23 אוגוסט 2006 | 04:14 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

אינדי

אם אהבתם את “בריק” ו/או אם אתם מתעניינים בתסריטאות ו/או אם אתם אוהבים כתיבה טובה, עם שפה קראנצ’ית גדושה בז’רגון פנימי, יש לי את המתנה המושלמת עבורכם. קליק ימני ושמור לינק זה יעביר למחשבכם קובץ PDF אחד עם השוטינג-סקריפט של “בריק” (בתוספת הערות שוליים של ריאן ג’ונסון, הבמאי/תסריטאי). הקובץ השני הוא הטריטמנט באורך 70 עמודים של הסרט, שנכתב כנובלה. למי שלא רוצה להתעסק עם קריאת תסריטים, לכו על הקובץ השני. רוב הדיאלוגים הנפלאים בסרט כבר נמצאים כאן. ולא להאמין שג’ונסון מחלק את שני אלה חינם באתר שלו.
ואגב, דיווח מהחזית: ריאן ג’ונסון ורם ברגמן, שהפיק לו גם את “בריק”, מתחילים בעוד שבועיים סיורי לוקיישן לקראת הצילומים של סרטו הבא, “The Brothers Bloom”, סרט פשע על צמד נוכלים, שמעשי המרמה שלהם לוקחים אותם למסע מסביב לעולם.

1. התסריט של “בריק” (או בקיצור: התסריק)
2. הטריטמנט/נובלה שנכתבה לפני התסריט.
3. הסרט הבא של ריאן ג’ונסון.

==============

השבוע יוצא בארצות הברית הדי.וי.די של “ביטוח חיים כפול” (או “שיפוי כפול” או “פיצוי כפול”), יצירת המופת הנוארית של בילי וויילדר בעותק שאמור להיות מחודש, משופץ, נוצץ ונפלא. לכבוד היציאה, ויה גרין-סינה: ראיון עם בילי וויילדר מ-1975 על הסרט ועל האלמנטים הפילם-נואריים בסרטיו האחרים. וחמש דקות על הסרט בפינת הדי.וי.די של ג’ון פאוורס, מבקר הקולנוע של “ווג”, בתוכנית “אוויר צח” ב-NPR.

הנה תובנה קצרה, קולעת ומאוד מקורית מאת וויילדר – שבאה אחרי שאלה ארוכה ומפותלת המציגה את הפרדיגמה הביקורתית המקובלת – על מקורות הפילם נואר:

Q: When you started in film, there was a kind of an angst pervading Central Europe after World War I. Did your background, being Jewish in a culture that was becoming rabidly anti-Semitic, create a darker attitude towards life?
Wilder: I think the dark outlook is an American one.

==============

נשיא קזחסטן, בדרכו לביקור בארצות הברית בחודש הבא, ושגריר קזחסטן בוושינגטון מתלבטים: מה עושים עם בוראט?

==========

תורידו את הכובע בפני המגזין הבריטי “אמפייר” שהצליח לכנס בחדר אחד את ג’ורג’ לוקאס, סטיבן ספילברג והריסון פורד כדי לחגוג יומולדת 25 ל”שודדי התיבה האבודה”, הראשון בטרילוגיית אינדיאנה ג’ונס. בהזדמנות זו, הם דיברו גם על “אינדיאנה ג’ונס 4”, שצילומיו יתחילו באמצע 2007 והוא ייצא בקיץ 2008:

We’re basically going to do The Phantom Menace”, says Lucas. “People’s expectations are way higher than you can deliver. You could just get killed for the whole thing… We would do it for fun and just take the hit with the critics and the fans…

האיזכור של “אינדיאנה ג’ונס” ו”אימת הפנטום” באותה נשימה בטח גרמה לחצי הכדור הצפוני להיכנס להתקף צמרמורות. אבל לוקאס טוען שהוא פיצח את עלילת הסרט:

I discovered a McGuffin,” continues Lucas, “I told the guys about it and they were a little dubious about it, but it’s the best one we’ve ever found… Unfortunately, it was a little too ‘connected’ for the others. They were afraid of what the critics would think. So we pottered around with that for a couple of years. And then Harrison really wanted to do it and Steve said, “Okay”. I said, “We’ll have to go back to that original MacGuffin and take out the offending parts of it and we’ll still use that area of the supernatural do deal with it”.

ועכשיו נשאלת השאלה: על מה הוא מדבר? מה זה המקגאפין הזה שאנדיאנה ג’ונס ירדוף אחריו בסרט הרביעי? למה ספילברג ופורד כל כך נרתעו מזה? מה יכול להיות גם “מעליב” וגם “על טבעי”, ולמה זה נראה להם “פנימי מדי”? רעיונות, מישהו? גופתו של היטלר? האם זה יהיה מין אחרון גיבורי הפעולה? אינדיאנה ג’ונס מגלה שהוא בעצם רק דמות בסרט ויוצא להרפתקאה לגנוב את סלילי “שודי התיבה האבודה”? מה זה יכול להיות?

וג’פרי וולס פחות סקרן ממני. כך הוא מגיב לידיעה הזאת בבלוגו:

Will someone good at subterfuge and pretend guises please slip into the development room and while George Lucas, Steven Spielberg and Harrison Ford aren’t looking, pick up a pillow, lean over the crib and smother the Indy IV project until it’s dead, dead…deader than dead?

11 תגובות ל - “אינדי”

  1. רז 23 אוגוסט 2006 ב - 9:33 קישור ישיר

    לא נעים לי להגיד, אבל אני עם ג’פרי וולס. בתור מי שגדל על סרטי “אינדיאנה ג’ונס”, ומארז ה-DVD שלהם תופס מקום מכובד מאוד על המדף שלו, ואפשר אפילו להגיד שלוקאס מספק לו פרנסה (אני מעביר קורס בבית-ספר למחוננים על סרטי “מלחמת הכוכבים”) – אני חייב לצאת בקריאה נרגשת לאיש לצאת לפנסיה ולהפסיק לבצע מעשים מגונים בזכרונות הילדות שלי. רק לפני יומיים נשברתי והחלטתי שהגיע הזמן לראות את “נקמת הסית'”, ואני עדיין מנסה להתאושש מהטראומה.
    ולעצם העניין, האריסון פורד זקן מדי (האיש יהיה כמעט בן שבעים כשהסרט הזה יצא!), לוקאס כבר לא מסוגל להוציא סיפור מבדר גם אם תכוונו לו אקדח לראש, וספילברג… ספילברג נשאר ספילברג. אבל אני בספק אם אפילו הוא יכול לעשות סרט ראוי בנסיבות האלה. די, חלאס, צריך גם לדעת מתי לפרוש.

  2. מיקה 23 אוגוסט 2006 ב - 10:56 קישור ישיר

    זה בדיוק כמו שפה התחילו אסי דיין ונתפלי אלטר לכתוב את גבעת חלפון 2 עם הגששים בתפקיד הראשי למרות שהם עברו את גיל ה50 וכבר לא ממש עושים מילואים בגיל הזה.. לפעמים הכסף הוא פיתוי שעולה על כל הגיון בריא..

  3. ליאור 23 אוגוסט 2006 ב - 10:59 קישור ישיר

    אני מסכים שיש משהו מוזר ואולי לא לגמרי טבעי בלעשות את אינדיאנה ג’ונס 4 (יש משהו קסום בספרה 3. ברגע שיש טרילוגיה, אתה רוצה שהיא תישאר ככה).
    אבל רז, “נשברת” וראית את נקמת הסית’? עד כדי כך? טראומה? “מלחמת הכוכבים” היא גם זכרון ילדות מתוק שלי כמו של רבים אחרים, ואני לא חוויתי טראומה מהפריקוולים. לא יודע, איכשהו אני מצליח לעשות הפרדה וזה לא ממש מציק לי. בשלב מסוים פשוט קלטתי שאין טעם להשוות בין הטרילוגיות, שיותר מ-20 שנה מפרידות ביניהן ופשוט להתייחס אליהן כאל גרסאות נפרדות של הסיפור.
    חבל שאתה מרגיש שהיית צריך להישבר כדי לראות את הפריקוול השלישי, כי הוא הטוב והמרגש מביניהם. פשוט צריך ליהנות מהסרטים האלה כפי שהם ולא לקחת את זה כל כך קשה. אבל זו רק דעתי.

  4. יוני בינרט 23 אוגוסט 2006 ב - 12:10 קישור ישיר

    אוקיי, “בריק” היה בינוני אבל נחמד.ממש לא מאסטרפיס, והנה המלצה חמה: L.I.E של מייקל קואסטה, עם בריאן קוקס המופלא.זה אינדי שכתוב ומבויים כמו שאינדי אמור להיות-מסוכן ומושלם.בקרוב twelve and holding, החדש של קואסטה, ואני לא יכול לחכות.

  5. יוני בינרט 23 אוגוסט 2006 ב - 12:12 קישור ישיר

    ועוד הערה-סתם כי אני יכול-כרגע עושים את my name is bruce בארה”ב עם ברוס קמפבל הגאון, מעין טייק-אוף על הדמות שלו ב evil dead- אש, וסם ריימי מפיק, כשהסרט הוא מעין פארודיית אימה.אם יהיה בזה שמץ מסדרת המקור העליונה, אני חותך את יד שמאל כמחווה.

  6. אבנר 23 אוגוסט 2006 ב - 12:47 קישור ישיר

    סרט האינדי הכי מוצלח של השנתיים האחרונות הוא hard candy. במאי גאון שמראה מה אפשר לעשות עם שתי דמויות ולוקיישן אחד.

  7. דניאל פאיקוב 23 אוגוסט 2006 ב - 16:26 קישור ישיר

    L.I.E. הוא סרט פתטי, נסיון זול ובינוני לתרגם נושא שנוי במחלוקת לאשליה של אינטגריטי אמנותי. כן, יש בו משחק איכותי. לא, אין לו מה להגיד והוא מתעקש להגיד את זה בכל זאת.

  8. יוני 25 אוגוסט 2006 ב - 20:30 קישור ישיר

    דניאל פאיקוב היקר-את L.I.E, מלבד תצוגת המשחק המופלאה שבו, אני אוהב בעיקר בגלל שהוא אמיץ. הוא לא אמיץ בגלל שהוא שואף ל”אינטגריטי אומנותי” כהגדרתך, אלא בגלל שהוא זוכה באינטגריטי הזה ביושר- הוא גורם לצופה להבין ולהזדהות עם דמות של פדופיל, ולראות אותו כאדם ולא כקריקטורה מרושעת,וזו משימה לא נורמלית לתסריטאי, במאי ושחקן.התמה המרכזית שבו, אבות שלא שם ותחליפי אב(מזעזעים ככל שהם נדמים,תחילה)שתופסים את מקומם,לוקחת את תפקיד המשנה בסרט שמצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולגרום לך לאהוד דמות של מפלצת,וזה הישג נדיר.

  9. יוני 25 אוגוסט 2006 ב - 20:34 קישור ישיר

    ואגב,ראיתי אתמול את lady in the water של שיאמלאן, ואני יכול לסכם את זה ב-28 מילים:
    מישהו צריך לאשפז את הדפוק הזה ולמנוע ממנו לעשות עוד סרטים,או לחילופין-לשלול את אזרחותו ההונג-קונגית של כריסטופר דוייל שהסכים לעשות איתו את החרא המנצנץ הזה. זהו.
    (נזיפה גם לרוג’ר דיקנס הגאון שצילם לו את “הכפר”).

  10. דניאל פאיקוב 26 אוגוסט 2006 ב - 0:34 קישור ישיר

    יוני: אולי הבעיה שלי היא שלא באתי לסרט עם יותר מדי דעות קדומות. לא חשבתי שפדופיל הוא בהכרח מפלצת לפני הסרט, ולא חשבתי כך אחרי הסרט. הסרט לא חידש לי כלום, ולא שם את הידע הקודם שלי בשום קונטקסט חדש. “אושר” השכיל לשלב את סיפור הפדופיל בתוך מארג של סיפורים אחרים שמאירים אותו באור מעניין. L.I.E. חושב שמספיק להציג נושא שנוי במחלוקת ולתת לו לשכב על המסך כמו דג מת. מצטער, אבל אני מצפה לקצת יותר מזה.

  11. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 1:31 קישור ישיר

    Thanks a lot. That was special hearing


השאירו תגובה