"עג'מי": שיעור בענווה
"עג'מי" הוא הסרט הישראלי השלישי ברציפות שמועמד לאוסקר בשלוש השנים האחרונות, אחרי "בופור" ו"ואלס עם בשיר". בזאת הקולנוע הישראלי של שנות ה-2000 משווה סופית את השיאים של הקולנוע הישראלי של שנות ה-70, כשגם אז היו שלושה סרטים ישראליים שהיו מועמדים לאוסקר ברציפות: "השוטר אזולאי" ב-72', "אני אוהב אותך רוזה" ב-73' ו"הבית ברחוב שלוש" ב-74'. גם בשלישייה העכשווית, כמו בשלישיית העבר, אחד הסרטים זכה בגלובוס הזהב ("השוטר אזולאי" בשנות ה-70, "ואלס עם בשיר" בשנות ה-2000).
ואני מוריד את הכובע בענווה מול "עג'מי". אני מודה שאני נמצא במחנה של אלה שחושבים שלאוסקרים צריכים לשלוח את הנציג הישראלי הכי קל לעיכול לאמריקאיים, ולפיכך חשבתי שהשנה היה נכון יותר לשלוח את "סיפור גדול" ואת "לבנון" לאוסקרים, ולא את "עג'מי" (שניהם סרטים שחיבבתי יותר מ"עג'מי", למרות שגם מ"עג'מי" מאוד התפעלתי). והנה באה המועמדות לוסקר של "עג'מי" ואני לומד את הלקח שלי. סרט טוב הוא סרט טוב, ומהקולנוע הישראלי – ברגע זה – פשוט אי אפשר להתעלם. זה הישג עצום, אדיר, פנומנלי. פשוט מאוד: בראבו.
ואם עוד לא ראיתם את "עג'מי" דעו שהוא יצא השבוע בדי.וי.די, אבל מעניין לא פחות: אפשר לצפות בו בסטרימינג באתר של "האוזן השלישית".
השיעור בענווה הוא לקולנוע הישראלי, בלי סצינות מין מגוחכות ,בלי צלמים איטלקיים, בלי פוליטיקה , סרט קטן במלוא מובן המילה של חבר'ה צעירים ,
פשוט עשה בית ספר לכולנו.
ואני מאוכזב רק מדבר אחד- קיוויתי לראות בקטגוריה אחת את:"9" ,"תשע" ,ו"מחוז תשע"
או את סינגל מאן וסריוס מאן.
לפחות קיבלתי את אייר ואפ אין דה אייר.
🙂
אתה מתכוון ל'אפ' ו'אפ אין דה אייר'.
לא כדאי להתחיל להתלהב כל כך מהר.
זה הרי כמו שכבר אמרת. "עג'מי" הוא בעצם "בין הקירות" רק עם אקדחים. זה לא שהשנה – מה לעשות (בשביל חברי האקדמיה) – רוב הסרטים הם כבר מהסוג שלא ניתן לעיכול אז הם חייבים לתת לכמה מועמדות. ו"עג'מי" הוא אחד מהם. אני עדיין חושב שצריכים לשלוח לאוסקר את הסרט שלחברי האקדמיה השמרנים יהיה קל איתו (ולדעתי, לו היינו שולחים את "סיפור גדול" הוא היה זוכה על בטוח. כי הוא בנוי מאותו סוג של "פרידות" וגם מדבר על נושא שקרוב מאוד אל לב האמריקאים, כך שנראה לי שהם היו מעדיפים אותו בהרבה על "הסרט הלבן", לא נראה לך, יאיר?).
========
רוה למגיב: וואו. ממש קשה לך לפרגן גם כשמגיע, אה? ולשאלתך: לא. אני לא רואה מצב בו מישהו שאינו "סרט לבן" זוכה השנה.
לא ראיתי את האחרים אבל ל"עג'מי" יש לדעתי סיכוי גדול לזכות. קודם כל כי הוא סרט אדיר, בעל מבנה לא פחות ממבריק, ועם לב ענק, משהו שלא צריכים להיות מאד ארטיסטיים כדי לחוות. בנוסף, לאחר 2 מועמדויות מעולות כמו "בופור" ו"ואולס.." שלא זכו, יש מצב שאנשי האקדמיה ירגישו צורך לאזן. לא שזאת סיבה הכי מוצלחת אבל ככה דברים עובדים.
יאיר כל הכבוד על הכנות והפירגון לגבי סיכוי של זכיה לא יודע אבל מי יודע אולי בנתיים בוא ונהנה מעוד רגע מזהיר של הקולנוע הישראלי
יש דבר כזה להיות פייבוריט "מדי". ידוע לכולם, למשל מהבחירות בישראל, שמצביעים נוטים לחשוב לעצמם שממילא הסרט/מפלגה עומדים לזכות, אז למה לא להצביע למועמד אחר, מסיבות שונות ומגוונות החל מהעדפה אישית/רגשית וכלה בפוליטית. שהאנקה לא יגיד שלא הוזהר… (הוא לא, אין לי את המייל שלו.)
"אתה מתכוון ל’אפ’ ו’אפ אין דה אייר’".
פששש איזו פדיחה הייתה לי
כן,לזה התכוונתי
אני מאלו לא אהבתי את אג'מי ו אומר שלא מגיעה לו להיות בחמישייה הזאת!לאמרות זאת אני שמח במיוחד ש"חלב של צער" אכן הגיעה לחמישייה הסופית למרות שחששתי שלא יהיה אפילו ברשימת התשעה…
ובשנה הבאה, 'התגנבות היחידים' יגיע
לחמישייה הסופית? ….
אז אני כן רואה מצב שהסרט הלבן לא זוכה ויש מצב רציני לעג'מי להפתיע, ולו רק כדי לתקן את הרושם של שנה שעברה. זה המקום גם להגיד שסרט לבן מדהים מהרבה בחינות, בעיקר של עיצוב, תסריט וצילום, אבל הוא הסרט הכי קר והכי אינטלקטואלי של האנקה. כמו לקרוא ערך אנציקלופדי. זה לא שהסרט רע, ממש לא, והרעיונות שלו מעניינים (לי זה היה קצת סוג של תקציר של היימאט אבל ניחא), אבל חוויות הצפייה בו הותירה אותי אומנם עם הרבה מחשבות, אבל עם מעט מאוד הנאה. היו כבר סרטים שהאנקה ידע לשלב בין השניים.
ושוב, כבוד עצום לעג'מי.
אתם כולכם החלטתם שאם הנקה לא יזכה,אז עג'מי יזכה.
לפי דעתי, אם הנקה לא יזכה(אפשרות סבירה בהחלט) אז הסרט הארגנטיני הוא הפייבוריט הברור.
עריצות פוליטית הוא בערך הנושא השני הכי אהוב על חברי האקדמיה אחרי השואה.
ע"ע "הסיפור האמיתי".
עג'מי יתפצל עם פרופט בשל האופי הדומה שלהם.
וואו יאיר ממש נפלת מהסרט הלבן לפי הטור שכתבת בידיעות. אני ממש מחכה לקרוא את הביקורת המלאה.
למרות שמאוד אהבתי את עג'מי, אני חושבת שאין לו סיכוי לזכות, בדיוק מהסיבה שלקאמורה לא היה סיכוי לזכות.
ועדיין – משמח אותי מאוד שהוא קיבל מועמדות לאוסקר. מי ייתן ותור הזהב של הקולנוע הישראלי יהפוך לפלטינה, ולא יסתכם בשלישייה הזו.