סנדרה בולוק ב״משברים בע״מ״

הכירו את חברת ההפקות פרטיסיפנט (Participant) שהקים ג׳ף סקול, הנשיא הראשון של חברת אי-ביי ומי שהוביל אותה לאחת ההנפקות הגדולות בתולדות וול סטריט. אחרי שהוא נהיה מיליארדר הוא פנה לפילנטרופיה. בשנת 2004 הוא הקים את פרטיסיפנט מדיה, חברת הפקה עצמאית בעלת אג׳נדה: היא ממנת סרטים בעל מסר חברתי. הניסוח הרשמי: ״חברת תקשורת המעודדת ומעוררת השראה לשינוי חברתי״. סרטיה מפנים את תשומת הלב לעוולות חברתיות, לענייני אקלים ואקולוגיה, מעודדים עבודה עיתונאית והדלפות ועוסקים בעיקר במקומות שבהם נפגעים זכויות אדם. ארבעה מהסרטים הבולטים בעונת האוסקרים הבאה עלינו לטובה מומנו על ידם: ״ספוטלייט״, ״גשר המרגלים״, ״חיות ללא אומה״ ו״הוא קרא לי מלאלה״ (התיעודי). ב-11 שנות קיומם, שלושה מהסרטים התיעודיים שהפיקה החברה זכו באוסקרים: ״סיטיזן-פור״, ״מפרץ סודי״ ו״אמת מטרידה״.

סקול גייס סביבו אנשי קולנוע בכירים, ויצר קשרים עקביים עם ג׳ורג׳ קלוני, המזדהה עם מסריו, והצליח ליצור כמה סרטים שעוררו תהודה: ״לילה טוב ובהצלחה״, ״סוריאנה״, ״העזרה״, ״לינקולן״ (בתחום התיעודי ההצלחות שלהם גדולות יותר).

אבל לא תמיד זה מצליח. בעוד ״גשר המרגלים״ בתמיכתם מוצג בישראל בהצלחה גדולה, באופן משונה, שני סרטים נוספים בהפקת ג׳ף סקול וחברת פרטיסיפנט יוצאים היום בישראל, שניהם כשלונות, לפחות מבחינה אמנותית: ״משברים בע״מ״, דרמה פוליטית שהפיק קלוני, עם סנדרה בולוק בתפקיד הראשי; ו״מתוך האפילה״, הפקה אמריקאית-קולומביאנית, שמכניסה את חברת פרטיסיפנט לראשונה לתחום סרטי האימה – סרט אימה שהוא משל על חיים בצל דיכוי.

״משברים בע״מ״

״משברים בע״מ״ ממשיך את הטרנד החם של החורף: סרטים עלילתיים המבוססים על סרטים תיעודיים. הזכרנו את זה כבר כאן, ומאז הצטרפו לרשימה שני סרטים נוספים: ״לאהוב אותה״, המבוסס על הסרט התיעודי ״Freeheld״ וכעת ״משברים בע״מ״, המבוסס על הסרט התיעודי ״Our Brand Is Crisis״ מ-2005. “משברים בע״מ״ עוסק במה שקורה כשיועצים פוליטיים אמריקאיים מגיעים לנהל את קמפיין הבחירות של מועמדים לנשיאות בוליביה. הסיפור האמיתי התרחש ב-2002 כשג׳יימס קארוויל (הקמפיינר המהולל שניהל את מערכות הבחירות של ביל קלינטון ותועד באהדה גדולה בסרט התיעודי ״חדר מלחמה״) נקרא לנהל את מסע הבחירות של אחד המועמדים לנשיאות בוליביה. הסרט התיעודי וגם העלילתי מציגים את ההשפעה ההרסנית שיש למהלך כזה: מנהל קמפיין זר עושה הכל כדי להשיג ניצחון, ולשם כך מתעלם לחלוטין מערכיו של המועמד או מצרכי הציבור (אותם הוא ממילא לא מכיר, כי הוא אורח לרגע במדינה). הדרך להשגת נקודות בסקרים? שם הסרט מרמז על כך: יצירת משברים. דעת הקהל מתלכדת סביב מועמד ברגע שיש מצב חירום וכשנדמה שיש מנהיג שיודע לנגן על פחדים ולהציע פתרונות רדיקליים לאומה מבוהלת (דונלד טראמפ למד את השיעור הזה היטב). הסרטים מציגים איך הקמפיינרים עובדים בניגוד מוחלט לצרכי המדינה ועם חשיבה קצרת טווח, שרלוונטית עד למועד טיסתם החוצה, כשהם משכתבים את תדמיתו של המועמד לדעת הקהל, במקום לשנות את הקהל על ידי שכנוע ורטוריקה. הדרך היחידה של המועמד להתמודד עם השלכות הקמפיין שלו מרגע שנבחר הוא בפשטות להתחיל להפנות לעצמו עורף ולשקר. כל מה שנאמר בקמפיין בעצת היועצים, הופך לא רלוונטי ברגע שהבחירות הוכרעו.

אי אפשר לצפות ב״משברים בע״מ״ בלי לחשוב על הנוכחות המאסיבית של יועצים אמריקאיים גם בבחירות בישראל, ועך כך שבסופו של דבר גם אנחנו בוליביה. לפיכך, ״משברים בע״מ״ הוא סרט מוצלח לעורר דיון, להעלות בכנסים והרצאות שאלות כמו ״זה באמת ככה?״, וגם ״בישראל זה גם ככה?״. הקהל הרחב לא אוהב סרטי תעודה (למה, אגב?), לכן סרט עלילתי יגיע לקהל גדול יותר ואולי יחשוף בפניו את תעשיית השקר ההרסנית שעומדת מאחורי מערכות בחירות. דמוקרטיה אין שם, רק מניפולציה. במילים אחרות, זה לא סרט – זו מצגת להרצאות.

הבעיה הגדולה של ״משברים בע״מ״ היא שזהו סרט מקולקל. משהו שם השתבש נורא. כמה רע יכול להיות סרט עם סנדרה בולוק שהפיק ג׳ורג׳ קלוני? הם הרי אנשים שיודעים מה הם עושים? ובכן, זה לא עבד. סיבה גדולה לכך היא בעיה של טון. סרט כזה יכול לעבוד באחד משתי דרכים: או כדרמת מחאה פוליטית, זעקה גדולה נגד השיטה, נגד רודנות; או כסאטירה ארסית מעוררת פלצות, מעין ״לכשכש בכלב״ או ״דוקטור סטריינג׳לאב״. נדמה ש״משברים בע״מ״ נכתב כסאטירה, אבל בוים כדרמה, וכתוצאה מכך אף אחד מהאספקטים שלו לא עובד. הכשלון הגדול ביותר נמצא אצל הדמות הראשית, בגילומה של בולוק. זו דמות שיכולה לתפקד רק או בתוך טרגדיה שייקספירית ענקית, סוג של ליידי מקבת או ריצ׳רד השלישי נשית, מישהי שכל מה שמניע אותה זה כוח ורצון הרסני לנצח בכל מחיר. או כדמות קומית, בה מישהי שמתנהגת בצורה כה מפלצתית יכולה לעבוד, כי היא קריקטורה. ב״משברים בע״מ״ נדמה שבכל מערכה, בולוק מנסה למדוד על עצמה דמות אחרת. היא מתחילה כדמות קומית, מישהי שמגיעה לעבודה מנומנמת ומסורבלת, נופלת, מועדת, מפילה, שוברת. אבל באותה מידה יש בה משהו פלגמטי, שמתעורר לחיים רק בהמשך הסרט. זו דמות בלתי נסבלת שבולוק מנסה בכל כוחה למצוא דרכים שנחבב אותה, וכך לקעקע את עוצמת הסרט, שאמור להפוך אותה לשלט אזהרה מפני מעורבות אמריקאית בפוליטיקה העולמית, ועוד למטרות רווח ציני בלבד.

הכשלון האמנותי התמוה של ״משברים בע״מ״ גורם לי להרים גבה ספקנית כלפי הבמאי, דיוויד גורדון גרין. זה הסרט השני שלו שמגיע לבתי הקולנוע בחודשיים האחרונים. קדם לו ״מנגלהורן״, הסרט שאני מניח שלא ראיתם עם אל פצ׳ינו. דיוויד גורדון גרין לכאורה אמור להיות במאי מעניין ולא צפוי, מישהו שמנסה להיות כמו סטיבן סםדרברג, לאזן סרט מסחרי עם סרט אישי ופיוטי וקצת פחות קומוניקטיבי, מישהו שהיה בן טיפוחיו של טרנס מאליק, וניסה ללכת בדרכיו וליצור אפוסים אינטימיים המפגישים בין אדם וטבע. מצד אחד סרטים כמו ״מלאכי שלג״ ו״ג׳ורג׳ וושינגטון״, ומצד שני קומדיות סטלנים של סת רוגן, ג׳יימס פרנקו וחבורתם (כשהפסגה היא ״פיינאפל אקספרס״). אלא שדומני שמזה כמה שנים, גרין רק הולך ומחטיא, לא ממש מצליח במסחרי, ולא ממש מעניין באמנותי (״מנגלהורן״ ו״ג׳ו״, שניהם הוקרנו בארץ בשנתיים האחרונות, הם סרטים שהראו עד כמה גרין הוא במאי שיש בו משהו מעניין, אבל לא באמת מוצלח). ״משברים בע״מ״ הוא סרט של במאי שאיבד שליטה – על התסריט, וכנראה גם על השחקנית הראשית. וכתוצאה מכך סרט שהיה יכול לעורר מהפכות – כפי שחברת פרטיסיפנט היתה רוצה – הפך לסרט פלגמטי, נטול דופק, חיוניות או נוכחות, שנכשל בקמפיין הבחירות שלו.

״מתוך האפילה״

“מתוך האפלה״

״מתוך האפלה״, סרט הביכורים של הבמאי הספרדי לואיס קילז, חושף את הבעיה של חברת פרטיסיפנט, ברגע שהיא ניסתה לצאת קצת מהאיזור הברור מאליו שלה. בתור חברה המחויבות לשליחות חברתית, פרטיסיפנט אכן הצליחה לא רע בסרטי תעודה, ובסרטים תיעודיים המבוססים על סיפורים אמיתיים. אבל ברגע שהם פונים אל סרטי אימה, הצד הדידקטי שלהם נחשף – זה לא סרט, זה משל, זה מחזה מוסר. זה נכון לכל סרט אימה – הדמות שנענשת על מעשיה, אבל במקרה הזה הצד החינוכי, הגוער, חשוף מדי.

זה סיפורם של בני זוג אמריקאים (ג׳וליה סטיילס וסקוט ספידמן) שעוברים לגור בקולומביה, שם מנהל אביה של האשה (סטיבן ריאה) מפעל גדול ומשגשג. זמן קצר אחרי שהם לומדים את ההיסטוריה של המקום, ועל כך שהכובשים הספרדים שהגיעו לקולומביה העלו כפר ושרפו בו למוות את כל ילדי האיזור, הם מגלים שהבית היפה, הפסטורלי והמבודד שלהם רדוף רוחות רפאים של ילדים קטנים, מכוסי כוויות, שחוטפים את בתם הקטנה. אבל אשמתו של האדם הלבן לא נעצרת שם: גם המפעל של האבא ממשיך להיות אחראי על מקרי מוות של ילדים עד עצם היום הזה. האדם הלבן הורג את ילדי הילידים, והם מצידם יכולים לנקום רק בתור רוחות רפאים. אם פרטיסיפנט רוצה לעורר צנועות מחאה, ״מתוך האפלה״ הוא סיפור סימבולי שרומז לכך שהמחאה נגד דיכוי, כיבוש ו]שעים אקולוגים לא מסתיימת במוות. אפשר להמשיך להילחם נגדם גם בעולם שמעבר.

״מתוך האפלה״ הוא סרט אימה סטנדרטי, וככזה הוא מכיל כמה רגעים אפקטיביים, אבל סביבם בעיקר סצינות נדושות, שהמימד החינוכי, המטיפני, הופך אותן למגוחכות במקום למפחידות.

ציוץ