זאק בראף, מישל גונדרי וריצ'רד קלי
שלושה יוצרים מרתקים מספרים או כותבים על הפרויקטים הבאים שלהם.
מבזק מזאק
זאק בראף מככב ב"הנשיקה האחרונה", הרימייק של טוני גולדווין לסרט איטלקי באותו שם (עם תסריט מאת פול האגיס, הסיינטולוג שכתב את "מיליון דולר בייבי" וכתב וביים את "התרסקות"). לצידו של בראף: רייצ'ל בילסון. (סרטי שפירא יפיצו בארץ).
לבראף יש עמוד ב"מיי-ספייס" שהוא מתחזק באופן אישי, ובבלוג שלו הוא כתב בעייפות גמורה לפני שלושה ימים איך נראים הימים הקרובים שלו, לפני עליית הסרט ביום שישי הבא:
I'm off to NYC tomorrow night. Rachel and I are introducing Elton John on this "Fashion Rocks" show on thursday. Then i do the Today show and TRL with Rachel on Friday, then we have a New York screening, then I fly to Toronto for the film festival where the movie premieres on 9/10. Then back to nyc to do Regis and Conan. Then back to LA on Wednesday to do return to Scrubs. It's kind of crazy, but fun sometimes too.
מישל מגלגל
מישל גונדרי מסתובב עכשיו בניו יורק ומקדם את סרטו החדש "מדע השינה" שייצא ב-22 בספטמבר. הוא קיים מפגש עם מעריצים, פתח תערוכה, השיק קליפ חדש לבק ולפני תשעה ימים התחיל לצלם בניו ג'רזי את סרטו הבא.
הבלוגר "דה רילר" מדווח מהמפגש של גונדרי עם מעריצים בו סיפר הבמאי על הסרט הבא:
"It's called Be Kind Rewind. It’s a comedy with Jack Black and Mos Def, Mia Farow and Danny Glover, and it's a story about theese two guys who work in a video store run by Danny Glover, and when he's away for a week… Jack Black becomes magnetized and erases all the tapes by mistake. So they don't want to disappoint their boss, and the only way they can think of to cover their mistake is to start to reshoot the films one after the other. The first movie is going to be Ghostbusters. They go out and take their camera and shoot the film in two hours, like playing all the parts and stuff. [Customers] realize they are not the real movies, but it is actually pretty funny because it's Jack Black and Mos Def. And so they become a big hit in town, and little by little they reshoot the originals.
כבר בחלק בו ג'ק בלאק נהיה מגנטי ומתחיל למחוק קלטות חשבתי שהרעיון מבריק. אבל שהם מתחילים לצלם מחדש את כל הסרטים בספריה? מעולה. ואז שזה גם הופך ללהיט בעיירה? הרעיון הזה מופלא לגמרי. אם אתם עוברים בפסאיק, ניו ג'רזי, חפשו אותם ברחוב מול תחנת הכוח, שם הם מצלמים כרגע.
ומתברר שלפעמים יש למבקרי קולנוע השפעה טובה גם כשהם השפעה רעה. הביקורות הרעות על "המין האנושי", סיפר גונדרי, עזרו לו ב"שמש נצחית":
"I was really depressed after Human Nature because critics weren't so nice to me, so I took a notebook, and I wrote everything that was mean, and I tried to figure out why it was bothering me. The reason it was bothering me was that there was some truth in it, and I had to find out how I could make it develop. So I had this 40-page book that's become my, um… It was pretty awful. But it really helped me when I did Eternal Sunshine. Everyday when I would go to the shooting, it would help not to forget the goal I had set for myself. Every time I would go in that book with the lists, it was a good thing."
ריצ'רד בקופסה
וגם לריצ'רד קלי יש בלוג במיי-ספייס. הגעתי לפוסט הזה דרך עין הדג. ומשם הגעתי לפוסט אחד לפניו בו כותב קלי על שני הפרויקטים הבאים שלו:
We are just about finished tweaking Southland Tales to our liking, and I will be sure to keep everyone up to date as more information is sanitized, and declassified to public level.
And then it's on to "The Box"!!
"The Box" is based on a short story by Richard Matheson, and was later adapted into a Twilight Zone episode by the same writer, under the alias "Logan Swanson".
Also, please keep your ears tuned to news coming from the cable network AMC. They have been developing their own original programming lately, and have decided to pick up one of Darko Entertainment's shows.
Myself, and my producing partner, Sean McKittrick, will executive produce a show for them called "Blood Relations". I can't really say much at the moment, however, it's comparable to the 'Sopranos'……..but with vampires.
הולי שיט. "הסופרנוס" עם ערפדים.
ולגבי העובדה שקלי עסוק כעת בקיצור הסרט שלו: אלה לא חדשות רעות. אני חושב ש"דוני דארקו" המקוצר טוב יותר מגרסת הבמאי הארוכה יותר.
הולי שיט, עשו את זה כבר לפני 15 שנה. קוראים לזה "בלאדי מרי" (Innocent Blood) של ג'ון לאנדיס.
סרטו של מישל גונדרי יקרא בעברית "מדעי החלום". אני שמח לראות שהוא מסוגל ללמוד מטעויות (לא ש"המין האנושי" כזה איום), להשתמש בעלבונות בכדי להתחזק ולא מנסה לסגור חשבונות.
האמת שממש אהבתי את "המין האנושי". סרט מבריק. לא הבנתי מה כל כך איום ונורא בו.
תודה על עדכון גונדרי, הבמאי היקר והאהוב עליי ביותר!
אורי ז: אני גם חושב שהסרט טוב, אבל מיזנטרופי מדי בשורה התחתונה. שמחתי מאוד שב"שמש נצחית" גונדרי הצליח להוציא מקאופמן סוף שמח (יחסית) וקצת פחות בוז לדמויות.
אידלשטיין,
סוף שמח? בטוח? אחד מהסופיים הטראגיים הזכורים לי, וכזה שלמרבה הצער מוציא אותך אל החושך התל אביבי מדוכדך וספקני
חמיצון, תמיד חשבתי שהסוף של קאופמן, על הנייר, היה סוף עצוב ומדכא, ומישל גונדרי הוא זה שבעזרת הבימוי הנכון (או המוטעה, תלוי בנקודת המבט) הפך אותו לסיום אופטימי ומחמם לב.
אני קצת מתקשה להבין איך סיום הכולל דימוי חוזר ונשנה של ריצה על החוף יכול להיתפס כאופטימי (בעבורנו, מועדון הלבבות של המציאות)
גם אני מצטרף לחיבה ל"המין האנושי", סרט מבריק וקולע לדעתי.
האלבום המתקרב של בק יחנך עם קליפ של מישל גונדרי? אין שמח ממני.
בקשר לריצ'רד קלי, הבחור הזה מדאיג אותי. הוא יצר את דוני דארקו, עברו 5 שנים, ועכשיו סדרה על ערפדים? על Southland Tales לא שמעתי שום דבר חוץ מדברים רעים. אני מודאג.
באמת שמתי לב שב"שמש נצחית בראש צלול" (בלייזר הכתירו אותו בתואר 'הסרט הטוב ביותר עם השם הגרוע ביותר') אף אחד לא burst into song בספונטניות מפתיעה.
Sanxia haoren
זכה בוונציה
למה אין על זה כאן מילה?
וגם בן אפלק זכה
הטייק שלי על הסיומת של שמש נצחית: כל הקלפים על השולחן, ג'ואל וקלמנטיין שומעים בקלטות את כל מה שהיה ביניהם בעבר, את כל הלכלוכים והתלונות ההדדיות, ומחליטים לתת צ'אנס נוסף לאהבה למרות הכל. מה זה אם לא אופטימי?
רק שנייה. יש מישהו שלא חושב שגרסת הבמאי של דוני דארקו היתה טעות אומללה?
** סוג של ספוילר ל"שמש נצחית" **
יניב: "מה זה אם לא אופטימי?"
במידה רבה, זה גם טראגי, כמו כל סיפור פטאליסטי. אבל אני חושב שהכי נכון להסתכל על זה דרך פריזמה אחרת. השיפוט של "סוף טוב" או "סוף רע", "אופטימי" או "פסימי" הוא לא בהכרח נכון כאן. הפואנטה בסוף נעוצה הרי בעליונות הרגש על השכל. זה גם טוב וגם רע, גם אופטימי וגם פסימי. זה בעיקר מורכב מכדי להיתחם בקטגוריות ברורות ומוחלטות.
אולי זה מה שמבריק בסופו של שמש נצחית, הסוף הוא לגמרי בעיני המתבונן.
ריצ'רד קלי בהחלט מדאיג, מאז דוני דארקו יצאו ממנו רק דברים בינוניים, ואחרי פתיחה כזו מרשימה הוא מסתמן כאכזבה רבתי.
אני דווקא בדעה שגרסת הבמאי יותר טובה. אני חושב שזה קצת תלוי איזו גרסה רואים קודם.
לא ראיתי את גרסת הבמאי של דוני דארקו, אבל אני חושב שגם הגרסה הראשונה ארוכה מדי. קשה לי להאמין שגרסה ארוכה עוד יותר היא רעיון טוב.
באשר לסרט החדש של קלי, יש כמה קטעים ממנו לצפייה באינטרנט. שווה לחפש.
^
למה ארוכה מדי?
בכל אופן, גרסת הבמאי שונה בעיקר בזה שהיא מנסה להסביר את הסרט על ידי נתינת ציטוטים מהספר הפיקטיבי("הפילוסופיה של מסע בזמן") שעליו מבוסס הסרט.
לדעתי זה אלמנט מיותר שמונע במידה רבה את האפשרות לאינטרפטציה אישית של כל אחד לסרט.
תענוג לקרוא את איתי שטרן הבור והרשלן. היום הוא מבלבל את זהותו המגדרית של במאי הטלוויזיה הוותיק אלן קולטר וטוען שהוא "ביימה את הוליוולנד". כאמור, עונג צרוף.
הסוף של שמש נצחית הוא ההיפך מאופטימי. הסוף מבחניתי הוא אופטימי כמו הסוף של הבוגר. נכון שבבוגר הם בורחים ביחד מהחתונה וכביכול הולכים לחיות חיים מאושרים ביחד אבל ברגע שהם מתיישבים באוטובוס הם מבינים שהם בעצם לא מכירים אחד את השניה ושאולי הם עשו טעות.
בשמש נצחית הם נותנים לעצמם הזדמנות שניה אבל זה ברור שהכל יחזור חלילה. הם לא השתנו. זה רק עניין של זמן עד שכל החרא יצוף שוב.
לא בטוח, ph. אני חושב שהעובדה שהפעם הם מתחילים את מערכת היחסים בעיניים פקוחות לגבי הסכנות והטעויות של הפעם שעברה נותנת להם סיכוי הרבה יותר טוב להצליח הפעם. אני גם חושב שהעובדה שהם הצליחו "להיפגש במונטוק" למרות מחיקת הזכרון מעידה על זה שיש ביניהם חיבור עמוק ואמיתי שמתעלה מעל לקשיים שהיו להם, שהיו ברובם קטנוניים ונבעו מכל מיני בעיות שלהם עם עצמם ולא אחד עם השני.
קראתי בזמנו את התסריט המקורי של "שמש נצחית", ושם הסיומת הייתה פסימית פי אלף: כל הדמויות הראשיות (גם ד"ר מירזוויאק ומרי) חוזרים ומוחקים לעצמם את הזכרון שוב ושוב, ומנהלים מערכות יחסים ושוב מוחקים וחוזר חלילה, עד לעתיד הרחוק בו מכוניות מעופפות. *זה* סוף קאופמני פסימי בסגנון "להיות ג'ון מלקוביץ'".
הסוף שהוסרט פתוח גם לאפשרות הזאת, אבל אפשרי גם לפרשנות אופטימית הרבה יותר, ברוחו של גונדרי.
עוד קצת ריצ'רד קלי (התאריך שמופיע שם הוא 12/9/06. מעניין): http://www.filmthreat.com/index.php?section=interviews&Id=1104
אבל יניב, כך גם הסרט מסתיים (הם רצים שוב ושוב ושוב ושוב על חוף הים, מה שמעיד על לופ נשמך של מחיקות תודעה, כי זוגיות זה, נו, דבר קשה).
תראו, הסוף של שמש נצחי הוא אופטימי מהסיבה הפשוטה שסוף "פסימי" לא היה מחזיר אותם אחד לשני. עצם העובדה שהם שוב ביחד, למרות הקשיים, ולמרות שיכול להיות שהם שוב ייפרדו (ושוב ייפגשו, ושוב ייפרדו וכו') היא קריאה אופטימית, והבימוי של הרגע הזה יוצר אותו כאופטימי, הרי הצופה מייחל לזה שג'ים קארי ייקרא לה לחכות ולתת להם צ'אנס שני. מבחינתי כצופה, זה הסוף הכי טוב שיכול להיות לסרט הזה, והוא הסיבה שיצאתי ממנו כל כך מוקסם. ואכן, הסוף בתסריט המקורי הוא נוראי, כפי שגם הסוף של "ג'ון מלקוביץ'" הוא נוראי. על מה שזה אומר על קאופמן, אני אתן לכם לחשוב לבד. מישהו יודע על שינויים מהותיים מהתסריט ב"אדפטיישן"?