04 ספטמבר 2019 | 17:50 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

“השיר של רוז”, ביקורת

“השיר של רוז”. קאנטרי גירל

השיר של רוזהוא סרט בריטי קטן שעוסק ברצון לפרוץ החוצה, לברוח מהכלא של המציאות ולהפוך מאלמונים מוחלטים לכוכבים בקנה מידה בינלאומי. זה סיפורה של רוזלין, אם חד הורית צעירה מגלזגו, שהחלום שלה הוא להיות דווקא זמרת קאנטרי אמריקאית. “שלושה אקורדים והאמת“, כך הגדיר המוזיקאי הרלן הווארד את מוזיקת הקאנטרי, וזה מה שמושך את רוזלין למוזיקה שנראית לכאורה כל כך רחוקה מהמקום שהיא נמצאת בו. ובגלל שזה סרט על צעירה שכל כך נואשת להתפרסם, הסיפור הכי יפה בסרט קשור בכלל לשחקנית הראשית שלו, שבין לילה הצליחה לעשות מה שהדמות שלה שואפת אליו. במקביל להפצה האמריקאית של השיר של רוזהיא הופיעה באחד התפקידים הראשיים במיניסדרה צרנוביל“, היא זו שהסדרה התחילה עם הסיפור שלה, אשתו של הכבאי שנמצאת בהריון ועדיין מסרבת לשמור ממנו מרחק בשעה שהוא גוסס מחשיפה לקרינה. עם כל העובדה שהיא הכוכבת של השיר של רוזוסוחבת את הסרט על כתפיה (ומיתרי קולה) דווקא תפקיד המשנה הזה גרם לעולם לעצור ולשאול: מי הנערה הזאת? קוראים לה גסי באקלי, היא בת 29 מאירלנד (באנגליה זה כנראה בסדר שאירית תגלם סקוטית), והיא באמת שרה בסרט אחרי שהתפרסמה כזמרת בתוכנית ריאליטי בריטית וקיבלה תפקיד במלחמה ושלום“, המיני סדרה שביים טום הרפר, שעכשיו ביים אותה גם בהשיר של רוז“. הסיבה שדווקא צרנובילהביאה לבאקלי את פרסומה הגדול לאו דווקא קשורה לכך שהסדרה היתה כה מדוברת בעולם, בעוד השיר של רוזנותר סרט קטן, חביב אבל מעט זניח. לא, הסיבה קשורה לדמות. רוזלין היא דמות קצת מעצבנת, מישהי שמתעלמת באופן מטריד מהמציאות שלה וחיה את חייה בשקר, מתוך תחושה שמגיע לה יותר מזה רק כי היא ממש טובה בשירה. לעומת זאת, לודמילה בצרנובילהיא הדמות הכי שוברת לב בסדרה, כולה עדינות ונחישות, היא הפנים של האסון, היא נציגת האזרחים מול גדודי פקידים, היא הדמות שאותה זוכרים. ואם אתם אכן זוכרים אותה משם, הרי שהתפקיד הכה שונה שהיא עושה בהשיר של רוז” – של אשה שהיא קפצון אנושי קולני ועצבני יפתיע אתכם.

השיר של רוזמצטרף לסדרה ארוכה של סרטים מהעת האחרונה שעוסקים בחלומות של אנשים פשוטים להיות כוכבים גדולים. מכוכב נולדועד יסטרדיי” – זו היתה שנה של סרטים ששואלים מה אתם מוכנים או לא מוכנים לעשות כדי להתפרסם. יש משהו שגרתי ולא משמעותי בהשיר של רוז“, שמצליח בכל זאת להישאר סימפטי בזכות המוזיקה ובזכות שתי השחקניות בתפקידי משנה: סופי אוקונדו (שכבר היתה מועמדת לאוסקר על הוטל רואנדה“) בתפקיד האישה שלוקחת את רוזלין תחת חסותה, וגולי וולטרס הוותיקה, בתפקיד אמה של הגיבורה, תפקיד שמזכיר את הדמות שלה בבילי אליוט“, שהסרט הזה קצת חולם להידמות אליו.

(פורסם ב”כלכליסט”, 25.8.2019)

נושאים: ביקורת

תגובה אחת ל - ““השיר של רוז”, ביקורת”


השאירו תגובה