מי גרפומן?
נעה ידלין כתבה ב"סופשבוע" על עיתונאים המחזיקים גם בלוגים. ככה נראה הקטע שלי מעמוד 58 בכתבה שלה:
את הכתבה הסרוקה לקחתי מכאן. ואת הכתבה המלאה תוכלו לקרוא גם כאן.
באופן כללי כקורא, כתבות על טרנדים בלוגיים מתחילות לייגע אותי. תכף יתברר שיש גם בלוגים של שפים ובלוגים על אוכל ברשת, והופ כתבה. נו, יש הכל. למה יש לעיתונאים בלוגים? נורא פשוט: כי עיתונאים הם אנשי כתיבה, ובלוגים הם מדיום של כתיבה. ולכל מי שמבטא את עצמו באמצעות מילים – לא משנה אם הוא עיתונאי, טבח, זמר או לבלר – בלוגים הם דרך מצוינת לנקז החוצה את חדוות המילה הכתובה. ועוד למצוא לכך קהל. אצל חלק מהאנשים הבלוג הוא תחביב, אצל אחרים הוא ייעוד. אצל חלק מהם הוא מין aside לפרנסה היומיומית, מקום להתבטא בנושאים שלא באים לידי ביטוי בעבודת המקוף השגרתית שלהם, אצל אחרים הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
אבל אני כן רואה שמי שפותח בלוג עיתונאי הם אלה – בין אם הם מתפרנסים מעיתונות או לא – שהם הכי אובססיביים, והכי קשה להם לשתוק כשמשהו קורה בתחום העניין שלהם. וזה המקום בו אני חושב שהבלוגים יהיו הישועה של התקשורת ושל העיתונות. במקום שעיתונות תהיה מין עבודת מלצרות לסטודנטים, שממילא רוצים להמשיך הלאה לעבודה בטלוויזיה (שם הכסף), תחזור השליטה לידיים של אלה שבאמת אכפת להם, לדון קישוטים, שמאמינים שעיתונות טובה, לוחמנית, ידענית, אינפורמטיבית וכפייתית יכולה (אולי) לשנות את העולם.
מה גם שעל פי סקרים בני נוער כבר כמעט לא קוראים עיתונים, אבל כן קוראים בלוגים, כך שממילא הרייטינג יזלוג בהדרגה מהדפוס אל הרשת.
אלה שלא יכולים לכתוב מילים תאגידיות, ממוסחרות, נקיות, מצוחצחות, נטולות קמצוץ של חשד לדיבה – אלה יישארו עיתונאים.
מי שמצא מרחב חופשי, גם אם נטול קוראים כרגע, יכול לפחות למצוא אוויר נקי למילים שלו. גם זה משהו בעולם התקשורת הכתובה.
עכשיו רק צריך לקוות שהקוראים יצביעו ברגליים…
יש אנשים שלא טורחים לקרוא את הכתבה עצמה אבל כן מעניין אותם מה יאיר חושב בנושא. כמוני. תפסיק להיות כזה קטנוני.
רוה לכולם: תגובתה של ליהיא נכתבה בהמשך לתגובות של סוקר/סקרן/וכו', ידיד ותיק של הבלוג. תגובותיו נמחקו, כי חוץ מכך שהן סתם היו מלאות עוינות הן גם עדות לכך שטרולים יודעים לכתוב עוד פחות טוב משהם יודעים לקרוא.
אבל יאיר, לא מפריע לך שליהיא לא קוראת מה אמרת לנועה ידלין בגלל שהיא חושבת שרק מה שאומר כאן חשוב???
רוה ל…: ג'יזז. גם נודניק וגם סתום? מה שכתבתי בפוסט ממשיך את הציטוט שלי בכתבה (ומכסה נושאים עיהם דיברתי עם ידלין ושלא נכנסו לבסוף). מי שרוצה לקרוא הכל, מוזמן. הכתבה מקיפה למדי ובהחלט מאחרת אותי שם בחרה מאוד מכובדת. מי שלא יקרא, חשוב לי שהעמדה שלי תהיה צלולה: בלוג אינו תחביב, זהו ייעוד. וכשצריכים להתמודד עם מגיבים כמוך, גם נטל.
ואייך שאני לא מופתע מהתגובה/הסבר שלך. כי פעם, בעימות שלך עם גלאי (לעניין המפיצים) בטלוויזיה החינוכית, נקטת בדיוק באותו הקונץ שאתה עושה בפוסט הזה. אתה בדיעבד משנה/משפר/משפץ דברים ששכחת/לא עלו בדעתך/צונזרת וכדו'..
אז אולי בעצם הכי חשוב לעתונאי שכותב בלוג זה לא היעוד/איכפתיות ושאר ירקות אלא שזו דרך קלה להיות תמיד צודק כי מאפשרת לו לשנות/לתקן/לשפר את מה שהוא אומר באופן מתמשך בדרך של תגובה לתגובה או סתם בתיקון ותוספות לאחר הכתיבה הראשונית מה שלא אפשרי בעתונות המודפסת ומה שכמובן לא אפשרי לאחרים שאתה מבקר אותם ושעוסקים בדברים שמטבעם סגורים.
זהו.. לילה טוב. מחר יום ארוך. בי.
לג'יזז:
אל תתחזה לי בבקשה, ישנם אנשים שעלולים לחשוב שחזרתי להביא הגאולה ויאשימו אותי שבמקום בלהתעסק בתחיית המתים אני מבלה בכתיבת פוסטים.
[תורגם מארמית על ידי מל גיבסון]
Thanks a million. This was cool knowing
I precisely desired to appreciate you all over again. I do not know the things that I would've gone through in the absence of the entire advice shared by you on that area. It had become the intimidating case in my view, nevertheless considering your professional style you handled the issue made me to weep for fulfillment. Now i'm grateful for your help and as well , wish you really know what an amazing job you are carrying out instructing many others by way of your website. Most likely you haven't got to know all of us.