״צלף אמריקאי״. חיסל את המתחרים

עוד שבוע לאוסקרים. השבוע הקרוב יהיה מלא אקשן בגזרת הימורי האוסקר. הישארו צמודים למסך זה לכל העדכונים, כי המירוץ השנה צמוד מאין כמוהו. אם יש לכם מושג מי הולך לזכות בקטגוריות הסרט והבימוי – ״התבגרות״ או ״בירדמן״ – בואו להמר על כך או לנחש כאן.

ובינתיים, הנה מקבץ של שש כותרות שהצטברו בימים האחרונים, לא רק בענייני האוסקר.

א.

כשהתפרסמו המועמדויות לאוסקר לפני כחודש היה ברור (לי, לפחות) שהסרטים המועמדים לפרס הסרט הם אכן (ברובם) מהטובים ביותר שנעשו השנה (ארבעה מהם הם הסרטים שהכי אהבתי ב-2014), אבל שהרשימה היא מכת מוות לרייטינג של הסרט כי לא היה שם אף שובר קופות. ובכן, בתוך חודש הסיטואציה הזאת השתנתה לחלוטין. בסוף השבוע האחרון חצה ״צלף אמריקאי״ של קלינט איסטוווד את קו 300 מיליון הדולר בהכנסות, ועל פי הצפי, עד לטקס האוסקר עצמו, או ממש בסמוך אליו, הוא יהפוך לסרט הכי קופתי באמריקה לשנת 2014. כן: ״צלף אמריקאי״ הולך השבוע לעקוף את ״שומרי הגלקסיה״ ואת ״משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק א׳״ (שהוא כרגע הסרט הכי קופתי ל-2014). הפעם האחרונה שהסרט הכי קופתי היה מועמד לאוסקר היתה ב-2010 עם ״צעצוע של סיפור 3״. הפעם האחרונה שהסרט הכי קופתי של השנה זכה באוסקר היתה ב-2003 עם ״שר הטבעות: שיבת המלך״. ההישג של ״צלף אמריקאי״ מרשים כפליים ובריבוע כשזוכרים שזה סרט שעלה 60 מיליון דולר בלבד (״משחקי הרעב״ ו״שומרי הגלקסיה״ עלו פי שניים ושלושה ממנו), שהוא בוים על ידי במאי בן 84, ושזה אינו סרט המשך או עיבוד למותג קומיקס או ספר לבני נוער. זה סרט המיועד לקהל מבוגר. בתוך שלל הישגיו של ״צלף אמריקאי״ בקופות ניתן להוסיף את העובדה שהשבוע הוא עקף גם את ״להציל את טוראי ראיין״ בהכנסות, והוא כעת סרט המלחמה הכי מצליח בכל הזמנים. והוא, כמובן הסרט הכי קופתי מבין המועמדים לאוסקר (הוא הכניס פי שלושה מהסרט הבא אחריו מבין המועמדים: ״משחק החיקוי״, שהכניס עד כה כ-80 מיליון דולר). ״צלף אמריקאי״ היה עד סוף השבוע האחרון גם הסרט הכי נצפה בבתי הקולנוע בישראל. ״50 גוונים של אפור״ עקף אותו בסוף השבוע הזה.

ב.

הלילה חולקו בהוליווד פרסי גילדת התסריטאים. הם הוענקו, כצפוי, לתסריטים. הזוכה בפרס התסריט המקורי הוא ״מלון גרנד בודפשט״ של ווס אנדרסון. בפרס התסריט המעובד זכה ״משחק החיקוי״, שכתב גרהם מור. לכאורה, זה מציב את שני התסריטים האלה בעמדת יתרון לזכייה באוסקר, אבל צריך להזכיר שגילדת התסריטאים היא הכי קשוחה מבין האיגודים המחלקים פרסים לפני האוסקרים: הם היחידים שמקפידים על כך שרק חברי הגילדה יוכלו להיות מועמדים. יש לכך סיבות משפטיות וחוזיות, אבל הם היחידים בתעשייה שעושים את זה. מה שאומר ש״מלון גרנד בודפשט״ אמנם ניצח את ״התבגרות״ אמש, אבל ״בירדמן״, המתחרה הכי צמוד שלו, לא היה מועמד כי ארבעת התסריטאים שלו אינם חברי איגוד התסריטאים. ו״משחק החיקוי״ ניצח אמש את ״צלף אמריקאי״, אבל באוסקרים יתחרו מולו גם ״התיאוריה של הכל״ (הפקה בריטית שהתסריטאי שלה אינו חבר באיגוד) וגם ״וויפלאש״ (שהאקדמיה, מסיבותיה התמוהות, החליטה להכליל אותו כתסריט מעובד, כי הוא מבוסס על סרט קצר שהבמאי ביים לפני שהוא ביים את הסרט הארוך). כך שזו תחזית לא לחלוטין אמינה.

ג.

15 הסרטים הקצרים המועמדים לאוסקר (אנימציה, לייב אקשן ותיעודי) מוקרנים עכשיו במקבץ אחד בבתי הקולנוע באמריקה (בשנים האחרונות המקבצים האלה הוקרנו בפסטיבל ירושלים), וכדי לקדם אותם צולמו ראיונות קצרים עם הבמאים המועמדים. הנה הסרטון של עודד בן נון ומיכל ברזיס, הבמאים של ״איה״:

ד.

ובישראל: בשבוע הבא יתחילו צילומי הקומדיה הרומנטית ״ילד טוב ירושלים״, סרטו העלילתי הראשון של רועי פלורנטין (״החממה״) על פי תסריט של רן אפלברג. עמוס תמם מגלם בחור טוב, קצת פראייר, שנשוי למלי לוי (והבן שלהם הוא ארי נשר, הבן של אבי נשר). כשהוא מקבל הודעה שגויה שהוא חולה במחלה סופנית, הוא פוגע במכוניתו בדוג-ווקרית (מיטל גל), שמבלבלת לו את החיים ומנערת ממנו את הילד הטוב. הסרט מופק על ידי סרטי יונייטד קינג וארצה הפקות, שכבר שיתפו פעולה ב״פנתר לבן״ וב״שושנה חלוץ מרכזי״. הסרט יוצא לצילומים כסרט עצמאי, ללא תמיכת קרנות, והתוכנית היא להוציא אותו לבתי הקולנוע בסוף שנה זו (אני מתערב אתכם שרגע לפני היציאה המסחרית, קרן רבינוביץ תצטרף כמשקיעה בסרט, בדיוק כמו שקרה ב״שושנה חלוץ מרכזי״). זה הסרט השני לשנת 2015 שסרטי יונייטד קינג של משה אדרי מפיקים, מתוך כוונה לייצר להיט מסחרי. בקיץ מתוכנן לצאת ״איביזה״, קומדיית ביקיני שמביים שי כנות (״שושנה חלוץ מרכזי״, ״אהבה קולומביאנית״), ושצילומיה התקיימו בחופי ישראל ואיביזה, והסתיימו בתחילת החודש.

ה.

השטן ירד לג׳ורג׳יה, אבל בסוף השבוע שעבר, רגע לפני יום שישי ה-13, מלאך המוות יצא למשימת איסוף עיתונאים במידטאון מנהטן. ראשית הוא לקח את בוב סיימון, כתב המלחמות של סי.בי.אס, שהיה מוצב שנים בתל אביב והסתובב בכל איזורי הקרבות של המזרח התיכון, ולבסוף נהרג בתאונת דרכים ברחוב 34. ואז הוא המשיך צפונה לכיוון טיימס סקוור, שם ברחוב 40, הוא עצב במערכת ״הניו יורק טיימס״ ולקח את דיוויד קאר, כתב התקשורת של העיתון, שהיה רק בן 58.

קאר, אחת הדמויות הססגוניות של עולם העיתונות האמריקאי, התפרסם בשנים האחרונות גם בזכות העובדה שהוא השיק את בלוג האוסקרים של ״הניו יורק טיימס״, Carpetbagger, ולפני כמה שנים דיווח בציניות רבה על המירוץ לאוסקר. הוא גם התבלט כאחת הדמויות המובילות של הסרט התיעודי ״עמוד ראשון: בתוך ׳הניו יורק טיימס׳״ (הנה סצינה שלו מתוך הסרט). לפני כמה שנים הוא כתב אוטוביוגרפיה שם ״ליל האקדח״, בה הוא סיפר בכנות – ועם פרוזה של כתבי עיתונות רחוב של פעם – על התמכרותו לקראק ועל החיים הפרועים שהוא ניהל, עד שהגיע ל״ניו יורק טיימס״.

בערב, כמה שעות לפני מותו הפתאומי, הנחה דיוויד קאר מפגש בניו סקול בשדרה החמישית, הבמאית עם לורה פואטרס, העיתונאי גלן גרינוולד והמדליף אדוארד סנואדן, יוצרי הסרט התיעודי ״סיטיזן פור״ ומשתתפיו. עכשיו, כשרואים את הווידיאו, רואים שקאר נראה כמי שלא כל כך מרגיש טוב (מצד שני, קאר מעולם לא נראה בריא במיוחד). כמה שעות אחר כך, במערכת ה״ניו יורק טיימס״, הוא צנח ומת. זה הווידיאו האחרון שלו, שגם בלי קשר למותו של קאר, מכיל שיחה שראויה לצפייה על הסרט שככל הנראה יזכה באוסקר ביום ראשון הבא:

ו.

האמת? אני מאשים את ״50 גוונים של אפור״ בכל הטרגדיות האלה. שם החיבה של ״הניו יורק טיימס״ הוא ״הליידי באפור״. וביום שישי הלך לעולמו גם סטיב סטריינג׳, סולן להקת ויסאז׳, שהלהיט הכי גדול שלה ב-1980 היה ״מתפיידים לאפור״. סטריינג׳ יצא לנופש בשארם א-שייח בסיני, הלך לישון ולא קם. הוא היה בסך הכל בן 55 (זה מדהים שאתה מגלה במותם, שכוכבי הפופ של ילדותך היו מבוגרים ממך בסך הכל בשמונה-תשע שנים). הנה, מלפני 35 שנה, סטיב סטריינג׳ עם הלהיט הכי גדול שלו:

ציוץ