14 נובמבר 2018 | 16:06 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

סטן לי, 1922-2018: גיבור-על חלל

סטן לי. The First Avenger

אקסלסיור! הפרידה המוזיקלית שלי מסטן לי בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או האזינו כאן

סטן לי, שנפטר שלשום בגיל 95, היה אגדה. הוא האיש שבמו קולמוסו ברא את עולם הקומיקס של מארוול, שהפך לאחד המותגים הידועים ביותר בתרבות הפופולרית המערבית בחמישים השנים האחרונות. לי, יהודי יליד מנהטן שנולד בסוף 1922 בשם סטאנלי ליבר, חתם על חוברות הקומיקס שכתב בשם העט סטאן לי, אותו הפך בהמשך לשמו הרשמי.

לי, שהעריץ את חוברות הקומיקס של חברת ההוצאה לאור די.סי, ואת גיבורי העל שלהם, סופרמן ובאטמן, התחיל לכתוב את גיבורי העל שלו בתחילת שנות הששים, רגע לפני יום הולדתו ה40. חברת ההוצאה לאור הקטנה והאלמונית אטלס, תקבל תחת ידיו את השם מארוול“, ולי הפך לעורך הראשי של ההוצאה. לי התחיל עם יצירת חבורת גיבורי העל ארבעת המופלאים” (“Fantastic Four“) אבל ב1962 יצר את הדמות הכי מפורסמת שלו: ספיידרמן. לי, שהמציא את הדמויות, כתב את הסיפורים ואת הדיאלוגים, עבד על ספיידרמן עם המאייר סטיב דיטקו. את רוב הדמויות האחרות הוא יצר עם המאייר שהיה שותפו העיקרי לעבודה, גק קירבי. יחד הם יצרו את הולק, אקסמן, קפטן אמריקה ודוקטור סטריינג‘. עם אחיו, לארי ליבר, הוא כתב והמציא את תור, איירון מן ואנטמן. בשנות הששים, מתוך מודעות למאבק של מרטין לותר קינג לשיוויון זכויות עבור השחורים באמריקה, לי יצר את גיבור העל השחור הראשון, הפנתר השחור, שהוביל בהמשך לבואם של פלקון, לוק קייגובלייד. לי גם הגה את הרעיון לחבר את כל גיבורי העל האלה יחד ליצירת הסופרגרופ, “הנוקמים“, התשובה של מארוול לליגת הצדקשל די.סי קומיקס. צריך לזכור שעל כל גיבור על שלי המציא, הוא המציא גם קבוצה של נבליעל, שהפכו לעיתים מפורסמים לא פחות מהגיבורים.

ספיידרמן היה ההארי פוטר של הדור שלי“, כתב שלשום רוב ליפלד, היוצר של דדפול, בהספד על לי שהוא פרסם בוראייטי“. “סטאן לי היה מארוול קומיקס. נקודה“. ספיידרמן גם היה גיבור העל החביב עליי כילד. ואם לדייק: הערצתי את סופרמן, אבל הרגשתי שאני יכול להיות פיטר פרקר. לי המציא שלוש מדמויות הקומיקס האהובות עליי: ספיידרמן, ההולק וקפטן אמריקה – את כולם היכרתי בזכות הטלוויזיה האמריקאית.

פרץ היצירה העיקרי ורב ההשפעה שלו היה בין 1961 ל1972, אז הוא כתב כמעט לבדו את הרוב המוחלט של חוברות מארוול ברצף מסחרר של עשייה והמצאה. רוב המורשת של לי נמצאת בעשר השנים האלה, ובזרעים שהוא זרע שנבטו תחת אחריותם של אלה שבאו אחריו.

 

בשנות הבגרות שלי התחלתי לייחל לסרט קולנע של ספיידרמן, ולעקוב מקרוב אחרי הניסיונות הכושלים הרבים להפיק אחד, כולל הניסיון החלוצי של גיימס קמרון, שכבר כתב תסריט והתחיל לעבוד על האפקטים, לפני שהתברר שאין לו דרך להשיג את הזכויות שחלק מהן היה שייך לרגע גם למנחם גולן והפרויקט קרס. ובכלל, היה ללי ולמארוול פרק שבו לא מעט ישראלים בחשו לו בעסק – אם וכאשר יעשו סרט או סדרה על חייו של לי, לא בטוח שאנשי העסקים הישראליים ייצאו בה טוב. בשנות השמונים והתשעים מארוול עברה מיד ליד, כשרוב אנשי העסקים שניסו לרכוש אותה התעניינו בעיקר בזכויות על הדמויות לצורכי מסחור. בתוך כך, חברת טויביז של הישראלי יצחק פרלמוטר השתלטה עליה ומשם עברה לידיו של אבי ארד, שעשה את הניסיונות הראשונים להביא את דמויות מארוול לקולנוע. המאבקים האלה על מארוול כבר פרנסו לפחות ספר מרתק אחד. בגלל שהזכויות על ספיידרמן היו תקועות בין חברות שונות – חלק מהדמויות עדיין נמצאות כיום בידי אולפני פוקס (“אקס-מן” ו”ארבעת המופלאים”) וסוני (“ספיידרמן”) – והיו הבסיס לסכסוך משפטי שנמשך שנים, ארד התחיל עם בליידב-1998 ועבר להולק” בבימוי אנג לי (לא קרוב משפחה של סטן לי). 

 

בשנות האלפיים הניהול של אולפני מארוול עבר לידיו של קווין פייגי, מי שנחשב למעריץ עצום של לי ומומחה בכל הפרטים הכי קטנים בעולמות שהוא ברא. פייגי, שגם הוביל את האולפן למכירה לתאגיד דיסני, נתן ללי קרדיט על כך שהשפיע עליו ושינה את חייו, ושמו מופיע בתחילת כל סרט של מארוול. פייגי היה האיש שלמעשה הביא את את החזון המלא של לי אל מסכי הקולנוע וברא את היקום הקולנועי של מארוול החל מאיירון מןב2008. “הדבר שצריך להיות אסירים תודה עליו הוא שסטן זכה לראות את כל זה קורה“, אמר פייגי שלשום לוראייטי“. פייגי עזר להפוך את לי לאייקון לדור חדש של צרכני גיבורי על הפעם על המסך ולא על הנייר עם תפקיד כמו-היצקוקי שבו הוא מופיע לתפקיד אורח קטנטן בכל סרט של אולפני מארוול (ראו סרטון בהמשך). לי העצים את הנוכחות שלו בכך שהפעיל חשבון טוויטר פופולרי בו תקשר ישירות עם מעריציו, בציוצים ובסרטונים. הוא הפך לסלב, ולאחד הדוברים העסוקים והמבוקשים בכנסי קומיקס ברחבי העולם. גם כאדם קשיש, ככל שבריאותו אפשרה לו, לי המשיך לטוס מכנס לכנס, לפגוש את הנכדים ואולי אף את הנינים של אלה שגדלו על החוברות שלו.

View this post on Instagram

R.I.P. Stan Lee. We have lost a Titan of Creativity and Industry. These are my last photos with Stan, taken in August at his home by Jon Bollerjack. I was summoned by “The Man”, he wanted a friendly face, a change of pace. I was up the next day. He was peaceful and comfortable and in great spirits. He sat in his favorite chair overlooking his pool and the beautiful canyons. I thanked him for being a visionary, not just creatively, but being a visionary in bringing Marvel to Hollywood, knowing how well they would be served by tv and film. Kids of the 1970’s, kids my age grew up with The Hulk tv show, live action Spider Man TV movies, Dr. Strange film on CBS. It was an exciting time and it was a result of Stan’s decision to travel west and present the Marvel characters to Hollywood. He started the Marvel Age Of Comics as well as the Marvel Age Of Film that we enjoy today. I have many stories from my history and travels with Stan. We never had a better Ambassador. And we won’t ever see another like him. All I know is the Good Lord has pulled up a chair and Stan is currently bending all the ears in the heaven’s with his amazing tales and lore. They are hanging on his every word and sentence. #stanlee #marvel #hulk #fantasticfour #xmen #spiderman #thor #excelsior

A post shared by RobertLiefeld (@robliefeld) on

 

מעניין לשים לב לקשר בין הדמויות שלי המציא ובין סרטי הקולנוע שלהם. הקומיקס החלוצי שלו היה “ארבעת המופלאים”, שאף פעם לא הצליחו לעשות את מעבר מוצלח מקומיקס לסרט. גם “הולק”, שעבד מצוין כסדרת טלוויזיה, היה דמות פחות טובה בסרטי הקולנוע שלו כסולן (כחלק מהנוקמים הולק הקולנועי כבר יותר מוצלח). גם ספיידרמן הוא דמות שלא קל לפצח בסרטים. מעניין לפצח למה משהו עובד טוב על נייר או כסרט מצויר, אבל לא כסרט קולנוע. יכול להיות שלמרות שנותנים ללי קרדיט כמישהו שחשב בשפה קולנועית, הוא בעצם הצטיין ביצירת דמויות שעובדות רק כשהן מאוד רחוקות מכל שיפוט ריאליסטי. קולנוע דורש איזושהי רציונליזציה שנראית לוגית, בשעה שבקומיקס אנחנו פשוט מקבלים את הדמויות כפי שהן, בלי לתהות איך הן נהיו ככה. פשוט ככה. ואז בקומיקס הר אדם שבנוי מסלעים זה הגיוני ומקסים, אבל בקולנוע זה פשוט תמוה. גם ההומור העצמי, המזלזל בערך עצמו, של ספיידרמן/פיטר פרקר, אבד טוב כטקסט אילם על הנייר, ופחות טוב על המסך. מצד שני, קפטן אמריקה תמיד היה מצוין בקולנוע. אולי כי זו הדמות הכי מיתית של סטן לי, הכי די.סי קומיקס שלו.

אבל לעומת ההצלחה התקשורתית והציבורית הזאת, ולמרות אריכות הימים המפליגה שלו, חייו של לי היו גם זרועי כשלונות. סטן לי היה איש יצירתי מאוד, איש תוכן מבריק, אבל מנהל עסקי איום ונורא. כמעט כל ניסיון שלו לנהל חברה הסתיים בשערוריה. בכל פעם שלי ניסה להקים מיזם חדש הוא כשל, ולמקרא מעלליו העסקיים בעשרים השנים האחרונים עושה רושם שהיתה לו נטיה לחבור לטיפוסים די מפוקפקים, ומי שהיה יעד חוזר לניצול. לפני כמה שנים לי הוציא צו הרחקה נגד המנהל העסקי שלו, בטענה שהוא רימה אותו ומעל בכספיו, ותבע חברה שהקים בטענה שהעלימה ממנו הכנסות שהגיעו לו. בשנים האחרונות התפרסמו גם דיווחים על כך שמקורביו של לי השתלטו על כספו, דרדרו אותו לפשיטת רגל ואף התעללו בו. סרט עלילתי שבוודאי ייעשה עליו יספר את סיפורו של האיש שהמציא כל כך הרבה גיבוריעל, אבל בסופו של דבר לא הצליח להיות אחד בעצמו.

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - “סטן לי, 1922-2018: גיבור-על חלל”

  1. אביגיל 14 נובמבר 2018 ב - 16:26 קישור ישיר

    ניטפוק קל: קפטן אמריקה אינו יצירה של לי. הוא נוצר ע”י ג’ק קירבי וג’ו סיימון ב-1941, שנים לפני שלי הגיע לזירה. יש גם דיונים ענפים ומפולפלים לגבי מידת האחריות של לי ליצירת ספיידרמן. האם הוא הגה את כל הרעיונות המרכזיים של הדמות, והשאיר לקירבי את הביצוע, כפי שטען במשך שנים, או שמא נתן לקירבי הנחיות גסות לגבי יצירת גיבור לבני הנעורים, ואז לקח את הקרדיט על עבודת היצירה המדויקת, כפי שטענו קירבי וחסידיו? כנראה שלעולם לא נדע בדיוק, אבל אני חושבת שהכותרת שראיתי אתמול סיכמה את הנושא באופן מאוד ממצה: “סטאן לי, ממציא דמות הקומיקס סטאן לי, הלך לעולמו”.

    ==================
    רוה לאביגיל: את הפרט על קפטן אמריקה לא זכרתי (או לא ידעתי), אבל הוא בהחלט מסביר את הטענה שאני מציע בפסקה על העיבודים הקולנועיים ורק מדגיש שהיה משהו ייחוד, unphotographable, בדמויות של סטן לי. את הסכסוך המאוחר שלו עם ג’ק קירבי השארתי מחוץ לפוסט הזה, כי הוא נראה לי סבוך מדי ומקרה מובהק של כולם צודקים וכולם טועים. אבל יש להניח, כפי שקורה רבות, שכשיתחילו לצאת סרטי ביוגרפיה על סטן לי ועל מארוול, יהיה סרט מתחרה שיציג את הסיפור מנקודת מבטו של קירבי ושות’. המשפט הכי טוב בהקשר הזה שייך לאורי פינק שכתב ב”הארץ” שסטן לי נפטר (ב”הארץ” אומרים “מת”) אחרי שכל מי שהיה יכול ללכלך עליו בהלוויה כבר הלך לעולמו. גם זה כישרון.

    • רז 14 נובמבר 2018 ב - 19:10 קישור ישיר

      ניטפוק אביגיל: קירבי לא היה השותף של לי ליצירת ספיידרמן, זה היה סטיב דיטקו.


השאירו תגובה ל - אביגיל