נרקוד נשכח
דיוויד אייר, התסריטאי של "צוללת U571" מתנצל בבי.בי.סי על הסילוף ההיסטורי שנעשה בסרט, בו תואר איך חיילים אמריקאיים, ולא בריטיים, תפסו את מכונת ההצפנה הגרמנית.
"It was a distortion… a mercenary decision to create this parallel history in order to drive the movie for an American audience," he said.
סטיבן סודרברג מתנצל על "קפקא" ו"מלך הגבעה" (בעיניי "קפקא" דווקא היה סרט מופלא).
I think Kafka was a failure. King of the Hill. The Underneath is a failure. I should have done that very differently.
ובישראל: מארק רוזנבאום, בראיון לאיתי סגל ב"7 לילות" האחרון, מתנצל על "לרקוד". אופס, סליחה. טעיתי. הוא לא מתנצל. הוא עדיין חושב שזה סרט טוב. אז למה לא בא קהל לראות את הסרט שלו? בגלל המלחמה.
"ודווקא כשהסרט עלה בסופו של דבר למסכים… זה יצא באחד השבועות הכי קשים של המלחמה. לפני שש שנים, עם האינתיפאדה (אז יצא סרטו הקודם כבמאי, "הבולשת חוקרת"), זה היה הלם גדול. ישבתי מקופל ולא ידעתי מה לעשות".
אז האינתיפאדה הרגה את "הבולשת חוקרת" ומלחמת לבנון II חיסלה את "לרקוד"? או אולי העובדה שכל הקהל הישראלי, שדווקא ברח לבתי הקולנוע במרכז בימי המלחמה, שעט לכיוון "אביבה אהובתי" שהכניס כבר מעל 60 אלף צופים בשעריו, וגם הוא עלה בזמן המלחמה? כמו גם "מישהו לרוץ איתו", שיצא שבוע אחרי פרוץ המלחמה ועדיין הביא יותר קהל מ"לרקוד". אז אולי זו לא המלחמה.
אולי אלה המבקרים.
"ברור לי שיש מבקרים שלא אהבו (את הסרט). בסך הכל זה סרט מאוד קליל, בלי אמירה כבדה ועמוקה, שמטרתו העיקרית לבדר. מה לעשות שהביקורות היו מעדיפות לראות דרמה כבדה מאשר קומדיה קלילה".
על איזה מבקרים הוא מדבר? אפשר שמות? מי מעדיף דרמה כבדה על קומדיה קלילה? המבקרים הישראליים (ואני ביניהם) שחיבבו את "נחשים על המטוס" כי הוא סרט קליל ומהנה שמטרתו העיקרית לבדר?
אה, לא. זה לא רק המבקרים. זה בכלל "האנשים", הם לא מוכנים לפרגן:
"זה חלק מהבעיה כאן בארץ, שאנשים חושבים שאם אתה מפיק אז אסור לך לביים".
אם לתמצת: המלחמה, המבקרים והאנשים. זו הסיבה ש"לרקוד" לא מצליח. העובדה שהסרט צולם כבר לפני יותר משנתיים ומתבשל חודשים בחדר עריכה לא קשורה לזה. העובדה שהסרט מבולגן באופן מייאש, ושהמעברים בין הניסיונות להצחיק והניסיונות להיות דרמטיים הופכים את "לרקוד" ל"בסאמה מוצ'ו 2" (אפילו העלילה דומה). אבל את כל זה רוזנבאום לא רואה. למעשה, "לרקוד" גורם ל"הבולשת חוקרת" (גם הוא סרט נורא) להיראות כמעט מענג (והאין "מלח הארץ" "הבולשת חוקרת 2"?).
ולמה זה מצער? כי רוזנבאום הוא באמת מגדולי המפיקים כאן. כשזה מגיע להפקה, הוא איש חזון ושמו יחקק כאחד האנשים המשמעותיים והמרכזיים ברנסנס של הקולנוע הישראלי משנת 2000 ואילך. "חתונה מאוחרת" שהפיק לדובר קוסאשווילי הוא משיאי הקולנוע הישראלי. גם כשהוא מעורב בסרטים שאני לא מחבב, כמו "אבנים" או "אור", קשה שלא להעריך את האינטגריטי האמנותי שעומד מאחוריהם. צר לי שאני צריך להתנסח בבוטות, אבל מצפייה בשני סרטיו כבמאי אני יכול להעיד – עד שיוכח אחרת – שגדול מפיקי ישראל הוא במאי די רע. ומצער כפליים שהוא עדיין חושב שכולם עיוורים לכך ואשמים בכשלון הסרט במקום להודות, כפי שאומר סודרברג בראיון הנ"ל, "הכל אשמת הבמאי", ולהגיד "טעיתי. התפקשש לי הסרט. בפעם הבאה יהיה יותר טוב".
והאם מפיק טוב יכול להיות במאי טוב? א) כמובן שכן. ב) אולי בעצם לא. אירווין ווינקלר הפיק למרטין סקורסזי את גדולי סרטיו, ואז החליט להיות במאי. התוצאות מזעזעות. רוב כהן היה מפיק הוליוודי חסר מעצורים, שהחליט לביים בעצמו סרטי פעולה. ע"ע "חמקן". אנריקה רוטנברג הפיק סרטים לעמוס גוטמן, ואז הלך וביים את "נקמתו של איציק פינקלשטיין". איפה הוא היום (חזר לעסקי הנדל"ן וניהול הקניונים בהם עשה את הונו). יש בוודאי גם דוגמאות הפוכות. אבל מה שבטוח הוא שהפקה ובימוי הן שתי קריירות נפרדות, ודורשות התבוננות שונה לחלוטין על תסריט, למשל. זה לא שמפיק לא יכול להיות במאי, אבל נדמה לי שרוזנבאום עצמו כבר הוכיח בשני סרטיו, שאי אפשר להיות גם וגם.
שכחת לציין גם את ג'יימס ב. האריס, מי שהפיק לקובריק כמה מסרטיו המוקדמים והפך לבמאי מחורבן.
מצד שני, סטנלי קריימר היה מפיק ענק לפני שהפך גם לבמאי גדול.
דייויר אייר כתב גם את Training Day לא?
לא יודע למה סודרברג יורד על "מלך הגבעה". ראיתי את הסרט מזמן אבל אני זוכר שמאוד נהניתי. לגבי ארווין וינקלר, ראיתי את "חיים כבית" שלו וחשבתי שזה סרט טוב.
וינקלר במאי גרוע? סליחה, אתה הרי אהבת את לילה ויום, בעצם, היית אחד היחידים ששיבחו (בצדק גדול) את הסרט, אז למה להכפיש אותו כך?
רוה לחן חן: אתה בטוח שאתה לא מתבלבל ביני ובין חגי לוי?
רוב כהן הוא במאי אקשן נהדר. מהטובים שיש. נכון שהסרטים שלו לא מצטיינים בשום תחום אחר, אבל זה ממש לא אכפת לי כל עוד הם כוללים סצינות אקשן כמו אלו של 'מהיר ועצבני', 'XXX' וכן, גם 'חמקן'. האיש קורע את מייקל ביי עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. על מטוס.
"זה לא שמפיק לא יכול להיות במאי, אבל נדמה לי שרוזנבאום עצמו כבר הוכיח בשני סרטיו, שאי אפשר להיות גם וגם."
סטנלי קריימר, קלינט איסטווד, פיטר ג'קסון, סטיבן שפילברג, מל גיבסון (טוב, נו) ואלה רק הדוגמאות שקופצות לי ישר לראש.
רוה לפינגווין: אוף, אל תהיה קשה. הכוונה, וזה די צלול בחצי הראשון של המשפט, היא למישהו שעשה קריירה מפוארת ובעלת הישגים כמפיק, שמחליט להיות במאי. לא במאי שכדי להשיג שליטה מלאה יותר על יצירתו נהיה גם מפיק. ואני חייב להגיד שסטנלי קריימר (לטעמי! לטעמי!) חשב יותר כמפיק מאשר כבמאי. יש בסרטיו גולמיות מתסכלת. ל"On the Beach", סרטו הטוב ביותר (לדעתי!), מגיע רימייק מאת במאי עם קצת יותר ניואנסים.
אבל רגע, בסמה מוצ'ו הוא אחד משני הסרטים הישראלים האהובים עליי ביותר.
אני אומר את זה כי היה נדמה לי שקראתי נימה של זלזול בסרט.
פינגווין, רוב השמות שציינת לא התחילו בתור מפיקים.
ליאור, התייחסתי באופן ספציפי לניסוח בשתי השורות האחרונות. כל השמות שנתתי (כאשר באמת רק קריימר התחיל כמפיק), הצליחו בו זמנית גם כבמאים וגם כמפיקים של סרטיהם.
יאיר, הגזמת, ממש הגזמת. קטלת הרבה סרטים בבת אחת, כאשר לפחות לגבי חציים אתה מבטא דעת מיעוט. הדבר כואב במיוחד ביחס לקולנוע הישראלי, שאין לו קאנון יציב ומקובל. אין מה להשוות בין "הבולשת חוקרת" ל"לרקוד", גם אם מתסכלים רק על אופן ההתקבלות שלהם. אמנם גם "הבולשת" קיבל כמה ביקורות קוטלות, אבל לא מעט מבקרים שיבחו את הסרט ואף ציינו שנראה כאילו רוזנבאום הוא במאי הרבה יותר טוב מרוב אלה שהפיק להם את סרטיהם. הדבר נכון במידה רבה גם לגבי "בסמה מוצ'ו", שרבים ראו בו הישג קולנועי גדול ומרשים. זה לא שפיצ'חדזה נהייה מוכשר רק ב"שנת אפס".
בעיניי, אתה חוטא בעיוות דברי ימיו של הקולנוע הישראלי, כאשר אתה נמנע מציון העובדה, שדעתך אינה בדיוק משקפת את הקונצנזוס וחבל. יש כאן גם מעשה פוליטי שהוא מעבר להבעת דעה גרידא ובעיניי מבקר קולנוע ברמה שלך צריך להבין את ההשפעה שיש לביטויים אקראיים כאלה על התודעה של מי שקורא אותם ולקחת אחריות גדולה יותר על דבריו.
רוה לרתם: אין לי מושג על מה אתה מדבר. למה שאציג את הקונצנזוס, אני נשיא המדינה? אני מציג רק את דעותיי ואת טעמי. אני מניח שעובדי "טרנספקס" חושבים ל"לרקוד" הוא סרט נפלא. אבל דעותיי ידועות, מודפסות ומתויקות בארכיונים: "הבולשת חוקרת" סרט איום, "בסאמה מוצ'ו" סרט נורא (בלי קשר לעובדה ש"לנגד עיניים מערביות" היה טוב ו"שנת אפס" היה מצוין), "לרקוד" סרט מביך. ואני כותב את זה כך כדי שזה יהיה ברור. האחריות שלי כמבקר היא להבהיר בקול צלול מהו (בעיני! בעיני!) קולנוע טוב, ומה לא. ולמה. מי שחושב אחרת, מוזמן לבטא את עמדותיו, למשל כאן.
קראתי את הראיון עם סודרברג, ודבריו נשמעים לי, בהיעדר מילה עברית טובה יותר, קצת מאוד disingenuous. כשטיעון כזה דבילי מגיע מאדם משכיל כמו סודרברג זה נשמע כמו בדיחה רעה, ואולי הוא באמת צוחק.
רוה לפאיקוב: תצטרך להיות קצת יותר ספציפי. על איזה טיעון אתה מדבר? יש לא מעט בדחנות וקלות דעת בראיון הזה – בשיחות על הפורנו, על חלומו לעשות סרט על קאובואים הומאים עם דני גלאבר וקריספין גלאבר, על הריאליטי. אבל מה היה הטיעון הדבילי?
לצטט לך מה כתבת על לילה ויום (לא במדויק, אין לי ארכיון מתחת לאף)
סרט שמנסה להיות מטא-מוזיקל. הוא מסורבל ולא אחיד, אבל יש בו נאמברים מוזיקליים מעולים וההופעה של קווין קליין מעולה ונועגת ללב
רוה לחן חן: אה, כן. סליחה, הייתי סתום לרגע וחשבתי שאתה מדבר על "לילה בעיר" הרימייק שלו לסרט האיגרוף של ז'ול דאסין. כן, "לילה ויום" ("De-Lovely") היה באמת לא רע. וגם "XXX" של רוב כהן היה לא רע (לרד פיש. ב"מהיר ועצבני" היתה סצינה אחת מצוינת, בעיקר כי רוב כהן יודע כנראה לפנות את השטח לבמאי הפעלולים כשהוא נדרש לכך). ובכל זאת, הם במאים בינוניים בעיני, עם רגעי השראה בודדים.
מארק רוזנבאום הוא כבר שנים האיש הכי חזק בקולנוע הישראלי. תסריט שהוא מאמץ כמעט בטוח שיקבל את התמיכה של הקרן, ללא קשר לאיכותו. נראה לכם שהקרן היה מאשרת את התסריט האיום של "לרקוד" אם הוא לא היה מוגש על ידי רוזנבאום? זה עצוב, כי תסריטים הרבה יותר טובים מדחים פעם אחר פעם. במדינת הקומבינה הכל מסחרה, גם כסף ציבורי. מארק רוזנבאום החליט להיות במאי בדיוק כמו שדורון ערן החליט להיות במאי בדיוק כמו שארנון צדוק החליט להיות במאי. למה להוציא כסף על במאי כשאפשר להרוויח הכל לבד? עצוב אבל בגלל זה תעשיית הקולנוע שלנו נראית חרא.
רוה לרון: יש גרעין של אמת בדבריך, אבל תחת לא מעט שגיאות. חוזקו של רוזנבאום הוא לאו דווקא דבר רע. הישגיו מוכחים ויכולתו להניע קופרודוקציות לכיוון ישראל שידרגה את הקולנוע הישראלי והביאה לכאן לא מעט אנשי צוות זרים משובחים. רוזנבאום גם הגיש לקרן תסריטים שלא אושרו. ואת התסריט של "לרקוד" כתב חיים מרין שהוא, לכל הפחות, תסריטאי בעל ניסיון (שהמיר את הזיווג עם ינקול גולדווסר, בזיווג עם רוזנבאום). נשאלת השאלה: האם יש קשר בין התסריט המקורי ובין התוצאה הסופית? לא יודע מה עבר על "לרקוד" בשנתיים מאז שהחלו צילומיו, אבל לי נראה כאילו כבר הסצינה הראשונה בסרט לקוחה מצילומי ההשלמות, וזה אף פעם לא סימן טוב. מה שנותר לשאול הוא: האם הקרן תמשיך לתמוך בבמאי שכבר הוכיח, בשניים מתוך שני סרטיו, שהוא מאבד שליטה על התוצאה הסופית?
פאיקוב לרוה: התכוונתי כמובן לטיעון של סודרברג שציטטת בעצמך. לפי הקונטקסט בו שמת את הטיעון, זה נראה כאילו אתה מקבל אותו בגובה העיניים: סודרברג חושב שהקהל הצביע ברגליים + הקהל מבין יותר מהבמאי = הבמאי טעה.
רוה לפאיקוב: אה. חוששני שזו לא הפעם הראשונה שאני שומע טענות כאלה מצד במאים נבונים ומוכשרים. זו ההשפעה של הוליווד על תפיסת העצמי, חוששני. סרט שלא הצליח הוא סרט שיוצריו לא הצליחו לתקשר לקהל את כוונתם, מכאן שהסרט (והבמאי) אשמים ולא הקהל. לעומת זאת יש את הגישה הישראלית, שתמצא גם באירופה, לפיה יש במאים שחומלים דווקא על הסרטים שלהם שלא הצליחו, שרוצים לעמוד מאחוריהם באופן מודגש דווקא בגלל שהם לא הצליחו, מכאן שהקהל לא הבין אותם. אבל באותו ראיון סודרברג גם טוען שהוא ציפה ש"סכיזופוליס" יצליח מסחרית יותר מאשר "סקס, שקרים ווידיאוטייפ" ושהוא עדיין עומד מאחורי "עירום מלא", למרות התגובות הלא אוהדות שהסרט קיבל. כך שבמאי הוא, לרוב, "עד עוין", כשזה מגיע לשיפוט הסרטים של עצמו.
נדמה לי שאחד הנציגים הכי בולטים לתופעת ההלקאה העצמית אצל במאי הוליווד (או לפחות היה כזה) הוא ספילברג. אני זוכר ראיון אתו שבו הוא נשאל לגבי הכשלונות הקופתיים במהלך הקריירה שלו וספילברג הצהיר שבחיים לא ישמעו ממנו את המשפט "הקהל לא הבין אותי". הוא עבר אחד-אחד על הסרטים שלו שהיו כשלונות מסחריים, וניתח לעומק מה לא היה בסדר בהם. זה נראה לי כמו מעשה אמיץ מאוד, במיוחד כשמדובר באדם שבמעמדו צריך לתת דין וחשבון למעט מאוד אנשים. אני מניח שהגישה הזאת היא מה שהפך את ספילברג לבמאי רלבנטי לאורך תקופה כל-כך ארוכה.
מצד שני, לא ברור אם הוא עדיין נוקט בגישה הזאת. על "מינכן" הוא דווקא נשמע מגונן מאוד.
נראה כאילו הדבר היחיד שספילברג למד מהכשלונות שלו זה לפשט את הסרטים שלו עוד יותר ולהפוך אותם לעוד יותר קלים להבנה עבור קהל עוד יותר רחב, עד שלא נשאר מה להבין. הוא היה צריך פשוט לשאול אותי, הייתי אומר לו את אותו הדבר בדיוק וחוסך לו הרבה מאוד זמן ואינטרוספקציה לא נעימה.
מעניין איך הוא מסביר את היחס שלו ל"מפגשים מהסוג השלישי", סרט אותו הוא ערך שוב ושוב לאורך השנים, למרות שהקהל אוהב את הגרסה המקורית יותר מהגרסאות המשופרות.
מצטער על ההסטה מהדיון, אבל הייתי חייב לחלוק.
הטריילר ל"little children" החדש של טוד פילד עם קייט וינסלט וג'ניפר קונלי יצא.
נראה לי שאם זה לא סרט השנה, הוא סגור בחמישיה הפותחת.
http://www.littlechildrenmovie.com
סודרברג ואייר מדברים על סרטים שהם עשו לפני שנים. אף מפיק/במאי/תסריטאי/שחקן לא יגיד שסרט שלו הוא כישלון בזמן שהוא עוד מציג בקולנוע, אלא אם כן הוא מרגיש שמישהו הרס אותו מאחורי הגב שלו. כמו קווין קוסטנר עם "בשם האהבה" או קוונטין טרנטינו ו"רוצחים מלידה".
אור, לא יודע לגבי החמישיה הפותחת, אבל זה בהחלט אחד הטריילרים הטובים של השנה.
צריך מבקר להיות יהיר, מאוד יאיר, כדי לדרוש מיוצר להתנצל על יצירתו. לא ראיתי עדיין את "לרקוד" אבל גם אם הייתי רואה והייתי חושב שהסרט לא טוב, עדיין לא הייתי מצליח להבין על מה, למה ובפני מי צריך היוצר להתנצל, בייחוד כשהמדובר הוא (כך אני מבין מהכתוב) בס"ה בסרט שאמור להיות קומדיית פשע קלילה שאיננה פוגעת ברגשותיו של איש.
כשיוצר עיוור למגבלות יצירתו וממשיך לאהוב אותה כפי שהיא, זו התנהגות טבעית ואפילו מתבקשת, אבל כשמבקר, לאחר שכבר כתב את ביקורתו, ממשיך לחבוט בגוויה וללעוג ליגונו של היוצר, זו רשעות לשמה.
כאמור לא ראיתי את הסרט ובגלל שעדיין לא ראיתי את הסרט אני יכול לקבוע בוודאות (מעצבנת לכאורה) שהסרט נכשל בגלל… המלחמה.. בגלל ביקורת עוינת.. ובגלל חוסר פירגון של הברנז'ה. איכותו של הסרט לא שיחקה שום תפקיד ממשי בכישלונו.
אני לא מנסה לומר כאן שלסרט היה פוטנציאל של הצלחה. לא הייתי מתיימר לעשות כן בלי לראות אותו. אני מנסה לומר שמסתמן לי שכישלונו של הסרט נובע מכך שהצופים כלל לא באו לראות את הסרט ולא מכך שהצופים באו והתבאסו ממנו. כאשר סרט פותח חזק עם כמות צופים בעלת משמעות ואז צונח צניחה חופשית, ניתן לתלות את הסיבות לכישלון בסרט עצמו. אבל אם סרט פותח ללא צופים, אזי הכישלון שלו איננו תוצאה של איכות אלא ובעיקר תוצאה מתבקשת מתדמיתו. ולעניין התדמית. ברנז'ה לא מפרגנת וביקורת עוינת, יוצרים סרט עם תדמית בעייתית שגורמת מראש חוסר עניין אצל הצופים בכל יום רגיל ועל אחת כמה וכמה בימי מלחמה שבהם הקהל הרבה יותר בררן.
וסתם לעניין זיכרון קצר ומן הסתם עילה גם למחוק את כל מה שאני כותב.
טרם פתיחתו של פסטיבל ירושלים טען יאיר כי "מישהו לרוץ איתו" נבחר לפתוח את הפסטיבל משום שהוא כנראה הטוב ביותר מבין הסרטים שהיו אמורים להיות בפסטיבל. אני טענתי אז כי שום מפיק שפוי לא היה מוותר ביודעין על האפשרות לזכות ב40,000$, אם הוא באמת היה מאמין שיש לו ביד את הסרט הכי טוב. יאיר מיהר להוקיע את בורותי והסביר כי ערכה של הקרנת בכורה בברכת הסולטן גדול בהרבה מערך הפרס והיא שוות ערך ל400000 (ארבע מאות אלף צופים). לא פחות.
עכשיו "מישהו לרוץ איתו" מקרטע אל קו הסיום. הערכה שלי. הוא לא יגיע ל30000 צופים או בקושי יגיע. כל מי שכאן שקצת מבין במספרים מוזמן לעשות את החישוב ולשפוט לעצמו האם המפיק וויתר מרצון על זכייה ב40000$ או שמא הוא פשוט העריך שהוא לא יזכה.
אני דווקא חושב שחיים מרין הוא בין התסריטאים היותר מוצלחים בארץ, וקצת עצוב לראות שהוא הדרדר ככה. התסריטים שלו אותנטים בשפה שלהם, יש להם קצב טוב, והם בעלי פוטנציאל גבוה לקאלט. שני השיתופים שלו עם יעקב גולדווסר שכיכבו בהם אורי גבריאל ומשה איבגי (מתחת לאף והרימייק הקומי שלו מקס ומוריס) הם סרטים נפלאים לדעתי, והבולשת חוקרת הפתיע אותי מאוד יחסית לסרט פשע זול עם אקי אבני. מעניין לראות איך יצא השיתוף פעולה האחרון שלו עם גולדווסר, "האלוהים של מלכה", או ששינו את זה כבר ל"אין לה אלוהים" (שם הרבה פחות מוצלח, אגב).
ראיתי את הטריילר ל little children ומאד אהבתי. המחשבה הראשונית שלי הייתה שמדובר באחד הטריילרים הטובים שראיתי, אבל אז שאלתי את עצמי האם בעקבות הטריילר הזה אלך לראות את הסרט ונאלצתי לענות שממש לא. הסרט עדיין נראה כמו דרמה שגרתית ומשעממת שפשוט נערכה לטריילר שכנראה יהיה יותר טוב מהסרט.
יאיר,
טיסה 93 פשוט מעולה!!!
עדן, אני ממש מופתע. גם הצילום הנהדר, המוזיקה, קייט וינסלט וג'ניפר קונלי ב'די-גלאם' שכנראה יביא להן אוסקר… איך אפשר להשאר אדיש?
יאיר, ברשותך אני מבקש לנצל לרגע את האתר הזה ולהפנות לבלוג של ידידה טובה שלי, שכתבה הספד יפהפה לחבר שלה, אורי גרוסמן ז"ל, שנהרג במלחמה:
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=kinderella
רידלי סקוט במאי איום, יאיר?
נעזוב לרגע את בלייד ראנר והנוסע השמיני, שתי יצירות המופת שלו.
רק בשנים האחרונות הוא אחראי לשלושה סרטים מעולים – גלדיאטור, אנשי המזימות ובלאק הוק דאוון.
לא אהבתי את ההכרזה הפזיזה הזאת, ואשמח אם תרחיב למה לדעתך הוא במאי איום.
רק רציתי להמליץ על ימים קפואים.
תסריט מבריק שלא ברור למה הוא לא מועמד לתסריט הטוב ביותר באקדמיה. הסרט עצמו מצליח להעביר בנזירות, דרך אימה ומתח את תמצית הישראליות הטראומטית בה אנו חיים. סרט קטן, חכם ומדוייק. גם המשחק הבוסרי של השחקנית לא פוגם ביצירה החתרנית והחכמה הזו.
חייב להסכים עם מירון על טיסה 93. אחרי שראיתי את WTC של סטון (שהיה ברור שיהיה הסרט הכי מביך שלו וזה לא דבר קל להשיג) ראיתי את טיסה 93 ונדהמתי. גרינגס מוכיח שלמרות שעשה סרט הוליוודי (מעולה בעיני) הוא חזר לאותו סגנון של "בלאדי סאנדי" ויצר סרט אפילו יותר חזק ומפעים מהקודם.
והיום סיימתי את טרילוגית הטיסות של הקיץ עם "נחשים על המטוס" וזה כל כך גרוע שזה טוב.אבל מתי ג'קסון יחזור לעשות סרט טוב? הוא לא עשה אחד כזה מאז "ג'קי בראון".
יאיר, כל הכבוד על הראיון עם ביל פלימפטון היום ב-"ידיעות" (יש סיכוי שזה יעלה לרשת ב-YNET?). הקטע הכי מדהים הוא שהבנאדם בן 60.
מזמן לא כתבתי פה אבל אני חוזרת כדי להגיד שבאמת היה אחלה ראיון. רק אתה יכול לעשות ראיונות כאלה בימינו. יאיר רווה המלך
נראה לי שהדוגמא הכי טובה למפיק שהפך לבמאי ודירדר את המדיום עוד צעד אל התהום, ושאותה שכחתם ציין, היא זו של ג'ו רות', לשעבר מנכ"ל פארמאונט ושחקן וותיק בליגה של הגדולים. האיש הזה כל כך חסר כישרון ויכולת. לידו, מארק רוזנבאום נראה כמו קורוסאווה. אני אומר רק 2 מילים ומספר: נקמת היורמים 2.והצואה הזו עם ג'ון קיוזאק,ג'וליה רוברטס וקתרין זיטה ג'ונס, שאת שמה מחק זכרוני הטוב.תודה לך, זיכרון. עדיף פורנו עם חיות משק.
מילים יפות לגבי ג'ו רות. אבל שכחת את שקרים באפלה, סרטו האחרון ואחד הסרטים הגרועים והתמוהים שנעשו בהוליווד בעשרים השנה האחרונות
צודק,צודק.אני גם יודע למה זה פרח מזכרוני.הייתי עסוק בלזיין עז ליד השוקת כשזה יצא.וזו גם עוד דוגמא לבחירות האיומות והמביכות של סמואל ג'קסון לאחרונה.ושל ג'וליאן מור.(זה רק אני או שרק אצל פול תומס אנדרסון היא נסבלת?)
יוני – איתך לאורך כל הדרך…
אבל יש לג'וליאן מור היסטוריה יפה גם עם טוד היינס. לדעתי זה מדהים איך ג'קסון ממשיך לדאות על הייפ שפועל מאינרציה מאז 94. זה הישג בפני עצמו.
1. United 93 is indeed excellent film and for more than one reason
2. Paramont has decided to end its working relations with Tom Cruis and you don't write anything about it. Yair,Are you still awake?
טוד היינס רמאי, נפוח ומן הראוי שמישהו יזרוק עליו חלוק נחל
ובנושא התנצלויות: רוב ריינר לא מוכן לשחרר את מל גיבסון מאשמת האנטישמיות עד שזה יתנצל על "הפסיון":
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3296120,00.html
מה שמעלה את השאלה מתי עתיד ריינר להתנצל על מבול הסרטים הסתמיים שהוא הוציא תחת ידיו בעשור האחרון. אבל אני מוכן להיות לארג': אם האיש יביא לנו עוד סרט כמו "ספיינל טאפ", "כשהארי פגש את סאלי", "הנסיכה הקסומה", "מיזרי" או אפילו "בחורים טובים" – אני אקבל את זה כהתנצלות.