24 ספטמבר 2009 | 10:14 ~ 14 תגובות | תגובות פייסבוק

הקופות בארץ: "עג'מי" מוביל גם כאן

היום לפני שבוע יצא “עג’מי” לבתי הקולנוע בששה עותקים. כמה ראו אותו? בסוף השבוע הראשון ראו אותו כמות נכבדת מאוד של 6,000 איש. עד היום ראו אותו כמעט 10,000 (הציפייה היא לחצות את קו ה-10,000 היום). מפיקי הסרט, שגם מפיצים אותו באופן עצמאי, הכינו מבעוד מועד עוד כשבעה עותקים נוספים, והם מתכננים להכפיל את הפצת הסרט בסוף השבוע הבא. התקווה היא, כמובן, שהתרחבות ההפצה תבוא לצד הזכייה של הסרט בפרס אופיר מחרתיים.


אם אכן, כפי שצופים רבים, “עג’מי” יזכה בפרס אופיר מחרתיים, והוא אכן יופץ בכ-13 עותקים, אפשר לדמיין שעתידו המסחרי יהיה די דומה לזה של “ואלס עם בשיר”, שסיים את חייו על המסכים בארץ עם כ-112,000 כרטיסים. כמעט חצי מכמות הכרטיסים של “בשיר” – ונכון לעכשיו גם של “עג’מי” – מגיעים מבית קולנוע אחד: קולנוע לב בדיזנגוף סנטר.


בקיצור: אם הקצב ימשך ואם הקהל ימליץ לחבריו לרוץ לסרט (כפי שראוי), “עג’מי” יהפוך ללהיט ארט-האוס משמעותי בארץ. יפה מאוד.


ואולי הגיע הזמן שקולנוע לב יתחיל להשקיע קצת יותר בהפקות סרטים (חוץ מ”תנועה מגונה”)?



לשם השוואה: “אילי ובן” הכניס מכר גם הוא 6,000 כרטיסים בקופות בסוף השבוע הראשון לצאתו, באמצע הקיץ. אבל הוא עשה את זה ב-13 עותקים. “אילי ובן” הגיע עד כה למכירות צנועות של 25,000 כרטיסים.


“עיניים פקוחות”, שמציג שלושה שבועות, ומופץ ב-15 עותקים, מתקדם בהססנות רבה ומכר עד כה רק 16,000 כרטיסים. בגלל שגם “אילי ובן” וגם “עיניים פקוחות” מופצים על ידי יונייטד קינג, יהיה מעניין לראות מה יקרה לשניהם כשייצא “לבנון”. האם הם יועפו מהמסכים כדי לעשות לו מקום, או האם יושארו, ויהנו ממכירות קטנות ועקביות, בעיקר בזכות הקהל שיגיע לראות את “לבנון” ויתקע בלי כרטיסים, אבל עם חשק לסרט ישראלי?


ומה שלום “סיפור גדול”? און-דה-רקורד אנשים המקורבים לסרט מתגאים ב-200,000 צופים. אבל אוף-דה-רקורד המספר קצת ברור יותר: “סיפור גדול” מכר בקופות 185,000 כרטיסים. אבל כן, היו לו כבר כ-200,000 צופים בזכות לא מעט הקרנות קבוצתיות מכורות מראש (קופות סגורות). אני בדיווחי מנסה מאוד להביא את מספר הכרטיסים, אבל המפיצים מעדיפים למסור את מספר הצופים, שהוא גבוה יותר בזכות מיני פעילויות שיווקיות עם מפעלי מנויים וועדי עובדים. (לא שמספר הצופים הוא מסולף, והוא בכל זאת כן מביע איזושהי הכנסה כספית משמעותית למפיצי הסרט, אבל כשאני רוצה להשוות בין הסרטים השונים המוצגים בארץ אני צריך למצוא את הפרמטר השווה של כולם. ול”עידן הקרח 3 ” אין הקרנות סגורות לוועדי עובדים ולסדרות מנויים של טרום בכורה עם סרט והרצאה. הוא מכר את כל כרטיסיו בקופה. לכן הקופות, כלומר הכרטיסים שנמכרו, הם המספרים שמעניינים אותי, ולא מספר הצופים).


===============


ואליסה סיימון ממשיכה לשגר ביקורות ל”וראייטי” על הסרטים הישראליים שהיא ראתה בטורונטו. והיום: “פובידיליה“, עליו היא כותבת “הסרט המעוצב היטב והמשוחק היטב עשוי להצליח בקרב צעירים”.

נושאים: בשוטף

14 תגובות ל - “הקופות בארץ: "עג'מי" מוביל גם כאן”

  1. יעקב 24 ספטמבר 2009 ב - 11:22 קישור ישיר

    יפה לעג’מי. אגב אני מניח שאין מאגר חשוף לציבור שמכיל מידע מסוג זה (מכירות כרטיסים)?

    ואם אני לא טועה ארי פולמן ציין פה בבלוג שהיו לו רק 8 העתקים של ואלס עם באשיר…

  2. דני 24 ספטמבר 2009 ב - 12:45 קישור ישיר

    לפי השמעות הקהל שמגיע לעג’מי רובו קהל ערבי שנמצא עכשו בחופש, מעניין אם המפיק חשב על זה?

  3. Mr. Kate 24 ספטמבר 2009 ב - 17:44 קישור ישיר

    זה באמת נכון, לעג’מי הגיע באמת הרבה קהל ערבי. ובעיקר, הרבה מאוד בני נוער ערבים. אבל אני בספק אם החופש הקטנטן של עיד אל פיטר הוא שהשפיע כ”כ על הקופות.

  4. (יובל) 24 ספטמבר 2009 ב - 18:35 קישור ישיר

    אם “עג’מי” ישווק/משווק נכון בקרב הציבור הערבי ויצליח להפוך ללהיט או לפחות לסרט שחובה לראות כדי להתווכח עליו (ובהנחה שאין כבר עותקים פירטיים שלו שמסתובבים) אז הסרט יכול להביא 100 אלף צופים רק מהמגזר הערבי ובתקווה לפחות כמות זהה של יהודים, ולהפוך להצלחה שלא תיאמן יחסית לסרט שאף אחד לא רצה להפיץ אותו כי, נו, מדברים בו ערבית.

  5. יוני 24 ספטמבר 2009 ב - 19:38 קישור ישיר

    אני הייתי אתמול בהקרנה של עג’מי בלב וחוץ משלושה צעירים לא שמעתי כלל ערבית.

    בהנחה שלא נתקלתי בכל דוברי הערבית באולם – אפשר להגיד במפורש כי רוב מי ששמעתי או ראיתי דיבר עברית.

    הסרט לא פונה רק לקהל הערבי – ואם כבר, לטעמי הוא הרבה יותר מעניין דווקא למי שרחוק מזה ונמצא 10 דקות פיזית מיפו ו-100 ק”מ משם נפשית.

  6. דורון 24 ספטמבר 2009 ב - 21:38 קישור ישיר

    גם ליהודים היה כידוע חג בשבוע האחרון, וגם הם ניצלו אותו לצפיה בקולנוע, ובעג’מי.
    ההקרנה של 19:00 במוצ”ש האחרון בקולנוע לב היתה מלאה לחלוטין, להערכתי עם רוב יהודי סולידי.

  7. אסף 25 ספטמבר 2009 ב - 1:23 קישור ישיר

    הייתי היום בעג’מי והתאכזבתי.
    זה סרט שברובו מחזיק אותך ערני, בחלקו משעמם. אני כן מעריך את הבימוי ואת המשחק המיוחד והדמויות. אני חושב שמדובר בפרגמנטים של מצבי קיצון חברתיים, חסרי פיוט וחסרי רגש לעיתים. כל אפיזודה הייתה מעניינת בדרכה, אך החיבור בניהם לא יצר בעיני שלם מורכב. לא הייתה אמירה מורכבת, מלבד גורל מר ומשותף. לעיתים קולנענים מתבלבלים בין אימרה מורכבת על החיים לבין הצגת סנריויים מדכאים.

    אני מתוסכל בגלל שלא הבנתי את התלהבות סביב עג’מי, שלא הייתה בה שום סיוג. זה הסרט הישראלי הכי מוערך מאז ואלס עם באשיר ואולי אף יותר. הביקורות טובות והקהל אוהב ורק אני לא רואה כלום. יש לסרט המון כוח, אבל אין לו שכל להשתמש במנוף.

  8. אחמד 25 ספטמבר 2009 ב - 9:19 קישור ישיר

    ללא ספק אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בעת האחרונה. מתחילתו ועד סופו עג’מי מצליח לשמור את הצופה מרותק לכסא. עג’מי הוא הביטוי האותנטי ביותר למציאות המתהווה היום ביפו. הוא מצליח להאניש את הכותרות שרובנו נחשפים אליהם בעיתונים ובטלוויזיה ולחשוף את הסיפור מאחורי הכותרת העיתונאית. ובכל זאת למרות המסר המשמעותי הזה מדובר בסרט עלילתי משובח שיכול להתאים לכלל צופי הסרטים הן אלה שמעוניינים לראות “אקשן בקולנוע” והן אלה שנהנים מהעלילה בסרט. משחק מדהים של כל השחקנים (לציין את שהיר כבהא) ועבודה נפלאה של בימוי מדהים…

  9. רינת 25 ספטמבר 2009 ב - 18:57 קישור ישיר

    לעג’מי יש מפיץ, שמו ירון ירון כפתורי. רק למען הסדר הטוב.

  10. ברית שלום 26 ספטמבר 2009 ב - 10:59 קישור ישיר

    שאלה לגזען יוני: למה הסרט לא אמור לעניין קהל פלסטיני? הערבים הם חסרי תרבות כי הם “מרוחקים ממך 100 ק”מ נפשית”? כי כל יום יוצא סרט שמעמיד במרכז דמויות פלסטניות שמבויים ומשוחק ע”י פלסטינאים?
    וזו למעשה חשיבותו של הסרט: זהו סרט הפשע הישראלי הראשון שבוא מיוצגים בתפקידים הראשיים דמויות פלסטינאיות (ולא בצורה סטנלי-קריימרית/אורי ברבשית שטחית כפי שהיה מקובל בשנות ה-80. נראה שהיוצרים באמת יודעים על מה הם מדברים), סרט הפונה לקהל ממשי ולא רק לקהל הפסטיבלים.
    לכן הסרט אולי יעשה את שעשו סרטי הבלקספלוטיישן בארה”ב הראשית שנות ה- 70 כאשר גילו למפיקי הוליווד פלח שוק חדש לגמרי, ממנו התעלמו עד אז לגמרי מחמת דיעות קדומות וגזענות.
    לכן, למרות שלא מדובר בסרט מושלם, זהו סרט חשוב ורב עצמה.
    חבל רק שמבחינה פוליטית אנו תקועים בשנות ה-50 של ארה”ב: כאשר שרים מרכזיים בממשלה (ליברמן, ישי ודומיהם) תובעים הפרדה , טרנספר וטיהור אתני, ומהווים למעשה אקוויוולנט ישראלי לקו קלאס קלאן האמריקאי (במחשבה שנייה, זה הרבה יותר גרוע – כי הקו קלאס קלאן יושבים בממשלה ומנהלים את ענייני המדינה).
    גמר חתימה טובה.

  11. יוסי הפיל 28 ספטמבר 2009 ב - 6:27 קישור ישיר

    סרט ערבי זה ביום שישי אחה”צ, מישהו התבלבל פה!

  12. קרייתית שאהבה את הסרט 30 אוקטובר 2009 ב - 0:46 קישור ישיר

    סרט מצוין!!חזק.אמיתי ומרתק.עשוי טוב מאד

  13. ערן קאלימי 30 אוקטובר 2009 ב - 8:52 קישור ישיר

    ברית שלום,

    ברכות על המפגן המרהיב ביותר שראיתי מימי, תצוגה נהדרת בקטגורית “חוסר הבנת הנקרא משולב בקלישאת אוטומטיות”!

    ישר כוח, עלה והצלח, מי יתן וגו’.


השאירו תגובה