"פורד נגד פרארי" (המציגים אינם פורד או פרארי). ספיד רייסר

ההברקה הגדולה של "פורד נגד פרארי" היא בכך שהסרט מחבר באופן מקורי בין שני ז'אנרים שהקולנוע האמריקאי אוהב במיוחד: מצד אחד, הסיפור האמיתי על אילי תעשייה ואנשי עסקים ויזמים. מצד שני, סרטי אקשן עתירי מרדפי מכוניות. דמיינו את "הטייס" של מרטין סקורסזי פוגש את "מהיר ועצבני". הסיבה לכך שהסרט כה מוצלח היא בדיוק החיבור הלא צפוי הזה בין סיפור אמיתי כל–אמריקאי, ובין המהירות והאוקטן של סרט פעולה מסחרר.

בתחילת שנות הששים, ברגע משבר של חברת הרכב האמריקאית פורד, הציע איש השיווק הצעיר לי אייקוקה למנהל החברה, הנרי פורד השני, להיכנס לתחום מכוניות הספורט, ובכך להפוך את דור הבייבי בום ללקוחות החברה. כדי להוכיח שפורד, החברה המשפחתית המיושנת שעושה מכוניות גדולות ומסורבלות, מבינה במכוניות ספורט המשימה היתה ליטול מחברת פרארי האיטלקית את כתר הזכיות במירוץ מכוניות הספורט של לה מאן בצרפת, בו צמדים של נהגים צריכים לנהוג במשך 24 שעות רצופות. אחרי שפורד נכשלה בניסיון לקנות את פרארי, היא הלכה ויצרה מכונית ספורט משל עצמה: הפורד מוסטאנג (והנה ההסבר לכך שגם לפרארי וגם למוסטאנג יש סוס בתור לוגו).

את המשימה לנצח בלה מאן הטילה חברת פורד על קרול שלבי (מט דיימון), האמריקאי היחיד שזכה בלה מאן עד אותו רגע, ובשל בריאותו פרש מנהיגת מירוצים ועבר לתכנון מכוניות ספורט. שלבי בחר בלי מיילס הבריטי (כריסטיאן בייל) בתור הנהג הראשי של הצוות. מכאן, שבעוד שבמירוץ הנבחרות של פורד אכן התחרו בנבחרות של פרארי, הסרט הוא למעשה "מיילס נגד פורד" – הבריטי הפזיז שלא מסוגל לציית להוראות אבל שהוא איש של כבוד העומד במילתו, מול החברה האמריקאית שעושה הכל לפי הספר, אבל גם לא מהססת לדפוק אנשים אם זה יועיל לעסקיה. וכך, למרות שהסרט נראה כמו שיר הלל לתעשייה האמריקאית, הוא גם כתב האשמה נגד תרבות הרמאות והנכלוליות ששמה את הצלחת המותג מעל בני האדם.

השאלה הגדולה למראה הסרט הזה היא: מתי הפך ג'יימס מנגולד לבמאי כה משוכלל? מנגולד היה במאי מעניין כבר מסרטו הראשון, סרט עצמאי קטן ויפה בשם "כבד" שנתן לליב טיילר את תפקידה הקולנועי הראשון. הוא ביים את אנג'לינה ג'ולי ("נערה בהפרעה") ואת ריס וויתרספון ("הולך בדרכי") לזכיות באוסקרים. היו לו גם נפילות מביכות בדרך, אבל אף אחד לא ציפה שבמאי הדרמות העדין הזה פתאום יכתוב מחדש את חוקי סרטי האקשן. תחילה ב"לוגאן" (2016), הפרק הסוגר בעלילות של וולברין, ואחד מסרטי גיבורי העל הטובים בכל הזמנים, וכעת ב"פורד נגד פרארי", שמצליח להעביר באופן מלהיב למדי את תחושת המהירות והסכנה שבנהיגה במכונית ספורט על ידי מקצוענים. זה מאותם סרטים שבו תמצאו את עצמכם נעים ימינה ושמאלה עם כל הגוף מרוב שמנגולד וצוותו מצליחים להמחיש את האינטנסיביות ומהירות התגובה הנדרשת בנהיגה ב-350 קמ"ש. כן, זה סרט המבוסס על סיפור אמיתי, אבל זו בעיקר חוויה קולנועית משובחת במיוחד, שלוקחת סיפור נוסחתי ומספרת אותו באופן חדשני ובמהירות הבזק. מנגולד יצר סרט מרהיב ומלהיב ומבדר לחלוטין.

ולסיום: סטיב מקווין. זו היתה שנה טובה לזכרו של סטיב מקווין, שהופיע כדמות ב"היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו, ושקשה להתעלם מרוחו ששורה על "פורד נגד פרארי". מקווין, שעשה סרט מירוצים בשם "לה מאן", ושהיה הפנים של פורד מוסטאנג, המכונית שכיכבה בסרטו "בוליט", אף מוזכר בסרט כאחד מלקוחותיו של קרול שלבי.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט", 19.11.2019) 

ציוץ