29 ינואר 2006 | 09:01 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

אנג לי זכה בפרס גילדת הבמאים

אנג לי זכה הבוקר בפרס גילדת הבמאים האמריקאית (DGA) על סרטו “הר ברוקבק”. לאורך השנים הוכיחה גילדת הבמאים שהיא המנבאת הטובה ביותר לזוכה באוסקר. ב-51 מ-57 השנים האחרונות הבמאי שזכה בפרס ה-DGA זכה גם באוסקר על הבימוי. וברוב המקרים, הסרט שזוכה בפרס הבימוי באוסקר, זוכה גם בפרס על הסרט (אגב, רק כדי להפוך את הכל לטיפה יותר מותח ופחות צפוי צריך להזכיר שאחד מששת הבמאים שזכו ב-DGA אבל לא זכו באוסקר לבסוף היה אנג לי בעצמו, שזכה ב-2000 ב-DGA על “נמר, דרקון” אבל הפסיד באוסקרים לסטיבן סודרברג על “טראפיק”).

ורנר הרצוג זכה בפרס הגילדה על בימוי הסרט התיעודי המופתי “גריזלי מן”. באופן מעורר השתאות הסרט הזה אינו נמצא ברשימת הסרטים מהם יבחרו מצביעי האקדמיה את המועמדים לאוסקר.

ועוד בקשר לפרסים: היום בערב (שעון החוף המערבי באמריקה) יחולקו בלוס אנג’לס פרסי גילדת השחקנים. אם “הר ברוקבק” יזכה בפרס על האנסמבל זה פחות או יותר סוגר את כל הצדדים מצד הסקציות המרכזיות של מצביעי האקדמיה (מפיקים, במאים ושחקנים). אבל פרס השחקנים יעזור לפענח מי מוביל בקטגורייה לשחקן הטוב ביותר: הית לדג’ר, חואקין פיניקס או פיליפ סימור הופמן.

ובינתיים, בסאנדאנס חולקו אמש הפרסים לסרטים בתחרות. הישראלים יצאו בידיים ריקות. ולראשונה בתולדות הפסטיבל שני הסרטים, העלילתי והתיעודי, שזכו בפרסי חבר השופטים זכו גם בפרס הקהל. הנה ההודעה לעיתונות:

Grand Jury Prize Documentary was given to GOD GREW TIRED OF US, directed by Christopher Quinn. In the late 1980’s, 27,000 Sudanese lost boys marched barefoot over thousands of miles of barren desert, seeking safe haven from the brutal civil war in their homeland. The film chronicles the experiences of three of these boys who seek refuge in the U.S. as they work to adjust to a strange new world.

Grand Jury Prize Dramatic was presented to QUINCEANERA, written and directed by Wash Westmoreland and Richard Glatzer. Disaffected Latino teenagers come of age in a gentrifying community in the Echo Park district of Los Angeles. Westmoreland and Glatzer have molded their mostly unknown ensemble into a tender portrait of a changing world and in doing so, have illuminated modern realities of family and hope.   

 

 

נושאים: אוסקר 2005, אנג לי

9 תגובות ל - “אנג לי זכה בפרס גילדת הבמאים”

  1. עידן 29 ינואר 2006 ב - 10:38 קישור ישיר

    =נמחק=

    הי עידן וילנצ’יק. מתגעגעים למכתביך בכתב יד. כיף לראות אותך גם באינטרנט. שמע, זה האתר שלי, ואין לי שום בעיה שתבוא ותשמיץ אותי כאן כמה שאתה רוצה (ואף תשלח לינק לכל חבריך שיבואו וישמיצו אותי גם הם), אבל בוא נעשה את זה באופן תרבותי ומנומק. אנא הסבר את כל מה שמפריע לך, באופן שקול, ואולי אני (כשאצליח להתעלות על שחצנותי) או אחד מבאי האתר הזה, נוכל לנהל דיון הגיוני ולא מתלהם (ובעדינות עם סימני הקריאה!).

    שלך,

    יאיר

  2. אמיליה וורן 29 ינואר 2006 ב - 13:20 קישור ישיר

    המורה, פספסתי את השיעור שבו לימדת איך זה שגם יס וגם הוט משדרות את האוסקר. אפשר עוד פעם?

  3. הפינגווין 29 ינואר 2006 ב - 13:53 קישור ישיר

    “וואלה” מוסיפים שלמרות הפופולאריות ברחבי העולם, הר ברוקבק נאסר בינתיים להקרנה בסין עקב שמרנות הצנזורה שלא מעוניינת להראות סרט שבמרכזו רומן הומוסקסואלי לקהל הרחב.
    גם זכרונותיה של גיישה יאסר כנראה להקרנה שם, אבל מסיבות היסטוריות. הסינים לא משתגעים על היפנים בלשון המעטה ולראות שחקניות סיניות (כמו זי-יי זאנג ולי גונג) מגלמות דמויות יפניות זה כנראה עניין רגיש מדי. כמובן, רצוי לקחת את פרטי המידע האלה בערבון מוגבל.

  4. assafTV 29 ינואר 2006 ב - 15:03 קישור ישיר

    דיסני, בעלת הזכויות על שידור טקס האוסקר, מכרה את זכויות הטקס הן ליס והן להוט. זכויות בלעדיות לאחת החברות היו מכפילות (ואף משלשות) לחברות את הסכום אותו הן היו צריכות לשלם לדיסני. אז אין בלעדיות אבל לא כואב בכיס.

  5. דניאל פאיקוב 29 ינואר 2006 ב - 16:20 קישור ישיר

    אגב סאנדנס, הנה כתבה נחמדה שפורסמה במגזין סלון:
    http://www.salon.com/ent/movies/review/2006/01/26/btm/

    המבקר טוען, פחות או יותר, שהאופי של הפסטיבל השתנה בשנים האחרונות בצורה קיצונית, ואיתו כל המשמעות הרחבה יותר של האירוע. ספציפית, הסרטים שמשתתפים בפסטיבל הם לרוב סרטים מסחריים שאין שום קשר ביניהם לבין יצירה עצמאית, ושהסרטים שכן תואמים לרוח המקורית של הפסטיבל זוכים לתפוצה מוגבלת ולאדישות מצד הקהל.

  6. עידן 13 פברואר 2006 ב - 10:30 קישור ישיר

    שלום,יאיר. ביקשת לדעת מה כ”כ מפריע לי בכתיבתך ולכן אפרט, ההתרברבות בידע היא על סף האגו טריפ,אף אחד לא מזלזל בידע שלך אבל לא צריך לנופף בזה כל הזמן.סגנון הכתיבה שלך אסוציאטיבי ולעתים נדמה כי הערותיך נהירות רק לך.אתה מעניק משקל זהה לדברים חשובים ולדברים חסרי ערך. באשר לסוגיית הקרנות החינם,דע לך שמישהו כמוני שאינו מצליח להיכנס לעולם הזה חרף מאמצים בלתי נלאים ומכשולים אינספור שגורמים שונים מציבים בפניו,מתפלץ כשהוא צריך לשלם 35 ש”ח בעוד אנשים אחרים שחלקם בהחלט אינו ראוי, רואים את הסרטים בחינם ובהקרנות מוקדמות. מבקרי קולנוע ניחא, אם כי אני סבור שצפייה של מבקר בסרט כאחד האדם מסירה טענות לגבי חוסר אובייקטיביות בכתיבה והיא גם צודקת יותר מבחינה אתית. אך להקרנות הללו מגיעים קרובי משפחה של עובדים זוטרים, וכל מיני תיירים מזדמנים שקרובים לצלחת. האמן לי שאני יודע על מה אני מדבר, עבדתי בעבר בICP ןראיתי את הדברים במו עיניי. ההתרברבות שלך בנוסח “אני הולך להקרנות חינם ואתם לא” מרגיזה. אני בנאדם שחי ונושם קולנוע לא פחות ממך וצ’ופר כזה לא רק שהיה עוזר לי כלכלית אלא גם מביא לנפשי מזור. אז מכאן נובע הזעם, צר לי אם עלבתי בך,אני מבטיח לא לחזור על כך עוד. בברכה,עידן וילנצ’יק.

  7. רבקה 13 פברואר 2006 ב - 16:15 קישור ישיר

    תוריד באינטרנט בחינם, או קח בדיוידי בעשרה שקלים. 35 השקלים הללו אינם יכולים להוות תירוץ למכאובי לב.
    השאלה האמיתית היא מדוע ולמה יאיר רווה אינו שולח דיווחים מברלין. האם נרצח בידי עמוס גיתאי?

  8. עידן 14 פברואר 2006 ב - 11:16 קישור ישיר

    רבקה, עם כל הכבוד ואין שמץ של כבוד,אל תתערבי!

  9. עידן 15 פברואר 2006 ב - 9:56 קישור ישיר

    העולם הוא מר בלונד ואני מרווין נאש!


השאירו תגובה