בקרוב: "מעשיה אורבנית"
מעניין מאוד. בעוד אני עוקב אחרי ההפקה של "אף פעם לא מאוחר מדי", אני מבחין שיש עוד ועוד סרטים קטנים ועצמאיים המצולמים ממש במקביל, בלי קרנות. "שניים בלילה" של רועי ורנר. "רשימות קצמן" של אמנון וינר (עוד סרט שאני עוקב אחריו באופן אישי וקרוב). ובטח יש עוד שכרגע חמקו מזכרוני. והנה עוד אחד: "מעשיה אורבנית" של אליאב לילטי. לילטי החזיק בלוג בו הוא פירסם חלקים מהתסריט. והוא שלח לי תמונת מצב של הנעשה עם הסרט שלו עד עכשיו. כזכור, אני שמח לארח כאן כל יוצר שרוצה לספר בגוף ראשון על הפקת סרטו העלילתי הארוך. הנה אליאב לילטי:
לפני שבועיים סיימנו 23 וחצי ימי צילום אינטנסיביים של "מעשייה אורבנית", סרט עצמאי דל תקציב. היו תקופות שאמרתי שהוא נטול תקציב לגמרי. אבל… הצלחנו לגייס קצת כסף מתקציב הפיתוח של הקרן הגדולה ואנחנו בונים על תמיכה נוספת. אני לא אוהב את הביטוי "דל תקציב" יש תחושה של עוני. נהפוך הוא – הסרט והתוצאה עשירים מאוד.
מי זה "אנחנו"?
אנחנו זה אני – אליאב לילטי – הבמאי והתסריטאי (עם אסף צפור עורך התסריט) וגם מפיק לעת מצוא. ושי וורקר, מפיק עצמאי ("חכמת הבייגלה" ועוד הרבה), שממש במקרה קרא את התסריט ונדלק והחליט שהוא רוצה להיות חלק מהפרויקט.
על מה התסריט?
זה סיפור על אח ואחות (את האחות הכרתי בצעירותי). כן, זה מבוסס על סיפור אמיתי וכואב. הם בני 17 ו-18 (ברק ונעה פרידמן) ולאחר מות אימם הם יוצאים לחפש את אביהם שאותו לא ממש הכירו (הוא עזב אותם כשהיו בני שנתיים ושלוש). לעתים אני מגדיר את הסרט הזה כסרט מסע מנטלי. בדרך הם פוגשים הרבה דמויות שונות הפוצחות במונולוגים. דמויות שנותנות להן הצצה אל העתיד האורב להם (עד הסוף המר כמובן).
הסרט הזה מורכב מהמון מונולוגים ארוכים. לא מקובל לפצוח בכל כך הרבה מונולוגים ארוכים בקולנוע (מקסימום אחד או שניים בסרט) אבל זה אחד היסודות של הסרט הזה. מונולוגים. אבל אין רק מונולגים, יש גם יחסים (מכל הסוגים): בין האח למורה שלו (אסתי ירושלמי) ובין האחות לצלע השלישית (נתלי ברמן) ולא מעט דברים לא פתורים בין האח והאחות.
אסתי ירושלמי ב"מעשיה אורבנית"
את מי הם פוגשים?
הרבה אנשים, המון דמויות. אוהד קנולר, זהר שטראוס, אסתי ירושלמי, עמי ויינברג, אלי גורנשטיין, אבי גרייניק, מיכל שטמלר, עירית בנדק, אורנה רוטברג, שרון שטרק, נועה קנולר, רולנדה שגרן, אלכס פלג, יצחק חזקיה, גדליה בסר. גם זהר וגנר מפציעה לתפקיד אורח.
כמו ביקומים קוונטים מקבילים, הם פוגשים באופציות שהם עצמם יכולים יהיו להיות, שהחיים עצמם יכולים להציע להם.
נדב והמצלמה של קנון
מי צילם?
נדב הקסלמן צילם. לא הכרתי אותו לפני העבודה על הסרט. שי וורקר הפגיש בינינו. נדב צילם את "דרכים" של ליאור גלר שזכה בכמה וכמה פרסים. מודה. מאוד נהניתי לעבוד עם נדב.
עם איזו מצלמה נדב צילם?
עוד לפני שפגשתי את נדב, ידעתי שאני רוצה לצלם את הסרט עם אחת ממצלמות הסטילס של קנון. המצלמה הראשונה שעלתה הייתה ה 5D MARK 2 אבל, המצלמה הזו מצלמת ב30 FPS ככה שזה לא ממש נוח. ואז…ממש לפני הצילומים, נודע לנו שה-7D מושקת. (ה-7D מצלמת 30/25/24 FPS)
פנינו לקרט, היבואנית הרשמית של מצלמות קנון בארץ והם שמחו מאוד להשאיל לנו את המצלמה (ותודה רבה לגיא בן-נון מ"קרט") וצירפו לנו כמה וכמה עדשות "high speed" – ז"א עדשות עם צמצם רגיש מאוד (צמצם 1.4) וצירפו לנו גם את הD 1 – מצלמת הדגל של קנון שגם לה יכולת צילום וידאו מרשימה.
כן, חשוב לומר שרציתי מאוד לצלם את הסרט עם מינימום פנסים ותאורה. כמעט Available light, זה מכל מיני סיבות אידיאולוגיות, כמו לחסוך בכסף ולא לבזבז שעות על הקמת תאורה ושינוע פנסים, אבל בעיקר כדי להיות חופשי, נייד, זריז וקליל.
מה זה המצלמות סטילס האלה?
אלו מצלמות סטילס עם חיישנים מאוד גדולים ורגישים. יש להן פונקציית וידאו שמוציאה איכות וידאו מרשימה מאוד. אלו מצלמות מאוד זולות באופן יחסי. לא הייתי יכול להרשות לעצמי לצלם ב-RED או HD, אז זה היה פיתרון מושלם מבחינתי.
הייתה לי וגם לצוות תחושה שיכולנו להמשיך לצלם שבועיים נוספים בלי בעיה. סיימנו את הצילומים כלל לא מותשים. ואני חייב לומר שהיה לי צוות מצוצמם אבל מאוד איכותי של אנשים (חיים בורשטיין הפיק בפועל ועשה עבודה מדהימה עם מעט הגרושים שהיו לו).
זהו בינתיים.
אני נכנס לערוך את הסרט ולגייס כסף. אמשיך לעדכן.
אוהד קנולר ב"מעשיה אורבנית"
===========
תודה לאליאב. וואו, הורים מתים שמתגלים, עמי ויינברג, מצלמות משוכללות, מסע. ממש טרנד. עכשיו צריך רק לחכות לראות איך הסרטים האלה גם נראים ונשמעים. מה שכן, הכיוון הזה מוצא חן בעיניי מאוד. מקווה שייצא ממנו איזשהו קול חדש ויוצא דופן.
פחות או יותר הדרך היחידה לעשות פה סרטים.
יש מעט מדי קרנות עם מעט מדי כסף וזכיינים שלא עומדים במחויבות של השקעה בקולנוע.(ומנגד, מספר גדול של בוגרים שיוצאים מכ16-18 מחלקות קולנוע בארץ בכל שנה.)
יש בהחלט מגמה של קולנוע עצמאי בשנים האחרונות, כן ירבו.
מסקרן מאד… סוף סוף הגיע הזמן שיוצרים כאן ייצרו באופן בלתי תלוי בגופים ממוסדים. אין ספק שהתוצאה תהיה הרבה יותר מעניינת ממה שנפוץ כיום בקולנוע הישראלי. בהצלחה.
היי.
שלום לכולם, שאלה על קרנות בחו"ל
יש למישהו רשימה של קרנות הקולנוע בחו"ל שתומכות בסרטים ישראלים עלילתיים?
האם מישהו יודע אם תנאי לשליחת תסריט אליהם הוא מענק קודם של קרן קולנוע ישראלית כלשהי?
תודה.
"בדרך הם פוגשים הרבה דמויות שונות הפוצחות במונולוגים."….
אומרים שאין פרסום רע – ובכל זאת, אני חייב לציין שהסרט הזה נשמע כל כך חרא מדבריו של אליאב שהוא יצטרך לזכות בהמון פרסים או להפציץ בטריק שיווקי מאוד מאוד מרשים כדי לשפר את הרושם ולגרום לי לצאת מהבית לראות אותו.
לכל המגיבים שממהרים לקטול. תרגיעו.
תנסו לכל הפחות להעריך את העובדה שיש אנשים שיוצאים להפקות כמעט או לחלוטין ללא תמיכה. את הסרט תשפטו כשייצא.
מעריך את המאמץ, העשייה והפשן, באמת. אבל הרעיון על פניו נשמע גרוע, ואת אליאב אני מכיר מקצועית ויודע שזה יצא גרוע, אני מאחל לו שאני טועה, באמת, שיהיה בהצלחה אליאב
=========
רוה לפלוני: נסתפק בתגובה אחת שלך.
מכירה את אליאב מעבודה איתו. הוא רציני מאוד, יודע מה הוא רוצה להשיג ובעיקר לא נכנע לתכתיבי השוק. אני מחכה בקוצר רוח שהסרט יצא.בהצלחה, אליאב.
מישהו פה מתוסכל…
וואי. איזה מגיבים דוחים. איפה יאיר?
מעניין מאוד. תודה. וגם תרגיעו את התגובות השליליות, בסך הכל מדובר באמן שיוצר יצירה עצמאית.
מגיעים הנה אותם "אחד שיודע", טוקבקיסטים מאתרי חדשות ש"מכירים" את האדם המדובר ובאופן אנונימי ואמיץ מלכלכים עליו בלי לספק פירוט והוכחות. כל הכבוד לאותם "פלונים". מלח הארץ.
כמישהו שעורך כרגע פיצ'ר עצמאי ללא תקציב, ישר כוח לכל אותם יוצרים שממשכנים את החיים שלהם להגשמת חלום. בהצלחה לאליאב.
נו אז מדעי הרוח לא מתו, הם פשוט עברו ללמודי הקולנוע
הבעיה העיקרית של הסרטים העצמאיים היא הקושי למצוא מפיץ ובתי קולנוע שיקרינו אותם. לשם כך עליהם ליצור באזז ררציני ולהצליח בפסטיבלים. ואז אולי…
קודם כל המון בהצצלחה ליוצרי הסרט. אני חושבת שזוהי תקופה מרגשת בקולנוע בארץ וכל עשייה אחרת היא מבורכת. אז לכל מי שלא מפרגן, לכל מי שסקפטי ולכל מי שמכריז, אולי מוקדם מדי, שהסרט שלו הולך להמציא את הקולנוע מחדש, מה שחשוב הוא החיפוש של היוצרים שארץ, בסקרנות שאני הייתי בטוחה שעודק רגע לא תהיה בארץ הזו. הרבה אנשים טוענים כי 95 אחוז מהקולנוע בכלל הוא מחורבן, אז עדיף שיהיה יותר בכל מקרה, לא? אני אופטימית! אולי לא 400 סרטי ביכורים, אבל לאט לאט אולי נגיע גם לשם
הביצה הזו שקרויה תעשיית הקולנוע מתגלה כמסריחה מיום ליום. למה כל כך קשה לפרגן?
אני אישית שונא מונולוגים רבים בסרטים ובכלל פטפטת מעצבנת שהדמויות שופכות את כול הלב.אבל מאוד נחמד לשמוע שיש עדיין במאים לא מפונקים שיוצאים לשטח ועושים סרטים בכוחות עצמם.זה יפה…
בעריכה תתמקד(לבמאי)ביחסים הלא פתורים בין האח לאחות,זה נשמע מעניין.
המון בהצלחה לכל מי שמנסה לעשות קולנוע עצמאי במדינה הזו. תראו שעל כל טוקבק מרגיז תקבלו לפחות אחד מחזק, וזה מה ששווה את זה – שקהל מחכה לסרט שלך, יראה את הסרט שלך. רק טוב.
שיהיה לו בהצלחה, אני סקרנית לגבי הסרט.
אגב קולנוע עצמאי, ב"אימפרו" סטודיו למשחק, הפיקו וצילמו לפחות שני סרטים עצמאיים באורך מלא.
עדכון ל"במחשבות": הפיקו 4 סרטים עצמאיים באורך מלא. וכל זה בשנה וחצי. כולם עדיין בשלבי פוסט
קנולר הזדקן.
תגובה ל4: מה אתה מלכלך יא זבוב נושא מחלות שכמוך,בגלל יהודים כמוך הייתה השואה. לך תעבוד בתחנת דלק יא אורק מסריח !
נשמע אחלה סרט,רוצו לראות !
עוד לא ראיתי סרט עצמאי בארץ באמת טוב. הגיע הזמן! בהצלחה ליוצרים
בהצלחה !!!!! היה תענוג להיות חלק מהצוות שלכם ליומיים בצפון
שיהיה בהצלחה!
ושימו לב למלבישה מוריה וייסברוד שעשתה עבודה מעולה!!!
שימו לב ליכולותיו המדהימות של הקסלמן הצלם. עוקבת אחריו כבר זמן רב.ללא ספק מדובר באגדה
This article receives a thumbs up from me.