במבטא רוסי זה נשמע רע יותר

״זאת נראית כמו ספינה של אחד הנבלים מסרטי ג׳יימס בונד״, אמר בשבוע שעבר שדרן סי.אן.אן, ג׳ים אקוסטה, למראה תמונה של יאכטה של אוליגרך רוסי שהוחרמה על ידי שלטונות במערב. האסוציאציה של אקוסטה אינה מקרית. כבר ששים שנה שהרוסים מתפקדים בתור הנבלים הקבועים של הוליווד. בימי השיא של המלחמה הקרה – בתחילת שנות הששים ובתחילת שנות השמונים – כשהאיום במלחמה גרעינית בין שתי המעצמות נראה אמיתי, אפשר להבין למה הקולנוע האמריקאי הפך את הרוסים לנבלים. הקומוניזם היה האיום הגדול ביותר על אורח החיים האמריקאי, שרואים במאבק של רוסיה נגד הקפיטליזם, הליברליזם ועקרונות החירות המובטחים בחוקה האמריקאית – סוג של ג׳יהאד תרבותי. אבל אפשר היה לצפות שב-1989, עם נפילת חומת ברלין, קיפולו של מסך הברזל והתפרקותה של ברית המועצות, המבטא הרוסי יעלם מהמסכים האמריקאים כייצוג של רוע וקור לב, ושהרוסים יהפכו לבני ברית עבור הגיבורים ההוליוודיים. אחרי הכל, נראה היה שבמלחמה הקרה אמריקה ניצחה: הקפיטליזם הגיע לרוסיה, שהתמלאה קניונים והפכה לגן עדן של מותגים ונהנתנות לעשירים. אבל זה לא קרה, נבלים רוסיים המשיכו לאכלס את סרטי הפעולה האמריקאיים, תחילה עם עלייתו של פוטין לשלטון ב-2000, כשאמריקה חשדה בשליט הרוסי שמסובב את הספינה לאחור, אחרי ימי הדמוקרטיזציה והשוק החופשי של בוריס ילצין, ואז ב-2014, כשרוסיה סיפחה את חצי האי קרים ופלשה לחבלי ארץ באוקראינה, תוך עצימת עין אדישה מצד ממשל אובמה (וסגן הנשיא שלו, ג׳ו ביידן).  ב-2016, כשמכונת התעמולה הרוסית חיבלה באופן אקטיבי בבחירות האמריקאיות כדי להבטיח שהילרי קלינטון לא תיבחר כנשיאת ארצות הברית. כך שגם אם רוסיה הציגה פאסאדה של היפתחות למערב, וגם אם משרד החוץ האמריקאי של הילרי קלינטון בימי שלטון אובמה ניסה לעשות ריסטארט ליחסים בין ארצות הברית ורוסיה, הוליווד כמעט ולא שינתה את הטון: בקולנוע, המלחמה הקרה מעולם לא הסתיימה.

הוליווד זקוקה לאויבים. כדי ליצור גיבור צריך להעמיד מולו אויב, מישהו להילחם בו ולהביס אותו. נאצים, למשל, בימי מלחמת העולם השניה ובכל סרט תקופתי מאז (״שודדי התיבה האבודה״, למשל). קומוניסטים, למשל, בימי המלחמה הקרה (״ד״ר נו״ ו״מרוסיה באהבה״, למשל). מוסלמים, למשל, אחרי אירועי 11 בספטמבר (ב"איירון מן״, ״חטופה״ ו״הומלנד״, למשל). וגם, למשל, סינים (ברימייק ל״השחר האדום״, שבו הסינים החליפו את מקומם של הרוסים שפולשים לאמריקה). אבל הרגישות החדשה של הוליווד, שפונה לקהל גלובלי וחרדה מפני האפשרות שמישהו ייפגע, גרמה לכך שאף לאום או קבוצה אתנית לא יכול להיות מיוצג יותר באור שלילי. המוסלמים האמריקאים, למשל, מחו נגד האופן שבו הם יוצגו בקולנוע וטענו שמדובר בסטריאוטיפיים ושלמרות הטראומה של 2001 לא כל הערבים טרוריסטים. הסיניים פשוט איימו להחרים את הקולנוע האמריקאי ולדחוק אותו מהשוק השני בגודלו בעולם, וכך נעלמו הסינים והאסיאתיים מתפקידי הנבלים. מה שנותר לתסריטאים הוא להתחיל להמציא אויבים – חיזרים ודמויות בדיוניות. וגם רוסים.

קנת בראנה, למשל, עשה מזה קריירה. ב״ג׳ק ריאן: גיוס הצללים״ וב״טנט״ הוא שלף את המבטא הרוסי שלו וגילם את הנבל, פעם סוכן חשאי לשעבר ופעם אוליגרך שמנסה להחריב את העולם. פמקה ינסן החזירה את הרוסים כאויביו של ג׳יימס בונד ב״גולדן איי״, ותאגיד הרשע ״ספקטר״, שבראשו עומד נבל פולני ושייצג את ציר הרשע הקומוניסטי בסרטי ג׳יימס בונד של שנות הששים, עשה קאמבק בסרטי ג׳יימס בונד האחרונים עם דניאל קרייג, הפעם בגילומו של כריסטוף וולץ.

בגלל שהקומוניזם יצא מהתמונה ובגלל שפוטין לא יצא מהארון כדיקטטור במשרה מלאה עד לאחרונה, החשדנות ההוליוודית כלפי הנבלים הרוסיים לא מוענה ישירות כנגד הממשל, אלא התמקדה בשני צירים – האחד, האוליגרכים והמאפיונרים הרוסיים, שהעושר, השחיתות ותאוות הבצע שלהם הפכו אותם לרוצחים נטולי רחמים. הם הדמויות שהתניעו את סרטי האקשן ״ג׳ון וויק״ ו״אף אחד״.

הציר השני הוא של יוצאי ארגוני הביון הסובייטיים לשעבר, או מחסלים בשירות הקג״ב, מכונות הרג חסרות מצפון, שמציעים את שירותיהם כרוצחים להשכיר עבור ארגוני טרור עולמיים, לרוב ממדינות ברית המועצות לשעבר. גארי אולדמן, שחטף את נשיא ארצות הברית (הריסון פורד) ב״אייר פורס 1״ (1997) היה כזה, גיבורת ״להרוג את איב״ היא כזאת וכך גם ג׳ניפר לורנס ב״דרור אדום״.

הייצוג הרוסי הלא מחמיא לא מסתיים רק בדמויות שוחרות רע. ב״אלמנה שחורה״ וב״אזהרה אדומה״, שני סרטים מהשנה החולפת, מוצג מתקן כליאה רוסי בתור המקום האיום ביותר עלי אדמות, מקום של סבל, אלימות ואכזריות, כשהמסר המשתמע הוא שרוסיה כולה – או מדינות ברית המועצות לשעבר – היא מקום איום כזה. וכשרוצים להלעיג דמות – בין אם זה גרו מ״גנוב על הירח״ או בוראט של סשה ברון כהן – יצמידו לה מבטא רוסי או מזרח אירופי.

מה שמעניין הוא שבעוד ייצוג לא מחמיא של לאומים וקבוצות אתניות בסרטים הוליוודיים גורר מחאות, הפגנות, חרמות וביטולים, אין אף אחד שעומד לצד הרוסים ומוקיע את הוליווד על שיבתה לייצוג סטריאוטיפי ומיושן. למעשה, נראה שזה הפוך – שהרוסים דווקא מתלהבים מזה. זו, לפחות, הטענה של נינה חרושצ׳ובה, נינתו של מנהיג ברית המועצות לשעבר ניקיטה חרושצ׳וב, וכיום מרצה ב״ניו סקול״ בניו יורק, שטענה ב-2014 בבי.בי.סי שפוטין לא רק שלא נעלב מהייצוג של הרוסים כנבלים בקולנוע ההוליוודי, זה מחמיא לו. חרושצ׳ובה אף טענה שהאופן שבו הוליווד מעצבת את הנבל הרוסי הפוסט–סובייטי היא זו שעיצבה את דמותו של פוטין בעיני עצמו – הוא למד להיות הנבל הרוסי באמצעות הקולנוע האמריקאי, והוא שמח לגלם את התפקיד.

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב״כלכליסט״, 14.3.2022)

ציוץ