תלת-פאזי
עכשיו, אחרי שהמירוץ לפרסי אופיר נגמר, אפשר להוריד את הטונים ולהביט במצב בצורה שקולה וחיובית. כל עוד פרסי אופיר היו באופק, כל אחד בו בחר לו קבוצה, ויותר משהוא הריע לה, הוא השמיץ את מתחריה. אז זהו, נגמר. "עג'מי" זכה. סרט מעולה. בא לי לראות אותו פעם שניה. אבל חייבים להגיד את זה: זו היתה שנה מצוינת לפרס אופיר בגלל שהיו שלושה סרטים שונים מאוד, וכל אחד הוא שיא מסוגו – הפראות של "עג'מי", הסגנון של "לבנון" והרגש של "סיפור גדול". כל אחד היה מושלם בפינה שלו. הפרסים בטקס אופיר גם, במידה רבה, שיקפו את זה, עם חלוקה יפה למדי של פרסים לשלושתם: חמישה ל"עג'מי", ארבעה ל"לבנון" ושלושה ל"סיפור גדול". מכובד. יפה. היתה שנה טובה שבאה לידי ביטוי בטקס לא רע בכלל.
האם ל"עג'מי" יש סיכוי באוסקרים? נדמה לי שלא. אבל אני אשמח להתבדות ולגלות אחרת. ובכל מקרה, האקדמיה הישראלית בבחירתה ב"עג'מי" מודיעה בבירור שהאוסקר האמריקאי לא באמת מעניין אותה. יודעים מה, סבבה. זו הצהרה אמיצה מאוד, ואני מעריך אותה. אם יהיה אוסקר, שיהיה. אבל זה לא באמת מעניין אותנו. גישה יפה ולגיטימית, שאם בעבר קראתי אותה כסוג של אוטיזם, כעת אני קורא אותה כסוג של בטחון עצמי, של תעשייה שכבר לא צריכה להתלקק לאוסקרים כדי לקבל אישוש לקיומה.
בסופה של שנה, אני מניח ש"סיפור גדול" יתקרב מאוד ל-200,000 צופים. ועכשיו רוב הסיכויים ש"עג'מי" יגיע לכ-100,000 צופים. ו"לבנון", אם ישווק נכון, גם אמור להגיע לכ-100,000 צופים. נראה לי שהכל בסדר.
=============
והנה השלמה מלפני כמה ימים: ג'פרי וולס הלך לראות את "לבנון" בפסטיבל ניו יורק אחרי כל התשבוחות מוונציה ומטורונטו, וגילה שהסרט לא עומד בציפיות של ההייפ. הביקורת שלו חיובית והוגנת (ולא מאוד שונה משלי), אבל הוא כנראה ציפה להרבה יותר מזה (מי שהשווה את הסרט ל"The Hurt Locker" מורט העצבים של קתרין ביגלו אולי רצה להחמיא ל"לבנון" אבל על הדרך הרג את הסרט עם ציפיות שהסרט בכלל לא מנסה לעמוד בהן). זו הבעיה עם הייפ, אבל זו גם הבעיה עם מבקרים: הראשונים תמיד מתלהבים, והשניים תמיד מתאכזבים ואומרים "מה, זהו? זה כל הביג דיל".
כל הכבוד יאיר. תודה על סיכום העניין בפרשנות מדויקת וחכמה.
אז ככה:
לפני שבוע בערך שמתי לב שבמוצ"ש (אתמול) סינמטק תל אביב מקרין סרט שאני מאוד אוהב – "סיפור חצי רוסי". שכנעתי את ההורים שלי ללכת איתי (אמא שלי דוברת רוסית), ורק אחרי שסיכמתי איתם הכל, נזכרתי שיש טקס במקביל. אבל מכיוון שהטקס לא מועבר בשידור ישיר, ויתרתי על הטקס והלכתי לראות את הסרט (מי שלא ראה – סרט חמוד מאוד).
הקלטתי את הטקס, וצפיתי בו כשחזרתי הביתה. בדיעבד, זו היתה בחירה טובה: היה ניתן להעביר קדימה לא רק את הפרסומות, אלא גם את כל המקומות שבהם בעלי אינטרסים עלו לקדם את עסקנותם הפוליטית.
ולגבי הפרסים עצמם: אני שמח על הפיזור של האופירים, כך שלא היה "סוויפ". ו"עג'מי" הוא סרט משובח, וראוי מאוד. ואני עדיין לא מבטל את סיכוייו באוסקר האמריקאי.
מיד אחרי שראיתי את "לבנון", כתבתי כאן שהפרס לשחקן המשנה סגור על שמו של זוהר שטראוס. מאז יצא לי גם להחליף מילה עם מישהו שהיה על הסט, והוא סיפר לי שתוך כדי העבודה, אנשים לא כל כך הבינו מה זוהר שטראוס עושה. רק כשהסרט הורכב ונערך לכדי סרט שלם, התבררה גדולתו של שטראוס. שחקן גדול בעיניי, והבטחה שמתקיימת.
מסכים מאוד עם מה שדרור קרן אמר: מישהו צריך למצוא חלופה עברית הולמת ל"Supporting actor/actress". שחקן/שחקנית משנה זה מעליב.
הופתעתי מהזכיה של לבנה פינקלשטיין. אני הייתי בעד רותם זיסמן, שעושה תפקיד נהדר ב"הבודדים", וגם היתה לי הרגשה שההימורים נוטים לכיוונה. אבל גם ללבנה פינקלשטיין מגיע. יפה לראות שחקנית ותיקה זוכה לעדנה (ואני מזכיר את הופעתה המרגשת ב"אביבה אהובתי").
דוקומנטרי: אני כל הזמן הרגשתי ש"הגלגול" סוחף את האנשים רגשית, ושבסופו של דבר זה יגבר על הרעש התקשורתי של ה"שקשוקה". טעיתי. יש בזה, בעיניי, הצבעה לסרטים "חשובים", שמבקשים לשנות, על פני סרטים אישיים. ואולי זה רק מקרה פרטי.
תלבושות: ענבל שוקי, "סיפור גדול". מגיע לה.
צילום: גיורא ביח, "לבנון". מגיע לו. בגדול מגיע לו.
ברגע שפרס המלחין הלך ל"עג'מי" התחלתי להרגיש שזה הערב שלהם.
שחקן: סשה אגרונוב. איזו הפתעה ! אבל הפתעה נעימה. הוא מוסיף המון לסרט היפה הזה.
שחקנית: עירית קפלן. כנ"ל. אמנם אני נקרעתי לגזרים מדאנה איבגי ב"כלת הים", אבל זה כנראה מה שקורה ששחקן רץ נגד עצמו על שני סרטים שונים (איבגי היתה מועמדת גם על "היו לילות"). זה קרה גם בקטגורית הצילום (גורפינקל היה מועמד על שני סרטים. הוא הפסיד). וחוץ מזה, קפלן היתה מקסימה לחלוטין ב"סיפור גדול". שמחתי בשמחתה.
בנוסף: אסי דיין הפתיע לטובה בנאום קצרצר. וארי פולמן, בפרס הוקרה לאורי סבג ז"ל הוכיח שוב כמה רהוט, אינטלגנטי, נעים ומרגש הוא יכול להיות. חבל שנצטרך לחכות עוד כמה שנים עד שהפרויקט הבא שלו (והמאוד מסקרן. זה עם רובין רייט) יהיה מוכן.
אני ביום כיפור סוגר הכל. לא אינטרנט. לא רדיו, ולא דיסקים. לא DVD, ולא טלוויזיה. ניפגש אחרי יום כיפור.
חתימה טובה לכולם.
איתן. זוהר שטראוס שחקן לא טוב. לא ברור מה בדיוק אהבת במשחק שלו, הוא תמיד אותו שעמום, התסריט מתחלף, הבמאי מתחלף, השעמום של שטראוס נשאר אותו דבר. חבל.