16 אוגוסט 2021 | 11:21 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

פרסי אופיר 2021: מצב המירוץ

״ויהי בוקר״ של ערן קולירין (על פי סייד קשוע). המועמד המוביל?

המועמדויות לפרסי אופיר יתפרסמו היום (שני) ב-16:50 ויועברו בשידור חי בכאן11. כל עוד צריכים נציג ישראלי לאוסקרים הטקס ימשיך להתקיים כסדרו, תוך התעלמות גמורה מכל מה שקורה מסביבו. פרסי אופיר, שצריכים להיות חגיגה של קהל, ממשיכים להיות אירוע פרטי למועדון אקסקלוסיבי סגור של מצביעים. זה הטקס השני שמתקיים בעת מגיפת הקורונה והוא מסכם שנה שלא היתה. מעט סרטים הופקו ועוד מעט יותר סרטים הופצו. בתי הקולנוע נפתחו מחדש בארץ לפני שלושה חודשים אחרי שהיו סגורים 15 חודשים וכמעט כל שבוע עולה סרט ישראלי חדש, בקצב לא הגיוני שגורם לקניבליזציה ולסרטים שלא מקבלים הזדמנות למצוא קהל. אבל למפיצים אין ברירה כי יש פקק תנועה עצום שתקועים בו לא רק כל סרטי 2020, אלא גם לא מעט מסרטי 2019, שכבר היו מועמדים לפרסי אופיר לפני שנתיים אבל מעולם לא זכו להגיע לקולנוע. האקדמיה הישראלית לקולנוע, שמחלקת את פרסיה גם לסרטים שעדיין לא הופצו בבתי הקולנוע, תמיד היתה מנותקת מהקהל וממה שקורה באולמות, אבל השנה הפער הזה הפך גדול במיוחד. בקצב הזה, את רוב הסרטים המועמדים השנה תוכלו לראות בקולנוע אי שם ב-2022. תוכלו לראות, השאלה אם תבואו.

זו תמונת המצב בחצי השנה של 2021: אולמות הקולנוע נפתחו, הסרטים עלו, אבל הקהל לא בא. למעשה, יש רק סרט אחד שמחזיק על כתפיו את כל תעשיית הקולנוע הישראלית כרגע: ״לשחרר את שולי״, שכבר דוהר לקראת מכירות של 900 אלף כרטיסים. ״הרפסודה״ ו״פול ספיד״, המיועדים אף הם לבני נוער, מביאים כמות סבירה ולא מביכה של צופים. ״אגדת חורבן״ עבד לא רע לרגע. אבל שאר הסרטים לא. סיבה אחת היא שבעוד בני הנוער מילאו את בתי הקולנוע עד אפס מקום, רוב הקהל המבוגר העדיף לשמור מרחק להישאר בבית או ללכת לתיאטרון. סרטי הקולנוע הישראליים הרציניים והאיכותיים פונים מלכתחילה לקהל מבוגר, והם לא מגיעים. אף אחד לא לגמרי מבין למה. ההצלחה של ״לשחרר את שולי״ לא תזיז לפרסי אופיר כי מפיקיו בכלל לא טרחו לרשום אותו לתחרות, וכך גם את ״הרפסודה״ ו״פול ספיד״. הסרטים האלה הבינו היטב שפרסי אופיר אינם פרסי חביב הקהל, ושאין למצביעי האקדמיה סימפטיה לשוברי קופות. והאמת, זה בסדר גמור: מיליון הכרטיסים של ״לשחרר את שולי״ הם פרס גדול מספיק. לא מעט קולנוענים בכירים היו מסכימים להחזיר את פסלוני האופיר שלהם בתמורה למכירות של מיליון כרטיסים.

אבל יש גם בשורות טובות: להבדיל מהשנה שעברה, שהציגה מקבץ סרטים מינוריים ולרוב חסרי חשיבות, 18 הסרטים המתמודדים על פרסי אופיר השנה מכילים מספר מרשים של יצירות מופת. כן כן, יצירות מופת. בפסטיבל קאן זיהו את זה, ושיבצו לא פחות מארבעה סרטים ישראליים במסגרות הרשמיות. ״הברך״ של נדב לפיד היה בתחרות הרשמית ויצא משם עם פרס חבר השופטים, השלישי בחשיבותו בפסטיבל; ״ויהי בוקר״ של ערן קולירין שובץ במסגרת ״מבט מיוחד״; ״המחברות השחורות״, סרטו התיעודי של שלומי אלקבץ על אחותו, רונית אלקבץ ז״ל, הוקרן בבכורה מיוחדת; ו״איפה אנה פרנק״, סרט האנימציה של ארי פולמן, גם הוצג במסגרת הבכורות החגיגיות (מצער שפולמן לא הכניס את סרטו לפרסי אופיר, אחרי ש״וואלס עם בשיר״ שלו כבר זכה. הוא כנראה הבין שכל עוד פרסי אופיר הם בסך הכל תחרות לבחירת המועמד הישראלי לאוסקר הזר, לסרט דובר אנגלית ממילא אין סיכוי, עוד תקלה היסטורית של הפרס הזה, שלא מצליח להתעדכן למאה ה-21. כנ״ל מסקרן לראות מה יעלה בגורלו של ״תוכנית א׳״, הפקה בינלאומית מרשימה מאוד של האחים פז, אבל כמו סרטם הקודם, ״הגולם״ מדובר בסרט דובר אנגלית, שנחשב לא לגיטימי עבור מצביעי האקדמיה, רק בגלל תקנון האוסקר הזר).

השמות והסרטים הם כאלה שמאפשרים למתג את פרסי אופיר השנה כעונת האולסטארס, כי יעלו ויבואו להתמודד ראש בראש זה מול זה ערן קולירין (״ביקור התזמורת״) ואבי נשר (״סוף העולם שמאלה״) וטליה לביא (״אפס ביחסי אנוש״) וגידי דר (״האושפיזין״), שחתומים על כמה מהסרטים הכי מצליחים של 20 השנים האחרונות, ולצידם נדב לפיד, היוצר הישראלי הכי מוכר כרגע בעולם, שסרטיו אמנם לא מתקשרים עם ההמונים, אבל קוטפים פרסים בינלאומיים רבים. הנה ששה או שבעה הסרטים הבולטים במירוץ, שיהולך להיות צמוד (הרשו לנו להמר על ששה מועמדים בלא מעט קטגוריות), ואלה הסרטים שאותם אנחנו מצפים לראות היום מובילים את רשימות המועמדים:

1. ״ויהי בוקר״, ערן קולירין. בעיני, זאת יצירת המופת הישראלית הגדולה של השנה. קולירין (שכבר זכה עם ״ביקור התזמורת״) מעבד למסך את ספרו של סייד קשוע ויוצר דרמה משפחתית שמתחפשת לדרמה פוליטית שכולה הומור ואירוניה, שמהופך בהמשך לטרגדיה בלתי נמנעת. לכאורה אין מניעה שהסרט היפהפה, המרגש והשנון הזה לא יהיה מועמד בכל הקטגוריות האפשריות בתחרות העלילתית ויהיה הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר. הבאג היחיד בתיאוריה הזאת עשוי להיות רצון של חברי האקדמיה לסגור חשבון עם השחקנים הערבים שמסיבה לא ברורה החרימו את בכורת הסרט בקאן. ובכל זאת, נהמר שקולירין ייצא מהטקס עם אחד משלושת הפרסים הגדולים, סלים דאו, בהופעה מופלאה, היה יכול לזכות בקלות בפרס שחקן המשנה, אבל ההפקה בכלל לא הגישה אותו כמועמד. אם ״ויהי בוקר״ לא יהיה הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר, התואר הזה יעבור ל

2. ״תמונת הניצחון״, אבי נשר. הידעתם? אבי נשר מעולם לא היה מועמד לפרס אופיר כתסריטאי או במאי. ורק סרט אחד שלו, ״פעם הייתי״, היה מועמד לפרס הסרט. מצד אחד, יש סיכוי שסרטו החדש, שצולם מיד אחרי הסגר השני בעיצומה של הקורונה, ישבור אחת ולתמיד את הקללה הזאת ולא רק יעניק לנשר מועמדות אלא אף זכייה. מצד שני, לאקדמיה יש מסורת נכבדת של התנכלות לנשר כיוצר אז אולי לא כדאי ליצור ציפיות. מה שכן, אם נשר אכן יהיה מועמד, הרי שסרט המלחמה הוצר הנשימה הזה, הפקת ענק שבה הוקם מחדש קיבוץ ניצנים של 1948 כסט קולנוע שאז נחרב באש הקרב שהתחולל בו במלחמת העצמאות, עשוי להיות המעוטר ביותר במועמדויות השנה, כולל כל הקטגוריות הטכניות. יש לנו תחושה שהתחרות השנה תהיה בין נשר וקולירין, עם שני סרטים דוברי ערבית ברובם, והמייצגים דורות שונים בתולדות הקולנוע הישראלי. אלף חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע מעדיפים לתת פרסים לבמאים ובמאיות צעירים בתחילת דרכם. אם הם יתנו את פרס הבימוי או הסרט לנשר בן ה-68, אחרי 30 שנות התעלמות, זו תהיה מחווה יפה של פיוס והכרה מאחורת בגדולתו של הבמאי הישראלי החי הגדול ביותר.

3. ״הברך״, נדב לפיד. סרט קשה לעיכול עבור לא מעט חברי אקדמיה אבל יש לו גם לא מעט מעריצים. לפיד בוודאי יהיה מועמד על הסרט והבימוי, ויש לנו תחושה שאבשלום פולק (שחקן) ושי גולדמן (צלם) גם יזכו.

4. ״מותו של הקולנוע וגם של אבא שלי״, דני רוזנברג. סרט הביכורים היפהפה, החכם והמקורי של רוזנברג זכה בפרס הראשון בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה ונבחר להשתתף בפסטיבל קאן 2020, שבוטל. כמו ״הברך״ גם הסרט הזה מאתגר קונבציות קולנועיות ולא מתאים לכל טעם, אבל ספק אם חברי האקדמיה יצליחו להתעלם מהרגש העצום ומלאכת הקולנוע המבריקה שבו. הוא יהיה מועמד לפרסים רבים כולל לשני השחקנים הראשיים שלו (רוני קובן ומרק רוזנבאום), אבל למרות שהאקדמיה מוטה לטובת סרטי ביכורים קשה להעריך האם הוא יזכה.

5. ״אחד בלב״, טליה לביא או ״אגדת חורבן״, גידי דר. זה יהיה מאוד מביך אם בשנת 2021 לא תהיה במאית מועמדת לפרס אופיר, אבל זה עשוי לקרות: נשים חתומות רק על שתיים מתוך 18 הסרטים המועמדים. מצד שני, ל״אגדת חורבן״ של גידי דר יש לא מעט מעריצים, לפרויקט יוצא דופן, שכולו חזון ויזואלי. אפשרות סבירה: ״אחד בלב״ יהיה מועמד לפרס הסרט וגידי דר יהיה מועמד על הבימוי, או ההפך. ״אגדת חורבן״ יהיה מועמד מוביל לזכייה בקוגוריות הסאונד. ומאיר סוויסה מ״אחד בלב״ עשוי לזכות בפרס שחקן המשנה.

6. ״יותר ממה שמגיע לי״, פיני טבגר. סרט הביכורים כבמאי של השחקן פיני טבגר זוכה לסימפטיה מצד חברי אקדמיה ששוחחנו איתם. טבגר אהוד בקרב המצביעים, זהו סרט ביכורים אוטוביוגרפי עדין, מהסוג שהאקדמיה מחבבת, והנושא שלו (אם חד הורית עולה חדשה ויחסיה עם בנה) מזכיר לא מעט זוכי אופיר משנים קודמות. וכך, למרות שזה סרט מינורי מאוד, יש סיכוי למצוא אותו מתברג בכמה קטגוריות מרכזיות. ספק אם הוא יזכה.

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב״כלכליסט״)

נושאים: בשוטף

השאירו תגובה