אצלכם בבית: עשר הופעות סטנד-אפ מומלצות
דייב שאפל. ארבעה ספיישלים לנטפליקס בשנה אחת. התחילו עם הראשון והשלישי, ואז השאר
האם זהו תור הזהב של הסטנד–אפ? מנקודת מבט ישראלית, בהחלט כן. עולם הסטנד אפ האמריקאי פרץ בבת אחת אל חיינו לפני שנתיים–שלוש. הכניסה של נטפליקס לחיינו הביאה איתה יותר ממאה ספיישלי סטנד–אפ שזמינים לצפייה ברגע זה, חלקם של הקומיקאים הגדולים ביותר בעולם וחלקם של אלמונים מוחלטים. ומאז הגעתו של ג'רי סיינפלד להופעות בהיכל הספורט ביד אליהו ב–2015 סטנדאפיסטים בינלאומיים ממלאים אולמות בישראל, בתחום יבוא חדש שלא היה קיים לפני כן. אפילו זכייני HBO בישראל מתחילים למלא את ה–vod שלהם בעוד ועוד תכני סטנד–אפ. אז הנה, כדי לעשות קצת סדר בהיצע העצום, עשרת ספיישלי הסטנד–אפ הכי טובים שזמינים עכשיו לצפייה בארץ, כולל תרגום לעברית (זהירות: התרגום לעברית הורס פאנץ'-ליינים). הקריטריון היחיד לבחירה: מי הכי הצחיק אותנו.
1. דייב שאפל, “The Age of Spin” (נטפליקס)
זה ככל הנראה הסיפור הגדול בזירת הסטנד–אפ של 2017: אחרי כעשר שנות היעדרות מהבמה ומהטלוויזיה, במה שנראה כמו איזו התמוטטות עצבים מתוקשרת למדי, דייב שאפל עשה קאמבק, חזר להופיע וחתם עם נטפליקס על הפקת ארבעה ספיישלים בשנה אחת. השורה התחתונה: כל הארבעה מומלצים ומצוינים, אבל אם יש לכם כרגע זמן רק לאחד, התחילו מהראשון. שאפל הוא סטנדאפיסט, אבל גם פילוסוף, מבקר חברתי ומספר סיפורים. השליטה שלו בקהל פנומנלית ויש לו נטייה תיאטרלית לזעזע רגע לפני שהוא מנחית פאנץ'-ליין מעולה. הוא נוסק אל הנשגב, ואז צולל עמוק אל הבדיחות הכי גסות, לפעמים בתוך אותו משפט. ארבעת הספיישלים, שצולמו לאורך השנה שעברה בארבע ערים שונות, מתפקדים קצת כמו מיני–סדרה. בספיישל הראשון שאפל סיפר בדיחה על טרנסג'נדרים, שממש עיצבנה את הקהילה הלהט"בית (אני חשבתי שזו בדיחה מעולה) ובספיישל הרביעי הוא מדבר על זה, על בדיחות שמתפוצצות בפרצוף, ועל שימוש בהומור שעשוי להישמע פוגעני כדי להעביר נקודה רחבה יותר.
2. מישל וולף, “Nice Lady” (הפקה של HBO, יס, הוט, סלקום טי.וי)
מישל וולף פשוט נהדרת. התוודענו אליה בשנה שעברה בזכות הופעותיה ב"דיילי שואו" לצד טרוור נואה, ואז היא עשתה את הספיישל הזה עבור HBO ואז, בהפתעה גמורה, היא הגיעה לישראל והיתה אחת משלוש הופעות החימום של כריס רוק ובאחרונה נודע שהיא תנחה את ארוחת הערב של כתבי הבית הלבן, ועוד רגע היא משיקה תוכנית שבועית בנטפליקס, בקיצור – היא הדבר הגדול של השנייה הזאת, אז כדאי לכם להכיר אותה מהר. עם קול צווחני, מבטא יהודי ניו יורקי ותלתלי פרא, וולף מדברת – או, למעשה, צועקת – על החוויה הנשית באמריקה העכשווית.
מישל וולף ותלתלי הפרא. הדבר הגדול הבא בעוד דקה וחצי
3. מייק ביריביגליה, “תודה לאל על הבדיחות" (נטפליקס)
יש הופעות שלא לחלוטין ברור האם הן סטנד–אפ או פשוט הצגת יחיד. המופע הזה של מייק בירביגליה, שצולם בברוקלין, הוא כזה. זה מתחיל כמו סטנד–אפ, עם בדיחות בגוון אישי, ועד מהרה הופך לסיפור מסופר היטב, עם מבנה מופתי, ועם כתיבה מדויקת, שהיא מעין אוטוביוגרפיה של קומיקאי. בירביגליה, בקולו השקט ובפוזת החננה, הוא שחקן וקולנוען ו"תודה לאל על הבדיחות" הוא מסע מבוצע היטב בין בדיחות על ההורים שלנו, אנחנו כהורים, זוגיות ואחים, שלא מהסס גם להיות נוגע ללב.
4. פאטון אוסוולט, “Annhilation" (נטפליקס)
האם תצליחו בשעה אחת של מופע סטנד–אפ לעבור מצחוק לבכי? זה בדיוק המהלך שפאטון אוסוולט עושה בספיישל האחרון שלו. שנה לפני כן הלכה לעולמו אשתו של אוסוולט במוות פתאומי שדווח לא מעט בתקשורת. עכשיו הוא כבר עומד על הבמה ומספר את הבדיחות הרגילות שלו – אוסוולט מוכר כגיק האולטימטיבי וחוץ מפולטיטיקה הוא יעסוק לא מעט ב"מלחמת הכוכבים" – ואז באמצע הוא עובר לספר על מות אשתו ועל הרגע שהוא היה צריך לבשר לבתם הקטנה על מה שקרה. והקהל, שלפני רגע החזיק את הבטן מצחוק, משתנק מדמעות. “הכחדה" הוא המחשה טובה למהו קתרזיס, ואיך הומור, יצירה וחשיפה אישית הם חלק מתהליך של ריפוי ואבל.
פאטון אוסוולט. סטנד-אפ על אבל
5. כריס רוק, “טאמבורין" (נטפליקס)
כמו דייב שאפל, גם כריס רוק נעדר מבמות הסטנד–אפ כמעט עשור (אבל המשיך להופיע בקולנוע) עד לסיבוב הקאמבק שלו שהתקיים בתחילת 2018 ובמהלכו הוא גם הגיע ליד אליהו. עכשיו, ממש החודש, המופע הזה גם עלה בנטפליקס (ועכשיו אנחנו גם מבינים למה הוא נעל לנו את הטלפונים, כדי שלא נצלם לו את הבדיחות וכך להשאיר לנטפליקס את הבלעדיות והראשוניות לחומריו החדשים). והנה משהו מעניין: כשראיתי את רוק לייב בתל אביב, משהו שם לא עבד. הבדיחות הרגישו מפוספסות. אבל כשזה מצולם וערוך, הקצב וההגשה מתקתקים יותר טוב ובנטפליקס המופע הזה מצחיק וחד יותר מאשר בתל אביב. נכון, רוק רחוק משיאו, וחלק מהבדיחות שלו כיום נשמעות כמו פראפרזות לבדיחות ישנות וטובות יותר שלו, והחלק הסופי של הערב, בו הוא מדבר על גירושיו, מציג את רוק כאדם שהידרדר למרירות קטנונית וקצת נובורישית, אבל אם חותכים החוצה את הרגעים הפחות טובים, עדיין נשארים עם כמה רעיונות טובים והגשה ארסית.
6. ג'ים ג'פריס, “Freedumb” (נטפליקס)
גם ג'ים ג'פריס כבר הופיע שלוש פעמים בישראל ובין לבין גם קיבל תוכנית משלו בקומדי סנטרל. ג'פריס האוסטרלי הוא ככל הנראה הקומיקאי הפוליטי הכי חריף כרגע בזירת הסטנד–אפ, ובתור מי שמגיע מהיבשת הרחוקה הוא מביא איתו מבט של אאוטסיידר לקרקס הפוליטי האמריקאי.
7. חסן מינאז', “Homecoming” (נטפליקס)
זוכרים את הסטנד–אפ שהאוטוביוגרפי שקומייל ננג'יאני עשה בסרט שלו, “חולי אהבה"? אז חסן מינאז', גם הוא מכוכבי "הדיילי שואו", עושה משהו מאוד דומה. שוב, מעין הצגת יחיד, המלווה בעזרים אודיו–ויזואליים, שבה הוא מספר את הסיפור המשפחתי והאישי שלו, כבן למהגרים שחלם להיות קומיקאי ובכך לשבור את לב הוריו, שחלמו על עתיד אמריקאי בורגני יותר עבור בנם.
8. בו ברנהם, “Make Happy” (נטפליקס)
שימו לב לבו ברנהם, הוא הדבר הגדול הבא. הוא גם סטנדאפיסט, גם מוזיקאי וגם במאי. סרטו העלילתי הראשון כבמאי הוצג בפסטיבל סאנדאנס האחרון, הוא ביים את הספיישלים של כריס רוק וג'רוד קרמייקל המופיעים ברשימה זו, והמעברים שלו בין קטעי מוזיקה נונסנסיים ובין בדיחות מילוליות מודעות לעצמן הופכים אותו לאשף של טיימינג קומי כירורגי. והוא רק בן 27.
9. ג'אד אפטאו, “השיבה" (נטפליקס)
ג'אד אפטאו מעריץ סטנדאפיסטים וחלם להיות אחד מאז שהיה נער. הוא כתב ספר נהדר בשם "חור בראש", שבו הוא מראיין קומיקאים, כבמאי הוא הזניק את הקריירות של כמה מהקומיקאים הגדולים של ימינו, וכמפיק הוא טיפח לא מעט יצירות שעוסקות באחורי הקלעים של עולם הקומדיה (“חולי אהבה" בקולנוע, “נופל וקם" בטלוויזיה). ועכשיו הוא הגשים את חלומו והעלה לראשונה מופע סטנד אפ (למה? “כי חיפשתי דרך להקטין לעצמי את המשכורת ואת ההערכה העצמית בעת ובעונה אחת"). מי שמחבב את סרטיו (כמוני) יהנה מסיפוריו, ומי שיש לו בבית שתי בנות (כמוני) יהנה מחוויותיו כגבר יחיד בבית שכולו בנות (“אותה אשה בשלוש גילאים שונים").
ג'רוד קרמייקל, בבימוי בו ברנהם
10. ג'רוד קרמייקל, “8” (הפקה של HBO, יס, הוט, פרטנר טי.וי)
בקול שקט, כמעט לוחש, ג'רוד קרמייקל הוא אמן ההפוך–על–הפוך. “אנחנו נהיה בסדר", הוא המוטו שלו, כשהוא מציג את כל מה שדפוק בעולם מנקודת מבטו של מילניאל שלא אכפת לו מכלום. התחממות גלובלית? לא מזיז לי. היכחדות הטיגריסים? מי צריך אותם בכלל. בהופעתו האינטימית, שהיא ההפך הגמור מאווירת מופעי הרוק שתמצאו אצל קומיקאים אחרים, קרמייקל מזכיר לנו שתפקידו האמיתי של הסטנדאפיסט הוא לא רק להצחיק ולבדר, אלא לפקוח לנו עיניים, לגרום לנו לחשוב על נושאים מוכרים מנקודת מבט לא מוכרת – אירונית, סרקסטית, צינית, אמפתית. כשהוא במיטבו הסטנדאפיסט הוא הפילוסוף של זמנו, הוא משתמש בהומור ובהזרה כדי לעסוק במוסר. אצלנו קרמייקל סוגר את הרשימה, אבל הוא נבחר לספיישל הסנטד אפ הכי טוב של 2017 באתר "Vulture”.
נ.ב: ומה עם לואי סי.קיי? לואי הוא בעיניי הסטנדאפיסט הכי טוב של השנים האחרונות, ומנטור של קומיקאים, הבעיה היא שהמופע האחרון שלו (שנקרא פשוט "2017”) היה בעיניי לא טוב. מריר, כועס, מובס. זה לא הלואי המבריק שבו התאהבנו. מה שכן, כמה מהספיישלים הישנים יותר שלו זמינים גם הם בנטפליקס, והם לא רק מומלצים, הם גאוניים.
פורסם ב"בלייזר", גיליון מרץ 2018
אז אתה עוזב את ליברל?
====================
רוה לעמרי: המדור בגיליון ינואר היה האחרון. בחצי השנה הקרובה אהיה ב"בלייזר".
סחתיין שהצלחת לכתוב פסקה על לואי סיקיי בלי להזכיר את פרשת ההטרדות שלו, חשבתי שזה כבר בלתי אפשרי היום להתייחס אליו באופן ענייני. למרבה הצער נראה ש-"2017" (שאני דווקא נהניתי ממנו, גם אם הוא בבירור לא מתקרב לשיאים של פעם) הולך להיות המופע האחרון שלו בעתיד הקרוב.
מבין שאר ההופעות, את מישל וולף לא הצלחתי לשרוד (הבדיחות לא מצחיקות וההגשה שלה בלתי נסבלת), דייב שאפל היה יכול אולי לרקוח מופע אחד מוצלח מההיילייטס של 4 ההופעות הבינוניות שלו אם הוא היה פחות גרגרן, החדש של כריס רוק מאולץ ושחוק, ורק ג'ים ג'פריס נשאר מעולה כתמיד. את השאר לא ראיתי, אבל אני סקרן מאוד לגבי הסטנדאפ של ג'אד אפאטו, שהסרטים האחרונים שלו היו לא מצחיקים באופן כמעט טרגי.
לא, אתה
ריקי ג׳רווייס נפקד מהרשימה הזאת? מעניין.
ריקי ג׳רווייס
המלצה – ג'ון מולאיני הוא אחד הסטנדאפיסטים הכי טובים כיום, והספיישל שלו בנטפליקס (Comeback Kid) פשוט מעולה. באותו הקשר – Oh Hello on Broadway זה גם כן מופע מעולה בנטפליקס.
================
רוה לאדם: תודה. כך כותבים תגובה רלוונטית ומועילה.
שמח לעזור 🙂
איפה אריק אנדרה הגאון? שכחתם אותו..
בואו נעשה כזה דבר: אם ראיתם הופעת סטנד-אפ שאהבתם, צרפו את המלצתכם כאן (כולל איפה לצפות בה). תגובות בנוסח "ומה עם זה-וזה, איך שכחתם אותו?" לא מועילות לאף אחד. ונקודתית: הטקסט הזה נכתב לגיליון הקודם לפני חודש, לפני שעלתה ההופעה של ריקי ג'רווייס, אבל גם אם זה עכשיו, אחרי שצפיתי בה לא הייתי מכניס אותה לרשימה כי מצאתי אותה בלתי נסבלת. את אריק אנדרה לא שכחתי, הוא פשוט לא בין עשר ההופעות הכי טובות שראיתי באחרונה. לכן, פשוט הוסיפו את המלצתכם ולא את הגערה שלכם כי לדעתכם כולם פישלו בעבודתם חוץ מכם (וזה תופס לכל התגובות שאתם כותבים בכל מקום אי פעם).
בהחלט ! מסכים לגמרי שהבאים היו הופעות מצחיקות טילים- של דייב שאפל ("עידן הספין", אבל גם "אקוונימיטי" היה קורע מצחוק, כנראה "שלווה" שמו ..גם בנטפליקס המצוין, היו לו עוד שתי הופעות חדשות יחסית, פחות טובות- "עמוק בלב טקסס" העדיין מצחיקון וגם "גילוי הציפור", החלש מהאחרונים הטובים).
4. פאטון אוסוולט, “Annhilation" (נטפליקס)
5. כריס רוק, “טאמבורין" (נטפליקס)
8. בו ברנהם, “Make Happy” (נטפליקס) *** ווואווו *** תודה על המלצה זו, אולי הייתי מגיע אליו חצי שנה אחרי, אבל עדיין .. כנראה הקומיקאי הכי חדשני, שנון ומבטיח בעולם כיום. צפו טוב.
עוד מעולים, הופעות אחרונות של- ריקי ג'ארווייס, לואי סי קיי (אבל מסכים שהוא יכול להרגיז גם, ומתחיל לרדת לאט לאט, מהשיאים, מה שקורה לכולם אגב, עוד בלי קשר לדברים סביבו, ש*אולי* אינם לכלא אבל מסמנים אדם מגעיל ונרקסיסט), פרד ארמיסן, דה-רי דיויס, מרלון וויינס, גד אלמליח, וגם
Michael Che, Judah Friedlander, Trevor Noah (Afraid of the Dark),
את מייק ב ומישל וולף פחות אהבתי. אבל גם נחמדים בסך הכל, יש כמובן, נשים מצחיקות טילים, רק לא כעת בהופעות החדשות בנטפליקס, מלבד שרה סילברמן הבלתי נגמרת. ביחוד בהופעות שלה- "ישו הוא קסם", "ספק אוף דאסט" "אנחנו ניסים",
שני אחרונים אלו שלה.. זה טאפ של הטאפ של צחוקיידא שנונה וטובה.
עוד המלצות:
Chris Gethard – Career Suicide (זמין בויאודי בקטגוריית HBO)
עוד מז'אנר הספק סטנדאפ ספק מופע יחיד, שבו גטהרד, סטנדאפיסט שברירי וחנוני למראה שמעריץ את מוריסי, מספר על נסיונות ההתאבדות שלו, במופע שהוא לאו דווקא מצחיק מאוד, אבל גם מראה את הכיוונים המעניינים והאישיים יותר שסטנדאפ יכול ללכת אליהם היום.
Neil Brennan – 3 Mics (נטפליקס)
ניל ברנן היה האיש המרכזי שכתב יחד עם דייב שאפל את תכנית המערכונים המבריקה שלו, ובשנים האחרונות הוא הפך לסטנדאפיסט בזכות עצמו. בספיישל הנסיוני הזה הוא משלב בין בדיחות רגילות, סיפורים אישיים וואן-ליינרים, כל אחד במיקרופון אחר (מכאן שמו של הספיישל), במעין ניסיון לשלב בין בדיחות לשם הבדיחה, קטעי סטנדאפ מסורתיים והכיוון האישי שדיברתי עליו מקודם. גם כאן לא הכל מצחיק באותה מידה, אבל מדובר בניסיון מאוד מעניין, וההגשה האפאתית שלו ("אנשים שחורים תמיד חשבו שאני קול, זה פשוט נראה ככה כי אני בדיכאון") מוסיפה.
Marc Maron – Too Real (נטפליקס)
מארק מארון, האיש מאחורי הפודקסט הקומי הכי מצליח בעולם, WTF, זכה בעקבותיו להצלחה חסרת תקדים, לסדרת טלוויזיה (שירדה בינתיים לאחר שהוא טען שמיצה אותה)וגם להתעניינות רבה מאי פעם בסטנדאפ שלו, שגם באמת השתפר מאז. בספיישל הזה הוא עוסק באופן מודגש בטראמפ ובאקלים הפוליטי שאמריקה נמצאת בו עכשיו, וגם כתמיד בנוירוזות האישיות שלו כבנאדם שחושב ומרגיש יותר מדי. מארון מצליח להפוך גם חומר אישי למצחיק, בעיקר בזכות יכולת ההבחנה שלו למגוחכות של המחשבות של עצמו.
Billy Crystal – 700 Sundays (זמין בויאודי בקטגורית HBO)
גם זה יותר מופע יחיד מאשר סטנדאפ, וקריסטל הוא סטנדאפיסט די מיושן, אבל מספר סיפורים מעולה, והמופע הזה שעוסק בהיסטוריה האישית שלו, שבו הוא משחק את כל הדמויות במשפחה ובחיים שלו, מציג את יכולותיו בצורה מיטבית.
ואגב מייק בירביגליה, כדאי מאוד לראות את המופעים הקודמים שלו, ובמיוחד את My Girlfriend's Boyfriend, שהוא גם הכי מצחיק וגם הכי וירטואוזי ביכולת שלו לספר סיפור אחד שמתפצל לתוך כמה סיפורים בפלאשבקים ועדיין שומר על קו אחיד מתמשך.
ודבר אחרון – בואו למופעי סטנדאפ גם מחוץ לטלוויזיה. יש סצנת סטנדאפ מרתקת בתל אביב, בין אם זה במופעים בתשלום או בבמות פתוחות ברחבי העיר (ערב הסטנדאפ המיותר, במה פתוחה ברבל בר או הבמה הפתוחה של ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי, שאני מריץ). אם אתם אוהבים סטנדאפ, חבל לפספס את מה שקורה ממש מתחת לאף שלכם עכשיו ולא מעבר לים.
תודה רבה על הרשימה!
אם אפשר להוסיף המלצה קטנה, לפני כמה שבועות עלתה סדרת מופעי סטנד אפ של James Acaster שנקראית Repertoire. באתי עם ציפיות מאוד נמוכות והופתעתי לחלוטין לראות סטנדאפיסט די מבריק שמשתמש בבמה שיש לו לעשות דברים שלא אופייניים במופע סטנדאפ
. מספר סיפורים מעולה, יוצר מעגליות מאוד מוצלחת עם הרוטינה שלו (בדיחות חוזרות וכו'), וכל מופע ניחן באופי מעט שונה מקודמו. עם זאת, במידה ו-15 הדקות הראשונות של המופע הראשון לא לטעמכם, כנראה שלא תתחברו אל החומרים שלו.
כתבה מעולה, תודה.
מצטרף להמלצה על ג'ון מוליאני למרות שאת המופע שלו בברודווי, oh hello, לא הצלחתי לסיים.
עוד קומיקאי מעולה שגיליתי בעזרת נטפליקס הוא טום סגורה, יש לו כבר שני מופעים באתר ושניהם היו גדולים לדעתי. הבנתי שהוא היה אחד מהסטאנדאפיסטים שכריס רוק הביא איתו לארץ וזה לבד קצת גורם לי להתחרט שלא הלכתי.
הוא גם נשוי לעוד קומיקאית שיש לה מופע בנטפליקס – כריסטינה פזינסקי – אבל עדיין לא הספקתי לראות אותו.
סחטיין על ההמלצות, אין ספק שכל הופעה ברמה…
מאז ועד עכשיו עוד נוספו המון אבל כייף גדול שיש סטנדאפ בנטפליקס לראות על בסיס קבוע