20 פברואר 2010 | 20:30 ~ 32 תגובות | תגובות פייסבוק

"האצ'יקו", הביקורת


פורסם ב”פנאי פלוס”, 17.2.2010


“האצ’יקו” אינו סרט, הוא משל. משל על ההפכפכות של הדבר הזה שנקרא “קולנוע”, ואיך אף אחד לא ממש יודע כלום, והכל זה יריות באוויר. “האצ’יקו” הוא לא סתם יריה באוויר, הוא החטאה די משונה.


לפני שבוע וחצי הדיח סרט בשם “ג’ון היקר” את “אווטאר” מהמקום הראשון בטבלת שוברי הקופות באמריקה, אחרי שבעה שבועות בצמרת. את “ג’ון היקר” – שאולי מתישהו יגיע ארצה, מי יודע – ביים לאסה האלסטרום, במאי דני זוכה אוסקר, שהפך לאחד המומחים הגדולים בהוליווד לדרמות סוחטות דמעות שחברי האקדמיה הקשישים פשוט מלקקים את האצבעות מולם (ע”ע “תקנות בית השיכר” ו”שוקולד”). טרם ראיתי את “ג’ון היקר”, אבל כנראה שההצלחה שלו היא עדות שלפחות הסרט מצליח לרגש את הקהל שאליו הוא פונה. קרי, האלסטרום עדיין יודע את עבודתו. אלא שלפני הסרט הזה, הוא ביים סרט נוסף בשם “האצ’יקו”. וראו זה פלא: הסרט הזה נגנז מבתי הקולנוע ברוב העולם ויצא שם בתפוצות ישר לדי.וי.די. והנה, דווקא בישראל – מדינה שבה נגנזים לא מעט סרטים שיצאו לבתי הקולנוע באמריקה – דווקא כאן נמצא המפיץ שהחליט שהסרט הזה חייב לקבל מסך בבתי הקולנוע. אני בטוח שאם פעם אצליח לפצח את הנוסחה שלפיה המפיצים בארץ מחליטים מה להוציא למסכים ומה לזרוק לפח, זו תהיה תגלית שתהיה ראויה לפרס ישראל.


“האצ’יקו” הולך ככה: גור כלבים מתוק נשלח מיפן לאמריקה. בדרך, הכלוב שלו נפתח והכלב משתחרר והולך לאיבוד. ריצ’רד גיר הוא מרצה באוניברסיטה שמוצא את הגור בתחנת הרכבת ומיד מתאהב בו. אבל אשתו (ג’ואן אלן) לא מוכנה לגדל חיות מחמד בבית. אז הוא מסתיר אותו ממנה כמו מאהבת, ומבטיח לה שהוא ימצא לו בית מאמץ. ובינתיים הוא משחק עם הכלב. ומנסה לאלף אותו. ומנסה לברר מאיפה הוא הגיע ואיזה מין זן הוא. ונותן לו שם: האצ’יקו. ורואה איתו בייסבול בטלוויזיה. ואשתו בהדרגה מתחילה להתחמם לעובדה שיש להם כלבלב בבית, למרות שהוא כירסם לה מודל ארכיטקטוני שהיא עבדה עליו. והאלסטרום מטיס את המטוס הזה על טייס אוטומטי ובשלט רחוק. בכל פעם שהוא רוצה שנעשו “אווווו, איזה חמוד” הוא חותך אל הכלב. והוא עובר לצילום בעדשה רחבה בשחור-לבן כדי להראות לנו את נקודת התצפית של הכלב, בשעה שהוא מלקק לאדוניו המאמצים את כפות הרגליים. ובגלל שגיר (שגם הפיק) שם, אנחנו מנסים לסמפט את הסרט. ומחכים בסבלנות, שיקרה משהו. אנחנו יודעים לצפות שבדקה ה-17 אמור לקרות משהו. אבל לא, גיר ממשיך לשחק עם הכלב. טוב, אז אולי באיזור הדקה ה-35, במקום שבו המערכה הראשונה אמורה להסתיים, אולי שם יקרה משהו שיתניע את הסיפור. אבל לא, גיר ממשיך לשחק עם הכלבלב. רק כעבור שעה של סרט קורה משהו. ו-25 דקות אחר הוא מסתיים.


אם השם או הסיפור נשמעים לכם מוכרים, זה כי “האצ’יקו” הוא רימייק לסרט יפני באותו שם מ-1987 (זה הרימייק השני של גיר לסרט יפני) האגדה על הכלב האצ’יקו די מוכרת ביפן: בתחנת הרכבת שאבויה מוצב פסל ברונזה של כלב הממתין לאדונו. הסרט סיפר את סיפורו: בשנות ה-20 של המאה ה-20, היה הכלב האצ’יקו מגיע יום יום לתחנת הרכב, לחכות לאדוניו, למרות שהוא כבר הלך לעולמו. וכך הוא עשה במשך תשע שנים, עד שמת בעצמו ב-1935. איכשהו הרעיון להעביר סרט שלא קורה בו כלום לאמריקה הוא סוג של שטות. בעיקר, כי “האצ’יקו” האמריקי הוא סרט חף מפיוט או מכל תחושה של ריאליזם או התבוננות בחיים אמיתיים. מסוג הסרטים שמצגת פאוור פוינט במייל היתה מעבירה יותר טוב את רעיונותיה, שבסופו של דבר בסך הכל רוצים לספר לנו שכלבים הם חיות נורא נאמנות לבעליהם. וואו. עמוק.


“האצ’יקו”: בתי קולנוע ושעות הקרנה

נושאים: ביקורת

32 תגובות ל - “"האצ'יקו", הביקורת”

  1. דב 20 פברואר 2010 ב - 22:58 קישור ישיר

    ובנוסף בפוסטר כתוב “ג’והן אלן” כי זה הרי ברור שכך כותבים Joan..

  2. יוחאי 21 פברואר 2010 ב - 2:05 קישור ישיר

    לא יודע אם שייך, אבל “ג’ון היקר” הוא סרט שבדי איפה שהוא בסוף שנות השישים. יש קשר? צריך לבדוק כאן משו? משאיר.

  3. מעיין 21 פברואר 2010 ב - 15:39 קישור ישיר

    אני לא מבינה מה כל כך יורדים על הסרט הזה.
    תקראו לי רגישה או משהו בסגנון אבל הסרט הזה סחט ממני דמעות כמו ששום סרט בעל אפקטים מטורפים או חיות מחמד נאמנות שמחפשות את בעליהם בשלג לא עשה.
    משהו באפקט ההמתנה של הכלב באמת הראה את הקשר של החיות שאנחנו רואים כמעט כמובנות מאליו.

    סרט מדהים שווה צפייה!!

  4. מיכאל 22 21 פברואר 2010 ב - 23:49 קישור ישיר

    כוכב אחד מתוך חמש? אאוץ’…
    הכלב נראה מתוק בטריילר ונדמה לי, יאיר,
    שפגעת ברגשותיו. תן לו פרס ניחומים טעים לפחות למסכן…

  5. ע 22 פברואר 2010 ב - 23:53 קישור ישיר

    שוודי, לא דני

  6. עומרי 27 פברואר 2010 ב - 22:56 קישור ישיר

    מה קשור?
    הכלב הוא אקיטה
    אני מגדל כלבה כזאת
    5 כוכבים עלק 1 !!

  7. אוהד 1 מרץ 2010 ב - 21:10 קישור ישיר

    הרגע סיימתי לראות את הסרט… אחד הסרטים הכי נוגעים ומרגשים שראיתי בחיים שלי, וראיתי המוןן!! סרט מדהיםםם!! אין לי מושג על מה מדברים עם כל העניין הזה של הכוכבים. דבר אחד יש לי להגיד – סרט איכותי – ! !

  8. ר.ל 4 מרץ 2010 ב - 21:58 קישור ישיר

    באופן די נדיר אני מסכים הפעם עם רווה. במשך כל הסרט המשעמם הזה התרגשתי פעם אחת בלבד (בסצינה אחרי 10 שנים) וגם כאן – לא באופן קיצוני. להבהרה, אני אוהב מאוד כלבים ומתרגש מסרטים אבל הסרט הזה הוא בזבוז של 90 ד’ שאפשר לעשות הבם משהו יותר טוב.

  9. שרה 13 מרץ 2010 ב - 1:34 קישור ישיר

    סרט יפה ופשוט, נטול דרמות גדולות
    הוא אומנם די מונוטוני, אני חושבת שזה איכשהו כן מתאים. הכלב כן עושה את העבודה איפה שהקולנוע לא, נקודה.

  10. מיקי 13 מרץ 2010 ב - 10:16 קישור ישיר

    אני מרגיש שהסרט הזה מסתמן כלהיט לא קטן. אני שומע מלא מעט אשים שראו ואפילו חיבבו אותו. הפתעה? עוד תהייה האם מבקרי הקולנוע באמת רלוונטיים בכל הקשור לעיצוב דעת קהל?

  11. שחר 30 מרץ 2010 ב - 10:35 קישור ישיר

    הרגע ראיתי את הסרט,ויאיר,אכזבת אותי.
    אוקיי זה סרט ממש ממש קטן אך מרגש מאוד.
    אותי,כבעל לכלב אהוב ונאמן,הסרט ריגש.
    ואני חושב שעוד הרבה אנשים ייתנו לו ביקורות חיוביות .
    בסדר,זה לא סרט מושלם,אבל כוכב אחד (!),הגזמת.

  12. ע.ס 5 אפריל 2010 ב - 5:00 קישור ישיר

    אחד הסרטים הכי מרגשים אי פעם. סרט של חמישה כוכבים. סיפור מרגש, אמיתי וכן

  13. שני 8 מאי 2010 ב - 2:20 קישור ישיר

    סרט מרגש ויפה מאוד , אני לא מבינה את הזלזול בסרט .. גרם לי לבכות כמו תינוקת !!!!

  14. אבי 16 מאי 2010 ב - 0:18 קישור ישיר

    אני חייב לומר שהביקורת שקראתי כאן היא אחת ההוכחות כמה מבקרי סרטים יכולים להיות מגוחכים, רק כדי שנחשוב שיש להם משהו חשוב להגיד… האצ’יקו הוא הסרט הכי מרגש שראיתי בחיי, נכון, כל סרט עם חיות הוא נוגע ללב, אבל שום סרט לא סחט ממני כאלה דמעות, אי פעם!

  15. נועה.מ 21 מאי 2010 ב - 16:22 קישור ישיר

    מי שכתב תכתבה הזאת לא יודע כלום ! איך אפשר לכתוב כתבה כזאת אחרי שרואים סרט כזה מדהים?!

    ה ס ר ט היחידי שהצליח להוציא ממני כול כך הרבה דמעות ! ועוד להמשיך להוציא אותם גם אחרי שהוא נגמר !

    אם זה לא סרט שצריך להיות בין המוצלחים ביותר איזה – כן.

  16. נועה 27 מאי 2010 ב - 11:38 קישור ישיר

    זה סרט מדהים עם שחקנים נפלאים.
    הסרט הזה פשוט סחט ממני מלא דמעות.
    ומוזר כי בכול האתרים נתנו לסרט 5 כוכבים ורק כאן באתר הלא ידועה הזה נתנו לו כוכב 1 מעניין……

  17. ענת 3 יוני 2010 ב - 20:25 קישור ישיר

    מי שכותב ביקורת כזאת על סרט כזה- מעלם לא היה הבעלים של כלב ומעולם לא הבין את המשמעות האמיתית של אהבה ללא תנאים- משתתפת בצערך..

  18. ענת 3 יוני 2010 ב - 21:15 קישור ישיר

    בלקיחת הסיכון של לצאת “מתייפחת” אוסיף ואכתוב, בעיניי סרטים נועדו לגעת במחט החיים שלנו ולא להוכיח אותנו או להדגים לנו את נפלאות הטכנולוגיה. לפעמים הדברים הפשוטים ה דווקא הנוגעים ביותר. בדיוק כמו שתמיד נעדיף ואכל של אמא מארוחת גורמה. אולי אתה פשוט צריך להסיר ערב אחד את משקפי המבקר ולהתבונן בסרט כאדם- עם כל הכאבים השמחות והחוויות האישיות שלך- להתחבר באמת.. ומי יודע- אולי עוד תאמץ כלב..

  19. גיא 5 יוני 2010 ב - 0:34 קישור ישיר

    אני מגיב שעה אחרי שראיתי את הסרט, הגרון עדיין כואב ואני מנסה להבין למה התייפחתי ככה. ניסיתי לתת כל מיני פרשנויות, אך שום פרשנות עוד לא ממש התחברה לי.

    ראיתי כל-כך הרבה סרטים שקרה בהם המון ואחרי שיצאתי מהסרט לא נשאר כלום. מהסרט הזה יצאת מהרהר למה הוא גרם לי את מה שהוא גרם לי. משפחה שלמה יושבת ובוכה. הסרט הזה כנראה נוגע בנקודות חשופות ביותר, אני לא בטוח שכולן מודעות. אני לא מבין איך יאיר רווה יכל להישאר אדיש לסרט הזה.

  20. קקט 23 ספטמבר 2010 ב - 14:04 קישור ישיר

    יאיר רווה, מה נסגר? באמת? אם הסרט המרגש הזה לא עשה לך כלום זה קצת מדאיג…

  21. ענת 24 ספטמבר 2010 ב - 10:02 קישור ישיר

    סרט מדהים בדיוק בגלל הסיבה ש”לא קורה שם כלום”, מחכים מחכים.. ובסוף יוצאים עם עיניים מנופחות מדמעות. בצורה כל כך פשוטה הבמאי העביר את הרגש הכי גדול שיש באהבה ובשכול – הגעגועים והציפייה שיחזור.
    מסכימה עם כל התגובות המפרגנות.

  22. אדם 9 אוקטובר 2010 ב - 16:42 קישור ישיר

    אחד הסרטים היותר מרגשים שיצא לי לראות בחיים..

  23. זיו 9 אוקטובר 2010 ב - 17:42 קישור ישיר

    ביקורת משונה, שכנראה יצאה מאדם קר. קר מאוד. קפוא.
    ראיתי את הסרט עם ביתי הקטנה. וכאשר בדרך כלל בסרטים עצובים וליריים אני צריך לנחם אותה, כאן שנינו בכינו ללא מעצורים. סרט מעולה, שמעביר בדיוק וברגש רב את עוצמת הנאמנות של כלב לבעליו. כנראה שרק מי שחווה אהבת כלב יכול להבין והתרגש מסרט זה.
    5 כוכבים!

  24. חן 9 אוקטובר 2010 ב - 19:21 קישור ישיר

    יאווווו מי שכתב את זה לא מבין כלום מהחיים שלו רואים שאין לו כלב או שאין לו לב איך אפשר לא להתרגש מסרט כזה?
    אני בכיתי כל היום כבר מרוב שזה עצווב

  25. ניר 11 אוקטובר 2010 ב - 15:16 קישור ישיר

    אני לא מבין למה אתם אומרים שמי שאין לו כלב,לא יכול להתרגש מסרט כזה.!
    אני אישית לא חובב בע”ח ולא כלבים ושראיתי את הסרט הזה פשוט נקרעתי!במיוחד
    כאשר הפרופסור מת והאצ’י תמיד חיכה לו למרות שהוא לא חזר,וכל הדכדוך שהכלב הרגיש הוא היה עצוב,ומתי שהוא בא לרכבת ואז הפרופסור ראה אותו ונשאר איתו בסוף,פשוט אין לתאררר אם אני יחשוב על זה שוב אני יכול רק מהמחשוב להדמיע.בחיי ראיתי הרבה סרטים,ולמרות שבסרט הזה לא היה תפנית גדולה ,חדה,עדיין הסרט הזה הוא הסרט הכי מרגש שראיתי ואין בכלל ספק בכך!סרט יפה הוא לא סרט שמשקיעים בו הרבה כסף,ועושים אותו בגרפיקה יוצאת מן הכלל,סרט יפה הוא סרט שחודר ללב,סרט שלא יהיה כמו כל סרט שראיתם,סרט שתמיד תזכרו! והאציקו זה סרט כזה!פשוט תענוג לצפות בסרט מגיע לו 5 כוכבים ואתה יאיר אם זה מה שאתה אומר אז לא מגיע לך להיות כתב בכלל,מבקר סרטים כי כנראה שאין לך הבנה בסרטים.

  26. עדנה 15 אוקטובר 2010 ב - 22:22 קישור ישיר

    לדעתי הסרט נהדר אבל באמת רק למי שמת על כלבים גידל אותם ומכיר את התחושות שכלב יודע להעביר.את האהבה את הגעגוע את הכמיהה. מי שאדיש לכלב או מחבב זה לא עבורו כי אין שם באמת התפתחויות דרמטיות וזה חוזר על עצמו. אבל הפגישה בינהם וחוסר היכולת למסור אותו והבחירה של הכלב בו פשוט הרגו אותי אני בכיתי כמו שלא בכיתי חודשים ואהבתי את הכלב כל כך ואת הסיפור המרגש נהדר בעיני

  27. Coupon Codes 28 ינואר 2011 ב - 3:51 קישור ישיר

    I want to express my thanks to this writer for rescuing me from this type of setting. As a result of scouting through the world wide web and meeting views that were not powerful, I believed my life was gone. Living minus the approaches to the issues you’ve resolved all through the blog post is a crucial case, as well as the ones that would have negatively damaged my entire career if I hadn’t encountered your web site. Your ability and kindness in playing with all the things was valuable. I don’t know what I would’ve done if I hadn’t discovered such a point like this. I am able to at this moment look ahead to my future. Thanks very much for the high quality and result oriented help. I will not be reluctant to refer your blog post to anybody who should receive guide on this subject matter.

  28. רוני 8 פברואר 2011 ב - 0:52 קישור ישיר

    הסרט הכי מרגש שראיתי בחיים..מעולם לא בכיתי בסרט עד האצי’קו

  29. שי 26 יוני 2011 ב - 21:43 קישור ישיר

    הסרט אולי לא ממש מתרומם עד המוות של בעליו(עד הדקה 58 בערך), והוא לא פאר היצירה, אבל ישנם עוד נדבחים שצריך לקחת בחשבון.

    אני מאמין שהסרט הגיע לקולנוע בארץ מכיוון שמישהו כנראה חשב שיש לו כאן סיפור מרגש ונדיר באופן מיוחד אשר יסחף אנשים רבים לקולנוע.

    מדובר בסרט טוב עם סיפור נדיר ומרתק, רק אנשים קרים יכולים להתעלם מסיפור מרגש כ”כ(“וואו. עמוק”)..

    חבל שבזבזתי זמן כדי לקרוא את בליל השטויות עם הנימה המתנשאת שכתבת כאן.

  30. מירי 6 אוקטובר 2011 ב - 21:03 קישור ישיר

    ראיתי שלשום במקרה את הסרט הזה בטלווזיה, לא שמעתי עליו לפני מהרתי לצלצל לבני שלומד קולנוע ולשתף אותו בחוויה . זהו אחד הסרטים המרגשים והיפים [ דווקא בגלל פשטותם והעדר הדרמה והאקשן] כרגע חיפשתי חומר והתפלאתי לראות את הביקורת הזו . נכון אני אוהבת כלבים , ונכון שזה פתח לי פצע של האבל על כלבתי שמתה לפני שנתיים . אבל ראיתי סיפורים על נאמנות של כלבים וחוויתי מקרים כאלו במציאות . בכל אופן זהו אחד המרגשים ביותר . יש פה בעיקר פיוטיות , יופי לשמו . הצילומים מרגשים . אם הייתי קוראת את הסיפור בספר לא הייתי בוכה כך , לדעתי זהוי אומנות הקולנוע בהתגלמותה . גם אילו שאינם חובבי כלבים מושבעים כמוני יכולים להזדהות ולהתרגש מסרט כזה. זה לא על כלבים דווקא זה על צפייה , אקטיבית , ללא תוחלת ללא סוף ואולי על תקווה וגעגוע שאין לו סוף צריך להיות אטום כדי לקטול משהו שנוגע כל כך.

  31. אורלי 19 מאי 2012 ב - 15:59 קישור ישיר

    סיפור אהבה מרטיט לב, על חברות ונאמנות נדירה.

  32. יהודה זינגר 20 מאי 2012 ב - 0:56 קישור ישיר

    סרט מרגש ביותר, עשוי כהלכה, חודר ללב ואיכותי. יש בו איזו גאוניות שלמרות פשטותו וסיפורו הלא מורכב, הוא עושה לך את זה. ממליץ לכולם לראות.


השאירו תגובה