סטן לי. The First Avenger

אקסלסיור! הפרידה המוזיקלית שלי מסטן לי בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או האזינו כאן

סטן לי, שנפטר שלשום בגיל 95, היה אגדה. הוא האיש שבמו קולמוסו ברא את עולם הקומיקס של מארוול, שהפך לאחד המותגים הידועים ביותר בתרבות הפופולרית המערבית בחמישים השנים האחרונות. לי, יהודי יליד מנהטן שנולד בסוף 1922 בשם סטאנלי ליבר, חתם על חוברות הקומיקס שכתב בשם העט סטאן לי, אותו הפך בהמשך לשמו הרשמי.

לי, שהעריץ את חוברות הקומיקס של חברת ההוצאה לאור די.סי, ואת גיבורי העל שלהם, סופרמן ובאטמן, התחיל לכתוב את גיבורי העל שלו בתחילת שנות הששים, רגע לפני יום הולדתו ה–40. חברת ההוצאה לאור הקטנה והאלמונית אטלס, תקבל תחת ידיו את השם "מארוול", ולי הפך לעורך הראשי של ההוצאה. לי התחיל עם יצירת חבורת גיבורי העל "ארבעת המופלאים" ("Fantastic Four") אבל ב–1962 יצר את הדמות הכי מפורסמת שלו: ספיידרמן. לי, שהמציא את הדמויות, כתב את הסיפורים ואת הדיאלוגים, עבד על ספיידרמן עם המאייר סטיב דיטקו. את רוב הדמויות האחרות הוא יצר עם המאייר שהיה שותפו העיקרי לעבודה, ג'ק קירבי. יחד הם יצרו את הולק, אקס–מן, קפטן אמריקה ודוקטור סטריינג'. עם אחיו, לארי ליבר, הוא כתב והמציא את ת'ור, איירון מן ואנט–מן. בשנות הששים, מתוך מודעות למאבק של מרטין לותר קינג לשיוויון זכויות עבור השחורים באמריקה, לי יצר את גיבור העל השחור הראשון, הפנתר השחור, שהוביל בהמשך לבואם של פלקון, לוק קייג' ובלייד. לי גם הגה את הרעיון לחבר את כל גיבורי העל האלה יחד ליצירת הסופר–גרופ, "הנוקמים", התשובה של מארוול ל"ליגת הצדק" של די.סי קומיקס. צריך לזכור שעל כל גיבור על שלי המציא, הוא המציא גם קבוצה של נבלי–על, שהפכו לעיתים מפורסמים לא פחות מהגיבורים.

"ספיידרמן היה ההארי פוטר של הדור שלי", כתב שלשום רוב ליפלד, היוצר של דדפול, בהספד על לי שהוא פרסם ב"וראייטי". "סטאן לי היה מארוול קומיקס. נקודה". ספיידרמן גם היה גיבור העל החביב עליי כילד. ואם לדייק: הערצתי את סופרמן, אבל הרגשתי שאני יכול להיות פיטר פרקר. לי המציא שלוש מדמויות הקומיקס האהובות עליי: ספיידרמן, ההולק וקפטן אמריקה – את כולם היכרתי בזכות הטלוויזיה האמריקאית.

פרץ היצירה העיקרי ורב ההשפעה שלו היה בין 1961 ל–1972, אז הוא כתב כמעט לבדו את הרוב המוחלט של חוברות מארוול ברצף מסחרר של עשייה והמצאה. רוב המורשת של לי נמצאת בעשר השנים האלה, ובזרעים שהוא זרע שנבטו תחת אחריותם של אלה שבאו אחריו.

בשנות הבגרות שלי התחלתי לייחל לסרט קולנע של ספיידרמן, ולעקוב מקרוב אחרי הניסיונות הכושלים הרבים להפיק אחד, כולל הניסיון החלוצי של ג'יימס קמרון, שכבר כתב תסריט והתחיל לעבוד על האפקטים, לפני שהתברר שאין לו דרך להשיג את הזכויות – שחלק מהן היה שייך לרגע גם למנחם גולן – והפרויקט קרס. ובכלל, היה ללי ולמארוול פרק שבו לא מעט ישראלים בחשו לו בעסק – אם וכאשר יעשו סרט או סדרה על חייו של לי, לא בטוח שאנשי העסקים הישראליים ייצאו בה טוב. בשנות השמונים והתשעים מארוול עברה מיד ליד, כשרוב אנשי העסקים שניסו לרכוש אותה התעניינו בעיקר בזכויות על הדמויות לצורכי מסחור. בתוך כך, חברת טוי–ביז של הישראלי יצחק פרלמוטר השתלטה עליה ומשם עברה לידיו של אבי ארד, שעשה את הניסיונות הראשונים להביא את דמויות מארוול לקולנוע. המאבקים האלה על מארוול כבר פרנסו לפחות ספר מרתק אחד. בגלל שהזכויות על ספיידרמן היו תקועות בין חברות שונות – חלק מהדמויות עדיין נמצאות כיום בידי אולפני פוקס ("אקס-מן" ו"ארבעת המופלאים") וסוני ("ספיידרמן") – והיו הבסיס לסכסוך משפטי שנמשך שנים, ארד התחיל עם "בלייד" ב-1998 ועבר ל"הולק" בבימוי אנג לי (לא קרוב משפחה של סטן לי). 

https://www.instagram.com/p/BqF4sgmgDvH/?utm_source=ig_embed

בשנות האלפיים הניהול של אולפני מארוול עבר לידיו של קווין פייגי, מי שנחשב למעריץ עצום של לי ומומחה בכל הפרטים הכי קטנים בעולמות שהוא ברא. פייגי, שגם הוביל את האולפן למכירה לתאגיד דיסני, נתן ללי קרדיט על כך שהשפיע עליו ושינה את חייו, ושמו מופיע בתחילת כל סרט של מארוול. פייגי היה האיש שלמעשה הביא את את החזון המלא של לי אל מסכי הקולנוע וברא את היקום הקולנועי של מארוול החל מ"איירון מן" ב–2008. "הדבר שצריך להיות אסירים תודה עליו הוא שסטן זכה לראות את כל זה קורה", אמר פייגי שלשום ל"וראייטי". פייגי עזר להפוך את לי לאייקון לדור חדש של צרכני גיבורי על – הפעם על המסך ולא על הנייר – עם תפקיד כמו-היצ'קוקי שבו הוא מופיע לתפקיד אורח קטנטן בכל סרט של אולפני מארוול (ראו סרטון בהמשך). לי העצים את הנוכחות שלו בכך שהפעיל חשבון טוויטר פופולרי בו תקשר ישירות עם מעריציו, בציוצים ובסרטונים. הוא הפך לסלב, ולאחד הדוברים העסוקים והמבוקשים בכנסי קומיקס ברחבי העולם. גם כאדם קשיש, ככל שבריאותו אפשרה לו, לי המשיך לטוס מכנס לכנס, לפגוש את הנכדים ואולי אף את הנינים של אלה שגדלו על החוברות שלו.

https://www.instagram.com/p/BqF4h2khSBc/?utm_source=ig_embed

מעניין לשים לב לקשר בין הדמויות שלי המציא ובין סרטי הקולנוע שלהם. הקומיקס החלוצי שלו היה "ארבעת המופלאים", שאף פעם לא הצליחו לעשות את מעבר מוצלח מקומיקס לסרט. גם "הולק", שעבד מצוין כסדרת טלוויזיה, היה דמות פחות טובה בסרטי הקולנוע שלו כסולן (כחלק מהנוקמים הולק הקולנועי כבר יותר מוצלח). גם ספיידרמן הוא דמות שלא קל לפצח בסרטים. מעניין לפצח למה משהו עובד טוב על נייר או כסרט מצויר, אבל לא כסרט קולנוע. יכול להיות שלמרות שנותנים ללי קרדיט כמישהו שחשב בשפה קולנועית, הוא בעצם הצטיין ביצירת דמויות שעובדות רק כשהן מאוד רחוקות מכל שיפוט ריאליסטי. קולנוע דורש איזושהי רציונליזציה שנראית לוגית, בשעה שבקומיקס אנחנו פשוט מקבלים את הדמויות כפי שהן, בלי לתהות איך הן נהיו ככה. פשוט ככה. ואז בקומיקס הר אדם שבנוי מסלעים זה הגיוני ומקסים, אבל בקולנוע זה פשוט תמוה. גם ההומור העצמי, המזלזל בערך עצמו, של ספיידרמן/פיטר פרקר, אבד טוב כטקסט אילם על הנייר, ופחות טוב על המסך. מצד שני, קפטן אמריקה תמיד היה מצוין בקולנוע. אולי כי זו הדמות הכי מיתית של סטן לי, הכי די.סי קומיקס שלו.

אבל לעומת ההצלחה התקשורתית והציבורית הזאת, ולמרות אריכות הימים המפליגה שלו, חייו של לי היו גם זרועי כשלונות. סטן לי היה איש יצירתי מאוד, איש תוכן מבריק, אבל מנהל עסקי איום ונורא. כמעט כל ניסיון שלו לנהל חברה הסתיים בשערוריה. בכל פעם שלי ניסה להקים מיזם חדש הוא כשל, ולמקרא מעלליו העסקיים בעשרים השנים האחרונים עושה רושם שהיתה לו נטיה לחבור לטיפוסים די מפוקפקים, ומי שהיה יעד חוזר לניצול. לפני כמה שנים לי הוציא צו הרחקה נגד המנהל העסקי שלו, בטענה שהוא רימה אותו ומעל בכספיו, ותבע חברה שהקים בטענה שהעלימה ממנו הכנסות שהגיעו לו. בשנים האחרונות התפרסמו גם דיווחים על כך שמקורביו של לי השתלטו על כספו, דרדרו אותו לפשיטת רגל ואף התעללו בו. סרט עלילתי שבוודאי ייעשה עליו יספר את סיפורו של האיש שהמציא כל כך הרבה גיבורי–על, אבל בסופו של דבר לא הצליח להיות אחד בעצמו.

ציוץ