צף
מקבץ מסקרן של סרטים ישראליים קצרים יוקרן מחר (שישי) ב-14:00 בסינמטק תל אביב. ראיתי את אחד הסרטים, "האגם" של בועז לביא. וכך כתבתי עליו בגיליון "פנאי פלוס" של 14.1.2010:
מעניין מאוד. בתוך שבוע אחד אני רואה שני סרטים ישראליים שגורמים לי להגיד "המממ… זה נראה מאוד תאילנדי". או קוריאני. או טייוואני. תבחרו איזו מדינה אסיאתית שאתם רוצים שמתמחה בסרטי פסטיבלים שיש בהם שוטים יפהפיים, אווירה סמיכה, סיפור אוורירי מאוד, שצועד לאט לאט, ואז בסופו אנחנו מבינים שאנחנו למעשה נמצאים בסרט ז'אנר הנושק לפנטזיה, לעל טבעי או לאימה. הראשון היה "7 דקות בגן עדן", שחיבבתי בצפייה ראשונה, ואהבתי כפליים ויותר בצפייה שנייה. והשני הוא "האגם", סרט קצר ועצמאי שביים בועז לביא (שגם משחק בסרט, לצד אחיו אורן לביא). רוב הסרט נדמה שזו קומדיה אבסורדית, כמעט תמהונית, על בחור כל כך חריג ולא מסונכרן שהוא פשוט לא מצליח להשתלב בשום חברה. העלילה מופרכת במפגיע, מנותקת מכל הגיון ובוראת עולם פנימי, המודגש על ידי שוטים מושלמים. ההומור בסרט נמצא בזוויות הצילום. “האגם", שהופק במימון עצמי, לא התקבל לשום פסטיבל בארץ, אבל הוא יוקרן בפסטיבל סלאמדאנס, שייפתח בעוד שבוע, והמתנהל במקביל – וכאלטרנטיבה – לפסטיבל סאנדאנס. ובשבוע שעבר הוא הוזכר בפרויקט סיכום השנה של מגזין הקולנוע הסן פרנסיסקואי SF360 כאחד מהסרטים הכי טובים שאיש לא שמע עליהם (לצד הסרט החדש של טוד סולונדז, למשל). לא נורא, אפשר להתנחם בזה שגם הבמאים התאילנדים שאני כה מחבב, שיוצרים סרטים הדומים לאלה, לא זוכים להערכה ולהצלחה במולדתם, אבל מעריצים אותם בפסטיבלים בחו"ל.
כן, מה באמת עם החדש של סולונדז? לא יגיע לארץ?
משמח לקרוא את הפרגון לסרטים קצרים בבלוג! זה לא קורה יותר מדי בעיתונות. האגם הוא אחד הסרטים המיוחדים וההזויים שראיתי השנה! לא מפתיע שהוא מתקבל חזק בחו"ל, בארץ ידוע שפסטיבלים מעדיפים סרטים סמי-מסחריים בנושאים הקבועים, שעל השוט הראשון אתה יודע את כל העלילה
Thanks man. It is cool reading