13 אוקטובר 2018 | 23:41 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

“כוכב נולד”, ביקורת

“כוכב נולד”. הרמוניה

דיברתי על “כוכב נולד” (כולל שירים מהפסקול) בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או האזינו כאן

בין 1937 ל1976 כמעט כל עשרים שנה הפיקה הוליווד סרט בשם כוכב נולדשמספר פחות או יותר את אותו סיפור: גבר מבוגר ומפורסם בשלהי הקריירה שלו ועם יצר הרס עצמי מפותח, מתאהב באשה צעירה ומוכשרת, מזהה את כשרונה, מטפח אותו, מזניק את הפרסום שלה, נתקף קנאה כשהיא נהיית מפורסמת ממנו, ובעוד היא זוכה לתשואות הוא הולך ודועך. עכשיו, אחרי אתנחתא בת 42 שנה, מגיעה הגרסה הרביעית לסיפור בן ה81. ארבעה סרטים, שניים עוסקים בכוכבי קולנוע ועכשיו שניים עוסקים בכוכבי פופ ורוק.

בראדלי קופר, שמשחק בתפקיד הראשי, עורך כאן את בכורתו כבמאי וכשותף לתסריט, והגרסה שלו לכוכב נולדהיא רימייק די ישר לגרסה הקודמת שביים פרנק פירסון ב1976. כמו שיר שזוכה לעוד ועוד גרסאות כיסוי, גם כאן זה סיפור שאתם אולי כבר מכירים, ואם לא מכירים הוא עדיין ישמע לכם מוכר וצפוי, ושההבדלים נמצאים בהגשה ולא בתוכן. “כוכב נולדוהצלחתו הרבה עם צאתו היא הוכחה שהדבר שהקהל הכי אוהב בקולנוע זה את מה שהוא כבר מכיר.

האטרקציה העיקרית בגרסה הזאת היא ליידי גאגא, שנכנסת לתפקיד שבוצע קודם על ידי גודי גרלנד וברברה סטרייסנד (לאלי, גיבורת הגרסה החדשה, ממש כמו לאסתר, גיבורת הגרסה הקודמת, יש תסביך אף וחיבה משונה לסצינות רומנטיות באמבטיה). זה המקום להניח את פסק הדין: הסיבה האמיתית והיחידה לצפות בסרט היא גבגאגא, בתפקיד הקולנועי הראשון שלה, שלא רק נוגעת ללב אלא גם גורמת לנו להאמין שהיא אכן פצצת הכישרון שראויה להפוך לכוכבת. מי שמתלהב כאן מגאגא, שגם כתבה את השירים בסרט, מומלץ לו לצפות בסרט התיעודי המאוד אינטימי שהופק עליה לפני שנה ושזמין לצפייה בנטפליקס, היא מקסימה גם שם.

קופר, לעומת זאת, אמנם מרשים בשלל התפקידים שהוא לקח על עצמו, אבל מציג תוצאות פחות אחידות. “כוכב נולדתחת הנהגתו מתהדר בעיקר בעבודת ליהוק מעולם, כל הדמויות מבוצעות על ידי שחקנים שאתם מאמינים להם שהם יודעים על מה הם מדברים, שהם טעמו את טעמי ההצלחות והכשלונות של עולם הבידור, אבל הדמות שהוא עצמו מגלם, גקסון מיין, נשמעת כמו חיקוי אחד ארוך לכל הדמויות האחרונות שגילם גף ברידגס, ובעיקר לדמות זמר הקאנטרי השיכור עליה זכה באוסקר בלב מטורף“. קופר, כשותף לתסריט, אמנם מסדר קצת אחרת את סדר הקריסה של הגיבור, שבסרטים הקודמים התחיל כבר בתחתית, אבל הוא יוצר דמות מונוטונית, שנשמעת שיכורה ונוהמת גם ברגעי הפיקחות. קופר הבמאי אמנם מזריק לתחילת הסרט כמות נאה של אנרגיה ולהט, והמפגשים בין ליידי גאגא ובין קופר מרגשים ונוגעים ללב, אבל ככל שהסרט המאודארוך הזה ממשיך, גם הבימוי נכנע לרצף של קלישאות ומניירות שמחליש את התוצאה הסופית והופך את הסרט מהפתעה גמורה בתחילתו, לאופרת סבון בסופו, בעיקר כשהבמאי לא מצליח לרסן את עצמו כשחקן ומתבוסס עוד ועוד בתוך תהליך ההידרדרות של הדמות שהוא מגלם.

מעניין להשוות בין ארבע הגרסאות לסרט (היו נוספות בשמות אחרים). בגרסה הראשונה מ1937 היתה דורותי פרקר שותפה לכתיבה ובגרסה מ1976 מופיע קרדיט תסריט גם לסופרת גואן דידיון. כלומר, שלמרות שזהו תמיד סיפור המסופר על ידי גברים, בכל זאת היה בו אלמנט נשי חזק המציג מערכת של שימור אנרגיה מגדרי: הגבר הוא המגלה והמטפח, אבל בעולם הבידור הערפדי, הצלחתה של הכוכבת יכולה לבוא רק על חשבון מפלתו של האחר. למרות שהסרט הנוכחי מעודכן למדי באופן שבו הוא מציג את נסיקתה המהירה מאוד של הכוכבת, זה בכל זאת פורטרט רומנטי ומעט מיושן של זוגיות ויצירתיות, שמציג את עולם הבידור כממלכת חיות פרא, עם מעגל חיים בלתי נמנע שבו הצלחה יכולה לבוא רק מתוך הרס וכאב. זה מעגל שלא נגמר: מי שנמצא עכשיו למעלה, סופו לקרוס כשיבוא הכוכב הנולד הבא.

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה