16 דצמבר 2009 | 10:55 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

טסתי ל"תלוי באוויר"

אני מבין שג’ורג’ קלוני הוא כנראה השחקן ההוליוודי הכי מוכר ואהוב על ישראלים שחצו את גיל ה-30. לפני כמה שבועות, פתאום אאוט אוף דה בלו, בחדשות ערוץ 2 עשו עליו אייטם. למה? כי בפסטיבל טורונטו היו שלושה סרטים בכיכובו: “הבוהים בעזים”, “תלוי באוויר” ו”מר פוקס הפנטסטי”. לא לושה סרטים בישראל. שלושה סרטים אי שם. אבל הקהל אוהב את קלוני. ואתמול, כשוויינט דיווח על המועמדויות לגלובוס הזהב הכותרת היתה “ג’ורג’ קלוני מועמד לאוסקר”. כלומר: או שבוויינט חושבים שקלוני הוא שחקן יותר מפורסם ואהוב מ-נגיד-מריל סטריפ (שקיבלה שתי מועמדויות), או שהם מעריכים שזה מה שהקהל שלהם חושב. ואמש הבנתי שהם כנראה צודקים. שמעו סיפור.



אמש, סינמה סיטי. 400 עובדי מחוז תל אביב של חברת ביטוח גדולה באים לחגוג חנוכה ואת סוף השנה באירוע פנימי. בתוכנית: סופגניות, הדלקת נרות ו… “הסרט החדש של ג’ורג’ קלוני”. על הסרט הם לא שמעו. קוראים לו “תלוי באוויר”. הם הוזמנו לסרט חדש של ג’ורג’ קלוני, והם הגיעו. אני יודע ש”תלוי באוויר” הוא סרטו החדש של ג’ייסון רייטמן, היוצר המוכשר של “תודה שעישנתם” (וגם של “ג’ונו”), אני יודע שזה אחד הסרטים הכי אהובים כרגע באמריקה, ששמו מוזכר כמועמד אפשרי לזכייה באוסקר ובגלובוס הזהב. אני מחכה לסרט כי קראתי עליו המון. אבל הם באו בזכות ג’ורג’ קלוני. זה עדות לכוחו של כוכב. שאנשים באים לראות סרט רק על סמך שמו, בלי שום המלצה אחרת. יש נורא מעט אנשים שהשם שלהם יכול למשוך קהל מבוגר ועסוק לבתי הקולנוע בארץ. קלינט איסטווד הוא אחד. וודי אלן גם, אבל לפעמים. פדרו אלמודובר. וג’ורג’ קלוני. ואני, שהייתי שם בדיוק, לכדתי את ההזדמנות וחמקתי פנימה. וכך ראיתי אמש את “תלוי באוויר”, שכמה שעות קודם לכן זכה בשש מועמדויות לגלובוס הזהב.



קודם כל, אני שמח לבשר ש”תלוי באוויר” ממשיך בתכניו ובסגנונו את “תודה שעישנתם” המצוין, ולא את “ג’ונו” – שהיה בסך הכל סרט חמוד ושנון. “תלוי באוויר” ממשיך את העיסוק של “תודה שעישנתם” בחיפוש אחר לב בתוך אמריקה התאגידית, אך בעוד “תודה שעישנתם” נטה לכיוון הסאטירי/ציני, “תלוי באוויר” מתחיל מהציניות ובהדרגה פונה אל הסנטימנטליות והרגש. באופן מפתיע, כמעט פלאי, למרות שלוקח המון זמן לעבוד על סרט, לכתוב, לביים, לערוך, להפיץ, נראה כאילו הסרט הזה נעשה ונהגה בחודשים האחרונים. האופן שבו הוא מגיב למצב הכלכלי של אמריקה הופך אותו לאחד הסרטים הכי אקטואליים, ומשום כך גם אחד הסרטים הכי שוברי לב. הוא עוסק באקלים של חוסר ודאות כלכלית, צמצומים וקיצוצים. בתוך האקלים האפרורי והמדכא הזה יש אדם אחד שמשגשג: ריאן בינגהם (ג’ורג’ קלוני, פשוט מושלם בתפקיד הזה), שתפקידו הוא לטוס בכל רחבי אמריקה במחלקה ראשונה ולפטר אנשים. הוא חי את החיים המושלמים מבחנתו: מנותק מכל קשר אנושי מחייב ומתענג על כל ההנאות של מועדוני הלקוחות המובחרים של חברות התעופה בהן הוא טס והמלונות בהם הוא מתאכסן.



באופן מפתיע, הסרט נראה פחות כמו סרט של רייטמן ויותר כמו סרט של אלכסנדר פיין – הוא מתרחש בחלקו באומהה (בה מתרחשות רוב עלילות סרטיו של פיין), מולחן על ידי רולף קנט (המלחין הקבוע של פיין), ויש בו עריכה זריזה ושימוש ציני בהקפאת תמונה. ובנימה שלו הוא נראה כמו שילוב בין “Election” ובין “אודות שמידט” (עם לא מעט מ”ג’רי מגווייר”). מה שאומר שבסרטו השלישי כבמאי, ג’ייסון רייטמן עדיין מחפש את כיוונו ואת קולו (את הסרט הזה הפיק אביו, אייוון רייטמן), והוא נע בין אלכסנדר פיין לקמרון קרואו, אבל בין הסרט הזה ובין “תודה שעישנתם” הוא מתגבש כיוצר נורא מוכשר, ועם טעם מעולה לתסריטים.



ל”תלוי באוויר” יש בדיוק תסריט כמו שאני אוהב. מסוג התסריטים שתענוג ללמד אותם בבתי ספר לתסריטאות. הוא בנוי בצורה ברורה ומושלמת. כה מושלמת, שקל לחזות מה עומד לקרות, אבל מבלי שהסרט יהיה צפוי מדי – הוא מציג באופן מקסים את עולמו של הגיבור ואז מתחיל בהדרגה לפורר אותו, ולהציב מול חייו ההחלטיים רגעים של ספקות ודילמה שסודקים את תפיסת עולמו. ויש בו גם מסע חניכה כפול: הגיבור צריך ללמד מתלמדת צעירה במשרד, אבל גם מקבל בית ספר מאשה בוגרת שמהווה עבורו מראה. הסרט לוקח לא מעט סיטואציות שראינו כמותן קודם, ומסובב אותן. מהפך את תפקידי הגברים-נשים, מפלרטט עם רגשנות, וגורם לנו לתהות: האם במתח בין הרצון של הגיבור להתנתק מבני אדם, האם הסרט צריך לספק לו ישועה בדמות מערכת יחסים שתעיר את ליבו הקפוא ותגרום לו לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלו, או לתת לו את מבוקשו. וגם אם פה ושם הסרט גולש לברור מאליו ולרגעים אפילו לקלישאתי, הפתרונות הסופיים שלו ממש מקסימים. אני לא יודע אם הייתי בוחר בסרט הזה לאוסקר. אין בו זיקוקין דינור קולנועיים. הוא די קטן ומינורי, אבל הוא מצליח גם להצחיק וגם לרגש וגם להקסים, ובעיקר להיות מעין ואריאציה עכשווית לקולנוע של פרנק קפרה, ולהציע פתרונות אנושיים למצב כלכלי קשה, שנועדו להזכיר לדמויות – ולצופים – שכסף זה לא הכל בחיים.



אבל אל תגידו למפיצים שכסף זה לא הכל בחיים. כי עם שילוב כזה בין רגש והומור, ועם ג’ורג’ קלוני, ואחרי שראיתי איך 400 סוכני ביטוח מגיבים לסרט, אפשר להגיד שהמסר שלו זה שכסף זה לא הכל בחיים, אבל הסרט הזה (שייצא בארץ באיזור פברואר) יביא המון קהל.


נושאים: בשוטף

10 תגובות ל - “טסתי ל"תלוי באוויר"”

  1. איתן 16 דצמבר 2009 ב - 11:09 קישור ישיר

    את אלכסנדר פיין אני אוהב (מה איתו, אגב ? “דרכים צדדיות” הנהדר שלו היה לפני כמה שנים). את ג’ייסון רייטמן פחות. גם ב”ג’ונו”, ובעיקר ב”תודה שעישנתם” הוא נראה לי כמו במאי מוכשר, שמאוד מתאמץ להכריז על מוכשרותו (בערך כמו שמרק ווב עושה ב”500 ימים עם סאמר”). התעצבתי לשמוע שיש פריז פריים ב”תלוי באויר”. רייטמן השתמש בזה גם ב”תודה שעינתם”. מצד שני, הרפרנסים שלך לאלכסנדר פיין, והסנטימנטליות שהסרט כנראה פונה אליה (וג’ורג’ קלוני) כראה יגרמו לי ללכת לראות גם את הסרט הזה. מקווה לא להתאכזב בשלישית.

    אגב, יש מצב שבעקבות תגובותיהם של 400 סוכני ביטוח, ובעקבות המועמדויות הרבות שלו, המפיצים יקדימו את הפצת הסרט ?

  2. ozepe 16 דצמבר 2009 ב - 11:15 קישור ישיר

    הי יאיר
    שכחת לשים תגיות לפוסט…

  3. יעקב 16 דצמבר 2009 ב - 12:37 קישור ישיר

    אוף טופיק, כבר מזמן לא היה לנו דיווח על מצב הקופות בארץ. נשמח לעידכון, הנתונים נראים לי מסקרנים הפעם.

    מה המצב של ממזרים – האם הוא הסרט הכי מצליח השנה? מה עם 2012, מחוז 9? האם היה שווה להפיץ בסופו של דבר את פעילות על טבעית? ואיך הולך עם קירות?

  4. הגמד 16 דצמבר 2009 ב - 13:56 קישור ישיר

    אני סומך רק על טום קרוז. אם יש מישהו שבוחר להופיע רק בסרטים טובים של חברה איכותיים(תוך שידול עצמי אגרסיבי ומשחקים פסיכולוגיים)-זה הוא. אפשר לשמוע דוגמה לזה בפודקאסט על מבצע ואלקירי ב-http://creativescreenwritingmagazine.blogspot.com
    ושמעתי משהו דומה כשבתוכנית אירוח של ג’ון פאברו(‘ארוחה לחמישה’ בעברית -נראה לי) ג’יי ג’יי אברהמס התארח וסיפר על ‘משימה בלתי אפשרית 3’ ואיך הוא הגיע למשרת בימוי שם. מעניין אם קייתי הולמס עברה את אותו תהליך? -בכל מקרה תותח! וכמובן, משוגע חביב.

  5. Eran 16 דצמבר 2009 ב - 17:14 קישור ישיר

    election הוא אחד מחמשת הסרטים הכי אהובים על רייטמן. הנה:

    http://www.rottentomatoes.com/m/up_in_the_air_2009/news/1858209/five_favorite_films_with_jason_reitman

  6. (יובל) 16 דצמבר 2009 ב - 17:28 קישור ישיר

    מזכיר את אלכסנדר פיין? נשמע כמו סרט שאני הולך לאהוב…

  7. עמנואל 16 דצמבר 2009 ב - 22:30 קישור ישיר

    היי לכולם.
    כמו שכולנו יודעים יש עכשיו הפגזה של קולנוע שחייבים ללכת אליהם.
    האם הסרטים האלו אמורים להגיע לארץ או שכולם מורידים או קונים מחו”ל???

    כי לפי מה שאני בדקתי חצי מהסרטים לא מגיעים בכמה חודשים הקרובים או בכלל…

  8. Borris 20 דצמבר 2009 ב - 0:53 קישור ישיר

    אתה מבין שראית את הסרט עוד לפני תאריך ההפצה הרשמי בחו”ל? שערוריה!

  9. אמיר 10 ינואר 2010 ב - 18:28 קישור ישיר

    אין בכלל ספק שהוא יביא המון קהל.
    גם לי יצא לראות אותו בהקרנה מיוחדת לא מזמן ואני חייב להודות שבהחלט מדובר ביצירה אדירה. גם אני נורא התחברתי לתודה שעישנתם והרגשתי את אותו הרייטמן גם בתלוי באוויר. סרט עדכני, משעשע ורציני כאחד המנסה להתמודד עם תהפוכות החיים

  10. אלונה 18 ינואר 2010 ב - 1:20 קישור ישיר

    אם יורשה לי ארצה לציין שהסרט נראה כמו שטיפת מוח לכל נפגעי המשבר בארה”ב או יותר נכון נפגעי הקפיטליזם באשר הם. הסרט מנסה, לדעתי, לטעת תקווה בכל אלו שאיבדו את עבודתם שכסף הוא לא הכל בחיים. יש ילדים, משפחה, גינה קטנה, מיסת יום א’.. הנה לכם איש מושלם לכאורה שישן רק ב”הילטון” וכל מה שמעניין אותו זה לצבור 10 מליון מיילים וכשהוא זוכה בהם הם מאבדים ממשמעותם כי הוא בעצם נורא בודד. הנה הוא עומד בטרמינל מביט בלוח הטיסות חסר יעד לטוס אליו. עכשיו אתם מקנאים בו? לא!
    ג’ורג’ קלוני מושלם – זה נכון!!


השאירו תגובה ל - Eran