הימורי אופיר 2009
יש חמש קטגוריות בהן נדמה לי שאני יודע מה הולך לקרות בשבת בערב, בעת חלוקת פרסי אופיר. בפרס הסרט יזכה "עג'מי". בפרס הבימוי יזכה שמוליק מעוז על "לבנון". בפרס הצילום יזכה גיורא ביח על "לבנון" (הזכייה הכי ודאית של הערב). בפרס שחקן המשנה יזכה זהר שטראוס על "לבנון". ובפרס הסרט התיעודי יזכה "שיטת השקשוקה" של אילן עבודי (בכיכובו של מיקי רוזנטל).
מה יקרה בכל שאר הקטגוריות? אין לי ממש מושג. בעיקר, כי אני מקבל איתותים (פנימיים וחיצוניים) שבמקומות בהן נדמה היה לי שמעמדו של "סיפור גדול" מובטח, יש לו תחרות עזה למדי דווקא…. מצד "הבודדים". כן, זה עניין של מחנות. ל"סיפור גדול" יש לא מעט מתנגדים ול"הבודדים" יש לא מעט תומכים. וכך, יש סיכוי ש"הבודדים" ייצא מהערב עם כמה פרסים משמעותיים למדי.
יהיה אפשר לגלות את זה די מוקדם בערב, כשיחולק הפרס על העריכה. אין לי מושג מי יזכה, אבל כמדומני שהתחרות שם צמודה בין שלושה: "עג'מי", "סיפור גדול" ו"הבודדים". את שני האחרונים ערכה עינת גלזר-זרחין, שכבר זכתה בערך ב-200 אופירים, ומחרתיים עשויה לזכות שוב. אבל לזהות הסרט הזוכה, לדעתי, תהיה משמעות להבנת הלך הרוח של המשך הערב. אם "עג'מי" זוכה, אני מניח שזה איתות לכך שכל הפרסים הולכים להתחלק פחות או יותר בין "לבנון" ל"עג'מי". ואז "עג'מי" יזכה גם בתסריט. וגם במוזיקה. אם "סיפור גדול" יזכה בעריכה, זה אומר שהקהל חברי האקדמיה מעריך את הסרט יותר ממה שנדמה לי כרגע, ואז רוב הסיכויים שהוא זה שיזכה בפרס התסריט. והמוזיקה. (תכף נגיע לפרסי המשחק). אבל אם "הבודדים" יזכה בעריכה, זה אומר שקהל תומכי "הבודדים" משמעותי וחזק, וכל פרס שלא ילך ל"עג'מי" או "לבנון" ילך ל"הבודדים" (במקרה כזה "סיפור גדול" ישאר, מקסימום, עם הפרס למוזיקה לעיצוב התלבושות). כלומר: הטענה שלי היא שאם "הבודדים" זוכה בעריכה, יש סיכוי שהוא יזכה גם בתסריט. כן כן. (ולא, במוזיקה אין לו סיכוי לזכות).
ואם "הבודדים" יזכה בעריכה, הוא גם עשוי לגזול מ"סיפור גדול" את פרסי המשחק שלו. עד לאחרונה הייתי בטוח שהאופירים על המשחק די נמצאים בכיס של איציק כהן ועירית קפלן מ"סיפור גדול", אבל כעת אני כבר לא ממש בטוח.
אז איך מכווצים את כל ה"אם ואם" האלה להימורים סדורים? בקושי רב. אנסה להמר באופן מסויג:
סרט: "עג'מי". נראה לי עסק סגור כבר. אבל, שמעו ל"לבנון" עדיין יש סיכוי להפתיע. ומי יודע: אולי תיקו? המדגם שלי לא רחוק גם מהאופציה הזאת. אבל אם הייתי צריך לשים כסף, הייתי שם על "עג'מי".
בימוי: שמוליק מעוז, "לבנון"
שחקן: עד לפני כמה ימים חשבתי להמר על איציק כהן ב"סיפור גדול". לדעתי מגיע לו. ואם הייתי חבר אקדמיה הייתי מצביע לו. אבל אני מהמר על סשה אגרונוב מ"הבודדים".
שחקנית: שמעו, אין לי מושג. אחלה תחרות יש השנה. יש כאן את ריטה זוהר שהיתה נהדרת ב"בדרך אל החתולים", את דאנה איבגי שהיתה נפלאה ב"היו לילות". את עירית קפלן המצוינת מ"סיפור גדול" ואת ריימונד אמסלם שהיתה עבורי תגלית מרעישה ב"שבע דקות בגן עדן". לא יודע מי תזכה. אהמר על דאנה איבגי ב"היו לילות".
שחקן משנה: זוהר שטראוס, "לבנון"
שחקנית משנה: רותם זיסמן-כהן, "הבודדים".
תסריט: ראו התחבטות בראש הפוסט. זה או "עג'מי" או "סיפור גדול" או "הבודדים". אהמר על "סיפור גדול". למרות שנראה לי ש"עג'מי" אמור להיות הימור נבון יותר.
עריכה: כנ"ל. אבל שוב, אם יהיה סחף של "עג'מי", שתי הקטגוריות האלה – בייחוד ששני הבמאים חתומים על שתי הקטגוריות האלה – ילכו ל"עג'מי". אני לא אוהב כשיש סחף פרסים לסרט אחד.
עיצוב אמנותי: אריאל רושקו, "לבנון"
תלבושות: ענבל שוקי, "סיפור גדול"
מוזיקה: אייל ליאון קצב על "סיפור גדול" (לא מבטל את הסיכוי של "עג'מי" לסחוף גם כאן, על דרך השוונג).
פסקול: "לבנון"
סרט תיעודי: "שיטת השקשוקה".
מסכימים? מה ההימורים שלכם?
והאם כבר שריינתם לכם מחשב ללייב בלוג של פרסי האופיר בשבת ב-20:00 כאן ב"סינמסקופ"?
ההימורים:
סרט – לבנון
בימוי – שמוליק מעוז
שחקן – איציק כהן
שחקנית – עירית קפלן או דאנה איבגי [ב"היו לילות"]
שחקן משנה – זוהר שטראוס
שחקנית משנה – לבנה פינקלשטיין [וזהירות מרותם זיסמן כהן]
תסריט – עג'מי
צילום – גיורא ביח
מוזיקה – סיפור גדול
קול – לבנון
עריכה – עג'מי [או אולי לבנון]
עיצוב – סיפור גדול
תלבושות – עג'מי
בהצלחה לכולם
אגב, איזה מועמדים מצהירים שהם לא באים לטקס? [חוץ מרן דנקר שבחו"ל ויבגניה דודינה שבהצגה]
יאיר, רשמת פעמים הימור על תסריט.
אישית אני חושב שאעדיף לצפות בטלויזיה ולהינות מהמתח של ההכרזות. נראה אם אתפתה להציץ בבלוג.
איתן בתפקיד סטיבי:
"A serious man" של האחים כהן משובץ להפצה בארץ ב-10 בדצמבר. השם העברי הרשמי והכשר שנבחר לסרט: "יהודי טוב".
ועל זה נאמר: אוי גוועלד !
ובעניין האופיר: ממש-ממש אין לי מושג. מבין השלושה, אני בעד "עג'מי". אבל אני מסכים גם ששני הפרסים הבטוחים (והראויים) של הערב הם לגיורא ביח על הצילום ולזהר שטראוס על המשחק ב"לבנון". ואני גם בעד לתת כמה פרסים ל"סיפור גדול" בכדי לחבר את האקדמיה עם הקהל הרחב (אם כי אני מסתייג מהופעתו של איציק כהן בסרט).
מכיוון שאין שידור ישיר, והלייב בלוגינג יהרוס את כל המתח, בחרתי ללכת לסרט עם ההורים (סיפור ארוך. אל תשאלו). תרשום לי חיסור הפעם, יאיר.
חתימה טובה.
אם לא יהיה סחף פרסים לעג'מי, וסיפור גדול, הבודדים והיו לילות (השם ישמור) יצאו עם פרסים, אזי שחברי האקדמיה הם אינטרסנטים או סתם אהבלים.
לא היה כמו עג'מי, ולא יהיה כמו עג'מי עוד הרבה זמן.
תפקחו עיניים.
למען השם!
דאנה איבגי בהיו לילות = שחקנית חביבה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב, כלואה בדרמת הולמרק מרדימה
דאנה איבגי בכלת הים = דאנה איבגי בתפקיד חייה, הופכת סרט בעייתי ליצירה מפעימה
הסתכלתי על כל הזוכים (זוכות למעשה) בפרס העריכה החל משנת 1990 ועד היום.
נכון, יש הרבה כפילויות – אבל איך אפשר להסביר שמתוך 20 פרסים, 16 הלכו לעורכות.
אמנם רוב הפרסים מתחלקים בין טלי הלטר-שנקר לעינת גלזר-זרחין, אבל עדיין זה מפתיע.
האם הענף ברובו מורכב מנשים או שפשוט במקרה העורכים הכי נחשבים בתחום הן נשים?
האם זה ככה גם בשאר העולם או רק בישראל?
זהו יום עצוב לקהילת אוהבי הקולנוע בישראל:
עין הדג, אתר הקולנוע הקהילתי הלא ממוסחר הגדול בישראל (או כפי ש"רד פיש" [כינויו של דורון פישלר, אחד מעורכי האתר] ציין: לאתר יש 50 אלף כניסות חודשיות, קהל מפולח, קהילה נאמנה, דירוג גוגל נהדר וארכיון של אלפי כתבות), סוגר את שעריו לאחר 9 שנות עבודה:
http://www.fisheye.co.il/the_end
עצוב.
לאחר לכתו של עין הדג וכמי שנשאר כמוביל השבט של אתר/בלוג הקולנוע החשוב בישראל, הייתי שמח לשמוח ממך יאיר, כמה מילים על עזיבתו של עין הדג את הבמה.
לא לוקח הימורים אבל כמה דברים שכדאי לזכור.
ככלל חברי האקדמיה לא עושים אבחנה בבחירה שבין סרט לבמאי אלא במצבים של אוי מייצרי ואויי לי מיוצרי דהיינו במקום שבו הם בחורים בין סרטים שהם לא אוהבים וזה לא המצב השנה שאומר הזוכה בבימויי יזכה גם כסרט.
ככלל. במקום שהבחירה נעשית מתוך בעד ומתוך שבאמת אוהבים משו ולא אנטי וכחוסר בריחרה אמיתית, אין תיקו ואין קרב צמוד יש פער משמעותי וברור וזה המצב השנה.
אם אני לא טועה, נדמה לי שעד היום הזוכה בתסריט זכה גם כסרט ומיכוון שהשנה לא תהיה הפרדה (מוכן להתערב) ברגע שיכריזו על התסריט וזה יקרה ממש בתחילת הטקס, אפשר לסמן בוודאות את הבמאי והסרט.
הא. מבחינתי השאלה המעניינת היא האם חברי האקדמיה יבחינו שהעריכה ב"לבנון" היא הראויה לפרס יותר יותר מהעריכה "המתוחכמת" ב"עג'מי", בפס הקול מניח שיבחינו.
הסבר לגבי פרס העריכה בטקס אופיר: בניגוד לאוסקר האמריקאי, בו המועמדים לפרסי העריכה נבחרים ע"י איגודי העורכים, אצלינו אלו הם חברי האקדמיה שבוחרים בעורכים. ברוב המקרים ההצבעה עבור הסרט הטוב והעריכה הטובה זהה. אין לצפות מחברי האקדמיה שיגלו בקיאות ברזי העריכה, בשיקולי ברירות, בשיוף משחק, בהעלמת מבוכות. אין לחברי האקדמיה מושג על הדילמות היומיומיות, על הפוליטיקה של חדר העריכה, על חומרי הגלם שמהם בנוי הסרט. אי לכך, ראוי כי ישונו חוקי אופיר. כדאי שעורכים בלבד יחליטו על המועמדים. גם איגוד העורכים הישראלי מאמין כי בחירה ע"י עורכים היא הדרך הנכונה להענקת הפרס לעורכים הראויים.
דווקא יש בנים עורכים: אריק להב לייבוביץ' מועמד עכשיו על "לבנון" ונקווה גם שיזכה, דב שטויר, המחזיק בשני אופירים, זוהר סלע, שערך את "בופור" (וזה מקרה, אגב, בו פרס העריכה לזוהר לא היה זהה לפרס הסרט), איציק צחייק כמובן שערך את סרטי אבי נשר, ויש עוד.
נכון אבל שיש יותר בנות.
לעומת זאת, בתעשיית הפרסום האלימה, המצב הפוך לגמרי. אין כמעט בנות עורכות. עורך פרסומות מרוויח פי 3 מעורך דרמה ודוקומנטרי. אז זה העניין?
ההימור שלי:
סרט: עג'מי
במאי: שמוליק מעוז על "לבנון" ( הקונצפט והשוטים) אן רנן שור על "הבודדים" ( עבודה מרגשת עם שחקנים)
תסריט: "הבודדים"
צילום: גיורא ביח על "לבנון" או בועז יעקב על "עג'מי".
עריכה: אריק להב – דוידוביץ על "לבנון" או סקנדר ושני על "עג'מי". מאבק צמוד.
שחקן ראשי: סשה אגרונוב המהפנט על "הבודדים"
שחקן מישנה: אנטון אוסטרובסקיעל "הבודדים" או זהר שטראוס על "לבנון". אני מהמר על אוסטורבסקי החד פעמי.
שחקנית ראשית: לא יודע. אין עבודה באמת טובה השנה.
שחקנית מישנה: רותם זיסמן , "הבודדים". לבנה פינקלשטיין ב"סיפור גדול" טובה אך צפויה.
עיצוב אמנותי: "לבנון". חגד וחלק.
תלבושות: "סיפור גדול"
מוסיקה: "סיפור גדול"
בה"כ – בציר מצויין.
מה זאת הסגידה הזאת לעג'מי?
אתמול צפיתי בסרט וההתלהבות סביבו לא ברורה לי בשום צורה. הבימוי אכן טוב ויש בכל אחד מהסיפורים שם כוח גדול, אבל בכולם יחד באופן פרדוקסלי אין כוח לסחוב אפילו סרט אחד – מה שגורם לסוף הסרט להיות קיטשי, דיבלי, מגוחך, מאולץ, כפוי, חסר אמירה, חסר מורכבת ואני יכול להמשיך עד מחר.
שמתי לב בזמן האחרון שיש לאנשים נטיה להעריך סרטים שמצליחים לשמור על העירנות, על דרמה ומתח וזה בכלל לא משנה שדקה אחרי שיצאת מהקולנוע שכחת מהכל ולא הבנת למה הראו לך את כל זה.
דבר אחרון, דמות המספר היא בדיחה גרועה ועתיקה. והספירה הזאת לפני כל סוף פרק ובסוף הסרט מזכירה לי כמה סרטים מלפני עשרים שנה. מי התעטש רכבות לילה של לארס פון טרייר?.
שלא ישמע שאני לא מעריך את ההשגים של הסרט, אבל בגדול הוא נכשל בעיני.
Off topic:
How come you don't have here the option to react to a comment?your friends at the FC blogs have that option and you are the only one who don't have this option
אסף עזוב עזוב, אתה ממש לא מבין והתגובות שלך :"קיטשי דבילי מגוכך" מנותקות מהסרט ואין להם שום קשר לריאליזם החזק הנוקב והמבריק של עג'מי. עג'מי הוא הסרט הטוב של השנה וזה ברור לכולם. אם לא הבנת את זה עד עכשיו חבל!
טוב אז ככה,
כולי תקווה שדאנה איבגי תצא עם פרס על כלת הים. הורסת וענקית. מצער מאוד שקצת התעלמו מהסרט הזה (ולא שהוא סרט כזה טוב) והנה הזדמנות לעשות תיקון. אם יש סיבה לראות את כלת הים, זו דאנה איבגי, שעושה בית ספר למשחק. בשנה אחרת היא היתה לוקחת בהליכה עם יד קשורה מאוחרה. פרס לדאנה ועכשיו. ריטה זוהר היא בסדר בבדרך אל החתולים, אבל הסרט מיושן, מאכזב ומתיש, למרות שהוא מתחיל נהדר.
פרסי השחקן- הבודדים, ללא ספק. אם יש צדק בעולם (ואין) מגיע לשני שחקני הסרט את פרסי המשחק. הופעה מוחצת, פנומנלית, דחוסה ואדירה.
סרט- אני מקווה שעג'מי המופתי יזכה, למרות שלא נראה לי שיש לו סיכוי לאוסקר. ללבנון כן. סיפור גדול חביב ומהנה, אבל לא יותר מזה.
ושוב דאנה דאנה דאנה!!
שרון, דע/י לך שעטיפה של ריאלזים, להלן: שימוש טוב בנון אקטורם, לוקיישנים מקוריים ובימוי מחוספס, לא בהכרח מייצרים ריאליזם נוקב, במיוחד לא כשחלקים נכבדים ובעיקר סוף התסריט שואבים מעולם הסרטים ולא מהחיים עצמם.
הסצינה שהכי הפריעה כמובן היא הסצינה האחרונה שגרמה לי פשוט לגחך על הנסיון התסריטאי לארוג את הסיפורים יחד, בדרך שהיא שואבת מהסרטים ההוליוודים הנלוזים ביותר.
עג'מי, מעבר להשגיו בבימוי ומשחק ואפילו כתיבה, חוטא בתסריט בעייתי ביותר שרק מדגיש שלסרט הזה יש רק חזות של ריאלזם נוקב, אבל הוא בנוי גם הסרט המעפן הזה התרסקות או עוד אלף ואחד סרטים חסרי תעוזה ומקוריות
הימור:
הסרט: סיפור גדול
במאי: שרון מימון וארז תדמור
שחקן: איציק כהן
שחקנית: ריטה זוהר
שחקן משנה: לבנה פינקשטיין
צילום: גיורא ביח
תסריט: שרון מימון, סולל
עריכה: ערה לפיד
עיצוב אמנותי: אריאל רושקו
תלבושות: לי אלמביק
מוסיקה: רביע בוכארי
פסקול: אשי מילוא, ישראל דויד.
דוקומנטרי: שיטת השקשוקה.
לידיעתך אסף. סצינת הסיום בעג'מי מבריקה והשאירה אותנו חסרי נשימה. לאחר בירור עם היוצרים היא אכן לקוחה ממקום אמיתי ומסיפור שכן קרה כולל הדמויות , מיקומם והטעות הבלתי נמנעת.
אסף- לא פוסלים ומזלזלים ביצירת מופת כמו עג'מי על סמך סצינה אחרונה שאהבת או לא אהבת. כל חמרי התסריט של עג'מי לקוחים מהחיים בשכונה הלא פשוטה הזו. כך שהמציאות לא יכולה לכתוב עצמה יותר טוב ממה שהיא מוצגת בעג'מי.
להגיד על עג'מי "חסר תעוזה ומקוריות" זה ממש חוסר הבנה בסיסי בקולנוע. עג'מי עשה השנה לקולנוע הישראלי מה שהרבה סרטים לפניו לא עשו. זהו רגע מכונן בקולנוע הישראלי. והיום עג'מי יקבל את ההכרה והכבוד בטקס פרסי אופיר.
לך לסרט שוב- צא, ראה ולמד!
שרון, סלח לי, אבל אני לא צריך שילמדו אותי ויגידו לי ובמה כן לזלזל או לא לזלזל. את דעתי על הסרט כתבתי.
חוסר הבנה בסיסי בקולנוע, ובכלל באומנות, זה להעריך משהו או ליחס לו מימד של אותנטיות רגשית בגלל שהאירוע לקוח מתוך מקרה אמיתי בחיים. האמת, שלעיתים קרובות ההפך הוא הנכון.
אני לא יודע וזה גם לא מעניין האם האירועים מבוססים על מקרה אמיתי או על המצאה תסריטאית.
בדיעבד, אחרי הטקס, יאיר רווה צדק בכמה מהמועמדויות (סשה אגרונוב לשחקן, עג'מי לסרט והסחף סביב עג'מי) ובעיקר, בהערכותיו – שאפו. אני מאוד מקווה שלא תהיה בעיה לעג'מי מבחינה חוקית להתמודד בהקשר לאחוז השפה העברית בסרט, שלא יגמור כמו ביקור התזמורת, שנכנע מסיבה זו לבופור… בכל מקרה, אני חושבת שעג'מי הוא סרט מעולה , ונקודה חשובה לסיום – מאוד מאוד חבל שלא מציגים לקהל הרחב את הסרטים לפני טקס אופיר, אתם מרבים לדבר בשבחי "הבודדים" ו"לבנון" ורוב בית ישראל בכלל לא זכה לראות את הסרטים האלה – לא בסדר!!!
=============
רוה לאיריס: בפעם המיליון – הבעיה של "ביקור התזמורת" לא היתה עם הערבית אלא עם האנגלית. אין בעיה עם ערבית באוסקרים. זו קטגוריה לסרט בשפה זרה וערבית – עבור האמריקאים – היא שפה זרה. אנגלית לא. ל"עג'מי" אין שום בעיה חוקית באוסקרים.