תעלומת הנחשים הגדולה
יש עדכון בהמשך.
כל חזאי שוברי הקופות ניבאו ש"נחשים על המטוס" יכניס בין 20 ל-30 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון. כולם דיברו על זה שההתלהבות האינטרנטית הספונטנית שצמחה סביב הסרט הזה היא פרסום ששום כסף לא יוכל לקנות. האולפן עצמו נסחף בלהט הבלוגרים והחליט להיענות לבקשותיהם – שמירת השם, שידרוג האלימות. "נחשים על המטוס" היה תופעה יוצאת דופן בכך שקהל מעריצים התייחס אליו באותה התלהבות שמעוררים מותגים ותיקים – סרטי המשך, עיבודים לספרים או לקומיקס. התופעה היתה בהחלט מרתקת, ומאוד משעשעת.
ואז, כמו בבחירות הראשונות בין אהוד ברק שמעון פרס ובנימין נתניהו, או בין אל גור וג'ורג' וו. בוש, אתם הולכים לישון עם מנצח, וקמים בבוקר עם לוזר. "נחשים על המטוס" הכניס בקושי 15 מיליון דולר (ועשה בושות למומחי הבוקס אופיס) ועקף רק במעט את "הנהג מת מצחוק: הרפתקאות ריקי בובי ושובבי טלדגה" (תרגום פרטי).
יותר מזה: התופעה הכלל-אינטרנטית הזאת, שסחפה אחריה כמובן גם את תקשורת המיינסטרים האמריקאית, לא עשתה רושם על הקהל הישראלי. עורכי עיתונים שאני מדבר איתם ומזכיר את הסרט שואלים "איזה?". אנשים, בקבוצת הייחוס הפרטית שלי, לא שמעו על הסרט.
מה שמעלה כמה שאלות: האם קהילת הבלוגרים האמריקאית קטנה בהרבה ממה שנתנו לה קרדיט? או שזו קהילה גדולה שרק אוהבת לפטפט ולא ממש מתעניינת ביציאה מהבית ובתשלום לכרטיסי קולנוע? האם קהילת הבלוגרים האמריקאית היא בועה, המנותקת לחלוטין משאר העם האמריקאי סביבה? והאם קהילת הבלוגרים הישראלית היא בועה בתוך בועה? או אולי, כמו שאמרו כמה אנליסטים, שיא החשיפה האינטרנטית של "נחשים על המטוס" היה באפריל, ובארבעת החודשים מאז נוצרה התחושה, כשהוא סוף סוף יצא, שבסרט הזה כבר היינו. מי יודע. "נחשים על מטוס" – לפחות מבחינה מסחרית – הוא בועה שהתפוצצה. צפו עכשיו לסדרת מאמרי "אמרנו לכם".
ונדמה לי שבזאת סיימנו את סיקור הנון-אירוע של "נחשים על המטוס". ו"שודדי הקריביים 2" תכף חוצה את קו מיליארד הדולר בהכנסות עולמיות.
תוספת, 15:05: אני לא רוצה לפתוח עוד פוסט על הנחשים, אלא אם ניו ליין, מרוב ייאוש, יפזרו נחשים אמיתיים בטיסות מהוואיי ללוס אנג'לס כטריק שיווקי, אז הנה כמה תוספות:
– מתברר שהנתון של ניו ליין, על ה-15 מיליון בשלושה ימים, כולל את הטרום-בכורות של יום רביעי. תסירו אותם, כפי שלרוב עושים לטרום בכורות, ותקבלו ש"נחשים" נכנס למקום השני, וש"טלדגה" נשאר במקום הראשון שבוע שלישי (פוקס וניו ליין הולכים כרגע מכות סביב הנושא).
– הנה ניקי פינק, נחשית ארסית בעצמה, נוחרת בבוז כלפי נתוני הקופה של סם ג'קסון ונחשיו.
– והנה, שוב דרך פינק, מערכון שרק שמעתי עליו אבל לא ראיתי, שמסביר איך מפיק הוליוודי רצה לעבד את "יומנה של אנה פרנק" ויצא לו "נחשים על המטוס".
– ואגב אנה פרנק: אחת הבדיחות היותר טובות ב"מוכרים בלבד 2" שיוצא השבוע בארץ, היא שרנדל כל הזמן מבלבל בין אנה פרנק והלן קלר. וכך המשפט "אתה צריך להיות עיוור כמו אנה פרנק כדי לא לראות את זה" הופך לראנינג-גג די מוצלח בסרט.
================
הנה, ויה "בוינג בוינג", סדרת תמונות שצולמה ביוני-יולי 1958 באולפני האנימציה של דיסני, ומראה את האנימטורים משתובבים בזמן עבודתם על "היפהפיה הנרדמת" ו"101 כלבים וגנבים".
לכתוב מאמרי "אמרתי לכם" לאחר מעשה זאת עצלנות. הנה, במסגרת ויכוח על תופעת 'נחשים על מטוס' כתבתי "אמרתי לכם" כבר לפני שבוע:
http://www.fisheye.co.il/story_3436#262870
רוה לרד: בראבו, ניתוח נאה. אם כי אני לא חושב שתופעת "נחשים על המטוס" תהיה חד פעמית. וגם היא, אגב, מעבדת לעידן הבלוגים מה שקרה בעידן הפורומים עם "פרויקט המכשפה מבלייר" (עם תוצאות אחרות). היא לא תהפוך שיטתית, אבל אני משוכנע שאנשי שיווק רציניים יישבו בהוליווד לנתח מה קרה כאן. כשאופציה בולטת היא שניו ליין פספסה את המומנטום. היא עשתה הכל נכון, חוץ מלהריץ את הסרט לבתי הקולנוע באביב, כשהבאז היה בעיצומו. לא שאז הסרט היה הופך לשובר קופות היסטרי, אבל הוא היה מותיר אחריו שובל רירי מורגש יותר.
במסגרת הבחירות הראשונות בין אהוד ברק ובנימין נתניהו? אתה בוודאי מתכוון לבחירות בין פרס ונתניהו. ב~96' נתניהו היה ראש הליכוד, אבל רק היה רק מספר 3 (דומני, אחרי ברעם), ופרס הוביל את העבודה כל הדרך לתבוסה.
רוה לחן חן: ברור.
נראה לי שרוב הבלוגרים צופים בסרטים שהם מורידים מהאינטרנט. הרי אנשי האינטרנט ידועים בהשמצת כל דבר שצריך לשלםלצאת מהבית בשבילו.
הנה עיתונאות מסורתית מחורבנת במיטבה.
הכותרת: מי צריך מבקרים? הסרט "נחשים על המטוס" בוחן את יעילות ההייפ ברשת ביחס לביקורות הקולנוע
פיסקה ראשונה:
אחרי חודשים ארוכים של הייפ מקוון חסר תקדים, הסרט המדובר של השנה, "נחשים על המטוס", עלה סוף סוף על המרקעים בצפון אמריקה, וגרף 7.5 מיליון דולר בלבד ב-24 השעות הראשונות. הוא צפוי לגרוף כ-20 מיליון דולר בסוף השבוע (כולל היום) – אכזבה מסוימת בהתחשב בחשיפה לה זכה.
[זאת אומרת שמאוכזבים מההכנסות]
פיסקה שלישית:
הסרט שימש וישמש כעדות לכוחו האמיתי של ההייפ בעידן האינטרנט, כתחליף לשיווק המסורתי ואפילו למבקרי קולנוע. עוד בטרם עלה על המסכים, הוא זכה לעשרות אתרי מעריצים ואוזכר ע"י אינספור בלוגרים ובעלי טורים.
[זאת אומרת שיש הייפ ויש לו כח. רגע, אבל בפיסקה הראשונה כתוב שההכנסות מאכזבות! מה קורה פה? מה הוא מנסה להגיד?]
ניר נתן, לוס אנג`לס, גלובס
רוה לחנן: תודה. זה מה שקורה, אני מניח, כשכותבים טקסט עם תזה ביום שבת רק כדי לראות את התזה מופרכת ביום ראשון. הייתי נותן לתגובה שלך את הכותרת "מי צריך עיתונאיי דפוס".
מכאן: http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=391063
אגב, באופן אירוני יכול מאוד להיות שבלי להתכוון, ניבאת כאן נבואה מדהימה. הבחירות הבאות יהיו בין ברק ונתניהו, ויכונו כסיבוב השני ביניהם
אתה יודע בעד מי אני אצביע, נכון?
רוה לחן חן: עבור האיש הלא נכון.
אני מניח שאם "נחשים על מטוס" היה עושה 60 מיליון דולר בסופ"ש ראשון, הוא כבר לא היה יכול לקרוא לעצמו סרט קאלט, אלא סתם עוד שובר קופות (שיחווה ירידה של 70 אחוז בשבוע שלאחר מכן).
אבל זה מה שיפה. אם זה היה סרט מיינסטרים שמדבר לכולם, הוא לא היה מה שהוא. אין ספק שמה שמתתברר מהמספרים הוא שיש פער אדיר בין האנשים שאוהבים לדבר על "נחשים על מטוס" ובין אלו שממש רוצים לראות אותו. יהיה מעניין לראות איך הוא יחזיק מעמד בשבועות הבאים. האם הוא יידרדר במהירות, או ישמור על כוחו ויעשה לאט רווח?
הוא לא יהיה שובר קופות היסטרי, אבל עדיין לא ברור אם הוא יהיה כישלון (תקציבו היה 35 מיליון דולר). מה שבטוח, כל השמחים לאיד שולפים עכשיו את החרבות. (ואני עדיין לא ראיתי אותו!!*#@*#@!)
רוה לליאור: נכון. אבל תופעת "נחשים על מטוס" היתה משונה דווקא בגלל שזה סרט פולחן שקיבל חשיפה של שובר קופות מיינסטרימי. היו כבר מי שחישבו והעריכו שהבלוגרים ועיתונות הדפוס שעשתה עליהם פולו-אפ הניבו לניו ליין פרסום חינם בשווי כמאה מיליון דולר. מאה מיליון דולר שהאולפן (למזלו) לא צריך לכסות עכשיו, כי הוא קיבל אותם מתנה, אאוט אוף דה בלו. אם "נחשים" היה יוצא, הייפ-לס, מכניס 15 מיליון דולר, זוכה לביקורות פושרות ומטה ואז היה מתחיל זמזום אינטרנטי סביבו, שהיה גורם לו להתעורר לחיים בדי.וי.די ובהקרנות חצות, אז הוא היה הולך בעקבות התבנית המוכרת של סרט פולחן (אגב, אני מקווה ש"סיילנט היל" יהיה כזה. ראיתי אותו רק השבוע ואני חושב שזה אחד הסרטים האמריקאים/גרמניים/צרפתיים הגדולים של השנה, והוא בהחלט לא זכה לתשומת לב מספקת).
למעשה, הסיפור עם "נחשים על המטוס" מזכיר לי סיפור כמעט זהה מהשנה שעברה עם סרט בשם "סרניטי". הנה התגובה שפרסמתי ב-"עין הדג" בשעתו עם הוודע נתוני הקופות של הסרט ההוא:
http://www.fisheye.co.il/story?id=2930&anchor=221359#221359
דומני כי היא נשארה רלבנטית גם ל-"נחשים על המטוס". או ליתר דיוק: כל סרט שמתלהבים ממנו ב-Aint it Cool News הוא סרט בסכנת הכחדה.
אני לא מוציא את עצמי משום כלל, אגב – אני עצמי נוטה להתלהב מהסרטים ש-AICN מתלהבים מהם (טוב, מחלקם. "סקיי קפטן" הוא לדעתי סרט ההרפתקאות הכי טוב שיצא מהוליווד בחמש השנים האחרונות), אבל הייתי שמח אם האנשים שם היו לוקחים כמה שיעורים באיות, דקדוק, וניסוח.
אויש, טעות. הלינק הנכון הוא:
http://www.fisheye.co.il/story?id=2930&anchor=221124#221124
עניין אותי להשוות בינו ובין "פרויקט המכשפה מבלייר". עוד סרט אימה בעל שם מסקרן שעשה את השיווק ההיסטרי שלו באינטרנט והפך לתופעה. ובכן, התקציב של "בלייר" היה 35 אלף דולר (כמו "נחשים", רק פחות אפס אחד). הוא עשה בסופ"ש ראשון 29 מיליון דולר. בסופו של דבר הכניס 140 מיליון. אני לא זוכר אם גם אז היה באזז מטורף כמו עכשיו, אבל אני זוכר שהסרט הגיע לארץ הוא נישא על כנפי הייפ אדיר ממדים ורצתי לראות את הסרט בקולנוע. אני מודה, הסרט היה מפחיד ומוזר, אבל עדיין חשתי מרומה. קניתי כרטיס קולנוע במחיר מלא כדי לראות מצלמה ידנית מיטלטלת במשך כמעט 90 דקות.
"פרויקט המכשפה מבלייר" היה לדעתי הסרט הראשון שהתמש באינטרנט ככלי שיווק ועשה זאת בצורה מבריקה למדי. לגבי טיבו של הסרט, על זה אפשר להתווכח, מה שבטוח זה שהוא לא היה הופך להיות מה שהיה ללא הבאזז. ובמקרה הזה דןןקא כן היה מדובר בשיווק מתוכנן מראש ולא במשהו ספונטני.
אם כך, גם ההצלחה של "פרויקט המכשפה מבלייר" לא היתה משהו שנבנה בהדרגה. הוא היה הצלחה היסטרית מהרגע הראשון, וגם לא יכול להיחשב כסרט קאלט פרופר.
ובכלל, אני חושב שהמונח "סרט קאלט" מודבק אוטומטית ליותר מדי סרטים. אומרים למשל ש"שליחות קטלנית" הוא סרט קאלט. למה? הוא היה שובר קופות מהרגע הראשון, הוא לא גרם להתפתחות טקסים בנוסח "מופע הקולנוע של רוקי", הוא לא מצוטט יותר מסרט האקשן הממוצע. קאלט? לא נראה לי. התחלה של זיכיון מצליח? בהחלט.
"המכשפה מבלייר" הכניס בסוף השבוע הראשון שלו מיליון וחצי דולר והוא הוקרן רק ב-27 בתי קולנוע ברחבי ארה"ב. והוא הגיע עם באז מפסטיבל קאן ופסטיבלים אחרים. אז זאת כן הייתה הצלחה הדרגתית, אם כי מזורזת.
http://www.imdb.com/title/tt0185937/awards
רוה לסיני: עשית בלאגן. "פרויקט המכשפה" אמנם יצא תחילה בהפצה מצומצמת, כפי שנהוג בסרטים עם הפצה עצמאית, אבל ברגע שהוא הופץ בצורה רחבה (באלף בתי קולנוע, לא 3500 כמו הנחשים) הוא הכניס כמעט 30 מיליון דולר. ואכן, ל"פרויקט" היה יתרון שהוא יצא מפסטיבל סאנדאנס עם ביקורות מהללות, ובראשם פיטר טראברס מ"הרולינג סטון" שכתב אחרי הפסטיבל, בינואר, שזה הסרט המפחיד ביותר בכל הזמנים. מה שמפיצי הסרט עשו הוא לארגן הקרנות מוקדמות למנהלי פורומים, והפיצו חומרים שעזרו לזרוע בלבול האם מדובר בסרט אמיתי או בדוי. נערי האינטרנט פחות או יותר פעלו מכאן לבד, הקימו אתרים והפיצו מסרים. העובדה שלא מעט מהצופים באמת חשבו שמדובר בתיעוד אמיתי ובסרט מפחיד (דיווחו אז בחדשות על אנשים שהתעלפו והקיאו באולם) רק עזרה לו ללבות את ההצלחה.
והתכוונתי ללינק הזה:
http://www.imdb.com/title/tt0185937/business
אם להמשיך את קו המחשבה של ליאור: יכול להיות שנוכחותו של סמואל ל. ג'קסון ב"נחשים" הכשילה את הסרט בסופו של דבר. "פרויקט המכשפה מבלייר" (גם אני התאכזבתי מהסרט) בא משום מקום, עם תקציב מאוד נמוך, וללא שחקנים/במאי מוכרים, ובשביל לחפות על כך, הצליח לפרוץ לתודעה בעזרת מסע שיווק מקורי. את סמואל ל. ג'קסון מכירים לא מעט אנשים, ויש אנשים שילכו סרט רק בגלל ששמו מתנוסס על הפוסטר (לא הרבה, מסתבר). הבחירה במסע פרסום שכזה, כשיש לך כוכב בסדר גודל כזה בסרט פשוט הרגישה לא נכון לקהל הרחב, שהתיחס לסרט כפי שהוא: בלוקבסטר קיצי סטנדרטי, ולא יותר מכך.
ורק לשם הבהרה: אני לא אלך לראות את הסרט, כי הוא פשוט לא מעניין אותי.
אני הייתי בארה"ב כש-"פרויקט המכשפה מבלייר" יצא שם. היתה מסביבו היסטריה. ראיתי אותו באולם מלא, והסרט הזה היה הדבר הכי מבוקש אצל הסוחרים שמכרו קלטות פיראטיות ברחוב (זה היה קצת לפני שנהיה נוח ואלגנטי להוריד עותקים פיראטיים דרך הרשת).
אם נורא רוצים להשוות בין "נחשים" לבין "פרויקט המכשפה מבלייר", כדאי לציין שהגימיק של השניים די שונה והאפקט על הצופים (הפוטנציאליים) לגמרי הפוך. "נחשים" מנסה להיות בדיוק כמו כולם, רק עוד יותר, פועל על שקיפות מלאה. "פרויקט המכשפה מבלייר" ניסה לבנות מיתולוגיה מעורפלת סביב הסרט, פעל על אמביוולנטיות, מסתורין ורמזים סותרים. לא פלא שהאמביוולנטיות של "בלייר" יוצרת צורך גדול יותר לראות את הסרט בפועל ולא סתם לדבר עליו.
אני שמעתי טריילר-טיזר של הסרט לפני כשנה באינטרנט. משהו עם נחשים, מטוס וסמואל אל ג'קסון. חשבתי שמדובר בבדיחה, וכשראיתי את הסרט הסתבר שצדקתי.
למרות ג'קסון, אני לא חושב שהייתי הולך לראות את הסרט הזה, או אפילו מחכה לדיוידי או מוריד (אבל זה בגלל שזה פויה ולא חוקי), בלי ההייפ המטופש שהיה סביבו.
הסרט נראה, גם מבחוץ וגם מבפנים קלישאתי, מופרך, וצפוי. B מובי קליל שאשפשר להעביר עם חברים, ועם עלילה שיש בה יותר חורים מבית שזרקו עליו רקטה עם לאגרים.
גם בתור סרט קאלט הוא לא הצליח להחזיק. מעבר למשפט I've had it with these motherfucking וגו', ואולי זריקות אקראיות של נחשי גומי על אנשים ששמעתי שהתרחשו בחו"ל, לא הצלחתי למצוא אלמנט שיהפוך את האשפה הזאת לקאלט.
ומאומה בה אדם סנדלר נחשב לכוכב, אני כבר לא מצפה לכלום.
להגיד שהביקורות של המוני הגולשים בימד"ב על "נחשים על מטוס" הן לא רעות יהיה אנדסטייטמנט מטורף. לא הייתי לוקח ברצינות את אלו שרושמים שזה הסרט הכי טוב שהם ראו, אבל רוב הביקורות (מרפרוף על הכותרות שלהם) חיוביות ביותר. בנוסף, הסרט עומד על ציון גבוה ביותר עם מספר הצבעות מכובד.
מישהו באמת מצפה לא למצוא חורים בעלילה בסרט כזה? כל הקונספט שלו הוא חור אחד גדול בעלילה. נו, באמת.
אני בעד "נחשים" כי הוא לפחות מנסה להיות מקורי (מבחינת קונספט). זה לא כל כך שכיח בימינו אלה של להיטים בטוחים וחומרים לעוסים. ובכלל, אני חושב שניו ליין סינמה הם היום האולפן הכי מעניין בהוליווד. יחסית לשאר האולפנים הם לוקחים יותר סיכונים ועושים סרטים יותר מעניינים/מקוריים/ביזאריים, בעיקר בתחום סרטי האימה. זה האולפן שהביא לנו גם את "סיוט ברחוב אלם" וגם את "שר הטבעות". אני חושב שחלק גדול מזה הוא העובדה שמייסד ניו ליין ואחד ממנהליה הבכירים הוא רוברט שיי שהוא קולנוען בעצמו ולא "חליפה" רגילה.
אני יודעת שאמרתי שדי וזהו, אבל דווקא זה עניין אותי, לשם שינוי. כנראה לא ייחסתי יותר מדי חשיבות לביקורות של פילם ת'רט, כי לא שמתי לב בכלל כשהמיילינג ליסט שלהם חדל להופיע במייל שלי, והופתעתי לגלות שהוא חזר פתאום לפני כמה שבועות בלי התראה, משל היה המייל החצי-שנתי מ-ZENtertainment. אבל בהמשך לדיון "האם ייצא מזה קאלט".
http://www.filmthreat.com/index.php?section=reviews&Id=9246
והאם יהיה סרט המשך? ידיד הציע More Snakes on A Plane, השבתי ב-Snakes on Another Plane.
נראה לי שבכל מקרה המגיבים היקרים באתר מנהלים דיון שצריך לנהל רק עוד כמה זמן, ולא יומיים אחרי שהסרט יצא.
אני מסיט רגע את הדיון על "נחשים" למשהו אחר.
ב-imdb מספרים שהפרוייקט הבא של זק בראף המוכשר הוא רימייק לסרט דני מ 2002 שנקרא open hearts.
האם אתה מכיר את הסרט יאיר? אני לא. כיוון שפועלו של זק בראף מסקרן אותי (סוגד לו כשחקן קומי, וגארדן סטייט היה סרט ביכורים נפלא) אשמח לדעת מה דעתך על היוזמה. ואגב, הנה לינק בפורום בעד ונגד הרימייק. שים לב לדיון שגולש לקאברים של שירים,לא רק סרטים.
אוף מאוחר, אני די קרוע מעייפות. לראיה–שכחתי את הלינק. אז הנה. ואגב, "מסיט" או "מסית"? מרוב עייפות התחרבש לי השיפוט.
http://www.imdb.com/title/tt0772190/board/nest/42123062
עידו – הסרט "אהבות פתוחות" הוא סרט דוגמה דני מ2002 של סוסנה בייר ואנדרס ינסן. הוקרן זמן מה מה בארץ.
clerks 2 is a pale imitation of clerks.
some good jokes don't add up to good movie.
יאיר, איתי שטרן עדיין עמנו. הוא פשוט נסע לסקר איזה פסטיבל ולכן מדור הקולנוע לקח לרגע חופשה מן הטעויות שלו. אבל עכשיו הכל חזר לשג-רע
קישור לקליפ מבריק שנוגע בגאונות.
מומלץץץץץץ
רוה להארטלי: אכן. נראה כמו הקליפ הטוב ביותר שספייק ג'ונז לא ביים. והוא מעורר מחשבה: הרי מה אנחנו אוהבים בקליפים? תנועות מצלמה? עריכה קצבית? תפאורה יפה? תאורה מושקעת? תלבושות? תקריבים על פני כוכבי הפופ החביבים עלינו? עלילה? אפקטים? דוגמניות? והנה, קליפ שאין בו כלום מכל זה -שוט אחד סטטי שנראה כאילו צולם במתנ"ס עם פנס תאורה בודד ואיזה בד מסכן תלוי ברקע, ועם ארבעה גברים לא נורא אטרקטיביים שאת פניהם לא נצליח לזהות במסדר זיהוי משטרתי – והוא מושלם. והכי חשוב: הוא הופך שיר פופ-רוק סתמי וחביב, לאחד השירים הקופצניים והקליטים של השנה.
בהמשך לבקשה שלך לשמות אפשריים לטאלאדגה – 'סרט מצחיק על נהג מירוצים'.
ניתוח מעניין.. צילום אקרובטים בקרקס ניכנס גם הוא לקטגוריית הגאונות
אני לא הייתי שם על זה כסף, אבל נראה לכם שיש אפשרות שהקליפ הזה עבר "טיפול"? לא שזה מוריד מהגאונות הפשוטה שלו, אבל נדמה לי שהצלחתי להבחין באיזה חוסר מגע קל בין הרגליים שלהם להליכון בחלק מהשוטים, כאילו שזה צולם על רקע משהו אחר. אני לא מומחה ל"מסך ירוק" ודומיו, אבל…
בכל אופן, אם באמת אין כאן שום אפקט, אז זה פשוט מדהים. נפילה אחת, וצריך להתחיל הכל מחדש.
אאל"ט – טאלדאגה הוא של סוני, לא פוקס
יאיר, אתה יכול אולי לפרט מה כל כך טוב ב"סיילנט היל" או להפנות לביקורת או מאמר?
לא משנה מה יגידו על הסרט הזה "נחשים על המטוס"
אני אישית מאוד אהבתי אותו
משום שאנשים לא ראו עדיין רטים על הנחשים הארסיים מכל הסוגים
ולדעתי כל בנאדם צריך להתייחס לזה רציני