"ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש". כל מי שנמאס לו מהיקום, שיקום

דיברתי על "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש" בחלק הראשון של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

טוקינג הדס ודיוויד ברן שרו ב-1980: "אתה עשוי למצוא את עצמך בבית יפה, עם אשה יפה, ואתה עשוי לשאול את עצמך: 'בעצם, איך הגעתי לפה?'. ואז אתה תגיד לעצמך 'זה לא הבית היפה שלי', ותגיד לעצמך: 'זו לא האשה היפה שלי'" (מתוך "Once in a Lifetime").

טוקינגס הדס שרו משהו שנשמע כמו תקציר לסרט שבו הגיבור חש ניכור וזרות מהחיים שלו, או מתעורר מאיזו תרדמת מנטאלית בוקר אחד ולא מזהה את עצמו ואת החיים שהוא בנה לעצמו. מה שנשמע בתחילה כמו דרמה פסיכולוגית הופך כעת לסרט מדע בדיוני שמתאר התקף פסיכוטי כלל עולמי קולקטיבי וסימולטני: לא רק שאנחנו לא מרגישים שאנחנו חיים בבית שלנו, אנחנו לא חיים אפילו ביקום שלנו. ולכן, בוודאי יש אי שם יקום חלופי שבו אני חי את מלוא הפוטנציאל שלי. פרויד המציא את המושג "אל-ביתי", ועכשיו סרטי הקומיקס והמד"ב של המאה ה-21 ממציאים את המושג "אל-יקומי". אני חש ניכור מהיקום של עצמי.

זו בוודאי הסיבה לכך שהקולנוע התמלא בסרטים על יקומים מקבילים. מארוול התחילו עם "דוקטור סטריינג' 2", "ספיידרמן: אין דרך הביתה", "וונדה ויז'ן" ו"אנטמן והצרעה: קוואנטומניה". די.סי קומיקס עתידים ליישר קו בהמשך החודש עם "הפלאש". ובין לבין "הכל בכל מקום בבת אחת", הסרט שהופך את הסאבטקסט למסר גלוי ובוטה, זכה השנה באוסקר. ועכשיו מגיע "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש" שכולו נדודים בין יקומים מקבילים ואיתם ההבנה שגם גיבורי-על אף פעם לא מרגישים שהם במקום הנכון להם, תמיד יש איפשהו עולם אחר שבו הם מעדיפים להיות, ששם נדמה להם שיהיה להם טוב יותר, שיעריכו אותם, שיקבלו אותם, ששם הם יצליחו להיות גיבורים טובים יותר. ואם גיבורי-העל ככה, מה יגידו האנשים הרגילים, שרואים את העולם ואת המציאות מתפוררים מול עיניהם, ורואים את הקולנוע מציע להם חיים ביקומים מקבילים שגם שם הכל יהיה גרוע.

אחרי שמונה סרטי ספיידרמן בלייב אקשן – עם עקומת הצלחות לא אחידה – החליטו אולפני סוני להשיק סדרת סרטים מקבילה, הפעם באנימציה. ספיידרמן של סרטי האנימציה הוא גרסה המתקיימת ביקום מקביל לזה של סרטי ספיידרמן בלייב אקשן, ובו הגיבור מאחורי המסיכה אינו פיטר פרקר אלא מיילס מוראלס, תיכוניסט שחור-היספאני מברוקלין, שלוקח על עצמו את תפקיד ספיידרמן ביקום שלו אחרי שהוא רואה את ספיידרמן נהרג, ומגלה שיש המוני ספיידרמנים בגרסאות שונות, אחד לכל יקום. הסרט ההוא מ-2018, שסיפר את עלילת המקור של ספיידרמן האלטרנטיבי, זכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר, בזכות העובדה שכל יקום אופיין בסגנון אנימציה שונה. ואכן היה משהו יפה בסגנון של הסרט ההוא, שניסה לשחזר על המסך את חוויית קריאת חוברות הקומיקס על הנייר, עם הדפוס שקצת נמרח על חומר גלם זול.

סרט ההמשך – שמגיע אחרי חמש שנים שבהם מותגי מארוול התחילו לעלות על העצבים – הוא, באופן מפתיע למדי, יפה יותר מהראשון. נחדד את הסופרלטיב הזה: הוא פשוט מאוד יפה, אסתטית. יש בו איכויות של ציור והוא משתמש באנימציה כדי ליצור טקסטורות של צבעי מים ואקוורל, וממקם דמויות בתוך נופים מופשטים ומריחות צבע.

הוא מתחיל עם סיקוונס של 20 דקות, שמובילות לכותרות הפתיחה, ומספרות את סיפורה של גוון סטייסי, היא הספיידרוומן של העולם שלה. כמו מיילס מוראלס בסרט הקודם, גם היא נחשדת ברצח על ידי אביה השוטר (שלא יודע שבתו היא ספיידרוומן). אל זירת הפשע מגיעים ספיידרמנים מיקומים מקבילים, לוודא שהקנון העלילתי לא נפגש. מתברר שלמרות שיש אינסוף יקומים מקבילים, לכל דמות יש את קנון עלילתי קבוע – רצף קבוע של אירועים שחייבים לקרות לכל אחת ואחת מהן, אחרת הן לא יוכלו להמשיך להתקיים. זו הגרסה ההפוכה לתיאוריית העולמות המקבילים האינסופיים, והכמיהה לחיים אחרים על יקום אחר: מתברר שלכל היקומים יש גורל אחד, וממנו אי אפשר להימלט.

כדרכם של סרטי גיבורי-העל, גם הסרט הזה התנפח מקצת פחות משעתיים בסרט הקודם לשעתיים וחצי בסרט החדש. והוא אכן מאבד מיקוד ומתחיל להסתחרר סביב עצמו אחרי שעה ראשונה מפוקסת, מבדרת ומרהיבה למדי (ועם פסקול פנטסטי של דניאל פמברטון). אלא שברגע שבו הסרט מתקבץ לקראת שיאו ההולך ונבנה, הוא מסתיים עם הכותרת "המשך יבוא", וכך גם הסרט הזה – כמו יותר מדי סרטי גיבורי על שמתנהגים כמו פרקים שבועיים בסדרת טלוויזיה – בונה את עצמו לשיא שלא מגיע. הוא יגיע בסרט השלישי הבא, שיגיע במרץ 2024. וזה ממש מאכזב בגלל ש

(המשך יבוא).

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט", 4.6.2023)

ציוץ