ההנפקה
שעה קלה על כלכלה:
בתחילת דצמבר יצאה חברת תיאטראות ישראל (המפעילה של רשת רב חן, יס פלאנט, והבעלים של חברת ההפצה פורום פילם) להנפקה בבורסה בפולין. למה פולין? כי מזה תשע שנים פולין ולא ישראל היא מוקד העסקים העיקרי של החברה. בפולין, ובשאר מדינות מרכז ומזרח אירופה, פועלת חברת תיאטראות ישראל תחת השם "סינמה סיטי אינטרנשיונל". כך נקראים שם גם המולטיפלקסים והמגה-פלקסים שהקימה החברה (ומכאן הזעם של תיאטראות ישראל כשיונייטד קינג ושותפיה הקימו מרכז קולנוע בשם סינמה סיטי בישראל).
15 מיליון מניות הונפקו. מתוכם חמישה מיליון מניות שמוכרים כמה מבכירי החברה שאינם בני משפחת גרדינגר. חמשת חברי משפחת גרדינגר, בעלי החברה, האב קלמן, בנו מוקי, ושלושת אחיו ואחיותיו, מחזיקים יחד כ-75 אחוז ממניות החברה.
המשרדים הראשיים של "סינמה סיטי אינטרנשיונל" יושבים באמסטרדם. ובתחילת החודש פרסמה החברה פרוספקט המציג את עסקיה בשקיפות מלאה עבור משקיעים פוטנציאליים. הקריאה במסמך העבה הזה מרתקת למדי. היא בוודאי מעניינת אם אתם חושבים להיכנס לעסקי הקולנוע בפולין, הונגריה וצ'כיה, אבל היא גם מכילה לא מעט נתונים על עסקי הקולנוע בישראל. נתונים שהמפיצים עד כה שמרו לעצמם, או פירסמו במשורה. עכשיו כשהיא חברה בורסאית, מחויבת תיאטראות ישראל לגילוי נאות. שתי מסקנות זריזות מהעיון במסמך: 1) משתלם להיות בעל בית קולנוע. זה נראה עסק לא רע. רוב הכסף שמסתובב בתחום הקולנוע נשאר בידיהם של בעלי בתי הקולנוע. לא המפיצים, ובוודאי שלא המפיקים. 2) בשעה ששמה של ג.ג נקשר בעת האחרונה עם קשיים כלכליים, התמבטא בעיכובי שכר (של עובדי האולפנים) ובהתפטרויות של בכירים בחברה, מדווחת תיאטראות ישראל על מצב כלכלי משופר מאוד. ובכלל, על פי המסמך למשקיעים, עסקי הקולנוע הם רק חלק קטן מעסקיה של החברה מאז פנייתה לשוק המזרח אירופי ב-1997. הם עוסקים גם בהשקעות נדל"ן ובשאר עסקי והשקעות שונות, שאינן קשורות באופן מיידי לתחום הקולנוע.
אחד הנתונים המפתיעים שנחשפים במסמך הזה הוא זהותו של בית הקולנוע המצליח ביותר של רשת רב חן. האם תוכלו לנחש איזה קולנוע מרשת רב חן הוא הכי מצליח בארץ? קחו לכם כמה דקות להרהר, אחשוף את הנתון הזה בסוף הפוסט. ועד אז, הנה עוד כמה פרטים ונתונים מעניינים שמצאתי במסמך:
1) הנה מידע שעשוי לעניין את המתחרים של פורום פילם: חוזה ההפצה של החברה עם דיסני (וחברת ההפצה שלה ושל מיראמקס, בואנה ויסטה) יפוג ב-30 בספטמבר 2007. דיסני יכולה להאריך את החוזה הזה פעמיים, בכל פעם לשנה. כלומר, עד 2009. פורום פילם היא המפיצה של דיסני בישראל מזה חמישים שנה. כעת היא מפיצה את דיסני גם בפולין ובהונגריה.
2) בבעלות תיאטראות ישראל 23 בתי קולנוע בישראל, ובהם 131 מסכים ו-24,698 מושבים. ובסך הכל מפעילה החברה בעולם 58 בתי קולנוע ובהם 466 מסכים.
3) כמות הכרטיסים שמכרה הרשת בישראל ב-2005 היא 2.6 מיליון. לעומת 3.2 מיליון ב-2004 ו-3.6 מיליון ב-2003. במחצית הראשונה של 2006 נמכרו ברשת 1.2 מיליון כרטיסים.
4) החברה מדווחת שמחיר ממוצע של כרטיס קולנוע בישראל הוא 4.82 יורו, או 27.07 שקלים (אני מניח שאפשר להגיע לסכום הזה אם מפחיתים מע"מ, את היטל ההתאחדות והנחות לגיל הזהב ולחיילים. אבל כדאי לדעת שבדיווחי הקופות לאולפנים בחו"ל, המפיצים בארץ מדווחים על מחיר כרטיס ממוצע של 31.5 שקלים).
5) סך כל ההכנסות של החברה בשנת 2005 ממכירת כרטיסים בישראל בלבד הוא 11.6 מיליון יורו. ממכירות במזנוני הקולנוע: 3.5 מיליון יורו.
6) סך כל ההכנסות של החברה ממכירת כרטיסים בכל בתי הקולנוע שלה בישראל ובאירופה עמד על 45.5 מיליון יורו ב-2005. ו-30.4 מיליון יורו בחצי השנה הראשונה של 2006. פופקורן, קולה וממתקים הכניסו לה עוד 13.3 מיליון יורו ב-2005, ועוד 8.5 מיליון יורו במחצית הראשונה של 2006.
בסך הכך, מכרה החברה 13 מיליון כרטיסי קולנוע בכל בתי הקולנוע שלה בעולם ב-2005. 8.2 מיליון כרטיסים נמכרו במחצית השניה של 2006.
7) סך ההכנסות של החברה מפעילות בתי הקולנוע בישראל בשנת 2005 עמד על 17.2 מיליון יורו. חברת ההפצה הניבה הכנסה של 8.1 מיליון יורו. וממכירה והשכרת די.וי.די נכנסו עוד 4.9 מיליון יורו. סך כל הכנסותיה מהפעילויות בישראל: 31.1 מיליון יורו.
8 ) המחזור השנתי של החברה ב-2005, מכל עסקיה בכל הטריטוריות, עמד על 108.2 מיליון יורו. 2006 תהיה טובה יותר: המחזור בחצי השנה הראשונה של 2006 עמד על 75 מיליון יורו.
9) החברה מסבירה את מצב הקולנוע בארץ: שוק הקולנוע הישראלי הגיע לבגרות, או בשלות, לפני עשור. זה השלב בו החליטה החברה לפנות לשווקים צעירים ובלתי מפותחים. אך היא מתכוונת להמשיך ולפתח את מתקני הקולנוע בארץ. והנה משפט חשוב: מכיוון שהחברה בונה מולטיפלקסים בישראל למעלה מ-20 שנה, המתקנים בישראל נוטים להיות ישנים יותר מאלה במרכז ובמזרח אירופה. כדי לפתח פרויקטים חדשים, תיאלץ החברה לסגור מולטיפלקסים ישנים יותר בשנים הקרובות. באותה פסקה מציינת החברה שלמרות שהמלחמה עם החיזבאללה אילצה אותה לסגור את בתי הקולנוע בצפון לפרק זמן מסוים, היא לא השפיעה על הכנסות החברה בישראל.
10) ועוד פסקת רקע מעניינת: החברה מסבירה למשקיעיה את שוק ההפצה יוצא הדופן של ישראל. הנוהל המקובל בישראל, גורסת החברה, הוא שבעלי בתי הקולנוע עובדים באופן בלעדי עם חברות הפצה המספקות תכנים רק לבתי הקולנוע שלהם. המצב הזה חייב הקמתם של מולטיפלקסים בעלי 6 עד 8 אולמות בלבד, כי לא היו מספיק כותרים כדי למלא יותר אולמות. כעת, אומרת החברה, עם המעבר של ישראל לעידן המגה-פלקסים, יש להניח שהמציאות הזאת תשתנה ושכל בעל בית קולנוע יצטרך לעבוד עם כל המפיצים.
זה נשמע כמו בשורות טובות. אולי מישהו קצת ירגיע ככה את הבריונות של כמה מהמפיצים בארץ. מצד שני, מה שהחברה לא טורחת לספר הוא מי היה אחראי לכך שהמפיצים ובעלי בתי הקולנוע יספקו תכנים בלעדיים זה לזה, תוך רצון למעוך את המתחרים העצמאיים, ובניגוד מוחלט לחוקי האנטי-מונופול ברוב מדינות העולם (מאז פסיקת בית המשפט האמריקאי ב-1948, שחייבה את האולפנים למכור את בתי הקולנוע שבבעלותם). כמו כן, לא מציינת החברה שבשנות התשעים התקיימה חקירה נגד תיאטראות ישראל וג.ג בחשד שהשניים הם דואופול, מונעים תחרות ומתאמים מחירים ביניהן. החקירה הזאת מעולם לא הגיעה למיצוי.
11) וכעת קצת נתונים כלליים על שוק הקולנוע בישראל. בשנת 2005 נמכרו בארץ 8.3 מיליון כרטיסים קולנוע בלבד (לעומת 10 מיליון ב-2004, ו-12 מיליון ב-2003). סך ההכנסות ממכירת כרטיסים בכל בתי הקולנוע בארץ ב-2005 עמד על כמעט 60 מיליון יורו. בארץ פועלים 330 מסכי קולנוע ב-60 תיאטראות. מחיר הכרטיס הממוצע בארץ (4.6 יורו) הוא הגבוה ביותר מבין מדינות מזרח אירופה, אך נמוך יותר בהשוואה לארצות הברית ולבריטניה. בישראל כל אדם קונה כרטיס ל-1.41 סרטים בשנה. שוב, יותר מכל מדינה אחרת בה פועלת החברה, אבל פחות מארצות הברית (שם נמכרים 5 כרטיסים פר אדם), ומבריטניה (2.9 כרטיסים לאדם).
12) 54 אחוזים מכלל כרטיסי הקולנוע בישראל נמכרים בגוש דן (מבת ים ועד רעננה, לא כולל תל אביב, וזה לא מצוין במסמך אבל יש להניח שרוב מוחלט מהכרטיסים האלה נקנה בסינמה סיטי, ראו עידכון בסוף). 15 אחוזים נמכרים בתל אביב. 14 אחוזים נמכרים בירושלים ובחיפה יחד.
13) נכון לספטמבר 2006, תיאטראות ישראל היא חברת הקולנוע הגדולה בישראל, עם 23 תיאטראות ו-131 מסכים. 32 אחוזים מכלל הכרטיסים הנקנים בארץ, נקנים אצלה. גלובוס גרופ במקום השני עם 24 תיאטראות ו-123 מסכים (מצב שישתנה בקיץ 2007, כשג.ג תפתח את המגה-פלקס שלה בראשון לציון). בהמשך מזכיר המסמך את שאר השחקנים בשוק הקולנוע בארץ ומזכיר את קולנוע לב ואת א.ד מטלון. אבל הוא לא מזכיר את סרטי שפירא. מעניין למה.
14) עוד פרט מתמיה: המסמך מציין שבתי הקולנוע של תיאטראות ישראל פועלים בארץ תחת שני מותגים – "רב חן" לקומפלקסים הישנים, ו"פלאנט" למגה-פלקסים החדשים. שימו לב: "פלאנט", לא "יס פלאנט". משהו שאנחנו צריכים לדעת עליו?
15) מוקי גרדינגר, הטייקון שלא אוהב מבקרי קולנוע, מקבל משכורת חודשית של 61,600 שקלים (נכון לאוגוסט השנה). בנוסף הוא מקבל הוצאות, אחזקת טלפון, רכב, ו-175 יורו הוצאות יומיות לנסיעותיו בחו"ל. כמו כן, הוא מקבל בונוס שנתי על רווחי החברה. בשנת 2005 עלות שכרו של מוקי גרדינגר הסתכמה ב-198 אלף יורו. על כך הווסף בונוס בסך 332 אלף יורו. סך הכל חצי מיליון יורו בשנה (520,000 ליתר דיוק). שזה ממש כמעט כמעט כמו הסכום שמרוויח מבקר קולנוע ב"פנאי פלוס".
אחיו הצעיר, ישראל גרדינגר, העובד גם הוא בחברה, הביא הביתה ב-2005 במשכורת, הוצאות ובונוסים 326,000 יורו.
16) למרות הירידה הנמשכת במכירת הכרטיסים החברה מנסה לשדר אופטימיות למשקיעיה ולציין שדווקא צפויה מגמת התחזקות. גם משום שהוליווד תייצר סרטים קופתיים יותר, וגם בגלל הפיתוח המתמשך של סרטים מקומיים. תעשיית הקולנוע הפולנית, מציין המסמך, מאוד מתחזקת.
מה שהמסמך לא מציין הוא ש-2006 היתה שנה מצוינת גם לקולנוע הישראלי. למעשה, ביחס בין כלל הכרטיסים שנקנו השנה ובין הכרטיסים שנקנו לסרטים ישראליים זו עשויה להיות שנה היסטורית, אף יותר מ-2004. מה שהמסמך עוד לא מציין הוא שחברת תיאטראות ישראל ולפורום פילם אין יד ורגל בקולנוע הישראלי: לא כמשקיעה, לא כמפיקה ולא כמפיצה. דברו בהזדמנות עם מפיץ של סרט ישראלי מצליח – כל מפיץ, לא משנה מי – שהוציא סרט בבתי הקולנוע של אחת הרשתות ותוכלו להבין איך בתי הקולנוע משגשגים בשעה שהמפיקים והמפיצים מפסידים.
17) עוד נתון מעניין לשלב עדויות האופי: המסמך מציין שעל פי חוקי זכויות היוצרים בפולין מחויבים בעלי בתי הקולנוע בפולין להפריש תמלוגים ליוצרי הסרטים המוקרנים אצלם. אבל חברת "סינמה סיטי אינטרנשיונל" אינה משלמת את התמלוגים האלה, בגלל מחלוקת רגולטורית כלשהי מול חברת גביית התמלוגים המקומית (מעין אקו"ם פולנית).
18) התחנה הבאה: רומניה. 3 מגה-פלקסים שיכילו יחד 50 אולמות קולנוע יפתחו בבוקרסט במחצית הראשונה של 2008.
19) באופן די מדהים שמו של אריה ברק לא מופיע בשום מקום במסמך. יכול להיות שהוא בכל זאת, למרות עמדותיו הניציות, לא אחד מבעלי החברה ובכיריה?
20) אז מה בית הקולנוע המצליח ביותר בארץ של רשת רב חן? האם בדיזנגוף סנטר? האם בגבעתיים? הרצליה? ארנה? חיפה? לא. רב חן רחובות. זהו קומפלקס בעל ששה אולמות בו נמכרו בשנת 2005 238 אלף כרטיסים. במקום השני: רב חן ירושלים, עם 227 אלף כרטיסים. קניון שבעת הכוכבים במקום השלישי (192,000), קניון גבעתיים במקום הרביעי (186,000), ורב חן דיזנגוף, קומפלקס הקולנוע הראשון של ישראל (שיחגוג ב-2007 יומולדת 25) רק במקום החמישי עם 179,000 כרטיסים. אגב, קולנוע גת, הקולנוע האהוב על רוב האנשים שאני מכיר, ואחד האחרונים בארץ שיש בו עדיין אולם אחד מפואר (ותת קרקעי, המונע קליטה סלולרית), נמצא במקום האחרון עם 30 אלף כרטיסים.
שתי הערות: א. בקולנוע סינמה סיטי בצומת גלילות נמכרים בשנה בערך פי ארבע מהקולנוע הכי מצליח של רשת רב חן (אני מקווה שנתונים מדויקים יגיעו אליי בהמשך היום). ב. הפרוספקט הזה הוכן לפני השקת יס פלאנט בקניון איילון. כדי לדעת כמה המתחם הזה מצליח, אני מניח שנצטרך לחכות לדוחות הכלכליים של סוף 2006.
ויש עדכון (שני, 21:00): אבי אדרי, מנהל סינמה סיטי, מסר שבסינמה סיטי נמכרים כ-2.5 כרטיסים בשנה. כלומר: ככמות שמכרה רשת רב חן כולה ב-2005 (סעיף 3), ויותר מפי עשר מבית הקולנוע המצליח ביותר של רשת רב חן (סעיף 20).
אבל אל תאמינו לי. כנסו לקרוא את הדו"ח המלא (300 ומשהו עמודים בקובץ PDF) ואולי תמצאו שם פרטים שאני החמצתי.
לא ידעתי על הירידה הדרסטית במכירות הכרטיסים בארץ.
מגמה של פתיחת יותר ויותר אולמות עם ירידה מתמדת במכירת הכרטיסים… מחשיד ומדאיג. הלא כן?
שלום יאיר
קראתי את דבריך ( קפצתי קצת על פרטי ומספרים) מתחילתם ועד סופם והבנתי שאתה נותן חומר רקע ומציג תמונת מצב של חברה המנפיקה את עצמה בבורסה. ביקשת לתת למתעניינים תמונת מצב מעודכנת.
אני מבקשת לדעת כיצד מה שתיארת משפיע על תעשית הקולנוע בארץ, על היוצרים. האם עקב הדואופול מתקשים יוצרים עצמאיים להציג את סרטיהם
כל טוב
שולמית
אגב, לא התיחסת בדבריך לבתי קולנוע בבאר שבע.
רוה לשלומית: רב חן נגב בבאר שבע מכר 90 אלף כרטיסים ב-2005. לגבי יוצרים עצמאיים: אני כבר שנים מנסה לשכנע מפיצים עצמאיים לספר לציטוט את החוויות של העבודה מול רשתות בתי הקולנוע. כמובן שאף אחד לא מוכן, משום שהם עדיין צריכים לעבוד מולם, גם עם בטן מלאה. יום אחד זה יקרה, יום אחד. וברגע שאחד יתחיל, השאר יילכו אחריו. ועדת חקירה של הקונגרס יהיה אפשר להקים מהעדויות האלה, שיוכיחו אחת ולתמיד איך בעלי בתי הקולנוע מחצו את הקולנוע הישראלי.
קולנוע גת נוהג להקרין סרטים במשך שבועות ארוכים ("הבועה" ו"השטן לובשת פראדה" הוקרנו למעלה מחודשיים רצוף. כמו כן, כפי שצויין, יש בו רק אולם אחד. אין פלא שהוא במקום האחרון במכירות הכרטיסים.
רוה לברווז: הוא מקום אחרון בגלל שיש לו אולם אחד. אבל אם תחשב כמה כרטיסים בממוצע נמכרים בו בכל הצגה, הוא לא עד כדי כך רחוק מהקולנוע במקום הראשון. קח את 30,000 הכרטיסים, חלק ב-3 הצגות ביום ואז ב-360 ימים בשנה (ללא יום כיפור, ערב ראש השנה, ט' באב, יום הזכרון ויום השואה) ותקבל 27 כרטיסים להצגה. עשה את אותו חישוב עם 238 אלף הכרטיסים של רחובות ותוסיף עוד חלוקה ב-6, לששת האולמות, ותקבל נתון של 36 כרטיסים להצגה.
איזה שעמום.
כבר הרבה זמן לא קראתי פוסט כה מייגע
רוה לגריידון: היום יצא וראייטי במקום ואניטי. בוא מחר, יהיו בנות ערומות.
האם סינמה סיטי שבגלילות היא בבעלות של האחים אדרי?
האם הם גוד או בד גייז, כי לפי הבנתי הם מהצד של הטובים, הם משקיעים כבף בקולנוע הישראלי, הם אינם בחרם המבקרים, האם אני טועה?
בנוסף לפי הבנתי ברשות להגבלים עסקיים עומדת סוג של ברור האם בתי הקולנוע מתנהגים כמונפול.
ועכשיו אני רץ לקנות מניות ומפסיק ללמוד קולנוע.
רוה לואן אריק: דפיניטלי גוד גייז. לפעמים קצת מבולבלים ונמהרים, אבל כוונותיהם טובות.
פינת ולווט: פי ארבעה, לא פי ארבע.
בקשר ל"פלאנט" – חברת yes שילמה על חסות לקומפלקס ולכן צורף השם yes למתחם. עם תום החוזה אין מניעה ש-HOT יעניקו חסות ויקראו לזה "הוט פלאנט", או "צמיגי משה פלאנט", או שלא תהיה לזה חסות ופשוט יקראו לזה "פלאנט".
בהחלט מעניין – אתה בין היחידים שמתיחסים לאספקטים הכלכליים והמסחריים של תעשיית הקולנוע.
שאלה מעניינת – האם דיווחים כאלו יגרמו לארגוני היוצרים לצאת למלחמות בנסיון לנגוס קצת מרווחי הענק של בעלי האולמות (כמו שניסו לעשות עם התמלוגים של "הוט", ןאולי בגיבוי חקירת ממונה על הגבלים?),
[ואוסיף פינת ולווט משלי – שוב יש פה 'כנסו' שלא במקומו…]
רוה לאסף: כשם שתחנות רדיו מחויבות לשדר כמות מסוימת של מוזיקה ישראלית, וכשם שתחנות טלוויזיה מחויבות להשקיע סכום מסוים בהפקות מקומיות, כך לדעתי צריך לחייב בעלי בתי קולנוע מעל גודל מסוים להשקיע בהפקה או בהפצה של סרטים ישראליים. זו דרך אחת "להלבין" את הדואופול, באופן כזה שייתן לבעלי העסקים לשמור על עוצמתם, אבל לגרום להם להחזיר חלק מההכנסות שלהם חזרה לתעשיית הקולנוע המקומית. יש כאן בהחלט מקום למאבק שכזה. או אפילו לא למאבק, רק לשכנוע כריזמטי: זה בהחלט ישרת את האינטרסים של כל הצדדים, כולל הקהל. ולראייה: הקולנוע הישראלי הציל השנה את נתוני הקופות מקריסה נוספת. עדכונים על כך בהמשך השבוע. העובדה שפורום פילם לא נוגעת בסרטים ישראליים היא הבזיון האמיתי של החברה.
פוסט מרתק. מעניק מבט לא שגרתי (ועגמומי משהו) למתרחש מאחורי הקלעים בענף הקולנוע בישראל. ואם יש מסקנה נחרצת מכל המידע הזה הרי היא שחובה להפריד בין הבעלות על בתי הקולנוע להפצה, ממש כמו ברוב המדינות המתוקנות בעולם המערבי. רונית קן – לטיפולך.
רוה לרני: כן, בהחלט. רונית קן מבקרת כאן כל יום, הבלוג שלי במועדפים שלה והיא מגיבה כאן מדי פעם תחת הניק "זאת שיודעת". כדי לגרום לרונית קן לפעול צריך להוכיח שיש כאן (קן) עניין לציבור. זה המקום לקחת את הכדור שזרקתי ולרוץ איתו. להחתים עצומה בכניסה לבתי קולנוע, למשל. או באינטרנט. ולמצוא דרך לגרום לה לחקור את כל רשתות הקולנוע בארץ. לא עניין פשוט. לבעל רשת אחת יש קשרים עסקיים עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ולבעל רשת אחרת יש קשרים אישיים ועסקיים עם בכירי השלטון והליכוד. וכמו שתמיד אומרים בסופו של דבר: זה בסך הכל קולנוע. יש עוולות גדולות מזה. לכן איש לא יטרח להתעסק בזה, עד שהגווארדיה הזאת תצא לפנסיה (עניין של 15 שנה בערך).
ועוד קצת קטנוניות: אמנם רותה קופפר היא לא איתי שטרן, אבל לציין בגלריה של היום שבמפתיע ג'רמי פיבן אינו מועמד לגלובוס הזהב על משחקו ב"פמליה", כשהוא כן, זה קצת מצחיק.
נדהמתי לראות את איתי שטרן במסיבת העיתונאים של פול ורהובן. עד עכשיו הייתי בטוח שהוא דמות מומצאת.
תודה יאיר על הזווית העיסקית של האומנות, ללא ספק פוסט מרתק.
אז למה, עם כאלה הכנסות, אין סדרנים באולמות? לפני כמה זמן הייתי בגבעתיים בהקרנה של "השתולים". באמצע הסרט המסך "התפצל": חלקו העליון של הפריים למטה, חלקו התחתון למעלה. עד שזה תוקן לקח זמן. בושה וחרפה. אפשר היה לפחות להריץ את הסרט אחורה ולהראות שוב את החלק שהוקרן בלתי תקין. לו היה סדרן באולם (דרישה מינימלית) זה היה מתוקן מיידית.
לפטרישיו- סתם לידע כללי, כיום בקולנועים מסחריים כמעט ואי אפשר להחזיר לאחור את הסרט (כמובן אני מדבר על פילים, ולא על DVD רחמנא לצילן), מכיוון שרוב הסרטים אינם מוקרנים מגלגלים, אלה מצלחות גדולות שבהם אין אפשרות להחזיר לאחור (בגלגלים אפשר אבל גם מסובך), והשאלה היותר טובה, למה לא מביאים עוד מקרינים!!! אני עבדתי בתור מקרין על 4 אולמות, ותאר לך שיש תקלה ב2 אולמות במקביל אוי זה מעביר בי צמרמורת?
תגובה שתכליתה להימחק מתוך טענה של עויינת. אבל שתממש את תכליתה המוצהרת, ניסיון להוציא את הדברים מתחום הדמגוגיה.
לשולמית – אין(אין!) לדברים הכתובים השפעה על תעשיית הסרטים בארץ לבד מהעובדה שיש ירידה כללית (מקומית/עולמיתץ) במספר המבקרים בבתי הקולנוע.
פאקט. אין שחר (אין!)לטענה שבעלי בתי הקולנוע/מפיצים "מחצו" את יוצרי הקולנוע הישראלי, זו טענה שאין לה לא שחר לא ידיים ולא רגליים. ואין שום סיפורים מסמרי שיער שקשורים לעניין זה. יש קיטורים טבעיים ותו לא.
לואן אריק. לא יודע אם האחים אדרי הם גוד או באד גייז הם לא יותר ולא פחות מגריידינגר (שאלה של טעם אישי) והם לא משקיעים בכיף הקולנוע ישראלי אלא מתוך אינטרס עסקי שמבניב להם רווחים נאים ע"ח הקופה הצמיבורית שמשקיעה את מירב הכסף. הם לא פילנטרופיים ואפילו לא מתקרבים להיות כאלה.
לאסף רוזן – איפה בדיוק ראית "רווחי ענק"??? הפוסט מתייחס להכנסות והמחזור מעיד שזה לא ביג ביזנס.
בתי הקולנוע/מפיצים משקיעים (והרבה) בסרטים ישראלים באמצעות קרן נפרדת.
להשוות בין תחתנות טלוויזיה/רדיו (שעושות כסף ממשאב ציבורי) לבין עסק פרטי לגמריי ולהחיל עליו רגולציה זה בולשיביזם לשמו.
ולרני- איפה מצאת עגמומיות בדיוק ומה עניין הדו"ח לגדר ההפרדה. ס"ה מאזן של חברה בסדר גודל בינוני שכותב הפוסט עושה שימוש בנתוני הכנסה במקום לעשות שימוש בנתוני רווח שהם החלק היותר מעניין.
התחושה הכללית והדי וודאית שכותב הפוסט, מטעמים שלו, שוטם את משפ' גריידינגר שאיננה "איש רע" בשום לא סיפור שעולה מכאן.
ואסיים כרגיל, בחג שמח ושתהיו כולכם בריאים. זה העיקר.
רוה לג'יזז/סקרן/סוקר/גלעד: שוטם? אני?! או-קונטרר. אני מעריץ את מוקי גרדינגר. הרי אין עוד מישהו בתעשיית הקולנוע בארץ שמבין את העסק טוב ממנו. תראה איזו מגילת הלל פרסמתי בשבחו. כן, יש לי ביקורת, ואני חושב שהיא לגיטימית. מה שחורה לי, כעיתונאי וכצרכן תקשורת, זה שהוא מנצל את כוחו כמספר 1 וכאיש עסקים מצליח כדי לצנזר את הביקורות שלא נעימות לאגו שלו, ושהוא מקבל עצות גרועות מהיחצן שלו. עיון בנתונים מוכיח שחרם המבקרים שלו בסך הכל מנסה להגביה את הכנסותיו מ-108 מיליון יורו ל-109 מיליון יורו. וזו תאוות בצע לשמה שראויה לגינוי. אבל מה שמעניין אותי הרבה יותר הוא העובדה שאתה ללא ספק שוטם את הבלוג הזה ואת כותבו ועדיין מקפיד להיכנס לכאן כל לילה וללכלך את השטיח. אם אצליח להבין איך להביא הנה את כל שונאיי, ולא רק את מחבביי, אולי גם אני אצא מתישהו להנפקה בבורסה. בוא כל יום, ג'יזז. כשאני קם בבוקר ואין תגובה שלך מהלילה אני מרגיש עצוב ופגיע. אני מקווה שאתה גם מבקר אצל הספונסרים שלי.
I have read some more things:
1. Cinema City shares 50% of Blockbuster and generate more revenue through that channel.It gives teh company a significant revenue from DVD and video sales and rental.
2. The company has an exclusieve rights to develop IMAX theatres in Poland,Hungary,the Czech republic,Bulgaria & Romania
3. The company plans to expend its share of the market by adding more multiplexes in existing markets. They plan to open another 2 cinima's in Israel
4. Buy more property in order to expand in places where they can not get into exisiting shopping mols.
5.No problems with cash flows as most of peopel coming to their theatres are paying cash.
6.They see IMAX as a risk.They see problems coming from this format as there are limmited films and it's to complex to operate.
It's to long document to read it all in one time. so what I fished out is what I read so far.
יאיר, בקשה קטנה – לפני שאתה רץ למחוק את ג'יזז, תקרא אותו, ותראה שיש לו כמה טענות מעניינות, וכנראה נכונות. אז בבקשה אל תמחק את כל התגובה (מצד שני אתה יכול ומוזמן למחוק את השורות האחרונות, לפני הברכה לחג) – מצד שני, זה הבלוג שלך, תעשה מה בראש שלך.
אבל אתה יכול למחוק את התגובה שלי, היא כבר לא רלוונטית… 🙂
לפטרישיו וואן-אריק – אכן דברים יפים, אבל אחרונת הבעיות היא איכות הסרט. ברב חן תל אביב יש סדרן אחד על כל כמה אולמות ובגבעתיים אחד על כל האולמות. הברדק שם חוגג. אנשים מטיילים בין אולמות. יש לי חבר שהיה בערב אחד ב-3 סרטים ברצף בגלל שהם לא מסוגלים לוודא שאנישם יוצאים דרך היציאות ולמנוע יציאה דרך הכניסה לאולם. האור לפעמים לא נכבה עם תחילת הסרט, ואין מי שימנע הפרעות במהלך ההקרנה. הנאה שלנו כצופים נפגעת, ורב חן מרוויחים. מעניין אם בפולין יש להם יותר סדרנים. שם זה בטח יותר זול להחזיק סדרן.
מה עם שוק ה- DVD המונופליסטי לא פחות, שגם בו, אם אני לא טועה, יש לאותם אנשים דריסת רגל דינוזאורית. איך אשרו את המיזוג בין בלוקבסטר ל"ענק הוידאו"?ולמה באמת סרטי שפירא לא מוזכרים במסמך? תיאטראות ישראל מכלילים אותם כחלק מהם?
לג'יזז, או מי שלא תהיה:
העגמומיות נובעת ממבנה הפצת הסרטים בישראל, כפי שהוא מתבטא בחלקו גם מהדו"ח הזה. האשמה פה היא לא של חברות ההפצה או רשתות בתי הקולנוע: אלו הן חברות מסחריות והאינטרס הטבעי שלהן (תיאטראות ישראל וגלובוס כאחד) הוא לשלוט כמה שיותר בשוק הקיים. זהו תפקידה של המדינה, באמצעות הפיקוח על ההגבלים העסקיים, לדאוג לכך שתהיה הפרדת כוחות בין הגופים השונים (אם תרצה: יצור, והפצה) כדי שהלקוחות כמו גם הגופים הקטנים יותר העוסקים בתחום לא ישלטו על ידי מונופול / דואופול של הכוחות הגדולים יותר. ואת הפטנט הזה לא אני המצאתי- הוא הומצא במולדת הקפיטליזם הידועה כארה"ב. אפילו היום, תחת השלטון המאד ימני השורר שם – המצב בתחום הזה (כמו גם בכמה נוספים) הוא הרבה יותר טוב מאשר בארץ, גם פה לא רק בתחום הזה אלא גם בתחומים נוספים.
באשר לרשת בתי הקולנוע של תיאטראות ישראלף אין לי שום טענה כלפיה כמעניקת שירות. זו בעיני הרשת העדיפה לצפייה בסרטים: בתי הקולנוע שלה מתוחזקים (לרוב) טוב יותר, ומערכות ההקרנה והקול מתופעלות שם כראוי (לעומת, נגיד, מערכות ההקרנה המשוכללות של "סינמה סיטי" שמתופעלות על פי הצד שבו המקרין קם בבוקר). ה"פלאנט" בקניון איילון הוא בית קולנוע משובח ביותר, והלוואי ורוב האולמות בארץ היו מתוחזקים בצורה כזו (רק חבל שהם לא שמעו על קרח בקולה, ועוד יותר חבל שלא בחרו בשם עברי לבית הקולנוע, אבל נסלח להם על כך).
הטענה היא בנוגע למבנה ההפצה בארץ, כפי שאמרתי, ועיקרה של הטענה מופנה כלפי מדינת ישראל שעושה מעט, מעט מדי, בתחום הפיקוח על ההגבלים העסקיים, ולא רק בשטח זה. בעוד שתפקידו של גוף מסחרי הוא להרוויח כמה שיותר, תפקידה של המדינה הוא לייצג את האזרחים והגופים הקטנים יותר ולדאוג שלא יעשו קופה על גבם. לצערי, זה לא קורה כאן.
לרני
להלן הערות לתסריט שהגשת.. מקווה שתמצא אותן מועילות. לנוחיותך כתבתי את מה שיש לי לומר בגוף הטקסט שלך.
"העגמומיות נובעת ממבנה (על איזה מבנה אתה בדיוק מדבר, רצוי לתאר את המבנה שאותו אתה עומד לשלול כדי שתהיה מובן) הפצת הסרטים בישראל, כפי שהוא מתבטא בחלקו גם מהדו”ח הזה (האם אתה מכוון לומר שסרטים+נדל"ן= הפצה בלתי ראויה/ראויה?). האשמה (אשמה.. מהי היא האשמה? אתה חייב לומר את מהות האשמה) פה היא לא של חברות ההפצה או רשתות בתי הקולנוע: אלו הן חברות מסחריות והאינטרס הטבעי שלהן (תיאטראות ישראל וגלובוס כאחד-ואדרי וסרטי שפירא ומטלון ולב ועוד) הוא לשלוט כמה שיותר בשוק הקיים. זהו תפקידה של המדינה, באמצעות הפיקוח על ההגבלים העסקיים, לדאוג לכך שתהיה הפרדת כוחות בין הגופים השונים-גלובוס לא נפרד מפורום שלא נפרד מאדרי שלא נפרד ממטלון וכו'?- (אם תרצה: יצור, והפצה- יצור?? פורום הם בהגדרה יוצרי סרטים?) כדי שהלקוחות (כאן אתה צריך להסביר מי הם הלקוחות ואיך הם נפגעים) כמו גם הגופים הקטנים יותר העוסקים בתחום (אם אתה מנסה לומר שהגוף הקטן (מי זה?) זקוק להגנה, אז ראוי שתסביר למה הוא הוא זקוק להגנה) לא ישלטו על ידי מונופול / דואופול (פורום, אדרי, גלובוס, זה כבר טריפלחפול ועוד לא אמרנו מטלון, לב ושפירא שזה כמה פול?) של הכוחות הגדולים יותר. ואת הפטנט הזה לא אני המצאתי- הוא הומצא במולדת הקפיטליזם הידועה כארה”ב (להשכלה. הקפיטליזים מקורו באיטרופה של המאה השש עשרה ולא בארה"ב). אפילו היום, תחת השלטון המאד ימני (להשכלה. מאוד ימני זה אומר מאוד קפיטליסטי) השורר שם – המצב בתחום הזה (כמו גם בכמה נוספים) הוא הרבה יותר טוב מאשר בארץ (פה אתה צריך לתת דוגמא ז"א איך שם יותר טוב מהרע שפה), גם פה לא רק בתחום הזה אלא גם בתחומים נוספים."
🙂 אז ידידי הצעיר במקום לנבור בבלוגים, תכנס קצת לכיתה ותלמד כמה שיעורים, לפחות יעזור לך להבין על מה אתה מדבר..
וליאיר..
נו באמת.. אני שוטם/שונא אותך ואת הבלוג שלך? אדרבא, אתה גורם לי קורת רוח אמיתית עם המיסיונריות המשעשעת שלך והמגיבים, בד"כ, מפילים אותי על הרצפה מצחוק.. ממש תענוג.
יאיר, המון תודה על פוסט מאיר עניין ומרתק. אתה אחד היחידים המתייחסים לקולנוע כביזנס לגיטימי ודינאמי לא פחות מן הערכים האומנותיים אותם הוא יוצר, מקדם ומפסל – ולכך חשיבות רבה דווקא בעידן גלובלי מבוסס פס-רחב כמו שלנו. תודה.
לג'יזז, או מי שלא תהיה ואת מי שלא תייצג:
הבנת הנקרא היא דבר ראוי, והייתי אולי ממליץ על כמה קורסים בנושא אם הייתי מאמין שזה יועיל.
אבל – במיוחד בשבילך:
בארה"ב, מולדת הקפיטליזם (לא טענתי מעולם שהם המציאו אותו, אבל הם ללא ספק ישמו אותו בצורה מרתקת, ובמיוחד בזמנים בהם הרפובליקאים היו בשלטון) קיימים חוקי האנטי טראסט, וגם כיום – לאחר שחלה בהם נסיגה – עדיין קיימת הפרדה בין היצור להפצה. קרי: אולפני הקולנוע והמפיצים אינם רשאים להחזיק גם בבתי קולנוע (אני נשאר בענף הקולנוע, אבל זה נכון גם לגבי תחומים נוספים). רשתות בתי הקולנוע צריכות להציע מחירים מסומים לגבי כל סרט חדש שיוצא, ובעצם להתחרות עליו. אין להם הסכמים בלעדיים עם מפיצים/אולפנים מסוימים.
מצב דומה שורר גם באירופה.
בארץ המצב שונה לחלוטין: קיימות שתי רשתות בתי קולנוע עקריות (רב-חן/פלאנט וגלובוס) וגם את רשת לב הקטנה יותר. כל הרשתות הללו משתייכות למפיצים הגדולים יותר. תיאטראות ישראל היא גם הבעלים של פורום פילם המייצגת בארץ את דסני, ניו ליין ומיראמקס ומפיצה גם סרטים נוספים, ויש להם הסכם גם עם מטלון המפיצה את פוקס, סוני ועוד כמה חברות קטנות יותר. סרטי שני, הבעלים של לב הם מפיצים עצמאיים (ויש להם מבחר סרטים משובח, אגב). כמעט ואין מפיצים קטנים, לפחות לא בכמויות שהיו פה בשנות השישים, שבעים והשמונים, ואלה שקיימים נאלצים להתכופף לתנאים הדרקוניים שמכתיבות הרשתות הגדולות שמתחרות בהם, כאמור, גם בתחום ההפצה.
לו היו רשתות בתי הקולנוע נפרדות מההפצה, כפי שאכן קורה ברוב חלקי העולם, המצב היה אחר.
יתרה מזאת, העובדה שכה הרבה חברות סרטים מיוצגות על ידי מספר קטן של מפיצים (גלובוס מפיצים את וורנר, יוניברסל, פאראמונט בנוסף להפצה של סרטים עצמאיים) היא כשלעצמה פגומה. אותן חברות יוצגו בעבר בארץ על ידי מספר גדול יותר של מפיצים, והיתה הפרדה גדולה בהרבה בין בין בתי הקולנוע להפצה. בין השאר המצב הזה אפשר יחודיות של בתי קולנוע (קולנוע פריז, למשל- אבל גם אולמות נוספים) תחרות גדולה יותר הן בשירות לצופים והן באפשרות להפיץ סרטים של מפיקים ומפיצים קטנים יותר ללא תנאים דרקוניים. החלוקה הכספית בין בתי הקולנוע, למפיץ, המפיק וכו… הצופה,כתוצאה מכך, קיבל מגוון גדול יותר של סרטים, והחלוקה היתה שוויונית יותר. וזה, ידידי היקר, תפקידה של המדינה: השוק לעולם לא יגרום לחלוקה שוויונית יותר – זה גם לא תפקידו. תפקידה של המדינה הוא לייצג את החלשים יותר, את האדם הקטן, ולא את החברות הגדולות והכוחניות. ובתפקיד הזה מדינת ישראל מועלת כבר שנים רבות ובתחומים רבים.
ומשהו נוסף: ישנן דרכים להתווכח וישנן דרכים. מותר ואף רצוי שלכל אחד יהיו דעות משלו בענין מסוים, ואין לי שום בעיה עם כך שאתה אולי לא מסכים אתי. אבל אפשר להתווכח בנימוס ואפשר בגסות רוח. אתה גס רוח במידה שלא תיאמן ומתייחס בזלזול תהומי לכל מי שמביע דעה שונה משלך. אז לפני שתיקח קורסים בהבנת הנקרא אולי כדאי שתמד קצת יחסי אנוש. גם את אתה מייצג איזשהו גוף מסחרי כוחני וגם אם לא – נימוס אף פעם לא הזיק לאף אחד.
מצד שני, אל מי בדיוק אני מדבר? הרי כבר בזמן ההקלדה ברור לי שכל דבריי יפלו על אוזניים ערלות. אבל אולי אחרים יקראו ויעשו משהו בנדון. רונית קן? אניבאדי?
Yo, this is often a great website. I'm continually looking for websites similar to this. Sustain the nice work!