בה-דה בה… אכן מופת קולנועי. מי משניכם היה זה שקם וצעק: וואו, יש לי רעיון גדול!!!
למדתי עם דני באונ' תל אביב והוא מאוד מאוד מוכשר. למיטב זכרוני הפנייה אליו נעשתה בעקבות הדרמה "חוצ-לארץ" שהוא עשה אז לערוץ 2.
סורי, אבל נראה שבאופן בולט דני כהן סולל צודק.
גם לגרסת שרון מימון, שניהם יחד כתבו את התסריט. אז מדוע הוא אינו נותן לו טיפת קרדיט בפרסומים ובראיונות ?
מימון יודע שמתן קרדיט זה דבר חשוב מאד ליוצר. המחיר בעבודה משותפת היא גם תמלוגים משותפים (שהוא מסכים לכך), גם קרדיט משותף בכותרות הסרט (שמימון מסכים), וגם – ולעיתים בעיקר – קרדיט משותף ברעיונות ובציבור.
מה קשה כל כך להגיד "התסריט שכתבתי עם דני". ככל שסרט מצליח יותר, ככה העלבון של דני גדול יותר.
ראשית, אם מר כהן סולל כותב תסריטים באותה רמה שהוא כותב תגובות, אז נדרש תסריטאי במשרה מלאה רק בשביל לעבור אחריו ולפסק את המשפטים. שנית, לא הבנתי את הדוגמא לציטוטים מהסרט שהוא הביא. מה הוא בא להוכיח? שהוא כתב את הבדיחות המצחיקות יותר? גם אם הוא צודק ומגיע לו קרדיט גדול יותר מזה שקיבל, זה בוודאי לא נובע מרפליקה כזו או אחרת שהוא הוסיף לתסריט. ובכלל, כל העסק הזה נראה כל כך ילדותי. במיוחד אהבתי את הקטע שבו הוא מאיים שעוד יאשימו אותו ברצח אלרוזרוב. אם אני לא טועה, האחרון שאמר את זה היה דודו טופז, כמה ימים לפני מעצרו. ותראו איפה הוא גמר.
נורא לא מעניין.
שום דבר לא היה קורה אם שרון היה טורח להזכיר בחצי מילה את השותף שלו.זה הכל. וחבל שכהן סולל נאלץ לרדת לביבים כדי שהביבים לא יכסו אותו, אבל יש גבול לחוצפה.
מדובר באחד התסריטאים (והבמאים) המעולים בארץ, שתרומתו הופכת סיפור שבלוני לסיפור זרוע הומור ופנינים.
כל הביקורות נשענו על הדיאלוגים השנונים
בצד החיובי. זה של כוהן סולל וצריך שמישהו יגיד את זה. כיוון שאף אחד לא אמר את זה, נאלץ כהן סולל להעיד על עצמו. חבל אבל צודק לגמרי.
לפי הפיסוקים של אחד שיודע והשופט נראה כי דני עומד מאחורי הטקבק.
בתור מי שראה את "משכנתא" של שרון מימון וטל גרניט, אפשר לראות את הדמיון הרב בדיאלוגים, בסגנון ובהומור.
אבל סיפור גדול הוא סרט איום! איך אף אחד לא רואה את זה? איך אף אחד לא אומר כלום? אלוהים!
לדני כהן סולל: תודה רבה על הספוילרים בטוקבק. לא ראיתי את הסרט עדיין ומהדברים שלך נראה שלא ממש איכפת לך שהצופים ייהנו ממנו. עצוב שחשוב לך האגו יותר מההצלחה של הסרט…
רונית היקרה, אין בדבריו יותר פרטים מאשר בכל אחד מהפרומואים שרצים ברשת.
אם את כל כך עצובה אולי עדיף באמת שלא תראי את הסרט, אחרי הכל מדובר בקומדיה ואפילו כתובה היטב. אני מתקשָה לאמין שאת מצליחה לתפור מספר דוגמאות שהובאו לכדי משהו ברור או "מקלקל".
גם לקויי ההבנה הקשים יותר המככבים לצערי בתגובות כאן יוכלו להבחין, אמנם במאמץ, כי כהן סולל חותם בשמו.
אני לא כהן סולל, לא דיברתי איתו, אני כן מצוי בפרטים, ואני חוזר וטוען כי אילו הבמאים הנכבדים והמוכשרים היו טורחים לאזכר ולו ברבע מילה את שותפם – כל זה לא היה קורה. זה לא קשור לאיכות הסרט, כפי שכמה קנאים חמומי מוח שלא יחמיצו הזדמנות ללכלך מציינים. זה לא קשור לסימני פיסוק, ספוילרים, או משכנתא. זה קשור להתנהגות אנושית בסיסית בין יוצרים. אני בטוח שכל נערות המים ומכיני הסנדוויצ'ים שנזעקו לתקוף כאן את כהן סולל היו מזמן הופכים על מיימון כסא אם היה שוכח לתת להם קרדיט על המי עדן והסנדוויץ פסטרמה שהביאו לו על הסט.
ממתי תסריטאים מקבלים קרדיט בתקשורת למשהו? מי בכלל מכיר את שמם חוץ ממי שמתענין בהם?
סתם מבחן טריוויה קטן ורנדומלי :
מי כתב את אפוקליפסה עכשיו עם קופולה ?
מי כתב(ה) את רקוויאם לחלום עם ארונופסקי ?
מי כתב את פרנטיק עם פולנסקי?
אני בטוח שאפילו דני סולל כהן לא ידע לענות על זה בלי לבדוק קודם ב אי.אם.די.בי.
ואני בכלל לא רוצה להתחיל ברשימה של סרטים מוכרים ואהובים שבהם הבמאי אפילו לא כתב מילה אחת ו "קיבל את כל הקרדיט".
הדינמיקה הזאת כל כך עתיקה ועקבית שהיא מעלה לצערי מספר שאלות לגבי הבנתו של סולל את המדיום שבו הוא בחר לעבוד.
וסליחה על הטעות ברקוויאום. במקור הכנסתי שם את הסרט "אי.טי"…אבל מחקתי כי ספילברג בכלל לא חתום על התסריט…אבל את הקרדיט הוא לקח גם לקח.
מקי סכינאי, מימון התראיין על
ה ת ס ר י ט
אני מתערב אתך שכששואלים את קופולה או פולנסקי או מי שזה לא יהיה מהרשימה שלך משהו על ה ת ס ר י ט – הם יתנו כבוד למי שקרע את התחת שנים על הסרט שלהם
חוצמזה, מימון ותדמור הם לא קופולה וגם לא פולנסקי. לא תזיק להם קצת צניעות
אחד שיודע, עשיתי גוגל ותאמין או לא דני מוזכר בכל כתבה להוציא הבלוג של קולנוע לב. בדוק בעצמך.
קרדיט זה דבר חשוב והוא ניתן בכל פרסום או ראיון שאני קראתי (מלבד באתר של לב, שם ניתן היה לתקן בשקט ובאלגנטיות).
אך האמת לגבי מקור הגאונות, שזה נראה לי לב העניין (את התמלוגים והכסף דני מקבל ללא עוררין) לא חייבת להשתקף ממשפט הרחוב המוזר הזה, היא תזרח ותזהר במענה על השאלה מי מהשניים הוא תרנגולת שמטילה ביצי זהב בהתמדה ולאורך זמן.
לי דוקא יש תשובה לשאלה אבל חלילה לי מלשחרר כאן ספוילר…
זמן יגיד.