18 אוגוסט 2006 | 22:00 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

נחשים של שבת

אני המום. שישי ב-22:00 ואין אף ביקורת בעברית על “נחשים על המטוס” ברשת? האם נרדמנו בשמירה או שהסרט הזה באמת לא מעניין את התקשורת הישראלית? או אולי כבר יש ופשוט החמצתי?

אז הנה פיסקה שלי, אחרי צפייה בסרט אתמול ב-17:00 ביס פלאנט, אולם 6, שורה 11 כסא 15 (גידי אורשר ישב כמה שורות לפניי):

חביב. “נעה”מ” הוא סרט טראש אדרנליני מהסוג הצפוי, בי-מובי גאה. לא רע מדי, אבל לא טוב מדי. ואולי זה החלק המצער: זה סרט אימה בסיסי, נטול רגע של וירטואוזיות. יש בו הומור, מודעות עצמית, אבל הוא לא ממש מתפנן על האפשרויות הקולנועיות העומדות בפניו. וזו, חוששני, אשמת הבמאי. דיווויד אליס הוא במאי בי-מוביז כבד יד שאין עצם של ברק או וירטואוזיות בגופו, הוא יודע לתקתק אקשן, אבל אין שם אף רגע פנומנלי של “וואו”. הו, תצחקקו ב”נעה”מ”, אולי אף תצרחו בחדוות רכבת הרים לרגעים. אבל לא יהיה שם רגע של הארה, רגע בו למרות שמדובר בז’אנר בסיסי אתם מרגישים שאתם בידיים של וירטואוז. רגעים כמו שהיו, נגיד, ב”בלייד”. או ב”יעד סופי”. או ב”צעקה”. או ב”שוכני המצולות” (שזה כמו נחשים על מטוס, אבל בספינה, ובלי נחשים, בסרט אימה של סטיבן סומרס שאני נורא אוהב ושלדעתי לא קיבל את הקרדיט שמגיע לו), או ב”The Descent”, המאסטפריס הנוכחי של הז’אנר, מאת ניל מרשל, שאם הוא היה מביים את “נעה”מ” היה יוצא סרט מפחיד יותר, בהרבה, וגם מבריק.
אם יש משהו מעניין ב”נעה”מ” זה האופן שבו הוא מצליח לתעתע עם נקודת המוצא שלו. השם מבריק ומעורר חיוך מהסיבה הצפויה: הסיטואציה הדרמטית, הקונפליקט העיקרי, נפרש מולכם ללא צורך בתקציר. יש נחשים, אין לאן לברוח. והוא גם עוזר לנסח מה ההבדל בין סרט אימה ובין מותחן. נחש אחד על מטוס הוא סרט מתח. הנחש נעדר, רק הפחד מפני המצאותו מטעינה את העלילה במתח: מאיפה הוא יצוץ? מתי? מה הוא יעשה? אבל ב”נעה”מ” זה לא נחש אחד אלא אלפי נחשים. והם פורצים מכל חור ותוקפים כל מה שזז. אלפי נחשים הופכים את “נעה”מ” מסרט אימה לסרט מפלצות. ולסרטי מפלצות יש חוקיות משלהם. שם אתם לא מריעים למי שניצל, אלא דווקא למי שנטרף. בסרט מתח אתם מתפללים לשלום הגיבורים, בסרט מפלצות (ומשספים) אתם צמאי דם ורק רוצים שמניין הגופות ירקיע שחקים. ההרג חסר אבחנה, האלימות מוקצנת, והסרט מתענג על שיטות המוות המגוונות שהנחשים מסוגלים לספק לנוסעי המטוס. כן, סרט מעודן שכזה. אבל מהנה.

והנה הארי נואלס, מ-AICN, כותב על הקרנת חצות של הסרט אתמול באוסטין, טקסס, עם מופע נחשים חי לפני ההקרנה, ומאכלים בצורת נחשים במזנון. ועם קוונטין טרנטינו, שנמצא בעיר לצילומי סרטו החדש, בקהל. נו, עזבו וירטואוזיות ואמנות, נראה שסרט פולחן חדש נולד אתמול. תתחילו לשנן את הרפליקות, ולקחת לגימות מפחית בירה בכל פעם שנחש מכיש מישהו.

ג’ייסון קצמן מ-MSNBC מערבב בטור קנטרני אחד, ולא ממש שנון, שתי טענות נגד הסרט. אחד: איזה עוד רעיונות אפשר להגות כהמשך ל”נחשים על מטוס”. ו”עכבישים על רכבת” זה רעיון רע ולא שנון. “גיריות על רחפת” זה דבילי (ואם כבר “צלופחים על הרחפת”, בנוסח מונטי פייתון והשיחון האנגלי-הונגרי שלהם, זה רעיון יותר טוב). לעומת זאת, “צרעות במעבורת חלל” זה רעיון מצוין. ואז הוא מתלונן על השם שפשוט מסגיר את עלילת הסרט ומציע שמות חלופיים לקלאסיקות. זה רעיון לא רע לאייטם, אבל זה כתוב רע. ובעיקר מוכיח שהצירוף “נחשים על מטוס” הוא די מבריק.

===================

והנה כמה אייטמים מרחבי הרשת, כפי שליקטתי עבורכם, אחרי ש-MCN ליקטו עבורי:

רשימת הסרטים שיוקרנו בפסטיבל ניו יורק. כולל דיוויד לינץ’ וסופיה קופולה.

פרנסיס פורד קופולה עונה לעשר שאלות ב”טיים מגזין”, לרגל צאת “אפוקליפסה עכשיו” במארז די.וי.די משולש.

כתבה המעדכנת מה שלומו של רוג’ר איברט. המסקנה: ככה ככה. הוא לא מסוגל לדבר כרגע, חלק מהלסת שלו הוסר, יש לפניו עוד תהליך שיקומי ארוך שיימשך חודשים.

ורוג’ר איברט, כנראה כדי לבלום שמועות מודאגות שהאייטם הקודם עשוי לעורר, כותב – לראשונה מאז האשפוז – אימייל בו הוא מתאר בפרטנות מה בדיוק עשו לו ומה עוד עומד לפניו. המצב נשמע חמור, אבל פחות מדאיג מהדיווח הקודם.

הסכם ראשוני, היסטורי למדי (אם כי כזה שלא סוגר את כל המחלוקות עדיין), נחתם אתמול בין איגודי היוצרים ובין HOT. והנה, דרך “לוס אנג’לס טיימס”, מאבק תמלוגים חדש שעומד לצאת לדרך. מה מתברר? שתסריטאים של סרטי אנימציה לא מקבלים תמלוגים.

הנה הבעיה, כפי שהיא מומחשת על סמך שני סרטים של מייק מאיירס. האחד הכניס 200 מיליון דולר, השני 400 מיליון דולר. התסריטאי של איזה סרט קיבל יותר כסף?

Writers of live-action features get royalties when their work is repackaged and sold. But writers of animation don’t. Their “ancillary profit participation,” as it’s known, is paid in multiples of zero.

It’s an industry standard evolved over a decades-long debate between the writers and their employers, and in a practical sense, it means that the writers of “Goldmember” get paid a small percentage of every sale of a video or DVD, which can add up to tens or even hundreds of thousands of dollars, while the writers of “Shrek 2” receive nothing.

והתסריטאים בהוליווד מתחילים להתעצבן מזה:

“We can’t afford it anymore, as well as we get paid,” says David N. Weiss, who with his writing partner, J. David Stem, helped pen scripts for “Shrek 2,” “Jimmy Neutron: Boy Genius” and the two “Rugrats” features. “Our kids are going to go to college, we hope. It just makes more sense [to write live action]. It’s hard enough to get the project made. If you’re going to get it made you might as well collect all the benefits.”

Weiss estimates that each of the four credited writers on “Shrek 2” would have collected royalties of around $125,000 in just the first week of the DVD’s release in November 2004, when 11 million were sold. And once reruns of the movie started showing up on HBO and network television, and buyers snapped up an additional 10 million or so DVDs, he began to see a bigger picture of how much he was losing by not receiving residuals for subsequent airings of his work.

ואנשי איגוד התסריטאים בהוליווד מתחילים לדבר בשפה שעמית ליאור ודורון צברי
כבר מכירים היטב:

“We can quibble about how much we share on live action,” says Craig Mazin, a WGA, West board member and writer of the upcoming animated film “Opus.” “But no residuals for ‘Finding Nemo’? No residuals for ‘Ice Age’? No residuals for ‘Shrek’? There is something ultimately immoral — and I use that word carefully — about taking a work of authorship from writers and exploiting it and earning enormous profits and not sharing at all with the authors. I’m not sure how long it can last before something rather serious happens.”

המשך הכתבה – שאני חשבתי שהיא מאלפת – מסביר איך קרה שדווקא בסרטי אנימציה תסריטאים לא זכאים לתמלוגים. זה התחיל לפני המון שנים, כשאולפני דיסני רמסו את האיגודים. האנימטורים, בקיצור, רצו את כל הקרדיט על הסרט לעצמם. האם שביתת האנימציה הגדולה נמצאת באופק ההוליוודי?

איזה מזל שהוט עוד לא מפיקים סרטי אנימציה.

17 תגובות ל - “נחשים של שבת”

  1. דואל 18 אוגוסט 2006 ב - 23:06 קישור ישיר

    אז אולי ירדו מחמישים סרטי אנימציה בשנה לשניים בלבד (של שוברי שביתה).
    דרך אגב ובלי שום קשר, בביה”ס לאומנות קמרה אובסקורה נפתחה אתמול ותוצג במשך השבוע הקרוב תערוכה של עבודות סופשנה א’ בבית הספר המתחדש לאחר משבר כלכלי. שווה לקפוץ ולהתרשם מהעבודות (יש עבודות בצילום, אנימציה, כתיבה, וכן, גם קולנוע). אמנם אני לא אובייקטיבי בכלל, אבל יש כמה דברים טובים מאוד לדעתי. התערוכה פתוחה א’-ה’ 10:00-19:00

  2. אייזאק. 19 אוגוסט 2006 ב - 1:19 קישור ישיר

    יאיר, שים לב לשני הרעיונות שלי להמשכים.
    Termites on a Wooden Zeppelin
    WE GOT FUCKING TERMITES!

    וכמובן-
    Moths on a Baloon
    MAYDAY! MAYDAY! WE GOT FUCKING MOTHS!

  3. דן ברזל 19 אוגוסט 2006 ב - 3:38 קישור ישיר

    נחשים בעין הדג:
    http://www.fisheye.co.il/story_3455

  4. יניב אידלשטיין 19 אוגוסט 2006 ב - 10:12 קישור ישיר

    צפייה קבוצתית?
    ביום שלישי נניח?
    מי בעד?

  5. סטיבי 19 אוגוסט 2006 ב - 10:45 קישור ישיר

    נתקלתי אמש במקרה בביקורת על המטוס והנחשים באתר של CNN, והבוקר קיבלתי – דווקא במיילינג ליסט על מוזיקה – לינק לביקורת שטוענת שהיא הראשונה שעלתה, ביום רביעי, כאן:

    לא העמקתי (במיילינג ליסט היה לינק הרבה יותר מעניין על זה שטום ווייטס הולך להוציא אלבום משולש).

    (יאיר, סליחה על ההתכתבות האישית לרגע.
    יניב, אני לא תמיד ממש זוכרת שמות של מתרגמים, אבל נתקלתי בשמך שוב אתמול בסרט ההופעה של הביסטי בויז, תרגום בכלל לא רע, ושמתי לב לכך כי אאל”ט תרגמת למופת את “סיפורי חיות”, סדרה שבכלל לא קל לתרגם ולכן התעניינתי במיוחד בשם המתרגם שלה. אה, ואתם מחפשים עובדים שם? אני רוצה :-))

  6. גיאחה 19 אוגוסט 2006 ב - 14:31 קישור ישיר

    אני הייתי רוצה לראות מה הייתה עושה על המטוס הזה דמותו של בילי קונלי מ-Lemony Snicket הנפלא.

    אה, ולסקר שהעלית פה לא מזמן: אני מתכוון לראות את נחשים על המאדרפאקינג מטוס כשיום אחד אתקל בו בערוצי הסרטים בשלטוט אקראי. לא בשום צורה אחרת. הוא נראה לי כמו טראש מושלם לשבת בלילה, נגיד.

    ויניב, אתה מתרגם מעולה, סטיבי צודקת וסוף סוף נתקלתי בשמך כדי לומר לך את זה. 🙂

  7. ליאור 19 אוגוסט 2006 ב - 14:31 קישור ישיר

    יניב, כפי שאמרתי, I’m game. נראה לי שאם יהיו לפחות ארבעה, זה כבר ייחשב “קבוצה”. ואז נביא אורז… סליחה… נחשים, ונזרוק על המסך.

    וזה נורא טפשי, אבל לא יכולתי להתאפק:
    Snakes in a Drain

  8. יניב אידלשטיין 19 אוגוסט 2006 ב - 19:34 קישור ישיר

    תודה, סטיבי וגיאחה. תמיד כיף לשמוע :^)

  9. חן חן 19 אוגוסט 2006 ב - 19:51 קישור ישיר

    רוב מהומה על לא מאומה. נחשים על מטוס עשה בשישי שישה ומשהו מיליון דולר. נכון, הלוואי על דורון ערן כאלה מספרים, אבל עדיין, לא משהו לכתוב עליו הביתה

  10. יניב אידלשטיין 19 אוגוסט 2006 ב - 19:57 קישור ישיר

    אני רק עכשיו קולט שהסרט צולם ע”י אדם גרינברג…

  11. סטיבי 20 אוגוסט 2006 ב - 0:10 קישור ישיר

    מסקנה (?): נזכור את ההייפ, את הסרט לא כ”כ. בעצם, הכי נחבב את הטריק השיווקי של איום אישי מאת מר ג’קסון, מלך בלא ספק ובלא קשר, שאנחנו חייבים לראות את הסרט (http://snakesonaplane.varitalk.com, ויה “חיים בסרט” ושכנוע אישי שאני חייבת לנסות כי זה קורע. מה שנכון, אפילו שהוא לא מוכן להגיד את השם שלי!!).

    והלאה…
    Snakes on a Plain?
    Plane in a Snake? “צייר לי כבשה”?

    (גיאחה דארלינג, תפסיק לעקוב אחרי :-))

  12. סיגל 20 אוגוסט 2006 ב - 14:29 קישור ישיר

    לגבי אנימציות של הוט:
    “מ.ק 22” לא שודר בביפ? זה לא שייך להוט? או שזה הופק ע”י גוף אחר?

  13. assafTV 20 אוגוסט 2006 ב - 18:07 קישור ישיר

    מ.ק. 22 – וערוץ ביפ כולו – זו הפקה של קשת.

  14. סיגל 20 אוגוסט 2006 ב - 19:53 קישור ישיר

    ואללה, תודה 🙂

  15. גיאחה 21 אוגוסט 2006 ב - 17:51 קישור ישיר

    סטיבי, אפסיק לעקוב אחרייך כשתפסיקי ללנקק מהשם שלך לאתר שלי 🙂 (חס ושלום, אל תפסיקי באמת!)

  16. יוני 25 אוגוסט 2006 ב - 20:38 קישור ישיר

    שביתת האנימטורים הגדולה? מה זה אומר, שעכשיו יצאו כל שנה רק 100 סרטי אנימציה גרועים בארה”ב? (מלבד פלימפטון, ישתבח שמו, שעשה שנה שעברה את hair high הפסיכי ושממשיך לעשות מה בראש שלו)


השאירו תגובה