17 מאי 2015 | 13:55 ~ 8 תגובות | תגובות פייסבוק

גת טו גו

שמועה שהחלה להתרוצץ בסוף השבוע בפייסבוק הפכה הבוקר לעובדה: קולנוע גת התל אביבי, מול כיכר רבין, ייסגר בסוף החודש. הלב נשבר, המוח זועם. מצד אחד, הרי זה ברור: סופם של בתי קולנוע להיסגר (למעשה, סופם של בתי קולנוע להיות מפוצלים לכמה אולמות, ואז להיסגר, גת דילג על שלב). אבל גת, גאד דאם איט, היה בית הקולנוע השכונתי שלי. זו לא סתם נוסטלגיה (את ״פנטזיה״, סרט הקולנוע הראשון שלי, ראיתי שם), אלא מציאות יומיומית, עבורי, כשאני גר ממש לידו. בפרויקט בתי קולנוע של דה מרקר ב-2009 בחרתי בקולנוע גת כפייבוריט שלי (זה פרויקט שמשעשע לקרוא כעת, כי כל כך הרבה דברים השתנו בתחום הקרנת הסרטים בשש השנים מאז).

כבר לפני חמש שנים הבחנו כאן שמעמדו של גת הידרדר בעיניי מפעיליו, ושהוא עובר ייבוש. הייבוש הצליח (ותוך כדי החיפוש גיליתי שאת הכותרת לפוסט הזה, כבר נתתי אז. ובכל זאת, אני לא משנה אותה כי זו הפעם האחרונה שבה אוכל להשתמש במשחק המילים הזה. אופציה שניה: ״גת טו גט יו אאוט אוף מיי לייף״).

המשונה הוא שגת היה בית קולנוע שעבד, כשבעליו ידעו להביא אליו את הסרטים הנכונים. כשזה הצליח, זה היה בית הקולנוע האחרון בארץ שעוד אפשר היה לראות בו תורים מסביב לבלוק. ״טיטאניק״ ו״אוואטר״ הפכו שם להצלחות ענק. הבעיה היא, כנראה, שכבר אין יותר סרטים כאלה להביא אליו. הסרטים למבוגרים קטנים, הסרטים הגדולים הם לילדים ובני נוער שממילא מעדיפים את המולטיפלקסים. גת הוא קולנוע שהקהל המבוגר של מרכז העיר חיבב, והסרטים שהובאו אליו נטו לכיוון המבוגר (״האשה בזהב״ ו״סימנים במים״ היו שני הסרטים האחרונים שהוקרנו בו). להיט אמיתי כבר לא היה שם הרבה זמן, וכשלרשת תיאטראות ישראל, מפעילת בית הקולנוע, יש להיט ביד, היא העדיפה לשבץ אותו ברב חן בכיכר דיזנגוף. עד כדי כך, שאני מקווה שאולי משה אדרי יתגייס ברגע האחרון להציל את בית הקולנוע ויקנה או יחכור אותו מידי תיאטראות ישראל, כי ממילא רוב הסרטים האחרונים שהוקרנו שם היו שלו. אני אפילו אקבל בהבנה את הגזירה הבלתי נמנעת לפצל אותו לשני אולמות (צריך לומר את האמת: גת, בן 450 המושבים, הוא קולנוע ארוך מדי. מעבר לשורה 11, הצפייה בו כבר פחות נעימה והמסך הולך ומתגמד, עד שמגיעים לשורה 20, שם כבר צריך משקפת. אם היו לוקחים את שורות 11 עד 20 והופכים לאולם שני, אולי זה היה מרוויח לקולנוע עוד קצת זמן חסד).

גת נוסד ב-1957, וכמו בתי קולנוע רבים בתל אביב, הוא נחפר מתחת לפני האדמה (כמו הוד וקולנוע בן יהודה, למשל). התכונה הזאת התגלתה כבעלת ערך בשנים האחרונות, כשגת הפך לקולנוע חסין מפני הפרעות סלולריות (אין קליטה!) ועמיד בפני טילי החמאס (ממ״ד אחד גדול). הסמיכות שלו לכיכר רבין גם הפכה אותו למשכן האקספיסטי המושלם: בחוץ רוצחים ראשי ממשלה, מוחים נגד סברה ושתילה או מרביצים לאתיופים, אבל בפנים – אשליות.

הנה כמה פעמים שבהן תיעדתי את קולנוע גת בתמונות, בזכות העובדה שפשוט הייתי שם:

״אווטאר״ שובר קופות ב-2009:

29122009093

 

איגודי היוצרים עושים אד-באסטינג לפרסומות מעל קולנוע גת:

 

hot-gat

וגם זה:

Screen-Shot-2012-07-19-at-7.25.18-PM

בשנים האחרונות, גת – שהיה בבעלות פרטית – הפך לחלק מרשת רב חן של תיאטראות ישראל, שהיא חלק מרשת בתי הקולנוע השנייה בגודלה באירופה (מוקי גרדינגר, בעל הבית, שרוב פעילותו במזרח אירופה, התמזג לפני שנה עם רשת סינוורלד הבריטית. אז עכשיו, כשהוא אימפריה של קולנוע, גת פתאום הופך לו לנטל, כי בחיפוש אחר המאזנים וסיפוק בעלי המניות, אין מקום לשם לב לקטנים, לקלאסיקות, או לתחזק מורשת).

באסה. אבל לא כאילו שלא ראינו את זה בא. עכשיו יהיה מסקרן לראות מה יוקם שם בשטח העצום שנמצא מתחת לאדמה. אני מהמר על מכון כושר. גם קולנוע פאר וגם קולנוע בן יהודה הפכו למכוני כושר, אז זה נראה מתאים. מי יודע, אולי אפילו אעשה בו מנוי.

נושאים: בשוטף

8 תגובות ל - “גת טו גו”

  1. אסף 17 מאי 2015 ב - 14:00 קישור ישיר

    איזה דכאון. ראיתי שם את בירדמן 3 פעמים וזו הייתה כמעט חוויה חוץ גופית. עכשיו אאלץ לראות סרטים כאלו במולטיפלקס עם ריח של טויס-אר-אס. אין איזה גוף בעיריה שיכול לעשות משהו? אני זוכר שאת סמדר בירושליים מנסים לסגור כבר שנים וזה איכשהוא עדיין עובד.

  2. אסנת 17 מאי 2015 ב - 14:43 קישור ישיר

    האמת היא שלזקנים ממש (אמא שלי וחמי) קשה לרדת ולעלות במדרגות. יש לי נוסטלגיה עצומה לקולנוע שראיתי בו בילדותי את “חתולים בצמרת”… כבר אין ביקוש לקולנוע שכונתי, וחבל, חבל. הסינמה סיטי למיניהם מעצבנים אותי (ודורשים מכונית, שמכרתי כי אני גרה בתל אביב). למה נסגרו כל בתי הקולנוע הקטנים במרחק הליכה?!

  3. יואב 17 מאי 2015 ב - 14:52 קישור ישיר

    חבל חבל. את ‘מגנוליה’, אחד הסרטים האהובים עלי בתבל, ראיתי בגת. וגם את ‘מלון גרנד בודפשט’, שהחזיר לי את האמון בווס אנדרסון. אבל גם את ‘אווטאר’ הנורא. יהי זכרו.

  4. אלי 17 מאי 2015 ב - 15:46 קישור ישיר

    לא נראה לי יפתחו מכון כושר בצמוד ל”גרייט שייפ”. אני הולך ל מועדון לילה

  5. אסף 17 מאי 2015 ב - 18:42 קישור ישיר

    באמת מבאס כמו גם בלתי נמנע.
    אני באמת לא אדם נוסטלגי אבל מעדיף בהרבה את התקופה בה יכולתי ללכת ברגל למוגרבי, סטודיו, תל אביב, הוד, בן יהודה, אורלי ודיזנגוף. גת היה לי טיפה רחוק. היחידים שנשארו הם לב ורב חן, שאם יסגר גם הוא אצא להפוך מכוניות משטרה.
    אם אני זוכר נכון את קולנוע בן יהודה – בו ראיתי את טופ גאן ונדמה לי שגם את בחזרה לעתיד 2 – לא חפור אלא דווקא היו עולים אליו במדרגות.

  6. herenot 18 מאי 2015 ב - 11:02 קישור ישיר

    אנחה.. עוד סממן תרבותי נסגר.

    https://www.youtube.com/watch?v=6w-sut0UnHs

  7. רני 19 מאי 2015 ב - 10:36 קישור ישיר

    את “מגנוליה” הפלאי ראיתי שם. חוויה בלתי נשכחת בסצנת הצפרדעים הנופלים מהשמיים.

  8. liat 22 מאי 2015 ב - 22:56 קישור ישיר

    really..its a very sad news about gat cinema.
    its is one of many cinema places in my birth city tel aviv..
    not the fact of beeing nostalgic person and all great ,memories of great films..a going to a cinema is a must for me..and inspiration..had visit all those great cinema places like gat, limor.. hod.. peer. paris .london and shahaf at kikar atarim…i miss ALL of them..closing gat is like death…a bad sign of our dying culture..what a mistake..for people a cinema can be an essential place for their peace of mind an intellectuall gataway..something to
    look forward to… a… place to explore


השאירו תגובה ל - אלי