28 ינואר 2010 | 22:52 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

תפסנים

הכל בר חלוף, אה?


ג’יי.די סלינג’ר מת. כמה מהסיפורים הקצרים הכי מפורסמים שלו פורסמו תחילה ב”ניו יורקר”. הנה הם. עד כמה שאני זוכר, אף אחד מספריו או סיפוריו מעולם לא עובדו לקולנוע. אבל הנה חמישה מקרים בהם איזכורים לו ולדמויותיו חילחלו לקולנוע הפופולרי מהעשורים האחרונים.



מיראמקס נסגרה (קווין סמית מספיד). די מדהים בעיניי. אני עוקב אחרי מיראמקס פחות או יותר מהרגע שבו נהייתי מבקר קולנוע, והאופן שבו חברה קטנה של שני אחים עשתה מהפכה אמיתית בקולנוע האמריקאי ריתק וריגש אותי: מ”סקס, שקרים ווידיאוטייפ”, דרך “ספרות זולה” ו”מוכרים בלבד” ועד “האוסקרים ל”הפצוע האנגלי” ו”שייקספיר מאוהב”. כשהארווי ובוב וויינסטין, המייסדים, עזבו/הועזבו, נדמה היה שהוויינסטינים ללא מיראמקס זה לא אותו דבר (“ממזרים חסרי כבוד” קצת גואל להם את המוניטין ואת חשבון הבנק). עכשיו מתברר שמיראמקס – שנקראה על שם מרים ומקס וויינסטין, ההורים של הארווי ובוב – זה לא אותו דבר ללא הוויינסטינים. ב-2003, כשהייתי ב”העיר”, עזרתי לקנות ולתרגם את הפרופיל שכתב קן אולטה ל”ניו יורקר” על הארווי וויינסטין. וככה זה מתחיל.


סיפורה של מיראמקס והמהפכה של הקולנוע האמריקאי העצמאי, תועדה באופן עסיסי ומבדר מאוד בספרו של פיטר ביסקינד.

נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “תפסנים”

  1. רפי 28 ינואר 2010 ב - 23:10 קישור ישיר

    סיפור קצר שלו עובד לסרט בשם my foolish heart בשנת 49. הוא שנא את הגירסה ההוליוודית לסיפור, ומאז סירב לאשר בקשות נוספות.

  2. אלעד 29 ינואר 2010 ב - 0:13 קישור ישיר

    חסרה בכתבה על סלינג’ר הסרט “בחורה טובה” בה ג’ק ג’ילנהול מגלם אדם שהוא בן דמותו של הולדן קוליפילד

  3. הגמד 29 ינואר 2010 ב - 0:18 קישור ישיר

    כן, זה כתוב בהספד של הניו יורק טיימס. מי יודע, אולי שנה הבאה נראה את הגרסה התלת מימדית של התפסן, בדיבוב שיה לבוף בתפקיד ידיד האמת של הולדן – החתול הכחול עם המבטא הסקוטי/ג’מייקני. אם יצליחו לשכנע את הילדים שלו לקבל כסף, כמובן.
    נחמד אבל שהדבר האחרון שהוא עשה בפומבי היה לתבוע שוודים מפגרים (וממתי שבדים מבינים משהו בספרות) שרצו לפרסם את ספר ההמשך להולדן קולדפילד; אבל שוב – “קיץ 2011 – הם חשבו שהוא התייאש. אבל עכשיו – הוא חוזר לנקום. התפסן בשדה השיפון 3 – הולדן קולדפילד והצפרדעים המקפצות”. אכן עתיד מזהיר.

  4. צור א 29 ינואר 2010 ב - 1:23 קישור ישיר

    לא רק שלא הועבדו, הוא סירב בכל תוקף לעיבודים לסרטים של סיפוריו ואף תבע את מי שניסה.

    מה שכן, ידוע על לא מעט מקרים של סטודנטים לקולנוע, כאן בארץ שעיבדו, ללא אישור כמובן, את “יום נפלא לדגי הבננה”.

  5. רותם 29 ינואר 2010 ב - 8:36 קישור ישיר

    לא מעט? אני חושב שזה תנאי מעבר משנה לשנה לא?
    אני מוכן לשים כסף שלילדיו אין אימרה בנושא. הוא בטח כתב בצוואה שאסור למכור את הזכויות ונצטרך לחכות שבעים שנה.

  6. זמפאנו 30 ינואר 2010 ב - 0:09 קישור ישיר

    זה נשמע כמו בדיחה אבל זה קרה: זכורה לי כתבה על תביעה של סאלינג’ר נגד במאי איראני שעיבד את פראני וזואי… האיראני טען בכתב ההגנה שזאת הדוגמא לכך שאירן היא מדינה פלורליסטית בעוד בארה”ב יש אנשים המסרבים לחלוק עם אחרים…


השאירו תגובה