8 Responses to “מתקרבים לפיקסיז, פרק 4”

1. 

   משה נה נה נה 24 מאי 2010 at 14:21 Permalink

   די משונה שבלוג קולנוע מטריח את קוראיו בפוסטים על הפיקסיז ולא מעלה ולו מילה כתובה אחת אודות הסרטים הזוכים (והמפסידים) בפסטיבל קאן…

   הגב
2. 

   hamlet 24 מאי 2010 at 17:56 Permalink

   hear-hear
   agree
   movies first

   הגב
3. 

   גיל, אטלנטה 24 מאי 2010 at 19:30 Permalink

   אני דווקא מאוד נהנה מהנוסטלגיה. הפיקסיז גדולים בלחבר שירים גאוניים, אבל ממש ממש לא חזקים בהופעה חיה. הם נראים כאילו שהם עושים שיעורי בית או משהו!

   הגב
4. 

   גור 25 מאי 2010 at 8:45 Permalink

   הוא לא מטריח אף אחד. אני נהנה מהציפיה המשותפת לפיקסיז.
   לא יודע מה כואב לכם. לא מתאים לכם? יש מספיק אינטרנט לכולם. בטוח שתמצאו דרך אחרת להעביר את הזמן באינטרנט.

   הגב
5. 

   יוני 25 מאי 2010 at 9:47 Permalink

   גם אני מצפה שבבלוג קולנוע יעסקו בקולנוע לפעמים. וגור, אתה צודק- הרשת באמת מלאה באינספור אתרים מרתקים אחרים. הנטייה של מר רווה והבלוג הזה לאחרונה- פוסט כל יומיים, בדרך כלל בעניינים שקשורים לקולנוע באופן קלוש או לא בכלל (הנדנוד בקשר לפיקסיז, השטות הנמשכת עם פס הקול של הסרט של אבי נשר)- אומרת שיותר ויותר מקוראיו הקבועים ימצאו את עצמם באתרים האלה ולא בבלוג שפעם הכירו ואהבו. חבל, כי האמת היא שאין אלטרנטיבות ראויות, לפחות לא בעברית.

   הגב
6. 

   פידלר 25 מאי 2010 at 10:02 Permalink

   הקרנת אקדמיה – בנא
   צר לי אבל הסרט לא באמת עובד. נכון, הוא מנסה לעשות משהו קצת שונה ממה שאנו רגילים לצפות מהקולנוע הישראלי אבל זה לא מצליח. וילוז'ני טוב מאד אבל לא מחפה על הבלאגן שהולך ועל התסריט המאד מבולבל שלא מצליח לייצר קשר אמיתי בין הדמויות.
   חבל, כי יש בסרט אווירה מעניינת למדי ודי ייחודית, שלמרבה הצער מתרגמת בעיקר לתחושות חוסר נוחות ומבוכה שהולכות וגוברות.

   הגב
7. 

   free psychic readings 16 ינואר 2011 at 22:00 Permalink

   The most dangerous food to eat is a wedding cake.

   הגב
8. 

   Lanelle Kenely 7 פברואר 2011 at 4:04 Permalink

   I know this is really boring and you are skipping to the next comment, but I just wanted to throw you a big thanks – you cleared up some things for me!

   הגב

Leave a Reply