07 פברואר 2007 | 11:17 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

שלושה ימים בלי ילד

ושוב, בניגוד מוחלט לכל הצהרותיי וכוונותי, התנדף לי חצי שבוע. ביום ראשון, כמדי יום ראשון ראשון של החודש, כתבתי את מדור הקולנוע שלי ל”עלמה”. למחרת התקשרו להודיע לי שהעיתון נסגר. זה עיתון הבנות השני שאני משתתף בו ושנסגר. ביום שני ישבתי בוועדת לקטורים שתוצאותיה, לכשיפורסמו, יעשו יום שמח לארבעה עד ששה קולנוענים צעירים. אתמול החרבתי לעצמי יום בוועדת הוראה בסם שפיגל, שם צברתי לעצמי 26 שונאים טריים. והכי איום: ביומיים האחרונים הייתי נטול אינטרנט, בגלל צרות עם הקו של בזק. עד כדי כך הייתי מנותק מהעולם שרק עכשיו גיליתי באמצעות טוקבק של עידן שהיתה אתמול הקרנת עיתונאים ל”שומר המדינה” (שהוא סרט שהכל בו טוב, חוץ מהסרט עצמו). ומאיפה צץ פתאום הסרט “אל תגלה”, על פי ספרו של הרלן קובן? מישהו כאן ראה אותו? שווה צפייה? אני חרד להיכנס למונה הכניסות של האתר, לראות לאן הוא הידרדר אחרי שלושה ימים ללא עידכון (אגב, אחרי שיום ראשון היה היום החזק בתולדות הבלוג עם 2750 יוניקים). וכאילו להפוך את השבוע הזה למסובך יותר מבחינה רגשית אני רק מתעדכן עוד ועוד בשמות של המוני קולנוענים ועיתונאים שעולים היום ומחר על מטוסים לכיוון ברלין. השנה אני נשאר בבית.

============

קיבלתי הודעה משמחת מהאנשים היקרים של סוויטהום, שעל שרתיהם מאוחסן האתר שלי, שנפתרה בעיה אחת מבין שתיים שהיו עם טופס הניחושים לאוסקר. מסך התודה עדיין ממאן לעלות, אבל לפחות הטפסים שלכם כבר נקלטים במערכת. אז כל מי ששלח בחירה מאז שבת ולא קיבל אישרור במייל, אנא שלחו שוב, זה אמור לעבוד עכשיו.

==============

ב-24 בינואר 2006, תשעה ימים אחרי שהאתר הזה עלה לאוויר, הייתי הראשון שפירסם תמונות מיום הצילומים הראשון של “הסודות” שהתרחש יום קודם לכן. “הסודות”, סרטו החדש של אבי נשר, נמצא עכשיו בשלבים סופיים של מיקסים ופרינטים, ועכשיו גם יש לו אתר באנגלית. מה דעתכם?

===============

אפרופו פרשת רמון: הנה סרט קצר ומאוד משעשע שביים ג’ייסון רייטמן (שעד לפני כמה חודשים הוגדר בתור “הבן של איוון רייטמן” וכעת כבר מוכר בתור “הבמאי והתסריטאי המאוד מוכשר של ‘תודה שעישנתם’ המצוין”) שמציג את הדור הבא בהילכות חיזור וסקס. (תודה לט.ל על הלינק).

================

אהרון קשלס הקדים אותי, אבל הנה, בכל זאת, ויה IMDB, מצעד חמש הפרסומות הכי טובות של ספייק ג’ונז כפי שנבחרו על ידי הבלוג הדרום אפריקני “צ’אמפ-סטייל”.

=================

ואם אתם גרים באיזור גוש דן, אתם חייבים להגיע מחר (חמישי) ב-16:00 לסינמטק תל אביב לצפות בעותק המשופץ של “שלושה ימים וילד” של אורי זהר, במלאת לסרט ארבעים שנה. למה? גם כי זה סרט טוב, גם כי זה סרט חשוב, וגם כי כל נושא השימור של הקולנוע הישראלי כל כך רעוע, שהזדמנות לצפות בסרט ישן בעותק חדש צריכה ליצור התרגשות אמיתית.
שלושה אבות מייסדים יש לקולנוע הישראלי: אפרים קישון, מנחם גולן ואורי זהר. למרות שג’אד נאמן ואנשי מחלקת הקולנוע הישראלי באוניברסיטת תל אביב מחלקים את הקולנוע הישראלי לשני זרמים – הרגישות החדשה (קולנוע אירופאי באופיו, לירי, מורכב) מול סרטי הבורקס (הקולנוע העממי, המסחרי, נטול התחכום הצורני) אני רואה את זה אחרת לגמרי. קישון, גולן וזהר יצרו סרטים מגוונים מאוד שנעו בין העממי והוולגרי ובין האישי והלירי. כל אחד עשה את זה בהצלחה שונה, כל אחד הצטיין בתחום אחר, ולא כולם היו מוכשרים באותה מידה. שני קולנוענים שנבטו מהחממה של גולן-גלובוס-זהר היו בועז דוידזון ומשה מזרחי, והם המחישו בצורה מצוינת את העובדה שקולנוע עממי-בורקסי יכול להיות גם אישי (“אסקימו לימון”) ושקולנוע אישי, אירופאי, לירי יכול להיות גם קופתי ומסחרי (“הבית ברחוב שלוש”).
אורי זהר הוא לא הקולנוען הישראלי האהוב עלי, אבל הקולנוען שהכי מרתק אותי. “חור בלבנה” שלו הוא אחד הסרטים הישראליים הגדולים בכל הזמנים. כך גם “עיניים גדולות”. “שלושה ימים וילד” הוא ניסוי מרתק של זהר להשתייך לגל החדש הישראלי של ג’אד נאמן, יצחק (צפל) ישורון ואברהם הפנר, ובמידה רבה אף להקדים אותם.
אם ב”חור בלבנה” הוכיח זהר שהוא בקיא במתרחש בקולנוע הניסיוני והאוואנגרדי בניו יורק, ב”שלושה ימים וילד” הוא הפגין בקיאות במתרחש בצרפת ובאנגליה. יש לא מעט מגודאר, טריפו וטוני ריצ’רדסון בסרט. לצערי, יש בו גם קצת יותר מדי קלוד ללוש, אחד הבמאים השנואים עלי. נדמה בכמה רגעים שזהר אולי התלהב קצת יותר מדי מ”גבר ואשה”, הסרט הסופר-פופולרי של ללוש שיצא שנה לפני כן. ללוש, בעיני, הוא שרלטן. זהר, יחד עם דן בן אמוץ שעזר לו בתסריט, ועם דוד גורפינקל, באחת מעבודות הצילום היפות והמשוחררות שלו, יצר סרט נוגע לב על גבר שמסוגל לאהוב רק את מי שאין לו, גבר שמצליח להיות רומנטי ורגיש, רק בראשו ובזכרונותיו. גבר, כמו כל הגברים של זהר, שרץ כל הזמן, חסר מנוחה, בתזזיתיות בלתי פוסקת, עד שלא ברור אם הוא מנסה להדביק דבר מה, לברוח מפני משהו.

 

והנה עוד כמה מילים שכתבתי על הסרט לטובת קוראיי גיליון “פנאי פלוס” שיצא היום:

מחר (חמישי) יוקרן בסינמטק תל אביב עותק חדש ומשופץ של “שלושה ימים וילד” של אורי זהר, על סיפור של א.ב יהושע. העותק החדש הוכן במלאת 40 שנה לבכורת הסרט, שזיכה ב-1967 את עודד קוטלר בפרס המשחק בפסטיבל קאן. זהר, כהרגלו, עוסק בגברים חסרי מנוחה, עם לבבות פגומים, שתמיד נעים עם עיניים גדולות בין יותר מדי אופציות בתחום הרומנטי ולבסוף מוצאים את עצמם קרחים מכל הכיוונים. “שלושה ימים וילד” הוא סרט מאוד צרפתי ברוחו ובמראהו והוא פשוט סרט קסום ונוגע ללב (ועם פסקול קווינסי-ג’ונסי נהדר של דובי זלצר). במידה רבה הוא הכנה פיוטית ל”עיניים גדולות” השלם והבשל יותר שיביים זהר שש שנים אחר כך.

15 תגובות ל - “שלושה ימים בלי ילד”

  1. JNH 7 פברואר 2007 ב - 11:35 קישור ישיר

    אמנם לא ראיתי פה הצדקה לשים תמונה ענקית של אישה חשופת שדיים, אבל מבחינתי אפשר כל פעם.

  2. איתן 7 פברואר 2007 ב - 12:51 קישור ישיר

    היי יאיר, אתה כמו הבעל שבגד, וחוזר עם חבילות של פרחים ומתוקים על מנת לפייס…

    לגופו של עניין (או במקרה שלנו, לגופם של עניינים): ממתק 1 :מתחילה להתגנב אל ליבי הרגשה לא נוחה בקשר ל”סודות”. משהו שם נראה לי מאולץ, שתול, לא אמיתי. אני מקווה שאתבדה, וכמובן שאעקוב בעניין, אבל בינתיים, משהו שם לא מתיישב לי. צרפתייה בצפת ? אחת משתי הדמויות הראשיות מדברת צרפתית ? שחקנית צרפתייה מהשורה הראשונה בתפקיד משני בסרט ישראלי ?
    ולגבי האתר : קודם כל, אם כבר, שיעלו גירסה בצרפתית (לדעתי, ההגיון השיווקי מחייב). שנית, או שהאתר עוסק יותר מדי בהסברה של הלכות חיי היהודים-אורתודוקסים-חרדים (דבר שנותן הרגשה שהסרט נעשה יותר לצרכי “יצוא”, בדומה ל”ללכת על המים”, נאמר, וידבר פחות לקהל ישראלי), או שהסרט יהיה פטרוניסטי, ויוציא את הקהילה החרדית נלעגת.

    ממתק 2: סרטונו של ג’ייסון רייטמן אכן משעשע, אבל למרות שהוא קצר, הוא עדיין קצת ארוך מדי. הבדיחה ממצה את עצמה די מהר, והחצי השני של הסרטון רק ממחזר אותה.

    ממתק 3: הפרסומות של ספייק ג’ונז מענגות. משום מה, קשה לי להשתחרר מההרגשה שהפרסומת הראשונה (נייק) בוימה גונדרי-סטייל.

    הייתי רוצה להיות מחר בסינמטק בהקרנה של “שלושה ימים וילד” אבל נבצר ממני. צודק JNH, היית יכול לשים כל פריים אחר מהסרט, ובחרת דווקא את זה ? (ואגב, ג’יימס, אהבתי כשהזדהת בעבר בניק המלא שלך. איכשהו, בקיצורו לראשי תיבות נעלם החן).

  3. אורון 7 פברואר 2007 ב - 13:02 קישור ישיר

    יופי של קאמבק-פוסט (ספייק ג’ונז מלך!), וכעת אני אשלב בין נושאים מהקודם לנוכחי.
    בבקשה בוא לא ניכנס לדעותיי בעניין החרם, מכיוון שהן נכפו עליי. לעומת זאת, יש לי גם דעות משלי, וזה שגולש אחד התמרמר על התגובות שלי אחרי הקרנות עיתונאים – זה לא מה שימנע ממני להמשיך לשתף.
    התכוונתי רק שהעניין לא נעשה במטרה להשוויץ, או לא יודע מה הוא ניסה לרמוז, אלא כדי לחלוק את תחושתי הראשונית (בעיקר אם היא הייתה חזקה) ולספק חוות דעת למי שמעוניין. דגש על “מי שמעוניין”. מי שלא – כמו שאמרת.

  4. אורון 7 פברואר 2007 ב - 13:04 קישור ישיר

    וכעת לאפרורפו: “אל תגלה”.
    המילה “צץ” מושלמת לתיאור הסרט; על ההקרנה נודע לי באותו יום, ועל מה הסרט נודע לי רק בכניסה…
    לא קראתי את הספר (יש לי בעיה עם קונצנזוסים עכשוויים), אבל אני משוכנע שהוא נכתב כדי להפוך לתסריט. מקרה “צופן דה-וינצ’י”.
    למרות שמדובר בהפקה צרפתית, הסרט הוא מגה-הוליוודי בהרבה מובנים (ספולרים, אז לא ניכנס לזה). אבל הריכוז שלי אבד בערך 40 דקות לפני הסוף. ככה שלהגיד שמאוד נהניתי – אני לא יכול…
    דוקטור, אני רוצה חוות דעת נוספת. מישהו??

  5. אורון 7 פברואר 2007 ב - 13:06 קישור ישיר

    וכמעט שכחתי – סטיבי, מי? מי עושה רימייק ל”ברברלה”?? ניחושים לגבי התפקיד הראשי…?

  6. הפינגווין 7 פברואר 2007 ב - 13:25 קישור ישיר

    “הסודות”, מהמעט שידוע לי עליו, נראה כמו סרט שנועד קודם כל לשווק את אבי נשר לקהל האירופאי. זה הגיוני, בהתחשב בכך שסרטו הבא, “הר אדוני” מבוסס על ספר איטלקי (עם אוריינטציה יהודית) ושנשר אמור להתחיל לביים בחו”ל לאחר מכן. אישית, אני חושב שהוא במאי טוב, עם הבנה חזותית עמוקה*, אבל זקוק לעזרה בכתיבת התסריטים. “סוף העולם שמאלה” מצא חן בעיני למרות ולא בזכות התסריט. סביר להניח שרוב ההכנסות של הסודות יהיו באירופה ובמיוחד בצרפת. מסיבה זו, הגיוני שתהיה בסרט מגמה “חינוכית” שבאה להציג את עולמה של הקהילה החרדית בצפת לעיניים זרות.

    *אני לא לגמרי בטוח אם יש לצרוף המילים הזה משמעות כלשהי. הוא מתייחס לכך שמבחינה חזותית, אבי נשר הוא אחד הבמאים הישראלים המבריקים בעיני.

  7. james newton howard 7 פברואר 2007 ב - 13:47 קישור ישיר

    איתן, אני עדיין מזדהה בד”כ בשמי המלא, רק שהוא כ”כ ארוך שלפעמים אין לי כוח לכתוב את כולו. אבל אם זה מציק לך – אני אשתדל.
    לגבי ברברלה – נראה שמתכננים על דרו ברימור, רחמנא ליצן. כבר עדיף שיקחו את ג’יין פונדה.

  8. דן 7 פברואר 2007 ב - 15:01 קישור ישיר

    בקשר ל”אל תגלה”, נראה שמה שחסר לפוסטר שלו זה הכיתוב “הסרט האמיץ/הבנזונה של השנה”. מישהו בפורום פילם ממש מתאמץ להרחקי אותנו מהסרטים שהם מפיצים, בליקשר לאיכות שלהם. אפילו המילים “לפי הרלן קובן” היו יכולות לגרות אולהבהיר משהו. והפרסומת לסרט בעיתונים נראית כמו מודעה לקרבנות התקפה מינית או אלימה (רק עם מסר הפוך לגמרי). את הסרט לא ראיתי, לא שמעתי עליו דברים טובים.

  9. הוד 7 פברואר 2007 ב - 15:09 קישור ישיר

    מתי כבר ייצא סרט ל”נעלמים” של קובן, שבגללו לא ישנתי בלילה?!?!?

  10. סטיבי 7 פברואר 2007 ב - 20:17 קישור ישיר

    מי עושה? דינו דה לורנטיס ופיטר וובר. למה? לא יודעת. ליהוק? עוד אין משהו סופי, השערה הועלתה לעיל. מה שנקרא, כמעט הכי התחלתי שיש.

    אני כה, כה אוהבת את סטיבן קולבר.
    (אגב, גיליתי היום שזה לא מידע נפוץ כמו שחשבתי שביל גייטס התארח אצל ג’ון סטיוארט בשבוע שעבר. לידיעת המעוניינים.)

  11. חתום למחיקה 8 פברואר 2007 ב - 1:19 קישור ישיר

    שלושה ימים וילד..

    זה אחד מאותם פוסטים שממש מבקש התעמתות עסיסית אבל, משום ריבויי המילים הדרוש לצורך הזה, אחסוך מעצמי את התענוג.
    בכל אופן הערה קטנה.
    משתמע מתוך הדברים שה”ה ג’אד, צפל והפנר הם שהיו מחוללי “הגל הצרפתי” בקולנוע הישראלי ולא היא.
    שלושת הלא יוצלחים הקולנועים האלה לא חוללו כלום, לא גרמו לכלום והם נעדרי כל השפעה על הקולנוע הישראלי.
    מי שחולל את הגל (למרות שהגל נוצר והתחיל לשטוף רק בסוף שנות השבעים) היה דווקא מבקר סרטים (אז)בשם דוד גרינברג.
    כמובן שלא צריך לשכוח שבשנים ההן המדינה כולה היתה בעלת נטייה פרנקופילית רצינית (בכל התחומים) כך שהיתה גם השפעה ישירה בלי מתווכחים שגרמה לכמה סרטים להראות אחרת אבל אלה לא היו גלים.

  12. סטיבי 8 פברואר 2007 ב - 21:59 קישור ישיר

    קריאה אקדמית
    http://ofakim.org.il/zope/home/he/1135575383/1138623225

  13. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 0:13 קישור ישיר

    Thanks dude. It was cool seeing

  14. mounted ceiling fan 28 ינואר 2011 ב - 7:48 קישור ישיר

    This blog post receives a thumbs way up from over here.

  15. Anna Pollard 4 פברואר 2011 ב - 3:19 קישור ישיר

    I like the valuable info you provide in your articles. I’ll bookmark your weblog and check again here frequently. I’m quite certain I’ll learn a lot of new stuff right here! Best of luck for the next!


השאירו תגובה