״ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים״. איך סרט נולד? כמו תינוק

דיברתי על ״ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים״ של אולפני מארוול בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

אחת הדמויות האהובות עלי בעולם הקומיקס של מארוול היא זו של הענק הירוק, ההולק, לא מעט בזכות סדרת הטלוויזיה עליו ששודרה בשנות השבעים. אולפני מארוול ניסו כבר פעמיים ליצור סרט שמתמקד בדמות הזאת, פעם עם אריק באנה ופעם עם אדוארד נורטון. בכל סרט היו רעיונות טובים ויפים, אבל אף אחד מהם היה מספיק טוב והדמות היתה מפוספסת (מארק רופאלו היה ענק ירוק מוצלח, אבל כשחקן משנה בתוך ״הנוקמים״ ולא כדמות ראשית בסרט משלה). למה נזכרתי בענק הירוק? כי הסרט החדש של ״ארבעת המופלאים״ מלמד שאסור להתייאש. בעשרים השנים האחרונות נוצרו לא פחות משלושה סרטים המבוססים על חוברות הקומיקס משנות הששים, וכל סרט היה כישלון אמנותי וקופתי גדול. משהו בדמויות האלה התגלה כבלתי ניתן לפיצוח עבור הוליווד. הזכויות היו בידיים של אולפני פוקס, יחד עם אלה של דמויות אקס–מן, וכשפוקס נקנתה על ידי דיסני ב-2019, אולפני מארוול קיבלו סוף סוף את ההזדמנות לקחת בעלות על המותג הזה ולעשות את זה בעצמם. וכך הגיח אל העולם בסוף השבוע הניסיון הרביעי לאתחל את סיפורם של ״ארבעת המופלאים״, והראשון שהוא לא טוטאל לוס. עזבו אתכם מיצירות מופת, הסרט הזה הוא לפחות מבדר, מושקע, נעים, יפה לעין והוא מצליח למצוא את הטון הנכון של הקומיקס, בין רצינות לשטות. אולי יום אחד הם יצליחו לעשות אותו דבר גם לענק הירוק.

ההחלטה הטובה הראשונה בתסריט של ״ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים״ (שעליו חתומים חמישה תסריטאים) היתה להתחיל את הסיפור כשהוא בעיצומו ולא לספר פעם נוספת איך ארבעה אסטרונאוטים רגילים לחלוטין המריאו לחלל, נקלעו לסופה סולארית ששינתה להם את הדי.אן.איי והפכה אותם לבעלי כוחות-על שצריכים להתמודד איתם, ועם האחריות והפרסום שמגיעים עם הכוחות האלה. הסרט הזה מתחיל ארבע שנים אחר כך, בכדור הארץ 828, שנמצא במציאות אלטרנטיבית לזו שלנו, שנראית מאוד כמו ניו יורק של שנות החמישים או הששים, רטרו-עתידנית. ההחלטה המעניינת השנייה היא שבגלל ש״ארבעת המופלאים״ תמיד היה סיפור על משפחה, התסריטאים החליטו להתחיל בנקודה שבה סו סטורם (ונסה קירבי, שלפני רגע היתה ג׳וזפין ב״נפוליאון״ של רידלי סקוט) מגלה שהיא בהריון. ההריון והתינוק שיוולד – באמצע קרב בחלל באפס כבידה, בגרסת התעתוע של ״2002: אודיסאה בחלל״ – יהפכו לחלק משמעותי מאוד בעלילה וגם בטון של הסרט, שלרגעים נראה כמו סרט גיבורי העל שג׳ון יוז היה יכול לכתוב. בעניין המשפחה: ריד סטורם, בגילומו של פדרו פסקל, גייס למשלחת לחלל את ״האנשים הטובים ביותר״, שבמקרה היו אשתו, גיסו וחברו הטוב ביותר. בשנות הששים, כשהנשיא האמריקאי מינה את אחיו לשר המשפטים, הנפוטיזם הזה נשמע לכולם סביר והגיוני, כיום זה לא היה עובר בג״ץ, ואולי בצדק כי המשימה הזאת באמת היתה כישלון אחד גדול.

״ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים״ (כמו שם של ספר תינוקות) מתמקד במלחמתם של הגיבורים האלה בישות בשם גלקטוס, מעין אל עוצמתי, מראשית היקום, שעובר בין כוכבי לכת ואוכל אותם. הוא שולח את הסילבר סרפר (ג׳וליה גרנר) להודיע לבני כדור הארץ שהם הבאים בתור להשמדה, אלא אם הזוג ריד וסו סטורם יואילו לתת להם את התינוק שלהם במתנה, כדי למנוע ממנו לאכול את כדור הארץ. הם, קל לנחש, מסרבים.

על הסרט הזה חתום כבמאי מאט שקמן, במאי טלוויזיה שעשה עבודה יפה בבימוי הסדרה ״וונדה ויז׳ן״ למארוול, שגם עבדה חזק ביצירת רטרו טלוויזיוני. וזה מגיע אחרי ״ת׳אנדרבולטס״, שבויים על ידי במאי הטלוויזיה ג׳ייק שרייר. זו כנראה הפאזה השישית ביקום הקולנועי של מארוול: להפוך את היקום הזה מקולנוע לטלוויזיה. חביב ככל ש״ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים״ יהיה, הבעיה העיקרית שלו היא הטלוויזיוניות שלו. לא מבחינת גודל ההפקה – היא אכן גרנדיוזית, מרשימה ומעוצבת לעילא ואף מצולמת לאיימקס. אלא בכך שהדגש נמצא בדרמה ולא בספקטקל, והדרמה מתישהו מתפוגגת. סרטי מארוול הטובים – כמו סרטי ״איירון מן״, ״ספיידרמן״ ו״הנוקמים״ – היו אירועים קולנועיים בפני עצמם, עם רגעים מפתיעים שבהם החיבה לדמות הופכת לסצינת אקשן הרת גורל ויוצאת דופן באיכותה הקולנועית. הסרטים הנוכחיים הם פרקים, שמתפקדים בעיקר כהבטחה לפרק הבא. יש הרבה דברים טובים להגיד על הדינמיקה שבתוך רביעיית הדמויות הזאת, והרצינות הנוגעת ללב שבה פסקל וקירבי מתייחסים לדמויות שלהם. אבל בסופו של דבר בסרט קולנוע מהסוג ההוליוודי הקיצי האולפני, אנחנו משקיעים את האינטרס שלנו בדמויות, כדי להגיע למערכה אחרונה שתהיה מהממת ובלתי נשכחת. ואילו כאן, הדמויות הוגות תחבולה איך לנצח את גלקטוס, אבל התחבולה הזאת – סלחו לי – מטופשת ממש. תסריטאות טובה היתה יודעת לזהות שהתוכנית הזאת גרועה ולכן היא תיכשל והם יצטרכו למצוא דרך אחרת להילחם בו. אבל לא: הדרך הכי פחות מרשימה היא זו שבה הרביעיה הזאת בוחרת בה, במה שנראה כמו המערכה האחרונה של סיעור מוחות בין חמישה תסריטאים, במאים ולא מעט מפיקים שבסופו של דבר לאף אחד אין רעיון ממש טוב איך לסיים את הסרט, אז הם מסתפקים ברעיון רע.

מעניין לשים את ״ארבעת המופלאים״ החדש לצד ״סופרמן״ החדש, עוד דמות שהוליווד מנסה ב-20 השנים האחרונות לאתחל את סיפורה ולמצוא את הטון הנכון לגביה. בשני המקרים, מאת שני אולפנים שונים ומתחרים, הבחירה הסופית הולכת לאסתיקה של הפיפטיז, וגם לאיזו תמימות פעורת עיניים, נטול אופל, שהסרט צבוע בה. שני האולפנים הגדולים בהוליווד, הסתכלו על הקהל שלהם ואת הלך הרוח שלו, ובחרו להשיק מחדש את גיבורי העל שלהם עם גרסאות מלאות אור, שמביטות על העולם באופטימיות, שלא מתנצלות על היותן טובות לב ומחויבות לשמירה על הציבור. זה לא סתם ש״ארבעת המופלאים״ מתרחש במה שנראה כמן שנות החמישים, או תחילת שנות הששים, הוא כולו טבול בהשקפת העולם של הפיפטיז: המשפחה מעל הכל, ומשפחה זה גבר, אשה ותינוק, ותפקידה של האשה הוא להיות אמא. גם דיפלומטית משכינת שלום עולמי, גם גיבורת על, אבל קודם כל אמא (והעובדה שאחד מכוחות העל של סו סטורם הוא להפוך לבלתי נראית, היא מטאפורה מעט בוטה לאופן שבו יוצרי הקומיקס ראו את תפקידה של האשה ברביעייה הזאת). זה עולם שסובב סביב הטלוויזיה – הוא מתחיל בתוכנית אירוח טלוויזיונית שחוגגת ארבע שנים להיווצרם של ארבעת המופלאים, ומציג שוב ושוב את העובדה שהם הפכו מגיורי על לכוכבי על בזכות סדרת אנימציה טלוויזיונית שהוקדשה להם. לא סדרת סרטי קולנוע, סדרת טלוויזיה. לכן, למרות שהוא נוצר עבור הקרנות איימקס תלת מימדיות, ״ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים״ הוא בסופו של דבר סרט טלוויזיה, ולרגעים אף סיטקום. הוא לוקח תקציב גדול ומסך ענק, אבל חושב בקטן.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״, 27.7.2025)

ציוץ