פוליצרוסקופ וראזיסקופ 2006
שלום לכם וברוכים הבאים בפעם הראשונה לטקס הענקת פרסי הפוליצרוסקופ והראזיסקופ, שאותם אני מעניק מטעם עצמי לכותבים שלפי דעתי קידמו השנה את מחשבת הקולנוע וכתבו היטב על סרטים (ומנגד, לאלה שכתבו הכי רע).
המטרה בפרסים האלה אינה להתריס או לקומם, אלא להצביע על מגמות חיוביות ושליליות באופן שבו מסוקר תחום הקולנוע בתקשורת הישראלית, בייחוד בתקשורת הכתובה.
הרעיון להשקת מעין פרס פוליצר לביקורת קולנוע עלה בראשי לראשונה לפני כחמש שנים, כשהייתי מקבל לחדרי ב"העיר" את כל מקומוני רשת שוקן ומחפש בתחילה את מדורי הביקורת של ישי קיצ'לס ב"כל העיר" ושל אורי שחורי ב"צומת השרון". התמוגגתי מכתיבתם, והצטערתי שלא היתה לי דרך לשבח אותם באופן פומבי.
ונתחיל עם הדברים החיוביים.
פוליצרוסקופ:
זו היתה שנה לא רעה בכתיבה על קולנוע, כשעוד ועוד בלוגים ועוד ועוד מבקרים חדשים הצטרפו למניין הכותבים. אהבתי את בלוגו של דניאל פאיקוב, שהפגין ידענות ותשוקה רבים. נהניתי מביקורתה של מאיה פנחסי על "ליבי החסיר פעימה" ומביקורתו של ניב שטנדל על "ללא פחד" של ג'ט לי. התלהבתי מהביקורת של אהרון קשלס על "דז'ה וו" של טוני סקוט, מקרה מובהק שבו לא רק שהביקורת טובה יותר מהסרט, אלא שהמבקר הבין את הסרט טוב יותר מהבמאי. ובאופן עקבי נהניתי לקרוא את ביקורותיו של רותם דנון, שנדמה לי שרק הולכות ומשתבחות משבוע לשבוע (אמשיך לעקוב, כמובן). כל אלה הפכו למבקרים שאני משתדל להקפיד לקרוא מדי שבוע.
ציון לשבח:
קובי ניב על הקטע "למה אין מוסף סרטים" מתוך מוסף "הארץ ספרים".
זו אולי הפעם הראשונה שהסכמתי עם טקסט של קובי ניב ואף הרעתי לו. מי ייתן והקריאה הזאת תהפוך למניפסט.
והזוכה בפרס הפוליצרוסקופ הראשון, לשנת 2006, הוא:
מאיר שניצר, על ביקורותיו ל"הר ברוקבק" ול"מינכן".
אני מודה, יש מידה מסוימת של הצהרת כוונות בבחירה, וגם הערכה עצומה על מפעל חיים. ובכל זאת: בשתי ביקורות שונות – הראשונה חיובית והשניה קוטלת – שניצר מדגים איך צריך (לטעמי) לכתוב ביקורת. הסגנון האישי הוא שניצרי להפליא, והטון המרוחק זהה בשתי הביקורות, בין אם הוא מתלהב או מתאכזב. ובעיקר, שניצר הוא מנתח הסרטים הכי טוב בארץ. הוא רואה עמוק לתוך הסרט, מחבר כל יצירה לשורשיה ונותן קריאה שמעטים – לא רק בארץ, אגב – יכולים או בכלל מנסים להשתוות לה. (אגב, מנתחת הסרטים הכי טובה בעולם היא אורלי לובין, וכמה חבל שהיא לא כותבת באופן סדיר באף עיתון).
כבר כתבתי את זה בעבר, אבל זו הזדמנות לכתוב שנית: כשקראתי כנער את ביקורותיו של שניצר ב"חדשות" הרגשתי שזה בית הספר הראשון שלי לקולנוע. כשרק התחלתי לכתוב על קולנוע ניסיתי לחקות אותו. אנחנו כבר כמעט עשרים שנה אחרי שגיליתי אותו. שניצר כבר הספיק מאז להצהיר שהקולנוע מת ולהכעיס אותי (אני חושב ההפך), ונדמה היה שהוא מאס בכתיבת ביקורות ושלא פעם הוא כותב מתוך כפייה. גם העובדה ששניצר נמנע מלפרסם את ביקורותיו באינטרנט בעייתית ומעציבה בעיניי. נראה כאילו נמאס לו מהעסק. וחבל. הביקורות הנ"ל, שעליהן אני גאה להעניק לשניצר את הפוליצרוסקופ הראשון (אגב, הפרס איננו כולל פרס), מוכיחות שכשהוא מסונכרן לסרט, הוא עדיין אשף בתחומו. ואם הוא אי פעם יקרא את הקטע הזה, אני מקווה שזה ידרבן אותו למצוא לעצמו נישה אינטרנטית, שאולי תמריץ בכתיבתו ובטענותיו דם חדש.
הראזיסקופ
היה כמעט מפתה להעניק את הראזיסקופ לאותו מאיר שניצר על ביקורתו ל"בוראט", רק כדי להמחיש איך הוא גם מצליח לפספס סרטים ולהצר על פער הדורות, אויבו הגדול ביותר של המבקר. אבל זו היתה יוצאת בחירה מתחכמת מדי.
והתלבטתי רבות האם להמטיר את הראזיסקופ על ראשו של אורי קליין, על הביקורות שלו על "בוראט", "אביבה אהובתי" ו"ידיים קשורות". אבל גם כאן הרגשתי צורך להתאפק: את הבעיטות האלימות בדור הקודם אשאיר לשנים הבאות. בכל זאת, לקליין יש קרדיט מפואר לצידו, וגם הוא מבקר שבעבר אהבתי לקרוא, אלא שבשנים האחרונות אני חש שהוא פשוט חוזר על עצמו. כמו כן, הוא עושה נזק איום לקולנוע הישראלי החדש בכך שהוא מייצג תפיסה קולנועית מיושנת, מהסוג שהוביל את הקולנוע הישראלי לשנים האפלות ביותר שלו. האופן החמוץ שבו הוא מתייחס ל"אביבה אהובתי" לעומת הניסיון הנואש שלו למצוא דברי הגנה ל"ידיים קשורות" הופכים אותו אמנם למבקר אידיוסינקרטי, שלא נבהל לצאת נגד הקונסנזוס, אבל באותה עת גם למבקר שמידת הרלוונטיות שלו לקהל היעד של עיתונו הולכת ומצטמקת.
אבל לא, אורי קליין איננו הזוכה בראזיסקופ.
הזוכים בפרס הראזיסקופ הראשון הם:
כל צוות התרבות/קולנוע של NRG, העורכים והכתבים: עדי רובינשטיין, סהר הראל, איתי שטרן.
כתיבה על קולנוע היא לא רק ביקורת, היא גם מערכת שלמה של אנשים שעובדים לצד ומעל לכתבים ולמבקרים. והאופן שבו טופל תחום הקולנוע ב-NRG השנה היה מזעזע. החל מהעובדה שהם נתנו לשניצר להפסיק לפרסם באתר, ואז בהחלפות התדירות של מבקרים במשך כמה חודשים (היה שם איזה רגע של בני זוג שכותבים יחד, משהו תמוה לגמרי). ואז לבסוף הם מצאו מבקר באמת מוצלח, את ניב שטנדל, ועדיין הם מפקירים אותו עם עריכה מחפירה, כותרות איומות, הפניות נלעגות מעמוד הבית. מי שקורא רק את הכותרת והמשנה לביקורות של שטנדל לא יידע שהאיש כותב לא רע. הן תמיד יהיו המוניות וצעקניות ולא מייצגות נאמנה את הטקסט עצמו. והקונספט "עודף מעשרים מילה"? כמה מיושן, טרחני ואידיוטי.
שמו של איתי שטרן עלה בבלוג הזה לא פעם בגלל לא מעט אייטמים שפורסמו תחת שמו והיו עמוסי טעויות. והאמת, חבל לי עליו. גם ממיילים שהחלפנו בינינו עושה רושם שהברנש באמת עושה כמיטב יכולתו, ובהחלט משתדל להשקיע את מרצו ואת אהבתו לתחום. אבל אין שום מערכת שתעמוד מאחוריו ותלמד כתב צעיר איך לעבוד, שתקפיד איתו על בדיקת עובדות, שתגיה אותו, שתעזור לו להתנסח (איתי: "רווחים" ו"הכנסות" אינן מילים נרדפות. סרט מכניס סכום כסף מסוים בסוף שבוע, הוא אינו מרוויח אותו. רווח זה משהו אחר לגמרי), שתגער בו על טעויות. בתחום הקולנוע, NRG אוכלים חצץ מול כל אתר אינטרנט אחר שמתחרה מולם.
אז נכון, אני קורא את בלוגי התעשייה ומבין שזו בעיה כללית של האתר. אין לו עורך, ושני עורכי התרבות שהזכרתי כבר הוחלפו. עושה רושם שכרגע אין איש שעורך את מדור התרבות והקולנוע (והאם מישהו נתקל בתת-אתר "NRG סינמה"? האין זה הדבר הכי מבזה?), הספינה הזאת שטה ללא קפטן והיא כבר מתרסקת על הסלעים. מכיוון שהכותבים הם אלה ששמם ידוע לציבור, ולא העורכים, המלצתי היחידה לשטנדל ולשטרן היא לנטוש את המקום הזה לפני שהוא מחרב להם את מעט השם הטוב שעוד יש להם.
ומרגע זה, אתם מוזמנים להתחיל להציע את המועמדים שלכם לפוליצרוסקופ ולראזיסקופ לשנת 2007, שיחולקו כאן ב-1 בינואר 2008. אולי עד אז כבר יהיה פרס אמיתי, וטקס עם מזנון, ונאומים. ואולי בעצם לא.
תענוג! אני הולך וקורא עכשיו כמעט כל לינק בכתבה הזו… חבל שאין לינק לדניאל פאיקוב המדובר. נשמע מסקרן.
רוה לגיאחה: הוספתי לפאיקוב.
חסר גם לינק לביקורת של שניצר על בוראט
כל הכבוד על היוזמה!
גם הזוכים נראים לי לעניין. את הביקורת של שניצר להר ברוקבק אני זוכר היטב למרות שעברה כמעט שנה מאז. על הזוכים בראזיסקופ אני מניח שיש קונצנזוס…
ואם ביקורות מהסופ"ש החולף נכנסות לתחרות של 2007, אני רוצה להציע את… שניצר כמועמד לראזיסקופ על ביקורת שמפספסת לחלוטין את "בבל" במוסף "פרומו" האחרון. לא שאני כל כך התלהבתי מהסרט, אבל שניצר פשוט מתעלם מכל הפן הרגשי שלו, ובסרט בומבסטי כמו בבל, זה יותר מלעשות עוול לסרט, זה נראה כמו זלזול וכמו עמדה שנקבעה מראש.
(כמובן שהייתי מצרף לינק, לו הביקורת היתה מרושתת)
ההתעלמות שלך מאורי קליין זועקת לשמיים.
אבל עקרונית אני מסכים איתך – שניצר הוא מנתח הסרטים הכי טוב בארץ. האמת? ברוב המקרים הרבה יותר מענג לקרוא את הביקורת שלו מאשר לראות את הסרט…
ואגב, איך שכחת את מבקרת הקולנוע הנוקבת ואשת הרוח החד פעמית – שרי רז????
סתם, צוחק, נו…בדיחה…
הי!!!
שרי רז היא מלכה בתחומה!
רק שתהרוג אותי אם אני יודע מהו תחומה בדיוק…
שרי רז היא המלכה הבלתי מעורערת של מדורי התרבות בטלוויזיה! מי שלא ראה אותה ואת דודי ויצטום מריצים דאחקות באולפן לקראת הבכורה של בוראט, לא ראה שמחה מימיו
יאיר אתה לא רק יודע לכתוב ביקורות מוצלחות, הפגנת בבלוג כישורים של סקאוטר NBA- ניב שטנדל אכן כותב נהדר!!!
כתיבה מרעננת שנראה כי רק מי שגדל על ביקורות שלא מפחדות להלל סרטים כמו "הטורף" יכול לכתוב…אתה צריך להיות גאה.
לא ברור מה עצוב יותר: העובדה ש"הסגת גבול" של מינגלה כל-כך גרוע; או העובדה שרומי אבולעפיה מופיעה בו ל-37.4 שניות בלבד
לחן חן:
אכן קשה ההכרעה, אבל מה שהכי עצוב זה שלבנאדם יש אוסקר על חתיכת שמאלץ כמו "הפצוע האנגלי", ומאידך לענקים אמיתיים כמו אלטמן וסקורסזה אין אפילו אחד…
או שאולי אני מעט אימפולסיבי, כיוון שגם אני חזרתי זה עתה מהסרט.
צנעת הפרט.
לא קראתי את הביקורת של קשלס על "דהז'וו" ומכוון שלא ראיתי את הסרט גם לא מצאתי צורך להתעמק בה עכשיו. אבל מבחינתי, להשכיל שיש מצב שבו ביקורת יכולה להיות טובה יותר מסרט (שתיהן כידוע באותו המישור) והמבקר מבין את הסרט יותר מהבמאי, היה כמו לחוש בפיסת שמש ביום סגריר וקר במיוחד. הללויה! בשלב האבולוציוני הבא, שיתרחש אי"ה בשנה הבאה עלינו לטובה, נכריז כאן שקשלס הוא במאי טוב יותר מטוני סקוט (ואם קשלס, על אחת וכמה..). ההכרה הזו תאפשר לנו להמיר עבודה יצירתית מתמשכת, סיזיפית ומתישה בשרבוט כמה הקשות מיקלדת קצרות ותכליתיות. כך או כך נזכה לאותה התהילה ולזה אני קורא כלכלה נכונה.
ובאשר לשניצר.
כאן כבר הסתקרנתי והתפתתי לקרוא במה זכה. ובכן. אליבא דשניצר.
יש איזה אבנר אחד שמגיע לארץ כדי לפגוש את אביו אבל הפגישה (הטעונה?) הזו נחסכת מהצופים בסרט. זה אסון אבל לא ממש אסון גדול בגלל שהוא חוסה בצל אסון שהוא גדול הימנו. מתברר שהפגישה היתה כתובה בתסריט, היא צולמה ואת דמות האב גילם מוסקו אלקלעי. אבל איפה שהוא בין הצילומים למסך, נרמסו הסצינות האלה על ריצפת חדר העריכה והתהיה על העלמותן מביאה את השינצר (שפילברגלוג לטענתו) למסקנה המעמיקה שהסיבה נעוצה בנטייתו (המוכחת) של שפילברג לאמץ לעצמו אבא אידאלי על-פניו של אבא ביולוגי, משהו שאפס נעוץ בילדות בעייתית. את הטענה, המעניינת כשלעמצה, מבסס השניצר על היגיון שלפיו לא יתכן שבסרט כזה ארוך לא נמצא לסצינות האלה זמן מסך ומכאן ברור שההשמטה מוכיחה שלשפילברג יש תסביך אב כלשהו. כאן חברים, תאמינו או לא, הפסקתי לקרוא את השניצר וחזרתי להתעסק בסודוקו. לא הפסקתי לקרוא בגלל שהשניצר לא מניח שאולי יש אפשרות הגיונית שהסצינות הושמטו בגלל שהן פשוט לא היו טובות, או אולי בגלל שלמרות המחשבה הראשונית הן לא תרמו כלום לסרט, או אולי בגלל שהן היו מיותרות בהקשר הכללי של הסרט, או אולי סתם בגלל שמוסקו פישל, אני הפסקתי לקרוא בגלל שבמחי ניסיון להוכיח תיזה די מפוקפקת, השניצר הופך את שפילברג למטומטם מוחלט. בשבילי זה היה יותר מידיי, קצת יותר מידיי. תסכימו שזה קשה ומביך לקרוא בנשימה אחת מבקר שכותב שביקורת היא יצירה עדיפה (או לפחות שווה) על סרט ואילו מבקר אחר צועק ששפילברג מטומטם.
אליבא דשניצר שפילברג קרא תסריט שבו היתה דמות אב, בא לסט וצילם כמה שעות טובות את הסצינות עם האבא הזה, ערך את הסצינות האלה והכניס אותן לראף קאטים שלו, עשה כמה הקרנות לחברים ובילבל להפ את המוח ביחס לסצינות האלה ואז. בוקר אחד הוא נכנס אחוז אמוק לחדר העריכה וצרח על העורך "תעיף כבר את האבא הזה. אתה לא יודע שיש לי בעיות אבא!".
וכך חברים על-פי תורת שניצר, הסצינה הועפה, שפילברג נרגע ותשקוט הארץ ארבעים שנה..
אז אם עבור ביקורת כזו מגיע לו פוליצקופ, מן הסתם אני שניצל.
תודה על האיזכור. זה כבוד להיות מועמד, איי גס.
ועכשיו חזרה לקנטרנות הרגילה שלי: קראתי באיחור של שנה את הביקורת של שניצר ל"הר ברוקבק" ולא ממש הבנתי מה הקטע. הביקורת קריאה וקולחת, אבל איפה הניתוח המעמיק? האם הוא היחיד, לא רק בארץ, שידע לקשר את "ברוקבק" לז'אנר המערבון? הטקסט של שניצר מלא בסתירות פנימיות, הכרונולוגיה מבולבלת והדוגמאות ביזאריות. "אלפנט" הוא סרט שעוסק ב"בעיה" ההומוסקסואלית? טוב, שיהיה.
פוליצרסקופ ל"חתום למחיקה"! עכשיו!
והנה מועמד לפולצירסקופ של השנה הבאה – אהרון קשלס על הביקורת שלו ל"בבל". אני חושב שהוא מצליח לחשוף את כל השקרים והפגמים של הסרט המיופייף, החנפני, המניפולטבי והדי משעמם הזה. לשיפוטכם.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3346727,00.html
אני חייב לציין שאף פעם לא הבנתי את הזלזול והיחס המתנשא שאורי קליין זוכה לו בשנים האחרונות. לא תמיד אני מסכים עם קליין (כמו שלא תמיד אני מסכים עם רווה) אבל אי אפשר לקחת ממנו את אהבת הקולנוע ואני חייב לציין כי ככל שעוברות השנים (ואני מזדקן לי לאיטי והופך, כנראה, לסבלני יותר) יוצא לי להסכים איתו פעמים רבות. אז הוא אולי דור ישן ופחות "מגניב" מהחברה החדשים בשכונה, אבל לטעמי אורי קליין הוא כותב שמצדיק קריאה קבועה של ביקורתיו. חוץ מזה שגם אהבתי את מאמרו במוסף "ספרים" של הארץ, שהדגיש שוב שליבו במקום הנכון.
מסכימה עם גיא
עוד מישהו שם לב שבביקורת של קליין על בוראט הופיעה ממישהי המתקראת "מיכל" התגובה הבאה:
"ראיתי את הסרט בשבת. מומלץ. מצחיק ומיוחד מאוד ובכלל לא אנטישמי"
מה, היא רצינית?
נו, בחייך, עם כל הכבוד – ולפעמים יש – יאיר רוה מעיז לחשוב לבעוט באורי קליין?… "של נעליך", נאמר כבר בתורה.
גיא, אורי קליין לא פונה רק אל הדור המבוגר. אני לא קורא בקביעות את שניצר ולכן לא כולל אותו במשפט הבא, אבל אורי קליין הוא היחיד שאני משתוקק לקרוא כל ביקורת שלו, ותמיד נהנה וגומר לקרוא עם תובנות חדשות ועניין רב. פעם הייתי קורא בקביעות גם את יאיר, אבל היום אני מסתפק בבלוג (ובקושי קורא את הביקורות), שמעניק לי כיף רב כל יום מחדש.
(שכחתי לציין שאני בן 18).
אורי קליין הוא בכיר המבקרים. הכתיבה שלו עניינית ומרתקת והוא לא מתייחס לזוטות כמו תרגומי שמות והכנסות בקופות באותה מידת רצינות שהוא מתייחס לתכנים ולעשייה הקולמועית כמו שיאיר עושה. יאיר מסוגל לפתוח במלחמת עולם שלישית אם כתוב שפילברג על עטיפת הדי.וי.די ולא ספילברג, זו קטנוניות מעצבנת ויאיר על אף היותו בחור מאד מוכשר גם בכתיבתו וגם בידע שלו עדיין לא הפנים שצריך להפריד את המוץ מהתבן.
אאוטליין לקומדיה סהרורית:
מבקר שחושב שאי.טי. הוא הסרט הכי טוב בתולדות הקולנוע
מתלכלך על אורי קליין על שום חמיצותו כלפי אביבה אבוהבתי הדלוח.
מסכים עם אלה שמעליי –
אורי קליין הוא אולי המבקר הכי טוב בארץ. לא תמיד מסכים איתו, אבל אין ספק שמדובר בכתיבה ביקורתית בטעם של פעם – יסודית, מתוחכמת, ספוגה בהבנה מעמיקה של המדיום הקולנועי.
לגבי הביקורת של קשלס על "בבל" – חותם על כל מילה. בהחלט פורנו לבורגנות. סרט מעצבן, משמים, שמראה עד כמה הדרדר המעמד של יצירת האמנות בימינו. אין מה להשוות בין "בבל" ל"הילדים של מחר". שניהם כביכול אומרים משהו על הפוליטיקה של התקופה שבה אנו חיים. הראשון לוקח אמירה שטחית והוך אותה למניפולציה רגשית דוחה וסאדיסטית, שלא שונה במהותה ממה שמל גיבסון עושה ב"אפוקליפטו" (אבל הוא במאי הרבה יותר טוב מאינאריטו). "הילדים של מחר" נכנס בלב של סדר היום הפוליטי באיזמל מנתחים ובטכניקה שתוקפת את הצופה דרך אדרסטייטמנט, דרך דהירה עלילתית מלאת הפתעות, דרך מורכבות אמיתית.
עידן – לטעון שיאיר מארחנו אינו יודע להפריד בין מוץ לתבן, ובאותה נשימה להלל את קליין, שכמעט כל ביקורת שלו לסרט עכשווי כוללת איזכורים תלושים להפליא לשלושה סרטים אחרים משנות החמישים, זה דיי משעשע.
יש לי הרבה כבוד לקליין, לידע העצום שלו, ולעקביות של התזות שלו (גם אם לעיתים הן הזויות). אבל היכולת להפריד בין עיקר לטפל מעולם לא הייתה הצד החזק שלו.
ועוד הודעה דומה:
יאיר, אתה גוער בצוות של nrg על הכתיבה המרושלת שלהם, מלאת הטעויות העובדתיות ובעלת העריכה המזעזעת, ובאותה נשימה נותן פרס לשניצר על ביקורת שכוללת (כמה לא מפתיע) כתיבה מרושלת, טעויות עובדתיות ועריכה מזעזעת.
תמוה משהו, לא?
למקרה שמישהו שכח, קריאה קצת יותר ביקורתית של הביקורת של שניצר על "מינכן" נמצאת כאן:
https://cinemascope.co.il/?p=37#comment-317
רתם תעשה לי טובה!!
רוצה להצטרף לכל המבקרים בארץ שחובטים ב"בבל"? אוקיי, בסדר. נמאס לי כבר לסנגר על הסרט הזה, ועוד יותר נמאס לי לקרוא דעות שליליות עליו.
אז נכון שלכל אחד יש את דעתו שלו, אבל ממש הרגזת אותי בחלק מהדברים שאמרת, ולמרות הניסוח והשימוש במילים גבוהות, הוכחת שאין לך מושג על מה אתה מדבר:
"אין מה להשוות בין “בבל” ל”הילדים של מחר”. אמרת ואז מיד השוות ביניהם!! "שניהם כביכול אומרים משהו על הפוליטיקה של התקופה שבה אנו חיים…"
"בבל" זה לא סרט פוליטי!! לא אכפת לי שלא אהבת אותו, אבל אל תציב אותו מול "הילדים של מחר" בקטגוריה שאתה בעצמך טוען שהיא לא ברת השוואה!!!
המשכת בהשוואות, הפעם ל"אפוקליפטו", שזה בערך כמו להשוות בין חתולים לתפוחים!
ואז הוספת חטא על פשע וטענת שגיבסון במאי הרבה יותר טוב מאיניאריטו!!! אתה רציני?!? בבקשה תגיד שצחקת, ושהעצבים שלי נמרטו לחינם.
מצטער על כל סימני הקריאה, אבל הם הוכחה לגודל תדהמתי. ולהגנתי יאמר שאני לא מתפרץ כל-כך בקלות, אבל לחצת לי על כל הכפתורים הלא-נכונים.
(הערה: התגובה נערכה בהתאם לדיני לשון הרע. המגיבים בבלוג מתבקשים להישמר מהשמצות שאי אפשר להגן עליהן בבית משפט. מגיב המסכן את בעל האתר מבחינה משפטית ייחסם וימחק)
take 2
וקרה, שאחרי שקראתי את ביקורתו הפוליצסקופית של שניצר, יצא לי גם לראות את "מינכן".
אז ככה.
1. שלא כמו ששניצר אומר בביקורתו (במסגרת האי דיוקים הרשלניים שכבר נחשפו כאן על-ידי דן), האבנר (גיבור הסרט למי שלא מכיר) בכלל לא מגיע לארץ כדי לבקר את אביו אלא כדי להיות נוכח בלידת בתו.
זה אומר, שאם האבנר מגיע להיות נוכח בלידת בתו ומסכן בכך את המבצע, הוא בעצם דוגמא לאבא שבעת אחת הוא גם ביולוגי וגם אידיאלי.
אז למה בעצם שניצר אומר שזה מוכיח שאצל שפילברג יש הבחנה בין ביולוגי לאידאלי?
כאן ובנייסיון לתת קרדיט מסויים לשניצר, שקעתי לשרעפים עמוקים ביני לביני וספק אם הייתי מתעורר מהם לולא זכרונות ילדות שבהם, ולבושתי הנוכחי, ידעתי קצת תנ"ך.
2. במסגרת השירעןף שלי נזכרתי שאבנר היה שר הצבא של שאול המלך, והוא זה שהוביל את מלחמות המלך ב… פלישתים (פלשתינאים בלשון ימינו). אבל הפרט הזה (למרות הקשר המשפחתי שבין אבנר לשאול), לא היה בו כדי להסביר את עניין האב ביולוגי/אידאילי ששניצר מתמרח עליו בביקורתו.
ואז.
ארואיקה. כמו רעם ביום בהיר, כמו פטיש פלסטיק ביום עצמאות, זה בא לי.
שמו המקראי של אבנר הוא אבנר בן נר. זה אומר. מצד אחד אב-נר ומאידך בן-נר. ז"א אב של נר שהוא בן של נר.
וכך, מבחינתי, ניצל כבודו של שניצר.
אבנר הוא מצד אחד אבא אידאלי לנר (הבת שלו) ומהצד האחר הוא בן לאבא ביולוגי פרובלמטי נר (המאהב של גולדה).
ואם זה המצב האמיתי אז אין שום סיבה שלא להעניק לשניצר פוליצרוסקופ.
ולי רק נשאר להכניס את פנימה את ברוך ולשאול אותו אתה הבנת את……..
לאורון –
תמיד חשבתי שהביטוי "אין מה להשוות" מבטא עדיפות מוחלטת של צד אחד על הצד האחר בהשוואה… לגבי ההשוואה בין "אפוקליפטו" ל"בבל" – שניהם בבסיס סרטים שהופכים סבל אנושי לאסתטיקה מבלי שהדבר יהיה חלק מרטוריקה אמנותית אמיתית. במילים אחרות, הסבל בשני הסרטים הוא המטרה ולא האמצעי. אצל גיבסון יש דם וראשים כרותים, אצל אינאריטו יש הרבה פרצופים מיוסרים והתאכזרויות של הגורל העיוור. המהות היא אותה מהות. ובעוד שהסרט של גיבסון מציע לפחות קולנוע וירטואוזי ומלא אקשן, שקשה שלא להענות לו, "בבל" הוא סרט כבד ומשמים בלי סיבה. מיותר לציין שהבורגנות השבעה מאמצת אל חיקה את "בבל" ומתעבת את הסרט של גיבסון מבלי להבין שאין בין השניים הבדל מהותי.
המשך התרגזות נעימה, מר אורון…
דן ברזל, לא הבנת נכון. אני מאד מעריך את יאיר ולכן זה מרגיז שהוא מתייחס לדברים שהם זניחים באותה מידת חשיבות שבה הוא מתייחס לתכנים קולנועיים. פשוט חבל על האנרגיה המתבזבזת. אני לא מעריץ של אורי קליין, אבל אני יודע שבכתיבה שלו יש בעיקר התייחסות עניינית וגם רחבה, אני לא מצאתי אצלו התעסקות בטפל ואני מקפיד לקרוא כמעט כל מה שהוא כותב. בעידן שבו כל אחד שראה סרט בחייו חושב שהוא מבקר קולנוע(והכוונה היא לא ליאיר כמובן) חשוב להעריך אדם שכותב כבר שנים רבות ומפגין עושר לשוני ותרבותיות.
רתם, אנחנו לא נמשיך את הדיון הזה לנצח, נכון?
הרי ברור שיש בינינו חילוקי דעות מסויימים.
אז אני רוצה להתנצל על שנפלת קורבן לעצבים ההם שלי, שנבעו בעיקר מקריאת הביקורת של קשלס ומיד אחריה – רבבות של טוקבקיסטים חסרי דעה משל עצמם, שמיהרו להצטרף לחגיגה, וזאת מבלי שידעו על מה הם מדברים בכלל.
כעת אני מבין שאתה לא אחד מהם, ואפילו העלת נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה בקשר ל"בבל" ו"אפוקליפטו".
אני עדיין לא מסכים איתה, ועדיין לא מבין מדוע הכללת גם את "הילדים של מחר" בהשוואותך, אבל יש גם הרבה דברים אחרים שהם מעבר להבנתי…
הרשה לי לציין שאינני בורגני ואינני שבע, ואת "בבל" אימצתי לחיקי מסיבות אחרות. אני גם לא חושב שגיבסון וסרטו הם כאלה גרועים, אבל לא נפתח שוב את הדיון הזה.
אז שוב סליחה, לא התכוונתי להתנצח איתך, או להישמע כאחד המתרגזים הכרוניים ההם, לכן ניפרד כידידים.
ובכל זאת, יש לי הערה קטנה בשבילך:
בבקשה אל תשתמש במילה "וירטואוזי", בלי רשות מאדון יאיר רווה.
בחירות נאות, אני לא קוראת את סיקור הקולנוע בNRG לכן אין לי ממש מושג, אבל רותם דנון בוואלה הוא אחד הכותבים המוכשרים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות. לא מסכימה עם זאת על אורי קליין, שנשאר עדיין המבקר הטוב ביותר בעיתונות מבין הגוורדיה הותיקה – זה בטוח.
אני לא מבין, דובר כה הרבה על בחירת סרט השנה, למה אין שום פרסום על מיהו הסרט שזכה??
זה סודי??
רוה לדני: עכשיו באים? נסה כאן.