פוטו-פיניש
זו השנה החמישית שלי בליווי האוסקר בבלוג (לפני זה הייתי סופר לאחור לקראת האוסקר במדורי הדפוס שלי), והדינמיקה הכמעט-קבועה כאן תמיד משעשעת: אנשים שהתוודעו לבלוג רק בחודשים האחרונים מתחילים לקטר על קדחת האוסקרים שלי. וזה, יומיים אחרי שננעלה אולימפיאדת החורף ומאה יום לפני תחילת המונדיאל וכמה ימים לפני גמר "האח הגדול". כולם עניינים שמכסים המון שטחים בתקשורת אבל (כמעט) ולא מוזכרים כאן. אבל אוסקר? זו אובססיה אצלי. ולדעתי, אובססיה לא נטולת חשיבות: כולנו יודעים לדקלם כל דיסקליימר אפשרי: הבמאים הכי חשובים והסרטים הכי טובים מעולם לא זכו באוסקר. נכון. זה סתם מירוץ סוסים שמרדד את אמנות הקולנוע. נכון. זו סתם הוליווד השמרנית שמלקקת לעצמה. נכון. הכל נכון. וזה גם, אגב, חלק מהספורט: לקטר על כמה האוסקר חסר חשיבות וחסר רלוונטיות, זה כפייתי בדוק כמו כל ניסיון לנתח כל פילוח סטטיסטי אחר שדרכו נוכל להיאחז בתחושות הבטן שלנו בבואנו להמר בכפייתיות על הזוכים ולכסוס ציפורניים במתח בליל האוסקרים. וגם, אני צריך להודות, לא רק שהאוסקרים מבדרים אותי, וחיזוי האוסקרים הוא התמכרות ההימור היחידה שאני לוקה בה, אני גם חושב שבאופן כללי אני גם לא רע בזה. עד כדי כך, שאני חושב לזרוק החוצה מהחלון את "ההימור הבטוח" שתכננתי עליו, ולנסות ללכת על הימור טיפ-טיפונת יותר פזיז. מהסוג שאם הכל יקרה בדיוק כצפוי אני אתרסק איתו על הפנים. אבל אם יהיו הפתעות, אוכל לטפוח לעצמי על השכם שנה שלמה. וכן, אני מודה, זה הרגע בשנה בו אני כן מרשה לעצמי להשתטות בפומבי עם הימורים חסרי אחריות. הסמיכות של האוסקרים לפורים השנה דווקא מתיישבת לי טוב.
אז מי ששונא את האוסקר ואת העיסוק בו: ביום שני הקרוב זה נגמר. עוד טיפה סבלנות. כאמור, זו שנה חמישית. כל טענות ה"אוף, עוד פעם אוסקר", כולן נשמעו כבר שוב ושוב, תמיד ביתר שאת בשבוע האחרון. אפשר להתייחס לזה עם קצת יותר קלות ראש. וגם, זה הזמן להודות שאולי יש לאוסקרים לא מעט פאדיחות, אבל זה מהווה איזשהו פורטרט מסוים של השנה הקולנועית החולפת, מנקודת מבטה של התעשייה האמריקאית. והפרופיל שהתעשייה מצירת לעצמה מדי שנה מרתק לפיענוח. האם הם רודפי כסף והצלחה, או להוטים להיראות אנשי אמנות חסרי פשרות? זו מטוטלת בלתי פוסקת של הדימוי העצמי של ציבור המונה כמעט 6,000 איש, והמתח שמשתקף שם הופך מרתק כפליים במבט לאחור, ולאו דווקא בזמן אמת. האוסקרים הם נייר לקמוס לא עד כדי כך זניח כפי שלא מעט אנטי-אוסקריסטים היו רוצים לטעון.
ובתוך כל זה, קצת שכחנו מ"עג'מי", לא? צוות הסרט המריא השבוע ללוס אנג'לס, אבל אין אף חזאי אוסקרים שמהמר עליו. אף לא אחד. ההימורים הם על "סרט לבן" (הרוב), "הסוד שבעיניים" (הולך ומתגבר) ו"נביא" (המיעוט). אני הולך להמר על "סרט לבן", אבל לגמרי מתוך אמונה עיוורת בזה שחבר האקדמיה יבחינו בגודלו של הסרט, ולא כי אני יודע משהו שאחרים לא יודעים. למעשה, אם הייתי חכם יותר הייתי מבחין שבשנים האחרונות חברי האקדמיה הציעו די במובהק נגד סרטים שזכו בפרסים בקאן (הסרט האחרון שזכה באוסקר הזר והגיע עם איזשהו פרס מקאן היה "שיחות נפש" ב-2003). קאן והאוסקרים הם כמו חומר ואנטי-חומר, הם ההפכים הכי מושלמים של היקום הקולנועי. לכן לא רק שאין סיכוי ש"סרט לבן" יזכה, זה אפילו לא הגיוני שז יקרה. וכמו ש"פרידות" – שלא התקבל לאף פסטיבל משמעותי בעולם (חוץ מטרייבקה) – הביס את שני הסרטים הכי מדוברים מקאן בשנה שעברה, כך עשוי "הסוד שבעיניים", שמגיע ללא שום יוקרה פסטיבלית, לנצח שלושה סרטים שזכו בפרסים בקאן: "סרט לבן", "נביא" ו"עג'מי". רגע, אולי בכל זאת אשנה את ההימור שלי בקטגורייה. יש לי עוד כמה ימים להחליט סופית לפני שאני נועל.
שתי הקטגוריות הכי פרוצות ולא בטוחות: תסריט מקורי וצילום. בתסריט מקורי נראה שהעולם תומך במארק בואל על "מטען הכאב", אבל אני הולך להמר על קוונטין טרנטינו עם "ממזרים חסרי כבוד".
בצילום קל לדעת מה עומד נגד כל סרט, אבל אין לי מושג מה עומד בעד כל סרט. "אווטאר"? הוא דיגיטלי מדי. חברי האקדמיה לא יידעו להבחין מה מצולם ומה מונפש וידלגו עליו. "מטען הכאב"? הוא מחוספס ורועד מדי. זו קטגוריה שמוענקת תמיד לצילו הכי יפה והכי מהודר. "סרט לבן"? בהחלט הסרט הכי יפה בחבילה, וזוכה פרס אגודת הצלמים, אז הוא אמור להיות המוביל, לא? אבל יש לאקדמיה משהו מובהק נגד צילום שחור-לבן. מאז 1967, כשהפסיקו לפצל את פרס הצילום לשתי קטגוריות – צילום בצבע וצילום בשחור-לבן – רק סרט אחד זכה על צילום שחור-לבן: "רשימת שינדלר". וזהו. מה הסיכויים ש"סרט לבן" יהיה השני? קלושים. "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם"? מועמדות מפתיעה, אבל אין לו באמת סיכוי, נכון? נשארנו עם "ממזרים חסרי כבוד". מה נגדו? אם הוא יזכה, זה יהיה האוסקר השלישי של רוברט ריצ'רדסון (אחרי "ג'יי.אף.קיי" של סטון ו"הטייס" של סקורסזי). רגע, אולי זה לא נגדו בכלל. והסרט בהחלט מהודר ומואר היטב ורווי צבעים. וההצלחה המפתיעה של "שאטר איילנד" בקופות – שצולם על ידי אותו צלם ושמכיל פה ושם דימיון ויזואלי – עשויה להזכיר לאנשים כמה הם אהבו את הצילום של "ממזרים". אז נראה לי הגיוני להמר עליו.
וכאמור, אני לא לגמרי נעול על קטגוריות השחקנים הראשיים.
וכן הלאה, וכן הלאה.
סשה סטון מנסה גם היא למשש ולפשפש מה המצב בכל קטגוריה. היא אוהדת מובהקת של "מטען הכאב", אבל היא מגיעה למסקנה – המצערת מבחינתה – שבגלל שחברי האקדמיה הם טמבלים, הסרט שיזכה לבסוף יהיה "אווטאר", ועליו היא מהמרת.
כאמור, ביום שני זה מאחורינו.
כשטרנטינו קיבל את האוסקר על התסריט על "ספרות זולה", הוא אמר: "אני מבין שזהו הפרס היחיד שאני מקבל הערב…
" – ואכן כך היה. אותו הדין, לדעתי, חל על "ממזרים חסרי כבוד". אם הוא יזכה על תסריט (ואני מצטרף אליך בהימור הזה) – הוא לא יזכה על שום דבר אחר (חוץ משחקן המשנה. זה מזמן סגור).
אין כמו כנות, חביבי. בתור מי שתמיד עמד משתאה מול הקדחת שלך, אני מודה שמול אובססיות לא רק שאין לי התנגדות – בגדול אני בעד. מה היה הקולנוע בלי האובססיות של יוצריו ואוהדיו?
יאללה – עוד שבוע וזהו. נחזור לרבי נחמן.
למה ההצלחה של שאטר איילנד בקופות מפתיעה? סקורסזה ודיקפריו הם לא שמות מושכי קהל?
אני צופה הפתעה דווקא בקטגוריה שבא אף אחד לא צופה הפתעה. מוניק לא תזכה בשחקנית משנה. מי כן תזכה ? למרות שהקולות שלהן יתפצלו אני הולך על ורה פרמיגה או אנה קנדריק, כנראה פרמיגה.
"סרט לבן" זה מסוג הסרטים שאתה מסיים לראות ואומר "וואו סרט טוב, מגיע לו אוסקר" ואז חושב שנית ומבין שאין שום סיכוי שבעולם שחבורת הפוצים שיושבת בהוליווד בכלל תשתין לכיוונו.
הבעיה היא שמידי שנה העיסוק הנרחב בבלוג על האוסקרים נעלם מיד לאחר הטקס.
יאיר – זה לא שאתה נהנה לעסוק באוסקרים, זה דווקא רצוי וחשוב. העניין הוא שאתה מאד נהנה לעסוק בהימורים על תוצאות, לפני הטקס.
אבל שעה אחרי שהטקס נגמר ומתברר איזה סוסים נצחו במירוץ, אתה מיד עובד לנושאים אחרים.
ברק – הסיבה שהבלוג "מיד עובר לנושאים אחרים" הוא שאין טעם לנתח למה מישהו זכה ביותר ממשפט אחד, ואחרי הרעלת האוסקרים של 10 הימים האחרונים מגיע הזמן לדבר על מה שהחמצנו כשהסתכלנו רק לכיוון הפסלון הקרח והמוזהב.
ומה שכחנו?
-את הרשימה השנתית של האתרים בהם אפשר להמר על האוסקרים ולזכות בפרסים.
לדעתי הפרס לסרט השנה ילך או לאווטר או לממזרים חסרי כבוד. שיטת הבחירה החדשה מגדילה מאד את הסיכוי של טרנטינו השנה לקחת את הפרס הכי חשוב. מטען הכאב אחרי צפייה בקולנוע הוא סרט מלחמתי קטן, די בנאלי ומאד מאד איזוטרי. אין לו שמץ של סיכוי באקדמיה האמריקאית, והאמת בכל סיכום שנתי לבחור בו זה מביך ומתריס. כמו שעושים נניח מבקרי קולנוע או בעלי בלוגים, אבל לא אנשים שבאמת מנסים לסכם את השנה בקולנוע.
התסריט ילך לממזרים.
הבימוי לקתרין ביגלו שהוציאה כל כך הרבה מסתריט כל כך דל כמו שהיה לה במטען הכאב.
בסרט הזר – אין סיכוי לסרט לבן. וזה לא האמריקאים פלצנים זה דווקא הצרפתים. השנה יזכה עג'מי. ולמה? א. זה סרט מצוין. ב. האקדמיה מורכבת מרוב גדול ליהודים אוהבי ישראל. אלו לא הצביעו לנו בעבר כי הסרטים ששלחנו בשנתיים האחרונות הם מצוינים אבל מאד אני ישראליים ומשמיצי ישראל- בופור וואלס עם בשיר. דווקא עג'מי הוא לא אנטי ישראלי ולמעשה הוא חף מעמדה פוליטית ולכן השנה הם יתנו לנו את הפרס סוף סוף. הכל פוליטי באוסקרים האלה. ולכן סרט איזוטרי לא זוכה. וגם לא סרט יומרני שחור לבן שחותר נגד תעשיית הקולנוע. צריך לקבל את התחרות הזאת על כל פגמיה כמו שהיא.
טוב נאמר את זה כאן ןעכשיו .
פראשס זוכה באוסקר ועג'מי בזר .
זהוא .
ג'יזס, מרקו, לפחות תנסה להישמע קצת פחות נחרץ. זה יגרום לך להיראות קצת פחות טמבל אחר כך.
רוצה הימור פרוע וחסר אחריות?
בבקשה: מוניק לא לוקחת שחקנית משנה, מגי ג'ילנהול תיקח.
יהודי טוב או השליח יקחו על תסריט.
נביא על הסרט הזר
אווטר לא לוקח על שום דבר משמעותי, ולא יותר משלושה פסלונים.
האמת היא שבוא ונודה על האמת, אנחנו מנסים להכניס בכוח מתח אבל רוב הסיכויים שלא יהיו שום הפתעות.
הסרט הזר זו הקטיגוריה היחידה שפתוחה ולכן אף זוכה (הנביא, סרט לבן והארגנטינאי ששכחתי את שמו) לא יפתיעו.
רוב הסיכויים שהאוסקר יהיה שחזור כמעט מדויק לחלוטין של טקס הבאפתא הבריטי למעט השחקנים הראשיים שילכו לבריג'ס ובולוק.
ואז ביום שני בבוקר נגיד שאיזה טקס משעמם וצפוי היה.
ואף על פי כן, מי אמר שלבנות מתח (מלאכותי) זה לא כיף? אני בעד. שנה שעברה הטקס ממש לא עניין אותי בגלל שלא הצלחתי ליצור לעצמי מתח. הפעם אני מצליח ואני רוצה לראות את הטקס. אפילו בידיעה די מוחלטת שאני אתאכזב.
אז מה אני מהמר שיפתיע, למעלה יזכה באוסקר בגלל השיטה של דירוג ה-10 בגלל שלמספיק אנשים ימאס מהארט לוקר. למה למעלה? כי מספיק אנשים ישימו אותו במקום הראשון כי הם מאוד אוהבים אותו. ומצד שני אף אחד אחר לא רואה בו באמת תחרות ולכן הוא יופיע בראש הכרטיסים גם של כל השאר. ככה הארט לוקר, וגם המתחרים הפוטנציאלים שלו ממזרים ואווטר ינטרלו אחד את השני ואפ יזכה.
בהצלחה
אוף-טופיק:
אברט מדבר!
http://www.slashfilm.com/2010/03/02/votd-roger-ebert-speaks/
It's a shame that Michael Sheen isn't nominated for "The damned United"..he gives a brilliant performace as Derby County manager Brian Clough! Highly recommended not only for English football lovers
בקיצור, בסוף 'מחוז 9' יזכה.
זהו. מטען הכאב יוקרן בלב (אחרי שישודר בטלוויזיה).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3857254,00.html
ההימור שלי (בערבון מוגבל כמובן כדי לא לצאת אדיוט א"כ):
סרט- אווטאר- אני לא חושב שהאקדמיה טמבלים אבל פוליטיקה היא שם המשחק באוסקר, וקשה להתעלם מההישגים של הסרט הזה על שלל מגרעותיו. קשה לי להאמין שיתנו אוסקר לסרט כמעט אנונימי עד לא מזמן על חשבון אחד הסרטים שאמורים לפחות לשנות את פני הקולנוע.
בימוי: קטרין ביגאלו- בלי לראות את כל "מטען הכאב" אפשר להגיד שכנראה מדובר בהישג קולנועי מרשים ועצם המועמדויות הרבות מצריכות פרס ניחומים.
הסרט הזר- עג'מי= מסכים עם מרקו, פוליטיקה ולובי יהודי נרחב יכריעו לדעתי, אם כי יש סיכוי טוב גם לסרט הארגנטינאי שתופס תאוצה.
שחקן: ג'ף ברידג'ס
תסריט מקורי: הייתי רוצה שיהודי טוב יקח אבל אני מאמין שממזרים חסרי כבוד יקח ושוב- סוג של פרס ניחומים לטרנטינו שבשנה אחרת כנראה היה לוקח על הסרט הטוב ביותר.
כל שאר הקטגוריות פחות ידועות לי
סטריפ לוקחת