27 ינואר 2010 | 14:18 ~ 31 Comments | תגובות פייסבוק

עליות שערים

זה רשמי: "אווטאר" הוא הסרט הקופת ביותר בכל הזמנים בטבלת ההכנסות העולמית, אחרי שעקף אתמול את "טיטאניק" והוא עומד הבוקר על סך הכנסות של 1.858 מיליארד דולר. השאלה הגדולה הבאה היא האם הוא יצליח להיות הסרט הראשון שחוצה את קו 2 מיליארד הדולר בהכנסות גלובליות. בטבלה האמריקאית הוא עדיין מקום שני אחרי "טיטאניק", כשחסרים לו עוד 50 מיליון דולר לעקוף אותו ולהיות מחזיק השיא גם בצפון אמריקה. יש להניח שבתוך כמה שבועות גם זה יקרה. ואם עד כה המתמטיקה ההוליוודית היתה ששוברי קופות מכפילים את הכנסותיהם בזכות הקופות העולמיות (מחוץ לארה"ב), בא הסרט הזה ומציג נתונים לפיהם ההכנסות הגלובליות הן בדיוק פי שניים מההכנסות באמריקה (בערך: באמריקה 600 מיליון, בשאר העולם 1.2 מיליארד). ומה קורה עם "אווטאר" בארץ?


על פי נתונים שהגיעו אליי, "אווטאר" מכר בארץ כבר 600,000 כרטיסים, מה שאומר שזה הסרט הכי נצפה בישראל מאז "שרק 2 " ב-2004, שמכר 600 אלף כרטיסים. בישראל, "אווטאר" אמנם מציג את המספרים הכי חזקים של העשור, אבל לא מאיים על השיאים המקומיים. "טיטאניק" מכר ב-1997 מיליון כרטיסים, והיה הסרט האחרון בישראל שהגיע למספר הזה. מאז, יש מעט מאוד שוברי קופות הוליוודיים שמצליחים להגיע אפילו לחצי מיליון כרטיסים. על פי "בוקס אופיס מוג'ו" "אווטאר" הכניס בישראל 6,288,772 דולר (נכון ליום שני). "טיטאניק" הכניס 8,538,685 דולר.


אפקט "אווטאר" מורגש לא רק בקופות, אלא גם באתרי האינטרנט של רשתות הקולנוע. כך נראה הגרף של "גוגל טרנדס" של חודש דצמבר לאתרי האינטרנט של סינמה סיטי (בכחול) ויס פלאנט (באדום). "אווטאר" יצא ב-17 בדצמבר.



chart



וזה מנספחי "אווטאר" המשעשעים: מול אלה שלא מצאו שום עניין בעלילת "אווטאר" וחשבו שהסרט ריקני ורדוד, הנה מישהו שמצא השראה רבה מהסרט – ג'וליאנו מר. זו כוחה של האמנות: שהיא יכולה לתפקד כמראה. אנחנו מביטים בעולמות רחוקים ורואים את עצמנו. רק מילת אזהרה לג'וליאנו מר ולכל מי שמפרש סרטים בצורה פסקנית: מטאפורות הן חרב פיפיות. אפשר לקרוא אותן לכל כיוון.


===========


לכבוד הבמאי ז'אק אודיאר. הנידון: סרטך החדש, "נביא". ז'אק היקר, עדיין לא מאוחר להיכנס לחדר אפקטים ממוחשבים, לצבוע את כל דמויותיך בכחול ולהפיץ את סרטך מחדש תחת השם "נא'בי".



==========


ובשעה טובה, יהונתן סגל מגיב למהומת האלוהים סביב סרטו החדש, בשיחה קצרה עם נירית אנדרמן ב"הארץ".

Categories: בשוטף

31 Responses to “עליות שערים”

  1. טל אנסקי 27 ינואר 2010 at 14:37 Permalink

    זה אומר שהוא הסרט הכי טוב שנוצר אי פעם

  2. יואב 27 ינואר 2010 at 15:22 Permalink

    בזימבאבווה פחית קולה עולה 58,000,000,000 דולר מקומי (באמת!). האם זה אומר שזימבאבווה היא המדינה העשירה ביותר בעולם?

    לקרוא ל"אוואטר" הסרט המכניס ביותר מאז ומעולם זה פשוט לשתף פעולה עם יחסי הציבור של הסרט. זה אולי נחמד לציברו הרחב, אבל אנשי קולנוע מקצועיים לא אמורים ליפול בפח הזה.

    דולר של שנת 2010 לא שווה לדולר של שנת 1977, ואותו דולר לא שווה לדולר של שנת 1939. על מנת למצוא את הסרט המכניס ביותר של כל הזמנים צריך לחשב את ירידת ערך המטבע. למזלנו, יש מי שכבר עשה את זה בשבילנו:

    http://boxofficemojo.com/alltime/adjusted.htm

    הנתונים מתייחסים רק לארה"ב, סביר להניח שמאחר לחשב חישוב ארוך טווח לכמה עשרות מטבעות שונים זו משימה חשבונאית מאוד לא פשוטה. עם זאת, אפשר להניח שהם די משקפים גם גלובלית.

    בסכומים ריאליים, הסרט המכניס ביותר מאז מעולם הוא "חלף עם הרוח", ומיד אחריו "מלחמת הכוכבים 1". אווטאר נמצא, נכון לעכשיו, במקום 26.

  3. יוני 27 ינואר 2010 at 19:02 Permalink

    ב-1939 היה מחירם הריאלי של הכרטיסים יקר בהרבה מכפי שהוא היום משום שכל העסק הקולנועי היה מלווה ביוקרה של מתחילים. לעומת זאת, מספר התושבים בארה"ב היה רבע מכפי שהוא כיום. כך, שאם התקטננו עד הסוף – אני חושב שיותר צופים אמריקאים ראו את אוואטר מכפי שראו את חלף עם הרוח. המדד האמיתי הוא מספר הכרטיסים שנמכר ולא שום דבר אחר. השאלה מי מודד את זה?
    🙂

  4. יובל 27 ינואר 2010 at 19:51 Permalink

    הפרשנות של מר באמת מוכיחה שהעלילה לא שטוחה אידיאולוגית. כשחשבתי שהסרט מדבר רק על עירק וארה"ב חשבתי שהוא שטוח אידיאולוגית. אבל כשהבנתי שאפשר ליישם אותו גם על הפלשתינים הבנתי שהוא רב רבדים.

  5. יואב 27 ינואר 2010 at 20:17 Permalink

    יוני,
    אם כבר להתחכם, אז עד הסוף: השאלה הכלכלית המעניינת היא מה היה היחס בין מחיר כרטיס קולנוע לבין חציון ההכנסה הפנויה לנפש בארה"ב של 1939.
    אגב, אני חושב שאתה טועה בעניין יוקר הכרטיסים. בשנת 1939 הקולנוע כבר מזמן לא היה עניין של מתחילים, אלא בידור ההמונים הנפוץ והזול ביותר – רגע היסטורי קט לפני שנכנסה הטלוויזיה לבתים. אם כבר, אני משער שמחירו הריאלי של כרטיס בשנת ה-30' היה זול באופן מהותי ביחס למחיר כרטיס בימינו.

  6. עומר 27 ינואר 2010 at 21:02 Permalink

    יובל, אתה הזוי לגמרי.. איך אפשר ליישם את הסרט על הפלשתינים?? לך תלמד קצת היסטוריה.

  7. עדן 27 ינואר 2010 at 21:45 Permalink

    העלילה באווטאר מתאימה לכל עם שמתקומם כנגד כובש – אני ראיתי בעיקר הקבלה לאינדיאנים אבל זה עובד לגמרי גם בהקבלה לפלסטינים. משעשע אותי מאד כמה הסרט מצליח בישראל ואף אחד כמעט מהצופים שלו לא עוצר לרגע לשאול את עצמו מי הוא בסרט הזה.

  8. יובל 27 ינואר 2010 at 21:47 Permalink

    ההיסטוריה תוכיח מי הזוי!
    הנקודה שלי היתה בנוגע לעלילה הרב-רבדית של הסרט בכלל.

  9. Kobi 27 ינואר 2010 at 22:05 Permalink

    אם כבר נכנסנו לקטנוניות, הרשו לי לתרום את שני הסנט שלי.

    הסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים הוא "גרון עמוק", שהציג את כישוריה האוראליים של לינדה לאבלייס.

    הסרט נעשה בתקציב של קרוב ל-25 אלף דולר והרוויח, על פי הערכות שמרניות, משהו כמו 600 מיליון דולר.

  10. יוני 27 ינואר 2010 at 22:11 Permalink

    יואב,

    אתה משער לא נכון.
    כמו כל מוצר מדיה אחר, עלותם של כרטיסי הקולנוע היתה גבוהה בהרבה דאז. אגב, אני מסכים בקשר למדד שהצעת. אפשר לתת מדד של "צפיפות צפייה" – כלומר מספר הצופים – מחולק במספר התושבים – מחולק ביחס שהצעת. זהו המדד המושלם.
    מעבר לכך, כיצד תסביר הכנסה ששווה היום לביליון וחצי דולר שהתפזרה על מאה מיליון תושבים (מספר האזרחים ב-US ב1939)?

  11. זוהר 27 ינואר 2010 at 22:24 Permalink

    אז… פנדורה זו ישראל והנא'בי הם הפלסטינים.

    אולי ג'וליאנו מר ראה גרסא של אווטאר בה בני האדם חיו בפנדורה עוד הרבה לפני זה וכל המורשת שלהם שם, אבל בסרט שאני ראיתי בני האדם הם כובשים אכזריים.

    אבל מצד שני, כל אחד רואה את הסרט בצורה אחרת.

  12. דן ג 27 ינואר 2010 at 22:27 Permalink

    אין ספק ברגע שמכניסים את נתוני האינפלציה ואוואטר יורדים למקום ה-26 בארה"ב זה הופך את כל המשחק הזה לבדיחה.

    זה כמעט כמו להגיד שהיום מכירות הלחמים בישראל (בשקלים חדשים) גבוהות בערך ב-200,000 אחוז מאשר בשנות ה-70, ולא להתייחס לאינפלציה שהייתה.

  13. יוני 27 ינואר 2010 at 22:45 Permalink

    זה פשוט לא נכון, דן.
    ראה כאן –

    http://business.theatlantic.com/2010/01/is_avatar_really_the_biggest_movie_of_all_time.php

    לא ניתן לשפוט את אווטר ואת חלף עם הרוח באותן המטבעות מהמון המון סיבות. בסופו של דבר – את אווטאר יראו כנראה – מספר הצופים הגדול ביותר שראה אי פעם סרט.
    הנה כן –

  14. ג'ימי 27 ינואר 2010 at 22:56 Permalink

    אולי כשהוא ראה את אווטאר חשב לעצמו יאיר לפיד שאנחנו הנא'בי ומדינות ערב הן הפולש האכזר ערב מלחמת העצמאות או יום כיפור.

  15. עודד שחר 27 ינואר 2010 at 23:16 Permalink

    השאלה של אוואטר היא לא מה היה המדד החציוני של ההכנסה הפנויה, השאלה היא כמובן, מה היו ערכי מוצרי היסוד שאיתם מייצרים סרט – כמו פילם, משקפיים מפלסטיק, והיום גם סיליקון שיש בחזה של כמה שחקניות. אם משכללים את כל אלו, הסרט המכניס ביותר פר אדם שצפה בו הוא כמובן "שמתי ברז למורה".

    והאמת שהשאלה המעניינת האם אואוטר יצליח לשרוד את מבחן הזמן כפי שעשה חלף עם הרוח. הרי בלי אפקט התלת מימד הוא סרט נחמד ולא יותר, והשאלה אם יהיו סרטי תלת מימד לא בקולנוע – בבתים של האנשים, ואם כן מתי. אחרת הסרט הזה יהיה פחות חשוב מטאיטניק או משליחות קטלנית 2 שהם סרטים קלאסיים והרבה יותר מוצלחים של ג'ימס.

  16. רז-ש 27 ינואר 2010 at 23:38 Permalink

    או שהמתנחלים הם הנאבי ומי שבא לפנות אותם זה בני האדם הרשעים? אפשר לפרש את זה לכל כיוון מהסיבה הפשוטה שהסרט ממש ממש לא מורכב אידיאולויגת. או מורכב באופן כללי. שני הצדדים בסרט הם פאנטים. צד אחד מגלה לאומיות שטחית רומנטית קלאסית והצד השני סתם שוביניסט חסר מוסר. זהו. לכן אפשר לכאורה להשית את זה על כל סכסוך לאומי שהוא. בצורה שטחית כמובן. זה לא שהמטפורה מורכבת ומתאימה את עצמה. זה פשוט כל כך שטחי שכל פרשנות סימבולית של סכסוכים יכולה להתאים לזה. ולא משנה מי שמים באיזה צד. בהתאם למי שאתה חושב את הטובים.

  17. Taktik 28 ינואר 2010 at 0:01 Permalink

    ג'ימי, טעות בידך…
    כשיאיר לפיד ראה את אווטאר הוא חשב שג'יימס קמרון מעביר לו מסר: "כתוב את האוטוביוגרפיה שלי. עטיפה כחולה בבקשה"

  18. ענבל קידר 28 ינואר 2010 at 2:54 Permalink

    כרגיל, אני מתעניינת רק בעברית: אפשר להסביר לי מה הקטע של הצ'ופצ'יק אחרי הא' בתעתיק של "נא'בי"? אם אני מבינה נכון, תכליתו באנגלית להפריד בין שתי ההברות של השם או לייצר מה שנקרא בפונטיקה "glottal stop" – בהנחה שבלעדיו אמריקאים עשויים לקרוא את השם הזה כמו "נייבי". בעברית הא' ממילא עושה את כל זה, כך שאין לנו שום צורך בגרש, שבכתיב עברי משתמשים בו רק לציון קיצורים (רח'), אותיות בודדות (כיתה ג')ותעתוק עיצורים שלא קיימים באלף-בית שלנו (ג', צ', ז').
    בעצם, הוא לא רק מיותר אלא גם מטעה, כי אם בכל זאת קוראים אותו כמציין הפרדה בין שני חלקי השם, יותר טבעי לקרוא את הב' שאחריו כדגושה (צליל v בתחילת מילים מתעתקים לו', לא לב'), ואכן, בפעמים הראשונות שכתבתם את השם הזה ככה, לפני שראיתי אותו כתוב גם באנגלית, קראתי אותו "נאבּי". אז בשביל מי הגרש הזה שם?

  19. מיכאל 22 28 ינואר 2010 at 10:42 Permalink

    אני עם ענבל.

  20. יואב 28 ינואר 2010 at 10:43 Permalink

    יוני,
    הלינק שהבאת מאוד מעניין ורלוונטי, אבל המסקנה שלו הפוכה לגמרי מזו שאתה מגיע אליה. הוא מציין בפירוש שמחיר הכרטיסים עלה לאורך השנים בקצב מהיר יותר מאשר מדד המחירים לצרכן – משמע שגם לאחר חישוב ירידת ערך המטבע, יותר אנשים צפו בסרט שהרוויח סכום מסויים בעבר, מאשר אנשים שצפו בסרט שהרוויח סכום זהה (באופן יחסי) בימינו אנו. נוסף על כך, לסרטי ילדים צריך לחשב אפילו יותר צופים, מאחר ולילדים נמכרו כרטיסים במחיר מוזל.

    בעבר הצפייה בקולנוע הייתה עניין הרבה יותר פופולארי וזמין. בימינו, כשאפשרויות הבידור הרבה יותר רחבות, וסרטים ניתנים לצפייה גם בדי-וי-די או במחשב, אנשים רואים הרבה פחות סרטים בקולנוע. אפשר לראות את זה אפילו בתהליכים שהתרחשו כאן בארץ: בשנות ה-70' וה-80' היו בישראל הרבה יותר אולמות קולנוע והרבה יותר מושבים מאשר בימינו אנו. בית הקולנוע היה מוסד שכונתי, ואנשים רבים היו יוצאים לסרט כל שבוע, מה שכמעט לא תמצא בימינו אנו.

    בקיצור, אווטאר הוא עדיין לא הסרט המכניס ביותר מאז ומעולם מבחינה כלכלית, וסביר להניח שהוא גם לא במקום ראשון במספר הצופים. הדבר המרכזי שהוא יכול להתגאות בו בשלב זה הוא קצב האינפלציה.

  21. בן 28 ינואר 2010 at 11:09 Permalink

    אכן "הסרט הקופת ביותר".

    אגב, הנידון זה מי שדנים אותו, והנדון הוא הנושא בו דנים. לא?

    מתישהו יהיה פוסט בלי שגיאות, שתטרח לקרוא אותו שוב לפני שאתה משגר. אני כמעט משוכנע.

  22. בן 28 ינואר 2010 at 11:14 Permalink

    הוא יצא (ורבים מהסרטים ברשימת כל הזמנים המותאמת-כלכלית) כשהדרך היחידה לראות אותו הייתה בקולנוע. אם לוקחים בחשבון את האינטרנט, הורדות, עותקים פיראטיים וכן הלאה, ההישג של אוואטר רק הופך להיות יותר ויותר מרשים. וזה בכלל לא משנה ולא קשור מה חשבת על הסרט, לצורך העניין.

  23. דוני 28 ינואר 2010 at 11:16 Permalink

    אם היית אינפלציה והמחירי כרטיסים השתנו בעקבות כך, כניראה שגם המשכורות של האנשים וגם המחיר של כל מה שמסביב השתנו בעקבות זה.
    מספר כרטיסים הוא גם לא מדד ממש טוב בגלל שמספר האנשים גדל, חלק מהאנשים רואים את אותו סרט כמה פעמים וגם המצב הכלכלי בכל תקופה משתנה.
    כמובן שגם הטכנולוגיה השתנתה במהלך השנים ומשפיעה על ההכנסות.

    מה בכלל אתם רוצים למדוד? פופלאריות?
    אז אולי צריך לעקוב אחרי מכירת כרטיסים+DVD+ הורדות באינטרנט.
    יש סיכוי שמישהו יעשה את זה? לא ממש.
    אז בתור סתם תחרות נחמדה של מי הכי מרוויח ולנסות להבין איך ולמה, ההכנסות הם החלק המעניין.

    הרבה סרטים שהרוויחו פעם הרבה לא היו מרוויחים היום עשירית ממה שהם הרוויחו. אי אפשר באמת להשוות בין סרטים ישנים לחדשים מהבחינה הזאת.

  24. שלומי 28 ינואר 2010 at 12:12 Permalink

    אף אחד מכם לא הבין את הסרט. הנא'בי(הגרש הזה הוא אלמנט ויזואלי, ענבל, מי ששם אותו ממש לא חשב על תעתיק) הם צופי הקולנוע, בני האדם הם האולפנים, ובא ג'יימס קמרון ו"נכנס לגוף" של הצופים ובמקום לשעבד אותם עוד יותר, הוא משחרר אותם מעול האולפנים. או לפחות, זה מה שמר קמרון מנסה למכור לנו בעוד הוא עושה, כמובן, את ההיפך…

    גילוי נאות – לא ראיתי את "אווטאר".

  25. יוני 28 ינואר 2010 at 13:18 Permalink

    יואב ידידי,

    ראה את התגובות באותו לינק.
    את אוואטר ראו בארהב עד היום 80 מיליון איש. שנינו יודעים שאת חלף עם הרוח ראו הרבה פחות ולו רק בשל העובדה שלא היו די אזרחים…. (אם תוריד ממאה מיליון את הפעוטות נשארת עם פחות – וברור הרי שלא מאה אחוז מן האנשים ראו את הסרט – ואפילו לא 50%). מן הסתם המדד הנכון הוא מספר האנשים יחסית לאוכלוסיה – אבל הויכוח שלנו הפך להיות את מי ראו יותר. אם כך הוא – אזיי ברור שאת אוואטר. הוא עדיין לא הסרט עם מספר הצופים הגדול ביותר (טיטאניק גדול יותר וגם איטי) – אבל כלל אינו רחוק משם. האינפלציה עובדת לטובתו – אבל ברור לשנינו שמדובר באחוזי צפייה יוצאי דופן. אוואטר הוא אירוע קולנועי – בלי קשר לטיבו.

    יוני

  26. מחזק את דוני. 28 ינואר 2010 at 13:41 Permalink

    אני חייב להגיב לגבי כל החישובים השטותיים האלה והנסיונות להוכיח בכוח שאווטאר הוא לא הסרט הכי רווחי אי פעם.
    דבר ראשון אני מסכים ולגמרי עם דוני מתגובה מס' 22 ומחזק את דבריו.
    אי אפשר להשוות את הסרטים של היום ואת כל תעשיית קולנוע למה שהיה פעם.
    מה שעשה ג'יימס קמרון עם אווטאר זאת גאוניות.הוא הצליח להוציא מיליוני אנשים מהבתים בעידן בו אותם אנשים שכחו מה זה בית קולנוע בגלל הורדות פיראטיותאינטרנט,DVD ומערכות קולנוע משוכללות שיש לרוב האנשים בבית.
    אז לדעתי ואני בטוח שאני צודק שאווטאר הוא אכן הסרט הכי רווחי אי פעם וגם הכי מושך קהל אי פעם.
    אז מספיק כבר לתת את הדוגמא המפגרת של "חלף עם הרוח"! איזה אנשים מציקים..אולי תגידו שב 1939 היה אינטרנט? אפילו עם טיטאניק אי אפשר להשוות את אווטאר.למה שלא ימכור מיליון כרטיסים בישראל כשהמקום היחידי לראות את טיטאניק בזמנו זה היה או בבית קולנוע או לחכות לקלטות וידאו איזו חצי שנה לפחות.
    ועוד משהו לא קשור לנושא של הכנסות או שאולי כן בעצם..
    כמו שהיה צפוי,אחרי ההצלחה הפנומנלית של אווטאר פתאום כל האולפנים בהוליווד רוצים להוציא את הסרטים שלהם ב 3D ואני מתכוון להארי פוטר למשל או ל"התנגשות הטיטאנים"..
    הרי זה היה ברור שיבואו חקיינים.מה שכן,שום סרט לא יפתיע וירגש אותי בעתיד הקרוב כי מה שראיתי באווטאר כנראה שרק ג'יימס קמרון יצליח לשחזר או להעפיל עליו.

  27. איתן 28 ינואר 2010 at 18:08 Permalink

    משהו אחר לגמרי.

    "גברים שבוהים בעיזים". פתחתי הבוקר את העכבר, וחשכו עיניי. כוכב אחד. ועוד מבקר עם כוכב אחד. ויאיר רוה עם הכי הרבה כוכבים – שניים. אבל כבר קבעתי עם מישהי ללכת לראות את הסרט הזה. אז הלכתי. ואתה יודע מה, יאיר ? זה לא כל כך נורא. אמנם, לא משהו יוצא דופן, אבל בסך הכל סביר, ונעים, ודי משעשע. אמנם קווין ספייסי עושה מעין קריקטורה לא ברורה, אבל ג'ורג' קלוני טוב. ויואן מקרגור טוב (ודי משעשעת ההתייחסות שלו ללוחמי ג'די). וג'ף ברידג'ס לא רע. ואולי במאי אחר היה עושה מזה קומדיה ממש מטורפת ומצחיקה, אבל גם כך, זה משעשע בחלקו, ולא מזיק ברובו.

  28. לוטוס 28 ינואר 2010 at 21:32 Permalink

    אוף טופיק-סרטו החדש של ג'רי סקימולובסקי שצולם לאחרונה בארץ כתפאורה לאפגניסטן
    http://www.transfax.co.il/?CategoryID=376&ArticleID=342

  29. avi 29 ינואר 2010 at 20:59 Permalink

    Inbal, who the fuck cares?

  30. אבא של אלון 30 ינואר 2010 at 23:28 Permalink

    כל כך הרבה גאונות ברצף אחד של תגובות
    לא יאמן, וכל זה על מה….
    וכל אחד מכם מחפש סימוכין ב"ספרות" המדעית להוכחת טענותיו…
    יוני ( או אולי היה זה דוני או שוני )
    מאיפה ועל סמך מה בדיוק הסקת שראו את הסרט בארה"ב 80 מליון צופים
    אם תחלק את הכנסותיו במחיר ממוצע של 10 דולר ( להזכירך מחירי הסרט שם עשויים להיות אף יותר יקרים בשל העובדה שכ 20 אחוז מההכנסות באו מאולמות האיימקס שם הכרטיסים יקרים במידה משמעותית.
    כך שלכל היותר 60 מליון צופים, וזה כשאני ממש לארג' איתך ( המציאות לדעתי מושכת לכיוון 50 מליון נכון לעכשו, היד כמובן עוד נטויה והקופה כמובן רושמת………..

  31. אבא של אלון 30 ינואר 2010 at 23:29 Permalink

    ולאבי,
    אז יש כאלה שאכפת להם
    הדברים של ענבל היו בערך התגובה היחידה החכמה ברצף הנ"ל.


Leave a Reply