28 ינואר 2010 | 22:25 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

"אודם" בכנסת

תזכורת: הפליאה שלי מפרשת “יאיר לפיד נגד יהונתן סגל” מגיעה פחות מהעובדה שלפיד הוא אחד מאלה שנעלבים באופן אישי בכל פעם שמישהו שאינו הוא עצמו משתמש במילה “שואה” (זה דווקא די צפוי. הוא לא יחיד בזה, רוב הפוליטיקאים והדמגוגים רוצים בלעדיות על שימוש בזכר השואה לצרכיהם), אלא יותר מהאופן המשונה בו הוא מפענח את תפקיד העיתונאי. עיתונאי נורמלי מוצא נושא מעניין, משיג תגובה ומפרסם. עיתונאי מצטיין אפילו הולך ומברר פרטים ומברר את האמת. רובנו עיתונאים מזן א’: רוצים לפרסם, ומסתפקים בתגובה. אבל לפיד לא הלך לקבל תגובה, הוא הלך לשגר איום. זה משפט הזהב של לפיד: תגיד, אמרתי, הרי אתה מבין שאם ייצא סרט שמדינת ישראל מימנה המשווה את הכיבוש למחנות הריכוז, אז צריך לסגור אתכם מיד?”. נכון, בטורו לפיד רשאי לכתוב שלפי דעתו צריך לסגור את הקרן. זה לא אותו דבר כמו האיום המובלע בדבריו שנמסרו בעל פה. זה מה שכה הרתיע הבהיל והכעיס אותי. וכשלפיד מזדעזע המדינה רועדת. וכך, בתוך ששה ימים מפרסום הטור, כל מזועזעי הכנסת, הקפיצו לירושלים את אנשי תעשיית הקולנוע לדון בסרט, שהיום היה יום הצילום האחרון שלו.


איך אני יודע? הטוויטר של הכנסת עדכן אותי. (תודה לקורא נדב על הלינק). והטוויטר מפנה למסמך שהוגש מהקרן לוועדת החינוך, המבהיר את השתלשלות הפרשה. הנה קטע מתוכו:


fund


אני עדיין חושב – בלי קשר לאיזה מין סרט ייצא בסוף – שיש כאן היסטריה מופרזת לחלוטין.

נושאים: בשוטף

9 תגובות ל - “"אודם" בכנסת”

  1. יואב 28 ינואר 2010 ב - 23:27 קישור ישיר

    זה המקום אולי להזכיר שאביו של יאיר לפיד, טומי לפיד ז”ל, זיעזע את המדינה כשאמר “הקשישה שחיפשה בהריסות הזכירה לי את סבתא שלי”, בהתייחס להרס בתים ע”י צה”ל ברפיח, ולסבתו בזמן השואה. מסתבר שיהונתן סגל לא היה הראשון:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2920707,00.html

    מעניין איך לפיד הצעיר מתייחס לכך באוטוביוגרפיה הפיקטיבית שכתב עבור אביו. האם הוא חושב שראש הממשלה היה צריך להעיף את אביו מתפקידו כשר המשפטים?

  2. שנורקל 29 ינואר 2010 ב - 1:23 קישור ישיר

    אני אוהב את העובדה שאת רוה לא תצליחו לעולם לתפוס מתעסק במחשבה שנייה, בהרהור שני, בבחינה נוספת של העמדה הראשונה שקפצה לו לראש כרפלקס מותנה, תמיד ולעולם זו (הראשונה) תהיה העמדה היחידה שאין בלתה.
    בלי קשר, או עם, אני חושב שכמו שראוי שעיתונאי יבדוק אמיתות ידיעה כך רצוי שהוא גם יהיה מספיק גמיש בראש כדי להיות נכון ומוכן לשנות מהדעה שאותה הביא מהבית. ולעניין שכאן. העיתונאי לפיד עושה כמצופה ממנו ומתקשר לקרן ואילו רוה לא. רוה במקום להקשיב טוחן את מה שמראש הביא מהבית. כך קורה שבמקום להביע דעה לגוף עניין ספציפי (והמדובר כאן הוא בעניין ספתיפי) הוא קובע שהעניין מהותי וזורק דעה עקרונית, דרך נחמדה, קלה ובטוחה להכשיר מראש וללא כל הרהור כל שרץ ואפילו כזה שרוה עצמו היה מתייצב בראש הדורשים לבער אותו מהארץ. אבל רוה כאמור לא מקשיב וגם לא מסוגל להקשיב או לנהל ויכוח ענייני. הוא תמיד ולעולם וכמו כל ג’ורג’ ישוב לפשפש במטרה למצוא סימוכין ללמה הוא היה צודק בו ומלכתחילה. כך קורה שהוא פתאום יורד מהדיון העקרוני וטוען שהבעיה במשפט שלפיד כותב ושלרוה נשמע כאיום על כתרי. לקרוא משפט מעיתון ולקבוע על-פיו שיש כאן איום, זה הדבר הכי מוזר ששמעתי בחיים ונדמה לי שגם רוה יודע (בכל מקרה אמור לדעת) כי הכותב אחראי על ניסוח המשפט לא על האופן שבו הקורא קורא אותו. את המשפט המצוטט ניתן לקרוא כאיום אבל גם כסקרנות אמיתית וכנה. מסתבר שה”מורכבות” הזו קצת קשה או בכלל לא מוכרת לרוה והוא נופל למלכודת של עצמו ובמקום להתקשר ללפיד ולברר הוא קובע לעצמו שיש בכך איום, בדיוק מה שהוא טוען שלפיד עושה.
    אני לא חבר לפיד ובשום דרך לא מקורב אליו אבל ראיתי מספיק תוכניות אירוח בהנחייתו ושמעתי אותו אין ספור פעמים שואל שאלות כאלה ואני יכול לומר בוודאות מוחלטת שלפיד שואל אותן מתוך סקרנות אמיתית (ובזה לכל המלעיזים הוא מאוד לא דומה לאביו) כשהסב טקסט הוא תמיד דומה והוא הפתעה מוחלטת שבאמת לא מבינה איך אדם עם ראש בריא מחליט להכניס עצמו למיטה חולה. ככה זה אצל לפיד תמיד. שום איום ושום בטיח.
    אני יכול להמשיך לתאר כאן בפרוטרוט את כל השתלשלות העניינים בפרשה שהביאה למהומה ולספק את כל ההסברים שיבהירו לכל הדיוט אייך כל העניין הוא כורח על שנכפה על סגל בגין אשמת חטא היוהרה שבו לקה ובגין טמטום של מערכת קרנית (שגם פעילותה היא סוג של רובוטיקה ולא של מחשבה) אבל איני רוצה להטריח יתר על המידה בכתיבה ולכן אעצור כאן ולא לפני שאומר משפט מסכם.
    רוה הוא חבר מועצת הקולנוע וככזה הוא זומן לדיון בנושא. היית מצפה שלצורך הזה הוא יצטייד בחומרים רלוואנטיים ובכל מקרה ינסה לגבש דעה עניינית ביחס למשהו ספציפי אבל אתה יכול להיות בטוח ששום כלום מזה לא יקרה והוא יגיע לשם מצויד עם הדעה שהוא יוריד מהבויידים.

  3. ניר 29 ינואר 2010 ב - 3:06 קישור ישיר

    שנורקל, הגבת לפוסט קודם בצורה שמשתמע ממנה שאתה מכיר את התסריט ואת הסצנה הספציפית שנמצאת במחלוקת. בהנחה שמספיק אנשים כבר ראו את התסריט כדי שאי אפשר יהיה לדעת מי אתה, תוכל לפרט?
    .
    מוזר לי. מצד אחד אני אמור להיות פתוח לרעיונות קיצוניים כמו השוואת הכיבוש לשואה והחיילים (ז”א אני, בין השאר) לנאצים. מצד שני אני אמור להזדעזע מ”האיום המובלע” של לפיד, שאין לו שום סמכות בנושא ושאמר את זה בשיחה פרטית, שצריך לסגור את הקרן אם יוצא שהיא מממנת סרט כזה. וזה במקום שאנשים אומרים שצריך “לסגור את המדינה” כל פעם שמישהו תופס להם את החניה. מה עושים?
    .
    מוזר לי איך הגרסה של סגל מקבלת מייד סימוכין של אמת, ולא גרסה של צד אחד ורב אינטרסים. “מבהיר” פה, “התברר” בעכבר העיר. בינתיים לא התברר דבר, סך הכל שמענו את הצד של סגל. על דבר אחד אין ויכוח: זה צטוט ממסמך שההפקה של סגל שלחה למשקיעים. אם הוא שולח מסמכים כאלה בלי לקרוא אותם קודם, אני ממילא לא רוצה להפקיד אצלו יותר ממליון שקל.

  4. ירון 29 ינואר 2010 ב - 8:41 קישור ישיר

    לא קראתי את התסריט. בכל פוסט שנכתב נגד הסרט תמיד שואלים: “מאיפה אתה יודע? קראת את התסריט?” לא, לא קראתי. גם אלה שמיד מתייצבים בעד הסרט לא קראו אותו. אז מה אתם קופצים? אלה שבעד הסרט, שלפי הפרסומים משווה בין הכיבוש לשואה, תמיד יתמכו אוטומטית בצד אחד. לא קשה לנחש איזה צד זה, ויינסו למצוא כל תירוץ-הסמכה לכך שהם צודקים.בלי להיכנס לצד ההיסטורי של העניין, שכביכול הכיבוש אשם בכל הסכסוך, הרי שהסכסוך החל הרבה לפני ולא ייסתיים כשנפנה את כל השטחים (אז תפסיקו להגיד כל הזמן שהכיבוש אשם, גם אם לא צריך להיות בשטחים), לא יכול להיות שקרן ממשלתית תממן סרט שמעלה השוואה גסה וברוטלית כזאת. (לא, לא קראתי את התסריט). הרי אנחנו עם מוזר. מצד אחד יושבים בכנסת חברי כנסת ערבים המצדדים באלימות נגד ישראלים ותומכים בטרור ומי יודע מה עוד הם חושבים. מאותו הצד אנחנו שולחים אספקת כסף ומזון לרצועת עזה שנשלטת ע”י חמאס שכוונותיו ידועות. מאותו הצד אנחנו מממנים סרטים שיוצאים נגד המדינה ומשחירים את פניה בחו”ל. לא פלא שהסרטים מצליחים בחו”ל. אז למה כל הזמן אומרים שיש פה סתימת פיות?
    רק לאחרונה ראיתי את חסר מנוחה – חוץ מזה שזה סרט נורא ואיום, היוצר לא מתבייש וכל הזמן אבגי בשמו אומר שאנחנו רוצחים ילדים ונשים, אחר כך מתפלאים מדוע יוצאים נגדנו. האם היוצר באמת חושב כך? מדוע אנחנו צריכים לממן את זה?
    בואו נגיד, שאחד היוצרים של הסרטים מהסוג הזה, שיוצא נגד ישראל בכל במה, מתגרש מאישתו. האם הוא יממן לה את עורך הדין שמאיים לנשל אותו מנכסיו? האם הוא יממן לה בלש פרטי שיעקוב אחריו בחושך כדי למצוא ראיות נגדו? הרי זה אבסורד. ככה זה פה. הרבה יוצרים, מבקרים, ובעיקר רווה, חושבים שכך צריך לנהוג אחרת יש כאן סתימת פיות. אני טוען שלא. אין לי בעיה, כלומר יש לי בעיה שמשחירים את פני המדינה, אבל אין לי בעיה שזה ימומן מכיס פרטי של מישהו, אבל לא על חשבוני. מה עוד שבישיבת הלקטורים לא יושבים אנשים שייבחרו סרטים מהצד המרכז-ימין יותר. אלא רק סרטי מכפישים. מאיפה אני יודע? מתי ראיתם סרט כזה לאחרונה? הרי אם יהיה ישר יצרחו: פאשיזם, כיבוש, גזענות ועוד מילים שנוח להוציא כל שניה כשהצד האחר רוצה להגיד משהו. ועוד מילה – פעם שאלו אותי מה זאת חופש דיבור. אמרתי כששמאלני מדבר נגד המדינה זה חופש דיבור, כשימני מדבר בעד המדינה זה פאשיזם, הסתה וגזענות.
    שבת שלום.

  5. הקוף 29 ינואר 2010 ב - 17:02 קישור ישיר

    יואב קרני כותב על יאיר לפיד בהקשר אחר אבל מיטיב לתאר:
    “האם יאיר לפיד עתונאי? אינני יודע. אינני בטוח אפילו שהוא היה מתאר את עצמו כעתונאי. עתונאותו היא סִדרה של קריאות ביניים. הוא מקניט, בהצלחה מעוררת הערצה. הוא נותן קול, צורה ואינטונציה לרחשי-הלב הלא-תמיד-מלומדים של הרבה משומעיו. זה מה שהיה עושה אביו המנוח.”

  6. jjj 29 ינואר 2010 ב - 18:16 קישור ישיר

    ובטור שלו היום ב”גלובס”, יואב קרני מתייחס דווקא להשוואה שעשתה עדנה מ”האח הגדול” בין הכיבוש לשואה:

    הוא מסכים שנכון שמבחינה עובדתית, לכיבוש הישראלי ביו”ש יש יותר מן המשותף עם הכיבוש הצרפתי באלג’יריה או הבריטי בהודו מאשר עם גרמניה הנאצית. אבל כיהודי, השואה טבועה כל כך בזיכרון הקולקטיבי שלנו, כך שזה בלתי נמנע שהשוואה כזו תעלה.

    בנוסף, כל הסערה הזאת נוצרה בגלל השוואה בין הכיבוש לשואה, אבל המילה השוואה, למרות שהשם עלול להטעות, אין פירושה להצביע על שני דברים ולהגיד “הם זהים”, השוואה היא(לפי ויקימילון):”התבוננות בשני פריטים או יותר לשם קביעת הדמיון והשוני ביניהם”

  7. גיל, אטלנטה 29 ינואר 2010 ב - 20:44 קישור ישיר

    להמשך הקו של jjj: בפואטיקה קלאסית מוסיפים תמיד להשוואה את האלמנט המשותף לשני הצדדים. ואכן, לא ברור לא מהצד של סגל וגם לא מהצד של לפיד מהו בדיוק האלמנט המשותף שעולה מתוך הסרט.
    האמת? לא בטוח שיש משהו ספציפי כזה (צריך לחכות לסרט). ובכל מקרה, גם סגל וגם לפיד לא יוצאים משהו מהסיפור הזה. ההבדל הוא שלפיד יקבל עוד חיבוק מהממסד בזכות הפרובוקציה שלו. אכן, לא עיתונאי, אלא פוליטיקאי.

  8. ארן 30 ינואר 2010 ב - 14:28 קישור ישיר

    אז לפי המסמך הנ”ל כן היו דברים מעולם וכן היה משפט השוואתי שכזה.
    אין זה חשוב אם בשרשרת המזון עשתה זו מישהי באנגליה שפוטרה לפני שנתיים (טיעון שנועד להעיד כביכול על נתק בין המפיק לגורם המסית).
    אני לא מבין יאיר, מדוע אתה ממשיך להגיד שלא היו דברים מעולם ושלפיד כביכול ניפח דבר שלא היה ולא נברא.
    מבחינת הציבור, המסמך מעיד שהיה משפט כזה והוא לא מעוניין (כנראה) לממן תכנים שכאלו (זכותו).
    לציבור לא חשוב אם אכלו/שתו/גנבו את העניין – בשורה התחתונה המפיק צריך לקחת אחריות על משהו שיצא תחת ידיו, להתנצל ולומר שיש לו אחריות אדמיניסטרטיבית על כל הפרויקט ושהוא באופן אישי לא עומד מאחורי העניין ולגמור את הסיפור.
    סגל כנראה חושב שהוא יכול להיכנס כנראה כל פעם לנעליו של מומו ולהחליק את הדברים כאילו היו מנדבושקס בבריכה הציבורית!

  9. ברק 30 ינואר 2010 ב - 14:41 קישור ישיר

    רווה: הטענה שיאיר לפיד מאיים על שחורי- היא פשוט שקר ורשעות !
    הציטוט המלא הוא: “תגיד, אמרתי, הרי אתה מבין שאם ייצא סרט שמדינת ישראל מימנה המשווה את הכיבוש למחנות הריכוז, אז צריך לסגור אתכם מיד?
    האמת, אמר שחורי בכנות, ברור לי לגמרי.”.

    1. אין פה שום איום.
    2. ללפיד אין שום פוזיציה “לאיים” על הקרן
    3. הכי מצחיק – יאיר רווה מודה שלפיד רשאי להגיד את דעתו שצריך לסגור את הקרן. אבל להגיד שהציבור והכנסת ירצו לסגור את הכנסת (דברים ששחורי מסכים להם) זה כבר איום..

    אני אומר זאת שוב: יש ריח רע מאד לכך שהשערוריה הזאת עוסקת דווקא בתפקודו של העיתונאי לפיד (שהוא בסך הכל עיתונאי, מעביר מידע) ולא בסוגיות האמיתיות והמהותיות שנחשפו כאן (מה צריך להיות תפקיד הקרן. מה הקרירטריונים למימון ציבורי, האג’נדה ותפקיד היוצר הקולנועי בחברה הישראלית, וכו’).
    אתה רווה, צריך לדעת זאת יותר טוב מכולם: אין מקום לההתקפה נגד עיתונאים.


השאירו תגובה