קישתא
fed-ex
אני פשוט מת על התקופה בה אנחנו חיים. לעקוב אחרי חדשות הבידור זה כמו לראות סיטקום משובח בשידור חי. כשהתפרסמה הידיעה שבריטני ספירס החליטה להתגרש מקווין פדרליין פרצתי בצחוק. נו שיט, מתגרשים? איך לא ראינו את זה בא. ועכשיו מה מתברר: א) שספירס הודיעה לבעלה על הפרידה והגירושים ב-SMS (שזה כבר גדול). ו-ב) שפדרליין בדיוק היה עסוק בצילום פרק בסדרת ריאליטי קנדית ותועד מקבל את המסר. זהב, הכל זהב. והנה מגיע ג) הקטע נמצא כבר ביו-טיוב. אני פשוט צוחק את נפשי כבר שעות.
אינדיאנה ג'ונס והתסריט המקולל
דווין פראצ'י הוא גיק מחשבים שגר באטלנטה ומנהל כבר כמה שנים אתר בשם CHUD, שמרכז – כמו כולנו – ביקורות וידיעות מרחבי הרשת. אבל בזמן האחרון נופלים לידיו כמה סיפורים בלעדיים לא רעים. כמו למשל שיחת הטלפון הזו שהוא קיים בתחילת השבוע עם פרנק דרבונט. הסיבה: ראיון יחצני שגרתי לכבוד צאת "גרין מייל" של דרבונט בגרסת די.וי.די חדשה המכילה שני דיסקים. אבל פראצ'י, בתבונתו, הצליח להוציא מדרבונט שני ציטוטים שווים זהב, ומאוד עגומים, בקשר למוערבות שלו בתסריט של אינדיאנה ג'ונס הבא. או, בעצם, אי מעורבותו:
Q: How difficult is it when someone takes a script of yours and then never makes it? I’m thinking of the whole Indiana Jones thing.
Darabont: That was the most frustrating of all, and that was the straw that broke the back of me wanting to continue in that line of work. That was terrifically frustrating. I worked for over a year on that; I worked very close with Steven Spielberg. He was ecstatic with the result and was ready to shoot it two years ago. He was very, very happy with the script and said it was the best draft of anything since Raiders of the Lost Ark. That’s really high praise and gave me a real sense of accomplishment, especially when you love the material you’re working on as much as I love the Indiana Jones films.
And then you have George Lucas read it and say, ‘Yeah, I don’t think so, I don’t like it.’ And then he resets it to zero when Spielberg is ready to shoot it that coming year, [which] is a real kick to the nuts. You can only waste so much time and so many years of your life on experiences like that, you can only get so emotionally invested and have the rug pulled out from under you before you say enough of that.
Q: Coming from an insider’s perspective on that whole thing, do you think that movie’s ever going to happen?
Darabont: I don’t think so. I don’t think so. But that’s just my opinion, I could be wrong. I just think it’s fantastically bizarre that for a project that people have been trying to crack for ten years and have a writer come in and finally crack it and have a director who happens to be Steven Spielberg, one of the greatest directors of all time, and then say, ‘No, I don’t think so…’ It’s just bizarre to me. I can’t get into George’s head.
נמצע? 🙂
מה בדיוק מצחיק בקטע עם קווין פדרליין ? זה נורא עצוב, הבן אדם לומד שאשתו ואם ילדיו עוזבת אותו וצריך להמשיך להתנהג מול המצלמות כאילו כלום לא קרה. אם זה היה סרט אולי היה אפשר להוציא מזה הומור אבל זה קורה בחיים האמיתיים ואני רואה פה את הטרגדיה, לא הקומדיה.
1. אם לא היה מדובר בבריטני ספירס ובעלה הכלומניק, שני מיליונרים נטולי כשרון, אכן היה פה פן טראגי, אבל באמת.. אני לא חושב שצריך לרחם עליהם.
היה ברור מהרגע הראשון שזה יקרה מתישהו, אז לפחות נהנה קצת מהעניין.
2. לגבי פרנק דרבונט, דבריו רק חיזקו את דעתי השלילית לגבי ג'ורג' לוקאס בשנים האחרונות. ואני באמת לא מבין למה לוקח כ"כ הרבה זמן להרים את הסרט הדבילי הזה. היה להם כבר אחלה של תסריט לפני 10 שנים (שנכתב ע"י ג'פרי בוהם, התסריטאי של הסרט השלישי, שנפטר בינתיים).
3. יאיר, אני מחזיק מהבלוג הזה כאתר קולנוע רציני. אף מילה על BASIL POLEDOURIS שנפטר שלשום?
אני יודע שהוא לא היה אחד מהמפורסמים שבמלחיני הסרטים, אבל לפחות אתה מכולם אמור להכיר בחשיבות שלו. זו אבדה עצומה לעולם הקולנוע והמוזיקה, וראוי לפחות להזכיר אותו (ולא רק בתגובות).
רוה לג'יימס: התגובות עבורי הן חלק בלתי נפרד מהאתר. למדתי על מותו מתגובתך והיא נראתה לי מלאה וראויה, ובהחלט מלאת הוקרה יותר ממה שאני הייתי יכול לכתוב עליו.
יאיר, שום מילה על המצעד או על המפגן? מה בריטני ספירס יותר מעניינת?
יאיר רווה האים אתה הומופוב?
רוה לשי: מצעד?
הנה ידיעה מוזרה. האם הכוונה לכפר מראר ?
Catherine Hardwicke's upcoming drama THE NATIVITY STORY tells a story with potential for great controversy – that of the life of Jesus' mother Mary (and her husband Joseph) from being called by God to giving birth to Jesus – but this film will clearly be courting absolutely no controversay as the Catholic Church has just given it the ultimate seal of approval by allowing the film to premiere at the Vatican on November 26th. And as if this unprecendented first wasn't enough, the event will also serve as a benefit with proceeds going towards the construction of a school in the village of Mughar, Israel.
פראצ'י מניו יורק.
ניק נונציאטה מאטלנטה.
דייויד לינץ' עם פרה?!
עברתי על רשימת הסרטים המוצגים בבתי הקולנוע בארץ, ונראה לי קצת מוזר ש"מלח הארץ" של הברבשים, שמיצה כבר בעצם את הקהל שלו וירד מהאקרנים, חוזר שוב, ללא כל סיבה נראית לעין. האם הקהל לא בא לבתי הקולנוע של ג.ג. ? לי הדבר נראה כמו סתימת חורים לקראת עליית בונד החדש.
אני עצוב מאוד להיות הראשון שמדווח על מותו של ג'ק פאלאנס, השחקן האגדי הזכור בעיקר משיין. הוא גם כיכב בתעצרו את העיר אני רוצה לרדת (שעליו זכה באוסקר, והוא עלה לבמה וקטף את הפרס בצורה מיוחדת, שלא לומר נוגעת ללב ופאתטית), ובהבוז, ובאטמן, ובכל כך הרבה סרטים
באמת עצוב מאוד. בגיל 87, בשיבה טובה, בנסיבות טבעיות, ובכל זאת עצוב.
יהיה זכרך ברוך, ג'ק
נא לא לשכוח בשבת הבאה טום קרוז וקייטי הולמס מתחתנים, שבת אח"כ אולי כבר יתגרשו, מי יודע אצל אלה.
Stranger than Fiction ייקרא בארץ מעבר לכל דמיון, כנראה שזה בסדר גמור.
לא מושלם כי זה fiction במובן הספרותי, אבל אין מה לעשות.
למעשה, דרבאונט כבר כתב איזה אינדיאנה ג'ונס אחד או שניים בפרקים לסדרת הטלוויזיה "אינדיאנה ג'ונס הצעיר" (ובאחד הפרקים שהוא כתב, שבו אינדי עוזר לבריטים לכבוש את באר-שבע מידי הטורקים, הופיעה גם שחקנית צעירה בשם קתרין זטה-ג'ונס). בכלל לוקאס העסיק כמה אנשים מוכשרים מאוד בעבודה על הסדרה ההיא, ובאותה מידה שאפשר לשאול למה הוא זרק לפח את התסריט של דרבאונט, אפשר לשאול למה מכל האנסמבל של אותה סדרה הוא בחר דווקא בג'ונתן היילס (לשעבר "דאלאס" ולימים "מלך העקרבים") כדי לעזור לו עם "מתקפת המשובטים". האיש איבד את שיקול הדעת שלו מתישהו בתחילת שנות-90, ולא ממש טרח לחפש אותו אחר-כך.
החדשות הכי מעניינות שקראתי לאחרונה:
פרננדו מיירלס. "על העיוורון". 2008.
http://www.imdb.com/title/tt0861689/
(תהיה: איך אפשר בכלל לעבד ספר כזה לקולנוע? הרי הצבת מצלמה (כמשל לעין שרואה) בהתרחשות כזו מבטלת את עניין העיוורון, הלא-כן?)
עופטופיק:
מצב רוחי השתפר קשות כרגע.
שני סרטים שראיתי אתמול:
"גרבאוויצה" – סרט לא רע, עם כמה הבחנות מאוד מעניינות על תוצאות של מלחמה (במיוחד מנקודת מבט של ישראלי). עברנו פה, בישראל, לא מעט פיגועים ומלחמות, אבל מעולם לא הייתי יכול לדמיין שיחה בין שני אנשים על קברי אחים כמו שיש בסרט. מצד שני, החלק הדרמטי של הסרט לקוי. כל צופה ממוצע יגלה את הסוד הגדול כבר לאחר חמש עד עשר דקות, כך שהסוף לא אפקטיבי. הדבר נובע, לדעתי, מבחירה שגויה של הבמאית באמא כמובילה של הסיפור. האמא היא זו שיודעת את הסוד, ובהימנעותה וסלידתה מדברים מסוימים היא בעצם מגלה לנו, הצופים, את הסוד. אם הילדה, שמבקשת לגלות את הסוד (מי היה אביה), היתה מובילה את הסיפור הוא היה הרבה יותר אפקטיבי. מה גם שהחיוניות של הילדה, התבגרותה והתפתחותה אל מול עינינו היתה יכולה להיות מקבילה להתפתחות הסיפור בצורה הרבה יותר מרגשת. אל תצפו הרבה מהסרט הזה, אבל עדיין שווה ללכת.
כשיצאתי מהסרט חשבתי של "הסוד שמאחורי המילים", שמוקרן באולם הסמוך, ועוסק בנושא דומה, אבל עם בניה דרמטית נכונה הסרט ההוא מאפשר לסצינה העיקרית שלו להיות כל כך מחרידה וקורעת לב, דבר שמאוד חסר ב"גרבאוויצה".
הייתי אתמול גם בבכורה של "שלוש אימהות". שני דברים שאני רוצה לציין בהתחלה: הצילום- מעולם לא ראיתי סרט שמצולם ב-HD ונראה כל כך טוב. והמשחק : כל השחקניות טובות, אבל מעל כולן, טלי שרון, בתפקיד קטן הפעם, חוזרת ומוכיחה שהיא אחת השחקניות המוכשרות ביותר שיש היום בישראל (וזה דבר לא פשוט לעשות, כשאמא שלך בסרט היא גילה אלמגור, שגם כאן טובה, כרגיל).
כאחד שמאוד אוהב את מירי מסיקה (הזמרת) אני חושב שהיא עושה כאן את מה שמצופה ממנה- לשיר, ואת זה היא עושה מצוין. כל שאר האספקטים האחרים של הופעתה בסרט הרבה פחות טובים, אבל גם לא צורמים. כך גם כל הסרט – יפה לעין, מלטף את הנפש באיזשהו צמר גפן בלתי נראה, אבל לא ממש חודר קרביים. יש בתסריט לא מעט דברים שנרמזים, וזה יפה בעיניי, אבל גם הרגשות נרמזים, ואיכשהו זה לא מביא לקתרזיס המיוחל. סרט מאוד יפה, והלוואי שיצליח (ואני לא רואה סיבה שלא יביא לפחות מאה אלף צופים לבתי הקולנוע), אבל גם אחד שהיה יכול להיות יצירת מופת – והוא לא.
גרין מייל בעיני הוא אחד הסרטים הרעים של השנים האחרונות. סרט עמוס באימג'ים דוחים, ארוך ללא סיבה ועמוס בקליימקסים רגשיים. שילוב מרתיע של פנטזיה ומצפון חברתי בעטיפה דביקה. קשה להאמין שפרנק דרבונט יצר דרמת כלא מופלאה אחת עפ"י סטיוון קינג(חומות של תקווה, כמובן) ואחת נוספת עפ"י קינג שהיא כ"כ בלתי ראוייה.
ועל כך שקווין מאיים לפרסם את קלטת ירח הדבש שלו ושל בריטני כבר שמעת?
איזה זוג מקסים.
עוד קצת על דרבאונט (בתקווה שמישהו עוד קורא את הפוסט הזה): בחלק השני של הראיון המקושר, האיש דיבר על התוכניות העתידיות שלו, ובין היתר הוא אישר ש-"פרנהייט 451" עדיין לא מת והוא מתכוון לחזור אליו מיד כשהוא יסיים עם העיבוד הנוכחי לסטיבן קינג שהוא עובד עליו כרגע – "הערפל" (שהוא סיפור אימה טיפוסי יותר לקינג, בהשוואה לשני העיבודים הקודמים שדרבאונט ביים).
החלק המעניין: מהתיאור בויקיפדיה (לא קראתי את הסיפור המקורי), העלילה של "הערפל" נשמעת דומה מאוד לתסריט שדרבאונט כתב ב-1988 ל-"The Blob" – הרימייק של צ'אק ראסל לסרט האימה משנות ה-50. סרט מומלץ, אגב (נדמה לי ששמו בעברית היה "בועת ההרס") – לא משהו מבריק, אבל מאוד-מאוד מבדר.