״אל תשכחי אותי״. במאי: רם נהרי. שחקן ותסריטאי: ניתאי גבירץ

התחרות כבר מכילה כמה להיטים: ״החטאים״ של אבי נשר הוצג בבתי הקולנוע בדצמבר והביא 200,000 צופים. ״לא פה, לא שם״ – שאני צופה שהולך להיות אחד הסרטים הבולטים בתחרות, ולא אופתע כלל אם גם יהיה הזוכה – כבר הופץ בינואר והביא 100,000 צופים. ״בן גוריון, אפילוג״, בתחרות התיעודית, ירד ממש השבוע מהקרנות מסחריות בהן מכר 25,000 כרטיסים. שלושת הסרטים האלה הם גם ההצלחות היחידות עד כה של הקולנוע הישראלי השנה. שאר הסרטים הישראליים שהוצגו בבתי הקולנוע ב-2017 היו מתחרות האקדמיה של השנה שעברה, ואף אחד מהם לא ממש הצליח אצל הקהל.

לכן, מבט ברשימה הזאת גם חושף מצב מוזר: אנחנו כמעט באמצע 2017 וחוץ מ״לה פה, לא שם״ ו״החטאים״ בינתיים אין אף סרט ישראלי אחד שמסתמן כלהיט הגדול של השנה. ומה עם הסרטים בעלי הנוכחות הבינלאומית? בינתיים זו שנה רזה בזירה העולמית. פסטיבל קאן היה נטול סרטים ישראליים עלילתיים במסגרות הרשמיות. ״פלאות״ ו״לא פה, לא שם״ היו בפסטיבל טורונטו, ״אינרציה״ היה בפורום של פסטיבל ברלין, ״אווה״ היה בפסטיבל טוקיו, ״אוויר קדוש״ של שאדי סרור היה בפסטיבל טרייבקה, ויש סרט ישראלי אחד בתחרות של פסטיבל קרלובי וארי: ״האופה מברלין״ של אופיר ראול גרייצר, אבל הסרט הזה בכלל לא נמצא בין רשימת סרטי האקדמיה (מפיק הסרט, איתי תמיר, ידוע כמי שמשתדל להימנע מתחרות האקדמיה, ומשום מה מצליח לשכנע את הבמאים לשתף איתו פעולה).

האכזבה הגדולה שלי מהרשימה היא אי הכללתו של ״נורמן״, סרטו של יוסף סידר, בתחרות. בשביל יוצר כה אמיץ, זה אקט די פחדני. נכון, בתור סרט דובר אנגלית ״נורמן״ לא יכול לייצג את ישראל באוסקר הזר, אבל זה לא אמור למנוע ממנו להשתתף בתחרות. אפילו להפך: זו שנה שבה לא מעט סרטים בתחרות אינם דוברי עברית: יש ערבית, יש גרמנית ויש אידיש. ויש את ״מסתור״ של ערן ריקליס, שגם הוא דובר ברובו אנגלית. אז למה ״נורמן״ לא? וגם אם סידר ומפיקו, דוד מנדיל, רוצים להימנע (אם כי, הייתי שמח לראות את סידר מועמד לפחות כתסריטאי על הסרט), למה למנוע מירון שרף מועמדות על הצילום, או מליאור אשכנזי מועמדות כשחקן משנה (לצד מועמדות ודאית, קל להמר, כשחקן ראשי על ״פוקסטרוט״), או מטלי שרון מועמד כשחקנית משנה? פרסי אופיר זו לא רק התחרות בין הבמאים והמפיקים, אלא ההזדמנות של היוצרים לתת כבוד לאנשים שעבדו איתם על הסרט, וברגע שמפיק מחליט להשאיר את סרטו מחוץ לתחרות הוא משאיר לא מעט שחקנים, צלמים, עורכים ומעצבים מאוכזבים ומתוסכלים. לי זה נראה לא הוגן.

תחרות פרסי אופיר 2017 מכילה כמה מהשמות הגדולים והוותיקים ביותר מבין יוצרי הקולנוע העכשויים בארץ. החל מוותיקי התעשייה – דן וולמן, מיכל בת אדם ואבי נשר – שפועלים מאז שנות השבעים, וממשיך עם ערן ריקליס (זוכה פרס אופיר על ״שליחותו של הממונה על משאבי אנוש״), דובר קוסאשווילי (זוכה פרס אופיר על ״חתונה מאוחרת״), שבי גביזון (היחיד, לצד סידר, שזכה שלוש פעמים בפרס אופיר, על ״שורו״, ״חולה אהבה בשיכון ג׳״ ו״האסונות של נינה״) ושמוליק מעוז (זוכה פסטיבל ונציה על ״לבנון״). האם מישהו מהם יזכה בפרס או, שבהסתמך על סטטיסטיקות העבר, הסיכויים נמצאים בידיהם של הבמאים והבאיות שמגיעים עם סרטי ביכורים?

הנה הסרטים שיתחרו על פרס אופיר (ואחריהם, התחזית מי לדעתי יהיו הבולטים מביניהם במירוץ השנה):

אווה

נראה שליואל ולאווה יש חיים יפים: בת מוצלחת ובית כפרי יפה. עד שיום אחד יואל מגלה את הסודות שאשתו, אווה, הסתירה ממנו. הסרט הזה, שהפקתו התחילה ב-2011 תחת ניצוחו של מיכה לבינסון, עבר לא מעט גלגולים ושמות. אולי שמעתם עליו בעבר כשעוד קראו לו ״צירלסון יוצא לפנסיה״ או ״אשתו״. ועכשיו, לבסוף, זה ״אווה״.

אויר קדוש

אזימוט

במאי: מייק בורשטיין. שחקנים: יפתח קליין, נעמה פרייס. מפיקים: מייק בורשטיין, שוקי פרידמן

בגיל 71 מביים מייק בורשטיין, אחד הכוכבים הישראליים הגדולים בתיאטרון העולמי, את סרטו הראשון, המתרחש בין חייל ישראלי וחייל מצרי במוצב נטוש ביום האחרון של מלחמת ששת הימים.

אינרציה

במאי: עידן חגואל. שחקנים: אילנית בן יעקב, מוחמד בכרי. מפיקים: אלעד פלג, חגי ארד

מירה חוששת שמשהו קרה לבעלה. נדמה שבלעה אותו האדמה. סרטו של עידן חגואל הוקרן בפסטיבל חיפה ובמסגרת הפורום של פסטיבל ברלין.

אל תשכחי אותי

במאי: רם נהרי. שחקנים: ניתאי גבירץ, מון שביט. מפיקה: יפעת פרסטלניק

אם אתם עוקבים אחרי סרטים ישראליים בשלבי הפיתוח והצילום, אתם תזהו את הפרויקט הזה בשמו הקודם: ״נילס״. התסריט של ניתאי גבירץ זכה בתחרות הפיצ׳ינג של פסטיבל ירושלים ב-2014. גבירץ גם מגלם את התפקיד הראשי בתור ניל, מוזיקאי (נגן טובה), עם הפרעה נפשית, שיוצא למסע סהרורי עם נערה שנמלטת ממוסד סגור.

בין העולמות

במאית: מיה חטאב. שחקניות: מאיה גסנר, מריה זריק. מפיקים: אלעד פלג, חגי ארד

שתי נשים המגיעות מעולמות שונים נפגשות בבית חולים רגע אחרי פיגוע בירושלים. סרטה של מיה חטאב הוקרן בפסטיבל חיפה וכבר הופץ בבתי הקולנוע.

בית בגליל

בימוי והפקה: אסף סבן. שחקנים: נועה קולר, אודי רצין 

אחד הפרויקטים הכי מסקרנים ששמעתי עליהם השנה: סרט שצולם במשך חודשים, במקביל לבנייתו של בית אמיתי בגליל ובמקביל להריון האמיתי של השחקנית (נועה קולר, ״לעבור את הקיר״) ועם המון שחקנים בתפקידי אורח. מעניין איך כל זה יצא בסוף והאם הוא מתאים יותר לזכייה בפסטיבל ירושלים או בפרס אופיר.

געגוע

במאי: שבי גביזון. שחקנים: שי אביבי, אסי לוי. מפיקים: חיליק מיכאלי, אברהם פרחי, תמי ליאון

 שי אביבי בקומדיה שחורה של שבי גביזון שמתרחשת ברובה בעכו. שנה אחרי ״שבוע ויום״, שי אביבי שוב מגלם גבר שמתמודד עם מות בנו.

דרייבר

במאי: יהונתן אינדורסקי. שחקנים: משה פולקנפליק, מנואל אלקסלסי ורדי. מפיקות: טליה קלינהנדלר, אסנת קרן הנדלסמן

עוד סרט שעבר כמה גלגולי שמות: ״רוזומני״ ו״אחרי הזכרון״ ועכשיו חזרה ל״דרייבר״, שהיה שם סרט הגמר של יהונתן אינדורסקי בסם שפיגל, שהסרט הזה – הראשון הארוך שלו – הוא מעין הרחבה של הדמות והעולם. אינדורסקי הוא אחד מיוצרי ״שטיסל״ ואני חייב להודות שהסרט הזה, שצילם שי גולדמן, הוא אחד הסרטים שהכי מסקרנים אותי בתחרות ושיש לי תחושה שהוא עשוי להיות הפתעה התחרות. אם זה דומה ל״דרייבר״ הקצר, אז זה בעצם גרסה ל״מועקה״ של צ׳כוב, אבל בבני ברק.

הבן דוד

במאי: צחי גראד. שחקנים: גראד, עלא דקה, אסנת פישמן. מפיקים: גראד ואהוד בלייברג

עוד סרט שאני צופה שיפתיע את כולנו. צחי גראד מביים פרויקט ביתי ומשפחתי על קולנוען שהפועל הערבי שלו נחשד בתקיפה.

הדרישה

במאי ומפיק: משה זאבי

יוצרת דתית יוצאת לנקות את האורווה של קרן הקולנוע, המנוהלת על ידי שמאלנית ממוצא מזרחי. מסוג הסרטים שצריכים לגרום לאקדמיה לשקול להעביר גם את הפיצ׳רים תהליך של סנון מוקדם ולא לקבל אוטומטית את כל מי שנרשם.

הדרך לאן

במאית: מיכל בת אדם. שחקנים: שרון אלכסנדר, לנה אטינגר. מפיקים: בת אדם, משה מזרחי, רננה לוי

השם המקורי של הסרט הזה היה ״הלב והמעיין״ ותהליך צילומיו והפקתו מתועדים בסרט התיעודי ״מקווה שאני בפריים״ של נטעלי בראון, שמתמודד בתחרות סרטי התעודה הקצרים.

החטאים

בימוי: אבי נשר. שחקניות: ג׳וי ריגר, נלי תגר. הפקה: דודי זילבר

כמו עם כל סרט של אבי נשר גם הפעם אני תוהה: האם זה הסרט שישבור את החרם שהאקדמיה מטילה על אבי נשר מאז הקמתה, ועל הדם הרע של ותיקי התעשיה עם נשר מזה כבר 40 שנה? אני מקווה שכן, אבל לכל הפחות: תנו פרס אופיר לג׳וי ריגר.

היער שהיה

במאי ומפיק: גיא רז. שחקנים: ירון מוטולה, לירון וייסמן

אב שוכח את בנו במכונית. הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים לפני שנה.

הלומים

מנשה חוזר בהלם קרב ממלחת ששת הימים, בימים לפני שידעו מה זה בכלל. אשתו, דפנה, מנסה לקבל עזרה מהצבא ולשמור על טיפת השפיות האחרונה של בעלה. במקביל מנסה שלומי בנם בן ה-10 להבין מה קרה לאביו ומדוע הוא לא כמו כל האבות.

המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה

במאי: גלעד אמיליו שנקר. שחקניות: קרן מור, חנה לסלאו. מפיקים: מרק רוזנבאום ובניו

מועדון ספרותי סודי לנשים בלבד בו מתחרות חברות המועדון מתחרות זו בזו על גביע "אשת השבוע" – מי הצליחה להביא לפגישת המועדון את הגבר האטרקטיבי ביותר, אותם הן רוצחות בהמשך הערב ואת בשרם טוחנות לנקניקיות. סרט הנעילה של פסטיבל קולנוע דרום השנה.

״העדות״ של עמיחי גרינברג

העדות

במאי: עמיחי גרינברג. שחקנים: אורי פפר, רבקה גור. מפיקים: יואב רועה, אורית זמיר

ככל הנראה הלהיט הגדול של פסטיבלי הקולנוע היהודי השנה בעולם. אורי פפר מגלם חוקר שואה שחוקר פרשת רצח אכזרי שהתרחשה בכפר באוסטריה בשלהי מלחמת העולם השנייה ומגלה עדות של אמו, שמערערת את אמונתו ואת זהותו.

ואז היא הגיעה

במאי: רועי פלורנטין. שחקנים: מיכאל אלוני, חן אמסלם. מפיקה: חני קילצ׳בסקי

קומדיה רומנטית מאת שי להב. מיכאל אלוני הוא עורך דין שעושה הכל כמו שמצפים ממנו הוריו, אבל רגע לפני שהוא מתחתן הוא פוגש מלצרית שגורמת לו לשכתב את הסוף של הסיפור שלו.

זוג יונים

במאי: דובר קוסאשווילי. שחקנים: אסף גולדשטיין, טל טלמון. מפיקים: מרק רוזנבאום ובניו

דובר קוסאשווילי מביים דרמה אירוטית המתרחשת כולה בחדר מלון, בו זוג נשוי חוגג בפנטזיה מינית את יום הנישואין העשירי שלו, יום בו כל הסודות והבגידות נחשפים.

כמעט מפורסמת

במאי: מרקו כרמל. שחקנים: עומר דרור, ניב סולטן. מפיקים: דפנה פרנר, שי אינס

דרמת נוער המבוססת על ספריה של מיכל בכר, "כמעט מפורסמת", על חייה של נערה בצל תוכנית ריאליטי.

לא פה, לא שם

במאית: מייסלון חמוד. שחקניות: שאדן קנבורה, מונה חווה. מפיק: שלומי אלקבץ

הזוכה?

מבצע ביצה

במאי: אלון גור אריה. שחקנים: חיים אוסון, דנה אברהמי סמו. מפיקים: דפנה פרנר, שי אינס

עשר שנים אחרי ״המוסד הסגור״ מגיע אלון גור-אריה עם סרט ארוך ראשון, קומדיה לכל המשפחה על ביצת נשרים שנחטפת מהספארי לטובת תוכנית בישול.

מדינת הגמדים

במאי: יניב ברמן. שחקנים: ליאור הוכמן, עמית הכטר, עידו קסטלר. מפיק: טוני קופטי

ארבעה ילדים מכריזים מלחמה על שני חיילים שתפסו להם את המחנה שהם הקימו לעצמם בישוב. הסרט הוקרן בפסטיבל קולנוע דרום לפני שנה ובפסטיבל חיפה.

מוטלים בספק

במאי: אלירן אליה. שחקנים: רן דנקר, הילה סורג׳ון פישר. מפיקים: אורן ועומר רוגובין

רן דנקר מגלם שנידון לעבודות שרות עם נערים עבריינים, שמשנים את חייו.

מכתוב

במאי: עודד רז. שחקנים: חנן סביון וגיא עמיר. מפיקים: אדר שפרן ורוני אברמובסקי

הימור: האם זה הולך להיות הלהיט הקופתי הגדול של השנה בקולנוע הישראלי? על הנייר זה נראה ככה: חנן סביון וגיא עמיר, אנשי ״עספור״, כותבים ומשחקים בקומדיה על שני עבריינים ירושלמים ששורדים פיגוע התאבדות ומחליטים להגישם משאלות לאנשים שהשאירו פתקים בכותל. אין לי מושג איך קהל יקבל קומדיה שמתחילה עם פיגוע והאם יהיה אפשר לצחוק אחרי הפתיחה הזאת, אבל יש תחושה שיש כאן את חומרי הגלם של שלאגר ישראלי. וגם, לתשומת לב בני הנוער: עם ״ואז היא הגיעה״ ו״מכתוב״ יש לנו דוקרב בין הבמאי של ״החממה״ וובין הבמאי של ״גאליס״.

מסתור

במאי ומפיק: ערן ריקליס. שחקניות: נטע ריסקין, דורייד לידאווי

איזו שנה זו לנטע ריסקין: ״מסתור״ של ערן ריקליס, ״געגוע״ של שבי גביזון, ״נורמן״ של יוסף סידר. ואיזו שנה לסרטים המתרחשים בין שתי דמויות בדירה אחת (לצד זה גם ״זוג יונים״ ו״פוקסטרוט״ ו״משפחה״). ואיזו שנה לליאור אשכנזי. ריסקין מגלמת סוכנת מוסד שצריכה לעשות בייביסיטר למשך שבועיים למשת״פית לבנונית בבית מלון בהמבורג.

משפחה

במאית: רוני קידר. שחקנים: קידר, חן יאני, יבגניה דודינה. מפיק: מוש דנון

כשאכנס להקרנת הסרט הזה אברך ״שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. ארבע שנים אני מחכה לסרט הזה שהתחיל את דרכו בחממת התסריטים של סם שפיגל (יחד עם ״דרייבר״). עוד משהו מעניין שקורה השנה: סרטים ישראליים המצולמים באולפנים גרמניים. גם ״משפחה״, גם ״מסתור״, גם ״פוקסטרוט״ ושנה אחורנית גם קטעים מתוך ״מעבר להרים ולגבעות״. ״משפחה״ הוא סיפורה של צלמת שהורגת בזה אחר זה את בני משפחתה, ואז רוכבת לקליניקה של הפסיכולוגית שלה כדי לדבר על זה. אבל היא לא שם.

סיפור אהבה ארץ ישראלי

במאי ומפיק: דן וולמן. שחקנים: אביב אלוש, עדי בילסקי

סיפור אמיתי על אהבה בין אדמות נהלל בשנים 1947-1948.

פוקסטרוט

במאי: שמוליק מעוז. שחקנים: ליאור אשכנזי, שרה אדלר. מפיקים: איתן מנצורי, יונתן דובק

שמונה שנים מחכה העולם לסרט השני של שמוליק מעוז, אחרי ש״לבנון״ שלו זכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה. יש להניח שגם הסרט הזה יוצג באותו פסטיבל. ״פוקסטרוט״ מספר את סיפורם הטראגי של אב ובנו. האב נמצא בדירתו בת"א ובנו, החייל, משרת הרחק ממנו, במוצב מבודד.

פיגומים

במאי: מתן יאיר. שחקנים: אשר לקס, קרן ברגר, יעקב כהן. מפיקים: גל גרינשפן, רועי קורלנד

סרט הביכורים של מתן יאיר זכה בתחרות הפיצ׳ינג בירושלים לפני שנה והוקרן במסגרת צידית של מפיצי קולנוע צרפתיים המתקיימת במקביל לפסטיבל קאן, שם הסרט כבר זכה לביקורות אוהדות. אשר בן ה-17 גר עם אביו, בעל עסק לפיגומים, שמצפה ממנו שייכנס להחליף אותו בעסק. אבל אשר מעדיף את עולם הספרות.

רוח חדשה

גרסה עלילתית לסרט התיעודי ״המבשר״ שביים דורון ערן בשנה שעברה.

========================

מה אנחנו לומדים מהרשימה הזאת?

1. זו שנת הפרויקטים ארוכי הדגירה. ״אווה״ צולם במקור ב-2011, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״ צולם ב-2014, ״אל תשכחי אותי״ צולם ב-2015. על ״געגוע״ שבי גביזון עובד שנים, עם המון גלגולי הפקה, רוני קידר הציגה לנו את התסריט של ״משפחה״ לראשונה ב-2013 ועל ״פוקסטרוט״ שמוליק מעוז מדבר מאז 2015. עכשיו כולם הגיעו לקו הגמר.

2. זו הולכת להיות שנה כבדה עם לפחות ארבעה סרטים שאני מזהה שעוסקים בהתמודדות של אב עם מות בנו, ועוד סרט על בת שהורגת את אביה (ואמה).

3. ומצד שני, קומדיות. בשנים קודמות הסרטים המסחריים של יונייטד קינג לא מיהרו לרוץ לתחרות האקדמיה, אולי מתוך הנחה שחברי האקדמיה לא במהרה יצביעו לקומדיה, אבל השנה יש לנו קומדיה רומנטית, סרט נעורים, סרט ילדים וקומדיה פרועה. יהיה מעניין לראות האם חברי האקדמיה יעדיפו את הרביעיה הכבדה או את הרביעיה הקלילה.

4. יש ארבעה סרטים שביימו במאיות ושמונה סרטים שהפיקו מפיקות. מתוך 31.

5. 16 סרטי ביכורים. מתוך 31. חלקם של אנשים בעלי שם כמו מייק בורשטיין ורם נהרי.

6. אני חושב ששני הסרטים שהכי מחכים להם השנה הם ״געגוע״ של שבי גביזון ו״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז, לכן יהיה מסקרן לא רק לראות אותם בגרסתם הסופית (שני הסרטים כבר הוצגו בסינמטק בעותקים לא סופיים ובשלבי עריכה) אלא גם לראות האם הם אכן יצליחו לסחוף את חברי האקדמיה. אני כן משוכנע שזו תהיה שנה חזקה וצמודה בקטגוריית השחקן הראשי בתחרות בין ליאור אשכנזי (״פוקסטרוט״) ובין שי אביבי (״געגוע״) ובין ניתאי גבירץ (״אל תשכחי אותי״). גבירץ מגלם בחור בעל מוגבלות נפשית, מה שמיד נותן לו יתרון (אחרי הזכיות של דאנה איבגי על ״את לי לילה״ ושל מורן רוזנבלט על ״חתונה מנייר״). אבל איכשהו אני בשלב הזה נוטה להמר על ליאור אשכנזי ב״פוקסטרוט״, מארק מיי וורדס.

באותה נשימה, הציפיה (לפחות מצידי) גדולה מאוד לקראת ״משפחה״ של רוני קידר, ש״ג׳ו ובל״ שלה הפתיע את כולם והיה מועמד לפרס אופיר לסרט הטוב ביותר. שלושת אלה גורמים לי לתהות עד כמה חברי האקדמיה יהיו מוכנים לקבל את הסרטים האפלים האלה.

7. בגלל הציפיות הגדולות מהסרטים הגדולים האלה, שעשויים גם לגרור אכזבה, יהיה מסקרן לראות אילו מהסרטים הבאים יפתיעו ויהפכו לסרט שכולם מדברים עליו: ״דרייבר״, ״בית בגליל״ ו״הבן דוד״.

8. ולבסוף: ״לא פה, לא שם״ ו״החטאים״. חברי האקדמיה שונאים לתת פרסים לסרטים שכבר הופצו מסחרית, אבל לא אהיה מופתע אם נגלה לקראת אוגוסט שהסרטים הכי טובים של השנה הם אלה שכבר הוקרנו, הצליחו וירדו.

אז נרכז. יש לנו שבעה סרטים שאני חושב שיהיו בלב המירוץ לפרס הסרט והקטגוריות הראשיות: ״לא פה, לא שם״, ״החטאים״, ״געגוע״, ״פוקסטרוט״, ״משפחה״, ״דרייבר״, ״הבן דוד״.

״בית בגליל״, ״פיגומים״ ו״אל תשכחי אותי״ עשויים להפתיע בקטגוריות מרכזיות. ולא הייתי פוסל מועמדויות לשם הוקרה והערכה למיכל בת אדם (שאני יכול לדמיין את חברות האקדמיה מתגייסות לטובתה, בדומה לאופן שחברי האקדמיה היו מתגייסים לטובת אסי דיין בכל פעם שהיה לו סרט) וגם דן וולמן עשוי לזכות למחוות פיוס.

=============================

סרטי תעודה ארוכים (מעל 60 דקות)

״איך מסמנים אהבה״, אל-עד כהן, איריס בן-משה

״אמא ילדה״, יעל קיפר, רונן זרצקי

״בחדר שלי״, איילת אלבנדה

״בן-גוריון, אפילוג״, יריב מוזר

״בתפקיד עצמם״, מיכל כהן

״גן ילדים״, ערה וחיים לפיד

״דימונה טוויסט״, מיכל אביעד

״המחברות של אליש״, גולן רייז

״הממלכה המופלאה של פאפא אלייב״, טל ברדה ונועם פנחס

״הפטריוט״, דניאל סיון

״השדה״, מרדכי ורדי

״טהורה לעד״, מאיה זינשטיין

״טריפ של חמלה״, גיל קרני

״למדבר״, ג׳אד נאמן

״לצידי רכבת העמק״, יונתן פז

״מוחי״, רינה קסלנובו-הולנדר, תמיר אלתרמן

״מי יאהב אותי עכשיו?״, תומר וברק היימן

״מת ובועט״, צחי שיף

״סאלח, פה זה ארץ ישראל״, דוד דרעי

״פרדי היקר״, רובי גת

* בסרטי התעודה הסטטיסטיקה שונה מסרטי העלילה: תשעה מתוך 20 סרטים בוימו לבד או בשותפות על ידי במאיות.

הרשימה המלאה של סרטי התעודה (מעל 60 דקות) נמצאת כאן.

רשימת סרטי התעודה (עד 60 דקות) נמצאת כאן.

רשימת הסרטים הקצרים נמצאת כאן.

הפוסט עודכן ותוקן: בגרסה המקורית נכתב שגם סרטי התעודה עברו ועדת מיון. שאול דישי בתגובות תיקן שזה לא המצב. כח הסרטים התיעודיים שנרשמו נמצאים ברשימה. כמו כן, נכתב בטעות ש״מסתור״ מתרחש בחדר מלון. הוא מתרחש בדירת מסתור של המוסד.

ציוץ