05 מרץ 2010 | 09:30 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

האנטי-אוסקר

זו היתה מסורת: ביום שלפני האוסקרים מתקיים, על אוהל על שפת הים אחרי הצהריים, טקס חלוקת פרסי האינדיפנדנט ספיריט. לאוסקרים באים בטוקסידו, לאינדיפנדנט ספיריט – האנטי-אוסקר – באים בכפכפים. אלא שזו מסתמנת כשנה ששוברת מסורות: “העיר” שינה פורמט והפך מ”ווילג’ וויס” ל”ניו יורק מגזין”, והאינדיפנדט ספיריט עברו משבת אחרי הצהריים על הים, לשישי בערב על פנטהאוס. אז זה יקרה הלילה. “The Hurt Locker”, שהייתם מצפים שיהיה הסרט הכי מוביל בתחרות על קולנוע עצמאי, בכלל לא מועמד, כי הוא היה בשנה שעברה (וזכה לקבלת פנים די צוננת, מה שגרם לי לתהות האם מצביעי האינדיפנדנט ספיריט פיספסו את הסרט הזה, או שהם ראו אותו במידותיו האמיתיות ואלה המבקרים ואנשי תעשיית הקולנוע שאיבדו כל פרופורציה ורק מזינים האחד את השני בהייפ מטורף לגבי הסרט). וזה די חוק: מי שזוכה באינדיפנדנט ספיריט, לא יזכה באוסקר. לכן צפו ל”פרשס” כזוכה.



וטיזר לפרסים, הנה סרטון קצר ודי משעשע השואל: מה זה בכלל “הרוח העצמאית” של הקולנוע העצמאי?



ואם אתם כבר שם, ב”פאני-אור-דיי”, את מפגש הפסגה של כל הנשיאים האמריקאים של “סאטרדיי נייט לייב” כבר ראיתם? רון האוורד ביים. מצחיק כמו “צופן דה וינצ’י”. אבל יש שם כמה הפתעות מתוקות.


===========


ניקי פינק בטוחה ש”אווטאר” יזכה באוסקר. פיטר טראוורס מ”רולינג סטון” בטוח ש”אווטאר” יזכה באוסקר. דיוויד פולנד בטוח ש”אווטאר” יזכה באוסקר. אבל בטבלת הימורי האוסקרים שמרכזת סשה סטון, הקונסנזוס הוא עדיין ש”מטען הכאב” יזכה. אבל שמעו, זה יהיה יותר צמוד ממה שנדמה לנו. ואיפשהו, עמוק בפנים, ולמרות שאני מהמר על “מטען הכאב”, אני מקווה ש”אווטאר” יזכה. לא בגלל ענייני איכות וטיב או טעם, אלא י את הזכייה של “אווטאר” אני מבין. כמו שאני מבין את הזכייה של “ההצגה הדולה בתבל”. את הזכייה של “מטען הכאב” אני לא מבין. לא מבין מה הממסד ההוליוודי אומר על עצמו כתעשייה כשהוא בוחר בסרט הזה כזוכה. אגב, מאותה סיבה אני מבין גם את הזכייה – האפשרית עדיין – של “ממזרים חסרי כבוד”. מלחמת העולם השנייה חזקה יותר מעירק ומ-2 מיליאד דולר. אז אם “מטען הכאב” יזכה ההימור שלי באוסקרים יהיה מחשלם יותר, אבל אני אצא מבולבל יותר שוב לא אצליח להבין איך הוליווד חושבת כקולקטיב.


===========


ועוד משהו חמוד אצל סשה סטון: תחרות ניחושים – מי יצליח להמר על כל המפסידים באוסקר? בתחרות הזאת זוכה זה שמצליח לקלוע לכמה שפחות קטגוריות.


===========


בהמשך היום: הימורי האוסקר שלי. אני משנה קצת מההימורים שפרסמתי בדפוס ב”פנאי פלוס” מתוך תקווה שאצליח לקלוע לפחות לאיזו הפתעה אחת שבוודאי מסתתרת. היא תהיה בקטגוריית המשחק. הולך להתייעץ עם אליהו הנביא וחוזר אליכם בקרוב מאוד.



=============



אה, ובשורה מההנהלה: מי שיגיע ער לסוף הלייב-בלוג האוסקרי ביום שני בבוקר, יקבל כאן צ’ופר לא רע בכלל.

נושאים: בשוטף

16 תגובות ל - “האנטי-אוסקר”

  1. כף_שטות 5 מרץ 2010 ב - 9:47 קישור ישיר

    וואו. להגיד על “ממזרים” משהו כמו “מלחמת העולם חזקה יותר מ..” נשמע כמו משהו שילד אמריקאי יגיד עוד 15 שנים במקרה הרע ולא כמו משהו שיגיד יהודי ישראלי כמה חודשים אחרי שיצא הסרט. התבלבלת מהר מדי.
    וכן, הלוואי שטרנטינו יזכה השנה- רק כי אין סרט ראוי יותר ממנו…

  2. יואב 5 מרץ 2010 ב - 11:33 קישור ישיר

    מה שעצוב הוא ש”ממזרים חסרי כבוד” בפני עצמו הוא סרט שהיית מצפה שרק ילדים אמריקאים בני 15 יאהבו אותו – ועם זאת יש לא מעט יהודים ישראלי בגירים שאהבו אותו, ועוד גאים בזה. הסרט הזה לא ראוי לכלום, בוודאי לא לאהדה ממי שקולט את המשמעות הקשה של מלחמת העולם השנייה. יהודי ישראל בגיר אמור להבין שלא מדובר באירוע היסטורי שראוי לשמש חומר גלם לפנטזיות הסדיסטיות המביכות של קוונטין טרנטינו.

    תאוות הדם והאלימות שלוחת הרסן שלו היא מבחילה מספיק בפני עצמה. כשחומר הגלם שלו היה בלונדינית עם חרב סמוראים זה היה ילדותי וגרוע, אבל איכשהו נסלח. כשהוא לוקח נושאים בעלי משמעות ועושה מהם פורנו סדיסטי, זה כבר מכעיס.

  3. אורן סופר 5 מרץ 2010 ב - 12:17 קישור ישיר

    לגבי “מטען הכאב”: אני מבין את הבלבול שלך, יאיר, אבל האמת היא שלאהדה ולתמיכה של חברי האקדמיה בסרט הזה יש הסבר, לדעתי, והוא נובע מ-2 סיבות עיקריות:
    – כל מה שצריך לעשות הוא להסתכל אחורה ולראות אילו עוד סרטים זכו בפרס על “הסרט הטוב”: פאטון, צייד האיילים, פלאטון, ודוגמאות נוספות מביאות אותי להסיק את המסקנה הפשוטה הזאת: האקדמיה אוהבת מלחמות. לפעמים הם הולכים על ה-spectacle, אבל לפעמים, בא להם על משהו רלוונטי ועכשיוי, ומה יותר רלוונטי מסרט על מלחמה שקרתה לא מזמן? בסוף שנות ה-70, צייד האיילים היה אחד מהסרטים הראשונים שעסק באופן ישיר במלחמת וייטנאם, ועל כך, הוא זכה לתמיכה של האקדמיה. הרץ קדימה 30 שנה, והנה אנחנו מקבלים את מטען הכאב, הסרט הראשון שעוסק במלחמת עראק שעוד איכשהו אפשר לקרוא לו “סרט טוב”. אז לדעתי, פשוט הגיע התור של עראק לקבל את הטיפול האוסקרי, כמו שמלחמת העולם ה-2 ווייטנאם כבר קיבלו.

    – בנוסף, יש עוד אלמנט שמשחק פה תפקיד, והוא האלמנט הנשי. אני לא חושב שזה כדה מפתיע שהאקדמיה תרצה לקפוץ על ההזדמנות לתת את הפרסים הגדולים לבמאית אישה בפעם הראשונה בהיסטוריה. הם הרי עוד רחוקים מלתת את הפרס לבמאי שחור או הומו (מצטער, לי דניאלס), אבל עכשיו, 10 שנים לתוך המאה ה-21, הגיע תורן של הנשים לשחק את המשחק של הגברים ולזכות בפרסים הגדולים. ועם סרט גברי כמו מטען הכאב, המעבר הוא עדיין חלק מספיק כדי שרבים לא ישימו לב.

  4. רני רהב 5 מרץ 2010 ב - 13:34 קישור ישיר

    על הפייק טוויטר של נחמן אינגבר כבר שמעת?
    @fakenachman

  5. hamlet 5 מרץ 2010 ב - 15:31 קישור ישיר

    Can’t you admit that
    the Hurt Locker is
    just damn good film…?

  6. מיכאל 22 5 מרץ 2010 ב - 15:48 קישור ישיר

    יואב –
    הפנטזיה היא לא של טרנטינו, אלא של הדור של היום, דור שהיה רוצה סוף אחר למלחמה, סוף בו היטלר גומר כמסננת.
    סרט אדיר מעין כמוהו. הלוואי יזכה באוסקר.

  7. מיקי 5 מרץ 2010 ב - 17:22 קישור ישיר

    אני עם המלט – מה הבעיה להודות שזה פשוט סרט אדיר??

  8. Eran 5 מרץ 2010 ב - 19:04 קישור ישיר

    אני גר בניו יורק. לא חושב שתהיה לי בעיה להיות ער עד… 12 בלילה?
    ואגב- FunnyOrDie לפני שבועיים עלתה תכנית שלהם של חצי שעה של מערכונים ב-HBO. מדובר בזוועה מבישה שלא תעלה בדל חיוך על שפתו של איש. לא ראוי למאכל אדם. וויל פארל, דון צ’ידל וזואי דשנל התבזו קשות.

  9. The Face of Jewish Revenge 5 מרץ 2010 ב - 19:13 קישור ישיר

    יואב – כנראה שבתור “ישראלי בגיר” (חחח) אתה מבין מה קרה במלה”ע השניה טוב יותר מכל ניצולי השואה שראו ואהבו את פנטזיית הנקמה המופתית של טרנטינו.
    אה, וכנראה, לשיטתך, ש89% מהמבקרים ברוטן טומטוס שאהבו את הסרט הם נערים בני 15.
    לאור המועמדויות הרבות של הסרט לאוסקר מסתבר לפי דבריך, שחברי האקדמיה אף הם מורכבים מחתך זה של בני תשחורת עילגים.
    שלא לדבר על האינפנטיליות של כל אותם מבקרים שהיללו במשך הדורות את הפנטזיות הסדיסטיות של חובבנים כגון הומרוס, סופוקלס, שקספיר, ברוייגל, הרונימוס בוש, אדגר אלן פו, סקורסזה, פקינפה, צ’ימינו או שפילברג.
    מזל שהפרספקטיבה הרחבה שלך כ”ישראלי בגיר” (שבולע בתאווה את פנטזיות השואה הפרברטיות של ביבי – אני מניח, לאור תוצאות הבחירות האחרונות) יכולה לשפוך אור חדש על כל אותם זוועות מבחילות ואינפנטיליות שנחשבו עד עכשיו בטעות ליצירות מופת.

  10. ph 5 מרץ 2010 ב - 19:47 קישור ישיר

    האם יש למישהו מושג איך אפשר לראות את האוסקר בברלין? יש מקום שמקרין את זה במקרה? או שאצטרך להפסיד את הטקס הכי מעניין שהיה כבר הרבה מאוד זמן?

  11. הגמד 6 מרץ 2010 ב - 1:12 קישור ישיר

    לגבי סוף אחר למלחמה והיטלר בתור מסננת: כשהאמריקאים כבר היו במלחמה הגישה כלפי היטלר אצל בעלות הברית די השתנתה. הוא עשה כאלה מהלכים כושלים במלחמה שהם וויתרו על הרעיון להתנקש בו כדי לתת לו להמשיך בתפקיד המצוין(אני לא חושב שהרוסים היו בעד כי הוא בעיקר התרכז בלישחוט את הצבא שלו עליהם). למעשה אני לא חושב שחיסול של הצמרת הנאצית כמו בסרט היה מסיים את המלחמה על הצד הטוב בשבילם(למרות שאולי היהודים שמתו היו ניצלים בחלקם), כי הסכם הפסקת נשק לא היה מחזיר את גרמניה כנועה לגבולות שלה באותו רגע. אבל יאללה – הבעיה של הסרט זה ההתפלספות המוגזמת וחוסר העניין ששולט ביותר מדי רגעים. מצידי שהיטלר היה נשאר בחיים אם רק לא הייתי משתעמם.

  12. איתן 6 מרץ 2010 ב - 10:02 קישור ישיר

    רגע לפני האוסקר, יש בסינמטקים פסטיבלון אירי. אתמול הוקרן הסרט “נשיקות”. סיפורם של ילד וילדה, שכנים וגם חברים טובים, שותפים לגורל ההתעללות של המשפחה בהם. הם בורחים לעיר הגדולה ועוברים הרפתקאות ביחד. סרט נעים ויפה, למרות שלא חסרים בו חסרונות. יש בו אוירה נעימה, ושימוש יפה במוזיקה, אבל יש בו יותר מדי מזה. יש בו רגעים מותחים ומרגשים (סצינה בה נחטפת הילדה, והילד רץ להציל אותה), אבל יש בו גם רגעים בהם הסרט עשוי טכנית לא טוב. יש בו רעיונות ויזואליים יפים (הסרט מתחיל בצבעים דהויים מאוד, כמעט שחור לבן, ומקבל צבע בהמשך), ויש בו רגעים תסריטאיים שנפתרים מהר מדי, למרות שהקצב הכללי של הסרט איטי ויפה. אבל בסך הכל, מדובר בסרט יפה ושווה צפייה.

    “נשיקות” הוקרן מעותק 35 מ”מ עם תרגום לעברית צרוב על העותק. נקנה להפצה בארץ?

  13. עדן 6 מרץ 2010 ב - 11:41 קישור ישיר

    שאלת הפצה
    מי יודע – האם אגורא יופץ בארץ ?

  14. mook 6 מרץ 2010 ב - 12:54 קישור ישיר

    אגורא עולה ב-13 במאי.
    http://www.lev.co.il/movies/movie.asp?itemid=380

  15. סטיבי 6 מרץ 2010 ב - 20:31 קישור ישיר

    זה אמנם מה שכתוב באתר של לב, אבל הסרט מופיע ברשימת הבקרוב שלהם כבר כמה חודשים וכל פעם דוחים אותו בעוד חודש-חודשיים.

  16. מיכאל 22 6 מרץ 2010 ב - 21:12 קישור ישיר

    הגמד –
    זה לא ממש נכון מה שאתה אומר, כל עניין
    ה”אמריקאים ויתרו על התנקשות בהיטלר”.
    הם פשוט הניחו לאופוזיציה האקטיביסטית
    לעשות את העבודה השחורה, ללא הצלחה יתרה. היטלר ניצל לא פעם ולא פעמיים
    מנסיונות חיסול ארים…… 🙂


השאירו תגובה