"סינמסקופ": השנה הרביעית
היום אני חוגג יום הולדת 4 ל"סינמסקופ", הבלוג (ויום הולדת 14 ל"סינמסקופ" מדור הדפוס). וגם חגיגת יום ההולדת הזאת הפכה כבר למעין מסורת (עכשיו רק צריך לקבוע יום קבוע לציון היום הולדת הזה, שבכל שנה אני מציין ביום אחר, בשבועיים הראשונים של ינואר. גם לזה נגיע: "יום סינמסקופ". לאט לאט).
זה הפוסט השנתי בו אני מביט לאחור ומנסה לאמוד מה היה לנו בשנה האחרונה. מה היו הפוסטים שמשכו הכי הרבה קוראים, הכי הרבה מגיבים, ומה היו הרגעים שאני הכי גאה בהם בבלוג. אך, אויה, השנה הסיכום הזה קצת קשה לי מבחינה טכנית.
קרה דבר נחמד מאוד בשנה האחרונה בבלוג, בוודאי הבחנתם: מסוף דצמבר 2008 "סינמסקופ" פועל תחת חסות אורנג' (וכמו עם פיקסאר ודיסני, גם אני מתכנן בעוד כמה שנים שהבלוג יקנה את החברה שמימנה אותו). מה שהיה שלוש שנים מיזם פרטי, וולונטרי שלי, התחיל בשנה וקצת האחרונה להניב פירות עסקיים. זה גם העביר את כל הטיפול הטכני בבלוג לידי אורנג' ואנשיה. וכך, בשמונה החודשים הראשונים של הבלוג בחסות אורנג' הוא פעל על פלטפורמה של "תפוז", ומסוף אוגוסט הוא עבר לפלטפורמת וורדפרס. עדיין יש הרבה מה לשנות, לשדרג ולהוסיף. אבל זה נכון בכל מצב: גם כשתפעלתי את הבלוג לבד ניסיתי מדי פעם בפעם למצוא דרכים לשפר את חוויית הגלישה ולתקן באגים – באמצעים הדלים שעמדו לרשותי. אז אני מבטיח שעד יום הולדת 5 יהיו עוד שיפוצים, ושיפורים, ושדרוגים. רק מה: בינתיים, רוב הארכיון שהיה בשמונה חודשי תפוז קבור עדיין במרתפי תפוז ולא הועבר עדיין לארכיון הבלוג הזה. שזה די מבאס. אני מקווה שזה יתוקן בקרוב מאוד. לכן, חלק מהפוסטים שרציתי ללנקק אליהם בסיכום השנה הזאת, פשוט לא נגיש יותר.
סיכום השנה הוא הרגע שבו אני שם לב – בענווה – שהצלחת הבלוג תלויה בהצלחת הסרטים. כשיש סרטים שמצליחים, מביאים קהל, מעוררים דיון, מד הכניסות לבלוג מזנק. זה קרה השנה באופן מאוד בולט פעמיים. בפעם הראשונה בינואר-פברואר 2009: "ואלס עם בשיר" זכה בגלובוס הזהב, קיבל מועמדות לאוסקר ונסע לטקס כשהוא הפייבוריט לזכייה. סיקור מסעו של "ואלס עם בשיר" לאוסקר הניב כמה מהפוסטים הנקראים ביותר בתולדות הבלוג. ובראשם, אירוע הלייב-בלוג שקיימתי עם ארי פולמן בסטודיו שלו ביפו, כמה ימים לפני נסיעתו לאוסקרים. לצערי הרב, הפוסט הזה בלתי נגיש כרגע. אבל זה היה רגע נפלא ומרגש: אתם שאלתם שאלות נהדרות, ופולמן ענה תשובות מצוינות. והכל בלייב, הכל בכתיבה. זה קרה ב-15 בפברואר 2009.
למחרת העליתי פוסט נוסף, של ספיחי המפגש שלי עם פולמן. אותו הצלחתי להוציא ממרתפי תפוז. הנה הוא. בפוסט הזה פולמן ואני משוחחים על האפשרות שהוא יגיע לטקס כפייבוריט אבל יפסיד. למי? ליפני.
אם הלייב בלוג שלי עם פולמן היה אחד הפוסטים הכי נקראים בתולדות הבלוג, הרי שהלייב בלוג שלי במהלך שידור האוסקר – בו לבסוף הפסיד "בשיר" ל"פרידות" היפני – הוא-הוא הפוסט הנקרא ביותר בארבע שנות "סינמסקופ". כמעט 20,000 איש נכנסו אליו ביום אחד. גם הוא עדיין קבור במרתפי תפוז.
עשרה חודשים אחר כך, ושוב הגיע אירוע קולנוע עצום מימדים: "אווטאר". הביקורת שלי על "אווטאר" היא הפוסט השלישי הכי נקרא השנה בבלוג. ובכלל, התגית "אווטאר" משכה הנה לא מעט גולשים דרך גוגל שהגיעו בזכות הסרט הזה לכאן בפעם הראשונה.
ועוד סרט שמאוד הצליח השנה והפך את הביקורת עליו לפוסט הרביעי הכי נקרא: הביקורת על "ממזרים חסרי כבוד". וגם: סיקור מסיבת העיתונאים עם קוונטין טרנטינו, בעת ביקורו בארץ.
אבל לא תמיד יש קורלציה בין הצלחה של סרט ופופולריות של פוסט עליו. לפעמים פוסט יכול להיות יותר פופולרי מהסרט, שאולי משך תשומת לב וסקרנות, אבל לא המון קהל. לכן, הופתעתי שגם זה היה אחד הפוסטים הכי נקראים השנה: רשמים ראשונים מ"קירות" של נינט, אולגה ודני לרנר.
ומדי פעם אני מנצל את פלטפורמת הבלוג כדי לקדם אג'נדה אישית, חוץ-קולנועית. כך היה לפני שנה, כשקראתי בסוף כל פוסט לעצור את מלחמת "עופרת יצוקה" בעזה. וכך היה באוקטובר כשהזדעזעתי מכתבת השער הקסנופובית של "העיר" נגד בית חב"ד ברמת אביב ג'. זה הפך לפוסט שהניב הכי הרבה תגובות השנה בבלוג.
זהו. ככה נראתה, פחות או יותר, השנה הרביעית של "סינמסקופ". בגלל החלפות הפלטפורמות אין לי את כל פילוחי הנתונים שהיו לי בשנים קודמות, אבל מתחושה אישית, נדמה לי שבשנה הזאת פירסמתי יותר פוסטים מכל שנה אחרת. ומהשנה אני משתדל לפרסם – כשאני יכול, וכשיש מה לדווח – שני פוסטים ביום. לפעמים שלושה. אני מתכנן להתמיד, להתפתח ולפרסם אפילו יותר, בעתיד. אתם, מצידכם, רק צריכים להקפיד לבקר כמה שיותר.
וביום הולדת נוהגים לתת מתנות, נכון? אז הכנתי לכם מתנה קולנועית. סרט בחינם.
רוצים להיזכר בשנים הראשונות של "סינמסקופ"?
ולסיום, תודה לכם.
תודה שאתם באים וקוראים. הבלוג הזה קיים רק בזכותכם, ואין ספק כלל שחלק גדול מההצלחה שלו – כולל בסקופים ובפרסומים ראשונים – נמצא באיזור התגובות ולא באיזור הפוסטים ה"רשמיים" שלי. העדכונים שלכם, הניתוחים שלכם, הדיונים שלכם, הופכים את הבלוג גם למקום שלי נורא כיף לקרוא ולשוטט בו ולהחכים ממנו. ואני אסיר תודה לקהילה שהתגבשה כאן. בלעדיכם אני כלום. מקווה לפגוש אתכם גם בסיכום השנה החמישית.
וזו ההזדמנות השנתית שלי לעשות אתכם היכרות. אז יאללה, ספרו בתגובות: מי אתם, מאיפה אתם, בני כמה אתם, וממתי אתם מכירים את "סינמסקופ".
מז"ט. עד 120 שנות בלוג, אם רק יהיה לך כוח.
רז, סטודנט לתואר שני במדע המדינה בירשוליים, בן 25. מכיר את סינמסקופ האינטרנטי מהיום הראשון (עוד מהמשאל שנערך במסגרת סיכום השנה של העיר)
הבלוג שלך מצויין, תמשיך ככה!
באמת בלוג מעולה קורא בו על בסיס יומיומי
תמשיך ככה!!
מזל טוב!
אני קורא כאן כבר שלוש שנים בערך ואני חייב לציין שאומנם היה לי קשה להתמודד עם המעבר לאורנג' מבחינה צורנית אבל בסופו של דבר זה שווה אתה זה, רק חבל שהבלוג כבר לא ירקרק..
===========
רוה לאיתי: שזה תמיד מצחיק אותי, כי כשהתחלתי את הבלוג, הביקורת הכי נפוצה היתה על הירקרקות. אנשים שנאו את זה. לפחות אלה שהגיבו. ואז אחרי שלוש שנים הבלוג הפך כתום-לבן ופתאום כולם מתגעגעים לירקרק. טבע האדם, אני מניח. מתרגלים.
עמית, (משתדל להיות) קולנוען בן 30 מגבעתיים. מכיר את הבלוג האמת רק מהשנה האחרונה. נהנה מאוד לבקר בו.
מזל טוב יאיר! תמשיך כך ואל תשתנה לעולם!
אני מיכאל, 22, טבריה, לומד לפסיכומטרי כדי להוציא 580 – להתקבל לחוג קולנוע באוניברסית ת"א, יוצא צבא – לוחם מג"ב.
הכרתי אותך כמבקר, רק בזמן שהגעת לפנאי פלוס ומייד חיבבתי את אופי הכתיבה שלך.
מאז, אתה המבקר שהכי כיף לקרוא.
אני כותב ביקורות קולנוע בפורום קולנוע של תפוז, והייתי שמח אם אנשים מהקהילה שהתגבשה כאן יכתבו בעצמם בפורום הנהדר שלנו בתפוז.
אז יאיר, תמשיך כך וכולי תקווה לעבור בקרוב למרכז הארץ, מרכז התרבות ולא להישאר בטבריה, מקום של צרות אופקים בכל הנוגע לתרבות ואומנות…
נ.ב.
זה שצילמו אצלינו את סרטי 'אבא גנוב' או 'אביבה אהובתי' מ2005, שלא ראיתי,
לא אומר דבר…
הפוסט הזה משמח אותי. אתה עושה הרבה דברים (גם אני אהבתי את שרון עמרני, ואני סקרן לגבי הפרויקט הזה), ולפעמים נדמה לי שהבלוג הזה נזנח, והחשיבות שלו בעיניך יורדת. אבל חגיגת יומההולדת הזו מחזירה את הניצוץ. את ניצוץ אהבת הסרטים שבגללו אני כאן. And not a moment too soon – אנו ממש בעיצומה של עונת האוסקרים, ונדמה לי שעדיין אין כיוון ממשי לפייבוריט. אפילו "Up" כבר לא זוכה בטוח. בדרך כלל אני די נוטה לזלזל בגלובוסים, אבל אני שוקל ברצינות לראות את השידור בחי – אולי כמה דברים יתבהרו (או שייסתבכו יותר). אני מתאר לעצמי שיהיה לייב בלוגינג גם הפעם (כי כבר התחלתי לחשוש שלא).
ובדרך עולים כמה סרטים בארץ (הי, יש כמה שלא נגנזו). אני מתכנן ללכת היום לקולנוע. לראות אחד או שניים. ואז לחזור לפה. זה נחמד שיש בית קולנועי לחזור אליו, בית שמקבל אותי ואת דעותיי המשונות (לעיתים) על סרטים.
ולגבי הארכיון הנעלם – לא נורא. אני מזכיר לך שכשרק עשית את המעבר לאורנג' המצב היה הפוך – כל הארכיון משנים שעברו היה עלום, ורק הפוסטים החדשים נשמרו. רק כשנעשה האפגרייד התהפכו העניינים, והשנים שעברו חזרו (ואז גם נעלמו כמה חודשים). תסתכל על חצי הכוס המלאה, חבוב.
רז, בן 32, דוקטורנט במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, חוקר את נושא האנימציה כטקסט.
עוקב אחרי הדברים שאתה כותב כבר הרבה זמן, עוד מימיך ב-"במחנה" 🙂
כבר הצגתי את עצמי פה בעבר, נדמה לי. ובכל זאת – עמית, בן 26, מסיים תואר במדעי המחשב ועובד כתוכניתן. אספן כפייתי של פסקולי סרטים. קורא את סינמסקופ בדפוס מגיל 11 בערך, ובאינטרנט מהיום הראשון. זה פחות או יותר אתר הבית שלי. לשנה הבאה של הבלוג אני אאחל קצת יותר ביקורות ארוכות ופרטניות כמו שהיו בימי "העיר", וקצת פחות פוסטים על חב"ד או המלחמה בעזה. מזל טוב.
לרז- האם הקוסם הישראלי קליוסטרו קרוי על שם הדמות בסרט של מיאזאקי?
לעמית: אני מניח שלא, אבל יש כנראה יש קשר בין השניים. בסרט של מיאזאקי, הדמות של קליוסטרו קרויה על שם אלסנדרו קליוסטרו, נוכל ופושע ידוע בצרפת של המאה ה-18, שבין יתר מעשי השרלטנות שלו עסק גם באלכימיה ו-"קסמים". אני מניח שהקוסם הישראלי קליוסטרו לקח את הכינוי שלו מהדמות הצבעונית הזאת.
קוראים לי נוי קוגמן (מאוד מפתיע), מכפר סבא, ואני כולה בן 15. אני לא זוכר מתי נתקלתי לראשונה בסינמסקופ, אבל זה היה מתישהו השנה. עד לפני 2009 ראיתי סרטים כשיצא, אבל בשנה שחלפה התחלתי להתעניין יותר ויותר בקולנוע, הרבה בזכות עין הדג הנפלא. כשנאלצתי להיפרד ממנו הגברתי את תדירות הקריאה שלי פה, למרות שקראתי עוד קודם. נורא כיף לי לקרוא אותך- הראייה המפוכחת מול הניצוץ בעיניים, הוויכוחים שלך עם עצמך, הטעם המגוון, פשוט נחמד לי פה. בזכותך יום אחד אני אראה סרט של טרקובסקי, אני מבטיח. מעניין אם אני אשתעמם.
בפעם ה-500 אלף, זה לא בית חב"ד ברמת אביב ג'. צא מהקיבעון.
זה בית חב"ד בשכונות רמת אביב, כאשר המטה שלהם ממוקם בשכונת "נווה אביבים" (או רמת אביב ב', אם תרצה).
הזעזוע שלך מהביקורת על בית חב"ד לגיטימי אבל הוא קצת פגע במחויבות שלך לעובדות. זוכר את הדבר הזה, עובדות?
שיעור קצת בגאוגרפיהה השכונתית: מה שאנשים מכנים שכונת רמת אביב היא למעשה שלוש שכונות. רמת אביב המקורית (אזור קניון רמת אביב, רחוב רידינג ואוניברסיטת תל אביב)
נווה אביבים (שם נמצא בית השחמט ומטה ההתנחלות של חב"ד)
ורמת אביב ג' הידועה לשמצה עקב הטלנובלה הגרועה על שמה (איזור מרכז שוסטר וכו').
חב"ד פעילים בכל השכונות ומבזבזים מליוני שקלים בשנה על שכירות ופעילות יהודית (מיסיונרית). אם אתה רוצה להאמין שזה נעשה רק כדי להפיץ אהבה בעולם ורק כדי שכמה ילדים אבודים יניחו תפילין אז אתה כנראה הבן אדם הכי נאיבי באזור המרכז.
מה שהפריע בזעזוע שלך מההתנגדות לבית חב"ד הוא הדה-לגיטימצציה שאתה (ולהבדיל גדעון לוי) עושה למנגדים ומצייר אותם כאנשים חשוכים שלא מבינים עניין, בניגוד לך.
אתה לא יודע עד כמה אתה עיוור. אין ספק שיש חב"דניקים נחמדים וטהורים ותמימים, זה עדיין לא משנה את העובדה שבית חב"ד ברמת אביב (לא ג') מנוהל על ידי אנשים קיצוניים שרוצים לערער את חוזקה של השכונה הנחשבת בעיניהם למעוז של השמאל והחילוניות הישראלית. הם אפילו אמרו את זה כמה פעמים בחצי פה ובפה מלא.
אבל בנוסף להיותך עיוור, אתה כנראה גם חירש ולא שמעת אותם אומרים זאת. חבל.
דבר ראשון, תודה על ארבע שנות עשיה קולנועית, לכל דבר. גם המלצות קולנוע זה סוג של עשייה קולנועית 🙂
אז אני מתן שרון. בן 24 שלומד כתיבה ותסריטאות במכללת אומנויות מנשר בת"א…
את הבלוג הכרתי באזור תחילת השנה, כחלק מהייפ ואלס עם באשיר, ומאז נשאר קורא (ועוקב טוויטר) קבוע.
גם לי יש בלוג, שכרגע עוסק בעיקר במוזיקה (האהבה הגדולה שלי) אבל בעתיד גם יטפל בקולנוע.
נועם, תשעה-עשרה, סטודנט לקולנוע במכללה אי שם בצפון. קורא אדוק. מזל טוב על שנה רביעית ועוד נקווה רבות אחרות.
My name is Shai,I'm 45 years old and I'm probably one of the oldest here. I don't live in Israel, and as I don't have an Hebrew keyboard, I react always in English.I follow you since the days of Zeman Tel Aviv.Not always agreeing with you, but like reading you.Like JNH I miss the days of the long reviews.I'm sometime very irritated from the misspelling you sometime have.Sometime I make a comment about it, lately not so much, as u tend to leave it as they are, and than why bother.Your friend Velvet has in her blog the option to react to a comment, you unfortunately don't.Maybe it's time to add this feature in your blog.It would be helpful if you add original name of any film, next to its translation in Hebrew.Hope to keep reading you here.All in all I quite enjoy it
קורא הדוק של סינמסקופ מאז ימי זמן תל אביב ואח"כ העיר. כמו קודמיי בתגובות מתגעגע לביקורות הנפלאות והארוכות משנות ה-90 (למשל על קונטקט של זמקיס).
דבר נוסף: כאשר הבלוג היה פרטי, בנוסף לסיכום השנה הופיעה רשימת כל הסרטים שהוצגו באותה שנה בארץ (כולל לינקים לביקורות). בשנתיים האחרונות (מאז המעבר לאורנג') רשימה זו חסרה וחבל.
אני אנצל את הפוסט הזה כדי לעשות לעצמי אאוטינג ולספר שאני קורא אדוק שלך מילדות, ושאת "העיר" הייתי קונה בעיקר בגלל סינמסקופ (טוב, זה והשער האחורי).
כמו ZN מעליי, גם אני מוצא את עצמי מתגעגע לכתבות הארוכות והמעמיקות יותר שלך. אני אמנם נהנה מאוד מסינסקופ במתכונתו הנוכחית, וזהו ללא ספק מקור האינפורמציה הטוב ביותר בישראל לענייני קולנוע (בוודאי מאז לכתו של עין הדג), אבל מצער אותי שכיום נראה שיותר חשוב לך להיות "הראשון בזירה" – מה שמוביל לטקסטים לא מאוד מעמיקים ובוודאי לא מלוטשים. כאלה שנראים לעתים קרובות RUSHED OUT – זריזים, גולמיים ונטולי עריכה. בוודאי בהשוואה לעבר.
אני מבין שזה מבחינתך האופי של הכתיבה הבלוגית, אבל עדיין, היה נחמד לראות כאן מדי פעם טקסטים שמתייחסים למלאכת הכתיבה עצמה קצת יותר ברצינות.
בהקשר הזה, אני חייב להודות שהפוסט הטוב והמרגש ביותר שלך שקראתי בשנים האחרונות הוא דווקא בבלוג השני שלך בדה-מארקר: http://cafe.themarker.com/view.php?t=42710. הוא נחרת בזכרוני ברמה כזו שקשה לי לראות את מאיה מרון מבלי לחשוב עליו. והוא בהחלט הזכיר לי שכשאתה רוצה, אתה *יודע* לכתוב. לא סתם להביע דיעות או לדווח אלא באמת לכתוב.
אז המשאלה שלי לשנה החמישית (או החמש-עשרה, תלוי איך סופרים) של סינמסקופ, היא שתפנק אותנו מדי פעם בטקסטים מעמיקים ויפים בטעם של פעם.
שמי רפי, בן 35 מתל אביב, יועץ פוליטי. קורא את הבלוג באדיקות במשך כשנתיים.
מזל טוב יאיר 🙂
מזל טוב יאיר
אני קורא אותך כבר שנתיים
עדן, בן 31 מת"א. תסריטאי ועוד. קורא את הבלוג מיום היווסדו ולפני זה ב"העיר".
גיא, בן 30, עורך דין מתל אביב. נהנה לקרוא אותך עוד מימי העיר, ומאז שגיליתי על קיומו של הבלוג עוקב אחריו בהדיקות.תודה רבה על הכתיבה המשובחת, תמשיך ככה!
קוראים לי גיל, לפני גיוס, מאזור חדרה. אוהב מאוד קולנוע ומתכוון לעסוק בו גם בעתיד.
מזל טוב לבלוג ולמדור בכלל :). אני קורא אותו באופן יומיומי כבר 3 שנים ומאוד נהנה. כמעט כל פוסט הוא שיעור קולנוע, במיוחד אם מדובר בביקורות הישנות (שנפרסות על שני עמודי עיתון או יותר!) או בסתם מידע מעניין (למשל הפוסט מתחילת ספטמבר 2009 על צילום סינמסקופי).
אני מעריך את הבלוג יותר על זה שאתה, יאיר, מנסה גם לעזור בשאלות שנותנים במייל, וסתם שמעלים בפוסט. תודה.
מחכה לשנים הבאות של הבלוג, ולסרטים נוספים. נכון לעכשיו, 2010 נראית שנה מלאה בסרטים מעולים ומסקרנים.
תמיד כאן.
איילת בת 43 .אנימטורית מעצבת ומאיירת
קוראת על בסיס יומי ומאד נהנית.
ישר כוח!! . מבחינתי הuturent
בשילוב הבלוג שלך מלווים אותי כבר שנה שלמה בבית ספר מזורז לקולנוע. כחדרתית
מעוטת הכנסה[אנימציה!]ואמא לשני ילדים אין מצב שאגיע לבתי קולנוע. אבל אני מספיקה 3 סרטים בשבוע [בבית] ותמיד מחפשת עלהם אחר כך חומר אצלך בבלוג. גישה נוחה לכל מאגר הביקורות שלך זו בקשתי הנימרצת.
גם ובעיקר משנים עברו.תודה!!
תודה לכל המאחלים, המברכים, המבקרים והמציעים. דעו שכל הערותיכם נרשמות ומעובדות ונלקחות בחשבון לקראת העתיד וההמשך.
אורון, 25, ירושלים (רק בשנתיים האחרונות, לא במקור). קורא מאז היווסדו של הבלוג, מגיב מאמצע-סוף 2006 (אם זכרוני אינו מטעה). ממעט מאוד להגיב לאחרונה.
מאחל לבלוג אריכות ימים, מודה שהמעבר לפלטפורמה הכתומה עשה הרבה טוב (הייתי מהסקפטים בתחילה) ומאחל עוד פוסטים ארוכים-ארוכים, לא רק על סרטים ספציפיים (אבל כן על קולנוע ונגזרותיו). מצטרף לבקשה להוסיף אופציה של תגובה לתגובה ליצירת שרשורים. רק טוב.
נהנית מאוד לקרוא אותך כבר 6 שנים (בפנאי פלוס ובאינטרנט). גם אני מאחלת לשובן של ביקורות הקולנוע הארוכות והמעניינות על חשבון הדיווחים ה"חדשותיים" הקצרצרים. בכל מקרה יישר כחך על ההתמדה האהבה והתשוקה לכתוב שמוקנת פה מכל עבר. מזל טוב!
Thanks pal. It has been fun hearing
Thank you for the auspicious writeup. It in fact was a amusement account it. Look advanced to more added agreeable from you! By the way, how could we communicate?