״לשחרר את גאי״. בחור חופשי

דיברתי על ״לשחרר את גאי״ וסרטי משחקי מחשב בדקה 17:00 בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או כאן

זה בוודאי אומר משהו שאולפני דיסני שמרו את ״לשחרר את גאי״ בכספת מאז הקיץ שעבר, בו היה אמור לצאת במקור, ולאורך כל תקופות סגרי הקורונה, והחליטו שלא להוציא אותו בכלל לשירותי הסטרימינג. זה מפתיע כי ״לשחרר את גאי״, על פניו, לא נראה כמו אותם סרטי ענק יקרים שהקיץ תלוי על כתפיהם, והוא לא חלק ממותג מבוסס. זה בדיוק הסרט שרוב האולפנים היו מנסים למקסם ממנו הכנסות ולהעביר למסך הקטן.

זהו גם הסרט הראשון של אולפני פוקס המאה ה-20 שיצא להפקה באמצע 2019, שבועות בודדים אחרי שהאולפן נרכש על ידי דיסני, ושמו שונה ל״אולפני המאה ה-20״ (דיסני חיסלה את הפוקס). גם כאן מדובר באנקדוטה שראויה לתשומת לב: כמו כדור פורח שמסרב להתרומם, דיסני זרקו מהסל שלהם לא מעט מסרטי פוקס שהכבידו עליהם – מכרו רבים למפיצים אחרים (בעיקר נטפליקס), ביטלו אחרים, ושמרו רק על בודדים מתוכם. ברור למה הם רוצים את ״סיפור הפרברים״ של סטיבן ספילברג, אבל היה פחות ברור למה הם מתעקשים להשאיר בידיהם את ״לשחרר את גאי״.

שני פרטי המידע האלה מעידים שלדיסני היו כמה וכמה אפשרויות להיפטר מהסרט – לפני צילומיו, ולפני הפצתו – והם בחרו שלא. מרתק לקרוא את עלי התה של עולם ההפצה ולהבין שלראשי האולפנים כמעט תמיד יש מושג ברור מה איכות הסרטים שיש להם ביד ומה הפוטנציאל המסחרי האמיתי שלהם. הם לא זקוקים למבקרי קולנוע. זה גם אומר משהו על האמון שלהם בסרט הספציפי הזה. ואכן, חוות הדעת של ראשי ההפצה של דיסני שווה משהו: הסרט הזה, הפקת הקיץ היחידה השנה מאת אולפן גדול שמבוססת על תסריט מקורי ולא עיבוד לתוכן קיים (בהנחה שאתם מגדירים את שלל הציטוטים, המחוות והגניבות שהסרט מכיל ״תסריט מקורי״), באמת חמוד ומהנה מאוד.

למרות שהסרט התחיל את דרכו באולפני פוקס, הוא מאה אחוז דיסני, כולל מינוף הסינרגיה התאגידית והוספת מחוות למותגים של מארוול ו״מלחמת הכוכבים״. ממש כמו ״טרון״ ו״ראלף שובר את האינטרנט״ הוא מתרחש בתוך משחק מחשב, וממש כמו ״שחקן מספר אחת״ משחק המחשב הזה מכיל בתוכו המון ציטוטים של משחקים וסרטים אחרים. ריאן ריינולדס מגלם דמות משנה חסרת חשיבות בתוך משחק אונליין. קוראים לו ״גאי״, אבל לא כי זה שמו אלא כי זה תיאורו: סתם בחור (אפשר לתרגם את שם הסרט גם ל״בחור חופשי״, תרגום שהיה שומר אמונים לרעיון הבחירה החופשית שעומד ביסוד הסיפור, וגם נשמע פחות כמו סרט של שלישיית ״מה קשור״).

ממש כמו ״סרט לגו״, גם דמות המשחק הזאת רואה את העולם שבו היא חיה כמושלם – אוטופיה, הכל יפה, הכל טעים, הכל במקומו. אלא שיום אחד אצל הבחור הזה, סטטיסט בעולמו, מתעורר רצון. הרצון למצוא אהבה וחברה. וממש כמו ב״המופע של טרומן״, הוא לראשונה בחייו מעז לשבור את השגרה שלו, לסטות מהמסלול הקבוע ולצאת בעקבות משאלת ליבו. וממש כמו ״לקום אתמול בבוקר״ או ״פאלם ספרינגס״ (שגם עלה בבתי הקולנוע בארץ בסוף השבוע) בכל פעם שהוא נהרג במשחק, הוא מתעורר בבוקר וצריך להתחיל את השלב הזה מחדש. וכמו ״מאטריקס 2״, יציר התוכנה הזה משתף פעולה עם השחקנים בעולם האמיתי כדי למרוד בבורא שלו: הבעלים של חברת המחשבים (טאיקה ווייטיטי, זוכה האוסקר על ״ג׳וג׳ו ראביט״, שמופיע עכשיו בתפקיד קטן גם ב״יחידת המתאבדים״), הוא הנבל שגנב תוכנה מידי שני מתכנתים צעירים כדי ליצור את הלהיט הזה, ועכשיו רוצה למחוק אותו מהשרת. האם גאי וכל עולמו יימחקו לנצח?

התקציר מבהיר היטב ש״לשחרר את גאי״ הוא מיקסטייפ ומאש–אפ של עשרות סרטים אחרים, חלקם סרטי סייבר וחלקם סרטי לולאת זמן. התסריט של זאק פן (״אחרון גיבורי הפעולה״) והבימוי של שון לוי (שכבר הקים לחיים דמויות דוממות בסרטי ״לילה במוזיאון״) מערבב בין כל הסרטים האלה בצבעוניות רבה ובחינניות גדולה. ההברקה הגדולה בסרטי משחקי המחשב והמציאות המדומה היא ההתעוררות הרוחנית של הגיבור שמבין שהעולם שלו נברא, שיש בורא לעולם, שיש תכלית לחייו וגם – וזה חשוב – שיש לו בחירה חופשית, להיות טוב או רע, מועיל או מזיק. ״להציל את גאי״ הוא סרט לכל המשפחה, אבל אפשר גם להחשיב אותו כטקסט מבוא בתיאולוגיה למתחילים.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״ ב-15.8.2021)

ציוץ