02 פברואר 2010 | 17:08 ~ 14 Comments | תגובות פייסבוק

"עג'מי": שיעור בענווה

"עג'מי" הוא הסרט הישראלי השלישי ברציפות שמועמד לאוסקר בשלוש השנים האחרונות, אחרי "בופור" ו"ואלס עם בשיר". בזאת הקולנוע הישראלי של שנות ה-2000 משווה סופית את השיאים של הקולנוע הישראלי של שנות ה-70, כשגם אז היו שלושה סרטים ישראליים שהיו מועמדים לאוסקר ברציפות: "השוטר אזולאי" ב-72', "אני אוהב אותך רוזה" ב-73' ו"הבית ברחוב שלוש" ב-74'. גם בשלישייה העכשווית, כמו בשלישיית העבר, אחד הסרטים זכה בגלובוס הזהב ("השוטר אזולאי" בשנות ה-70, "ואלס עם בשיר" בשנות ה-2000).



ואני מוריד את הכובע בענווה מול "עג'מי". אני מודה שאני נמצא במחנה של אלה שחושבים שלאוסקרים צריכים לשלוח את הנציג הישראלי הכי קל לעיכול לאמריקאיים, ולפיכך חשבתי שהשנה היה נכון יותר לשלוח את "סיפור גדול" ואת "לבנון" לאוסקרים, ולא את "עג'מי" (שניהם סרטים שחיבבתי יותר מ"עג'מי", למרות שגם מ"עג'מי" מאוד התפעלתי). והנה באה המועמדות לוסקר של "עג'מי" ואני לומד את הלקח שלי. סרט טוב הוא סרט טוב, ומהקולנוע הישראלי – ברגע זה – פשוט אי אפשר להתעלם. זה הישג עצום, אדיר, פנומנלי. פשוט מאוד: בראבו.



ואם עוד לא ראיתם את "עג'מי" דעו שהוא יצא השבוע בדי.וי.די, אבל מעניין לא פחות: אפשר לצפות בו בסטרימינג באתר של "האוזן השלישית".

Categories: בשוטף

14 Responses to “"עג'מי": שיעור בענווה”

  1. יוסי 2 פברואר 2010 at 18:42 Permalink

    השיעור בענווה הוא לקולנוע הישראלי, בלי סצינות מין מגוחכות ,בלי צלמים איטלקיים, בלי פוליטיקה , סרט קטן במלוא מובן המילה של חבר'ה צעירים ,
    פשוט עשה בית ספר לכולנו.

  2. גיא אורבניאק 2 פברואר 2010 at 19:02 Permalink

    ואני מאוכזב רק מדבר אחד- קיוויתי לראות בקטגוריה אחת את:"9" ,"תשע" ,ו"מחוז תשע"
    או את סינגל מאן וסריוס מאן.
    לפחות קיבלתי את אייר ואפ אין דה אייר.
    🙂

  3. יואב 2 פברואר 2010 at 19:22 Permalink

    אתה מתכוון ל'אפ' ו'אפ אין דה אייר'.

  4. מגיב 2 פברואר 2010 at 19:50 Permalink

    לא כדאי להתחיל להתלהב כל כך מהר.

    זה הרי כמו שכבר אמרת. "עג'מי" הוא בעצם "בין הקירות" רק עם אקדחים. זה לא שהשנה – מה לעשות (בשביל חברי האקדמיה) – רוב הסרטים הם כבר מהסוג שלא ניתן לעיכול אז הם חייבים לתת לכמה מועמדות. ו"עג'מי" הוא אחד מהם. אני עדיין חושב שצריכים לשלוח לאוסקר את הסרט שלחברי האקדמיה השמרנים יהיה קל איתו (ולדעתי, לו היינו שולחים את "סיפור גדול" הוא היה זוכה על בטוח. כי הוא בנוי מאותו סוג של "פרידות" וגם מדבר על נושא שקרוב מאוד אל לב האמריקאים, כך שנראה לי שהם היו מעדיפים אותו בהרבה על "הסרט הלבן", לא נראה לך, יאיר?).

    ========

    רוה למגיב: וואו. ממש קשה לך לפרגן גם כשמגיע, אה? ולשאלתך: לא. אני לא רואה מצב בו מישהו שאינו "סרט לבן" זוכה השנה.

  5. אינצ'י 2 פברואר 2010 at 21:00 Permalink

    לא ראיתי את האחרים אבל ל"עג'מי" יש לדעתי סיכוי גדול לזכות. קודם כל כי הוא סרט אדיר, בעל מבנה לא פחות ממבריק, ועם לב ענק, משהו שלא צריכים להיות מאד ארטיסטיים כדי לחוות. בנוסף, לאחר 2 מועמדויות מעולות כמו "בופור" ו"ואולס.." שלא זכו, יש מצב שאנשי האקדמיה ירגישו צורך לאזן. לא שזאת סיבה הכי מוצלחת אבל ככה דברים עובדים.

  6. ערן 2 פברואר 2010 at 21:09 Permalink

    יאיר כל הכבוד על הכנות והפירגון לגבי סיכוי של זכיה לא יודע אבל מי יודע אולי בנתיים בוא ונהנה מעוד רגע מזהיר של הקולנוע הישראלי

  7. רודריק ג'יינס ג'וניור 2 פברואר 2010 at 21:21 Permalink

    יש דבר כזה להיות פייבוריט "מדי". ידוע לכולם, למשל מהבחירות בישראל, שמצביעים נוטים לחשוב לעצמם שממילא הסרט/מפלגה עומדים לזכות, אז למה לא להצביע למועמד אחר, מסיבות שונות ומגוונות החל מהעדפה אישית/רגשית וכלה בפוליטית. שהאנקה לא יגיד שלא הוזהר… (הוא לא, אין לי את המייל שלו.)

  8. גיא אורבניאק 2 פברואר 2010 at 21:43 Permalink

    "אתה מתכוון ל’אפ’ ו’אפ אין דה אייר’".

    פששש איזו פדיחה הייתה לי

    כן,לזה התכוונתי

  9. Spartak 2 פברואר 2010 at 21:49 Permalink

    אני מאלו לא אהבתי את אג'מי ו אומר שלא מגיעה לו להיות בחמישייה הזאת!לאמרות זאת אני שמח במיוחד ש"חלב של צער" אכן הגיעה לחמישייה הסופית למרות שחששתי שלא יהיה אפילו ברשימת התשעה…

  10. מיכאל 22 3 פברואר 2010 at 1:17 Permalink

    ובשנה הבאה, 'התגנבות היחידים' יגיע
    לחמישייה הסופית? ….

  11. מיקי 3 פברואר 2010 at 1:18 Permalink

    אז אני כן רואה מצב שהסרט הלבן לא זוכה ויש מצב רציני לעג'מי להפתיע, ולו רק כדי לתקן את הרושם של שנה שעברה. זה המקום גם להגיד שסרט לבן מדהים מהרבה בחינות, בעיקר של עיצוב, תסריט וצילום, אבל הוא הסרט הכי קר והכי אינטלקטואלי של האנקה. כמו לקרוא ערך אנציקלופדי. זה לא שהסרט רע, ממש לא, והרעיונות שלו מעניינים (לי זה היה קצת סוג של תקציר של היימאט אבל ניחא), אבל חוויות הצפייה בו הותירה אותי אומנם עם הרבה מחשבות, אבל עם מעט מאוד הנאה. היו כבר סרטים שהאנקה ידע לשלב בין השניים.
    ושוב, כבוד עצום לעג'מי.

  12. גיא אורבניאק 3 פברואר 2010 at 1:54 Permalink

    אתם כולכם החלטתם שאם הנקה לא יזכה,אז עג'מי יזכה.
    לפי דעתי, אם הנקה לא יזכה(אפשרות סבירה בהחלט) אז הסרט הארגנטיני הוא הפייבוריט הברור.
    עריצות פוליטית הוא בערך הנושא השני הכי אהוב על חברי האקדמיה אחרי השואה.
    ע"ע "הסיפור האמיתי".

    עג'מי יתפצל עם פרופט בשל האופי הדומה שלהם.

  13. מיקי 3 פברואר 2010 at 10:54 Permalink

    וואו יאיר ממש נפלת מהסרט הלבן לפי הטור שכתבת בידיעות. אני ממש מחכה לקרוא את הביקורת המלאה.

  14. גלית חתן 3 פברואר 2010 at 11:59 Permalink

    למרות שמאוד אהבתי את עג'מי, אני חושבת שאין לו סיכוי לזכות, בדיוק מהסיבה שלקאמורה לא היה סיכוי לזכות.

    ועדיין – משמח אותי מאוד שהוא קיבל מועמדות לאוסקר. מי ייתן ותור הזהב של הקולנוע הישראלי יהפוך לפלטינה, ולא יסתכם בשלישייה הזו.


Leave a Reply