"אף פעם לא מאוחר מדי", עדכון חמישי
בסוף השבוע הגיעו לסיומם צילומי הסרט "אף פעם לא מאוחר מדי", שאנחנו עוקבים אחריו כאן בשבועות האחרונים. היום התחילה העריכה. אבל יש לנו עדיין עוד כמה עדכונים מהצילומים להעלות ביומני ההפקה שבמאי הסרט, עדו פלוק, כותב לנו כאן. הנה המייל שעדו שלח מאחד מימי הצילומים האחרונים:
יומן הפקה #5
"את הימים האחרונים של הצילומים עשינו בחיפה, שם צילמנו את הבית של דליה, חברת הילדות של הרצל שלנו שגדלה והפכה לאישה (קרן ברגר). היה לי חשוב לצלם את מערכת היחסים בין הרצל ודליה באופן כרונולוגי, כלומר: קודם כל את הסצנה שבה הם נפגשים בפעם הראשונה, ואז את זו שאחריה וכן הלאה, כדי לנסות ולעזור לשחקנים ולי לחוות בזמן הצילומים את התפתחות מערכת היחסים: משני מכרים ותיקים, אל נפשות תואמות, ומשם אל זוג רומנטי. השיטה הזאת לא יעילה, בזבזנית בזמן, ולא הגיונית בעליל מבחינת תכנון לוחות זמנים (כי במקום לצלם את כל הסצנות שמצטלמות בחדר מסויים, זו אחרי זו, באותה תאורה, ואז לעבור הלאה לחדר הבא, עוברים בין חדרים, מקימים ומפרקים, וחוזרים חלילה), אבל היה שווה להתעקש: הרגשנו את מערכת היחסים של הרצל ודליה נבנית מעצמה, מסצנה לסצנה".
ובריטני מרפי נפטרה.
האם קרן ברגר הופכת להיות מלכת קולנוע האינדי הישראלי? היא מופיעה גם בסרט של רועי ורנר
מיכאל 22 – אולי די לחפור? יאיר כתב על מותה של בריטני מרפי לפני כמה וכמה פוסטים ("אווטאר: הכוכב הכחול" קראו לפוסט). פשוט תלחץ על הלינק בשם שלי ותגיע אל הפוסט. פסקה שניה, שורה שלישית מהסוף, לינק כתום מסנוור עם השם בריטני מרפי ושלוש שורות שלמות (!) לזיכרה.
עשה זאת, ורד לקוראים פה מהגב. לא יכול שבכל פוסט שאני נכנס לקרוא ביומיים האחרונים, אתה מזכיר את זה כאילו שרוה לא כתב, או כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם ורק אתה שמת לב אליו. סליחה על הבוטות, אבל חלאס.
*מוגש מטעם העמותה לביטול החפירות בישראל.
גיא –
לא שמתי לב שהוא כתב על זה, אבל לדעתי כל שחקן/במאי/מפיק/תסריטאי וכו' שנפטר לפתע, חייב לזכות לפחות לשורות בודדות בבלוג של רוה.
מוגש מטעם העמותה לשימור זכר שחקנים צעירים.
היי דניאל עידו וכולם שמחתי לקרוא על השתלשלות העיניינים אני ומשפחתי מחזיקים ידיים להצלחתכם ונמשיך לעקוב אחריכם מרחוק