פרדי קרוגר ב״סיוט ברחוב אלם״ שביים ווס קרייבן

ווס קרייבן, אחד הבמאים הבולטים בז׳אנר סרטי האימהֿ, ומי שסרטיו השפיעו על עולם האימה בשלושה עשורים נפרדים, הלך הלילה לעולמו מגידול סרטני במוח. הוא היה בן 76.

רוב הבמאים, אם הם ממש בני מזל, מצליחים ליצור סרט אחד שיהיה להיט, שיהיה משפיע ושיוליד סרטי המשך והמון חיקויים. קרייבן הצליח לעשות את זה פעמיים. בתחילת שנות השמונים הוא המציא את דמותו של פרדי קרוגר בסרט ״סיוט ברחוב אלם״ (בהשתתפות ג׳וני דפ הצעיר), והצלחת הסרט הניבה לא רק שמונה סרטי המשך ורימייקים, אלא הולידה את טרנד סרטי האימה והסלאשרים לנוער שהציפו את שנות השמונים.

ב-1996 הוא ביים את ״צעקה״, על פי תסריט מבריק של קווין וויליאמסון, ושוב זכה להצלחה עצומה, לסרטי המשך, ועכשיו הוליד גל של סרטי אימה קומיים ומודעים לעצמם, מעין פרודיות עצמיות.

סרטו הראשון היה ב-1972: ״הבית האחרון משמאל״, גרסת אימה אלימה מאוד ל״מעין הבתולים״ של אינגמר ברגמן. הסרט הזה היה חלוץ בגל של סרטי אימה אלימים ומוטרפים של שנות השבעים, וקרייבן היה חלק מקבוצה שמנתה את ג׳ו דנטה, ג׳ון סיילס וג׳ון קרפנטר, שניסו ליצור אמירה פוליטית וזעזוע תרבותי באמצעות סרטי אימה.

קרייבן, ילד 1939, הגיע לקולנוע בגיל מאוחר. את סרטו הראשון הוא ביים בגיל 33. לפני כן הוא היה עסוק בקריירה אקדמית. הוא בעל תואר שני בפילוסופיה, ולמשך זמן קצר הוא היה מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה. הוא נגע לרגע בעבר שלו כמורה כשביים את ״לנגן מהלב״, דרמה לא אופיינית לו, המבוססת על סיפור אמיתי, שבה גילמה מריל סטריפ מורה לכינור בבית ספר בהארלם. סטריפ היתה מועמדת לאוסקר. אבל גם אחרי שעזב את הלימודים ואת ההוראה, תמיד היה נדמה שקרייבן, למרות העיסוק שלו בסרטי אימה שהיו מפחידים ואלימים למדי, הוא תמיד היה האינטלקטואל שבין הבמאים.

ציוץ