13 אוקטובר 2018 | 23:40 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

“ונום”, ביקורת

“ונום”. ארס

דיברתי על “ונום” בחצי השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או האזינו כאן

אלה ימים מבלבלים מאוד כבר אי אפשר לדעת מי הטוב ומי הרע. בערוץ חדשות אחד רואים איש שמוצג כנבל, ובערוץ חדשות אחר אותו אדם מוצג כגיבור. מבעד למסכים ולדיווחים מסתמן שאין יותר אמת אבסולוטית אלא רק אמת יחסית: לא משנה מה המציאות אלא רק מי מספר אותה. ואם חשבתם שלפחות בעולם הילדותי של הקומיקס יהיה ברור מי הגיבור ומי הנבל, ובכן, לא עוד. האופנה החדשה של הוליווד היא לקחת את הנבלים ולהפוך אותם לגיבורים. הגוקר, האויב הגדול של באטמן, עומד לקבל בשנה הבאה סרט סולו משל עצמו עם חואקין פיניקס בתפקיד הראשי. הרי ברור שאם הוא יהיה במרכז הסרט מטרת הסרט תהיה לייצר אמפתיה עם האיש שאנחנו יודעים שהרג ועינה והטיל אימה, נחבב את הפסיכופת ונרצה בטובתו. ובגלל שבנעוריי הייתי מחובבי ספיידרמן, אני יודע שמה שהגוקר היה לבאטמן כך היה ונום לספיידרמן: ארכינבל, האויב המושבע ביותר של פיטר פרקר. למעשה, לא צריך להיות חובב קומיקס אדוק כדי לדעת את זה, מספיק להיות חובב סרטים: ונום כבר הופיע כנבל בספיידרמן 3″ של סם ריימי, שם גילם אותו טופר גרייס.

ועכשיו, בפיתול מוסרי שכה מתאים לימינו, “ונוםהפך לגיבור, בשיתוף הפעולה החדש בין אולפני סוני ואולפני מארוול. אם מעולם לא שמעתם על ונום הרווחתם: קיבלתם בעצם גיבורעל חדש. אבל אם אתם בקיאים אפילו מעט במושגי היסוד של מארוול, הסרט הזה מאוד מבלבל. טום הארדי מגלם את אדי ברוק, עיתונאי חוקר שטפיל חיזרי נכנס לגופו, מעניק לו כוחות עלטבעיים אבל בתמורה מבקש ממנו לטרוף בני אדם כדי להשביע את רעבונו. מה עושה הטפיל הזה על כדור הארץ? הוא לא מסתיר את משימתו: הוא כאן כדי להכחיד את האנושות. אבל יש לנו מזל כפול. קודם כל, כי אדי ברוק מצליח ללמד את היצור בסצינה אחת ותוך שני משפטים שיש טובים ויש רעים, ואת הטובים לא אוכלים. ונום, היצור שכולו שיניים והרס, איכשהו מבין את שיעור המוסר הזה מהר מאוד. טפיל מאולף. והדבר השני הוא שלמרבה המזל אל כדור הארץ הגיע טפיל נוסף, טריו שמו, והוא הרבה יותר רע מוונום. וכך יש לנו שיעור ברוע יחסי: ונום אולי רע, אבל הוא טוב יחסית למפלצת השניה, שהיא הרבה יותר גרועה.

דיונים על מושגים שהם מעבר לטוב ורע יכולים להיות מרתקים בקולנוע ודווקא בסרטי פעולה וקומיקס פופולריים. תשאלו את כריסטופר נולן וסרטי באטמן שלו. אבל ונוםסובל מזיהום כפול: הוא גם סרט ממש מטומטם, והוא גם לא מספיק מלהיב באנרגיה הקינטית שלו. בסרטי פעולה אני אהיה הראשון שאודה שאינטיליגנציה היא לא תנאי מחייב. אם סרט פעולה מכיל מספיק קטעי אקשן וירטואוזיים, עדיף בתוספת חוש הומור, תקבלו ממני המלצה נלהבת. אבל להיות בלי מוח וגם בלי כוח גורם לנו לתהות למה בכלל לטרוח.

ונום” (“ארסבאנגלית) הפך בשבוע האחרון לסרט הכי מדובר ומצליח בעולם, לצד כוכב נולד“, ואפשר היה לזהות באולמות (באופן מכליל וגס) שהם גם פיצלו את קהל רוכשי הכרטיסים לשתי קבוצות כמעט סימטריות: נשים רצו לראות את כוכב נולד“, גברים (בייחוד צעירים) העדיפו כוכב נאכל. יש להודות שסרט המכיל מרדפי מכוניות בסן פרנסיסקו העיר הטובה ביותר לסצינות כאלה, מבוליטועד הפריצה לאלקטרז” – קצת מחליש את ההתנגדות שלנו, ונודה שעוד סצינת פעולה מסוגננת לקראת סופו גם היתה מעניינת. אבל זה לא הספיק. אבל בעיקר, הדאגה העיקרית שלי עכשיו היא מה יקרה אם אולפני סוני ומארוול יפגישו את ונום ואת ספיידרמן בסרט עתידי. אחרי שכבר למדנו לחבב את ונום, ואת האטיטיוד החצוף שלו, וממילא כנראה שלא מזיז לנו שהוא כורת בביס אחד ראשים של בני אדם, המחשבה שספיידרמן עשוי להילחם בו וללנצח תהפוך אותו עכשיו לאיש הרע בסיפור. ימים מבלבלים.

(פורסם ב”כלכליסט”, 10.10.2017)

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה